את "קשריי" עם ארגון הטרור חזבאללה כוננתי ביום סתיו נעים ורגוע בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. יום שהפך ברגע אחד לגיהינום, כשמכונית תופת התפוצצה בכניסה לשגרירותנו והרסה לחלוטין את הבניין המקסים, שהיווה את "בית ישראל" במשך עשרות שנים.

בפיגוע זה נהרגו 29 אישה ואיש ונפצעו למעלה ממאה. רבים מהפצועים נושאים עד עצם היום הזה צלקות בגוף ונפש. בפיגוע הזה איבדתי את רעייתי אליאורה, אם חמשת ילדינו.

אליאורה כרמון ז"ל (צילום: דניאל כרמון)

בפיגוע זה נהרגו 29 אישה ואיש ונפצעו למעלה ממאה. רבים מהפצועים נושאים עד עצם היום הזה צלקות בגוף ונפש. בפיגוע הזה איבדתי את רעייתי אליאורה, אם חמשת ילדינו

ה-17.3.1992 חרץ את גורלם ושינה את חייהם של מאות בני אדם, כולל של בני משפחתי, אך פתח גם פרק חדש בפעולות טרור בחו"ל של הארגון, בהשראה ותמיכה משמעותית של איראן. התגובות הישראליות או המיוחסות לישראל לא איחרו לבוא, במה שנקרא ה"המלחמה השקטה" בין ישראל ואיראן וארגוני הפרוקסיס שלה.

הפיגוע בשגרירות הוא פעולת הטרור הראשונה עליה פיקד חסן נסראללה בתפקידו כמזכ"ל חזבאללה. שהרי הייתה זאת לכאורה פעולת נקם על סיכול קודמו בתפקיד, עבאס מוסאווי, בדיוק 40 יום קודם לכך.

הפיגוע בשגרירות ופיגוע זהה נוסף בבניין הקהילה היהודית אמי"א (85 הרוגים, מעל ל-300 פצועים) בוצעו על ידי יחידת פיגועי חו"ל של חזבאללה (יחידה 910) שהוקמה בתחילת שנות ה-80' על ידי עימאד מורניה וטלאל חמיה.

לאורך כל הקריירה הדיפלומטית שלי מאז אותו יום שהכה קשות בישראל, בארגנטינה, בשירות החוץ שלנו וברבים אחרים, כולל עוברי אורח רבים, "נפגשתי" אין ספור פעמים עם ארגון הטרור ופטרוניו האיראניים. זהו אחד האתגרים ונושאי הליבה (אם לא ה-!) של מדיניות החוץ הישראלית, ולחם חוקם של כל הדיפלומטים והדיפלומטיות הישראלים באשר הם. לכולם "שעות איראן וחזבאללה" רבות מספור, כמורכבים שבאתגרינו.

אישית, חשתי לאורך השנים שישנה פינה מיוחדת בראש ובלב, המכשירה אותי, תרתי משמע, להקדיש קשב ומאמץ מיוחד לחזבאללה, אחד האויבים המדיניים הביטחוניים המשמעותיים של ישראל.

לאורך כל הקריירה הדיפלומטית שלי מאז אותו יום שהכה קשות בישראל, בארגנטינה, בשירות החוץ שלנו וברבים אחרים, כולל עוברי אורח רבים, "נפגשתי" אין ספור פעמים עם ארגון הטרור ופטרוניו האיראניים

מאז ועד היום "נפגשתי" עם ארגון הטרור ו"טיפלתי" בו במסגרת תפקידיי השונים: ממאמץ לזירוז חקירת הפיגועים; שיקום השגרירות וחבר עובדיה; מעורבות השגרירות אחרי אסון האמי"א (כולל הבאת משלחת חילוץ גדולה של צה"ל/יחצ"א); ליווי וסיוע במאבקן של משפחות אברהם, סוויד ואביטן (שיקיריהן החיילים בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוויד נחטפו ונרצחו ב-7.10.2000, תאריך מצמרר), משפחת החטוף אלחנן טננבאום, משפחות גולדווסר ורגב (שיקיריהן החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר נחטפו ונרצחו ב-12.7.2006); מעורבות בתוקף תפקידי במשלחת לאו"ם במגעים במועצת הביטחון במהלך מלחמת לבנון השנייה, כולל המו"מ וניסוח החלטת 1701 ועד לנסיון הלא מוצלח ליישומה המלא של ההחלטה על ידי לבנון.

שם גם עסקתי רבות בסוגיות הקו הכחול, הקשר המדיני עם מזכירות האו"ם וכוחות השלום של האו"ם, הר דב, חוות שבעא, רג'ר ואחרים. כל אלו תמיד היו על שולחננו מול לבנון והעולם הערבי, האו"ם, ארה"ב וצרפת, חברות אחרות במועצת הביטחון והמדינות שחייליהן משרתים ביוניפי"ל.

מקוממת עד מאוד היתה תמיד עובדת מעמדו הייחודי של ארגון הטרור חזבאללה, הן בשליטתו בשטח (ככובש של ממש); החשש של צבא לבנון מלהתעמת עימו; החולשה המתמשכת והחשש של כוח יוניפי"ל, שהיה כוח משודרג, לכאורה,  מלהתעמת עם חזבאללה (שהפעיל למעשה טרור גם בתוך תחומי לבנון); וההפרה המתמשכת מצד לבנון – באדיבות חזבאללה – של החלטת 1701. החלטהשלא נוסחה בצורה החריפה המתבקשת (פרק 7).

כך מצאה את עצמה הקהיליה הבינלאומית במצב מורכב מול מדינה חברה, לבנון, כשהפיל שבחדר, ולא רק שם, הוא ארגון הטרור, השולט בחלק משטחה ונהנה בד בבד מחסותה. ישראל התלוננה והתריעה (כנראה לא מספיק), וגם הקהיליה הבינלאומית התגלתה בחולשתה. ונסראללה, הוא או רוחו, היו בכל מקום.

כך מצאה עצמה הקהיליה הבינל' במצב מורכב מול מדינה חברה, לבנון, כשהפיל שבחדר הוא ארגון הטרור, השולט בחלק משטחה ונהנה בד בבד מחסותה. ישראל התלוננה והתריעה והקהיליה הבינל' התגלתה בחולשתה

השיא, מבחינתי, היה בדיון באו"ם, בשנת 2008, שעסק בנפגעי הטרור מרחבי העולם. בעקבות דברים שנשא ארנולד רוט, ששכל את בתו מלכי בפיגוע בירושלים, ביקש נציג לבנון את רשות הדיבור ואמר, בלי להניד עפעף, ש"הדבר המשמעותי והטוב ביותר שקרה ללבנון מאז ומעולם, היה חזבאללה. חד וחלק".

הייתה זו עבורי הזדמנות  פז להוציא מהכיס דף מקופל היטב של נאום שהכנתי שלוש שנים קודם, ולחלוק עם הנוכחים דבר או שניים על ארגון הטרור חזבאללה.

חזרה לימינו: בתוקף התנדבות במטה המשפחות להשבת החטופים, נפגשתי במהלך השבת עם חברי היקר מתקופת השרות בארגנטינה, איציק הורן, אשר שרד את פיגוע חזבאללה באמי"א, ושני בניו של איציק, יאיר ואיתן, חטופים חיים בעזה. קשה מנשוא.

היינו בעיצומה של כתיבת מאמר לקראת ה-7.10 ולחטיפה, מאמר שיופץ ביום השנה בחו"ל. בעיצומה של הכתיבה הגיע האישור על לכתו של נסראללה, שיאו של שבוע שמבחינת שנינו מהווה סגירת מעגל. לא שמחה, רק סגירת מעגל מאוד משמעותית, כשבצידה גאווה גדולה לכוחות הביטחון שלנו.

נשאלנו ביומיים הללו אם אנו שמחים. ענינו את שענינו, כשאת המושג "שמחים" נשאיר, ברשותכם, ליום בו יחזרו יאיר ואיתן, יחד עם עוד 99 החטופים האחרים.

השיא, מבחינתי, היה בדיון באו"ם ב-2008, בעקבות דברי רוט, ששכל את בתו בפיגוע בירושלים, ביקש נציג לבנון את רשות הדיבור ואמר ש"הדבר המשמעותי והטוב ביותר שקרה ללבנון מאז ומעולם היה חזבאללה, חד וחלק"

יש מעגל לא פחות חשוב שצריך לסגור.

עכשיו!

דניאל כרמון הוא יוצא שרות החוץ - בעל ותק של 45 שנה בשרות. ייצג את המדינה בארה״ב ובארגנטינה, כשגריר וסגן ראש המשלחת לאו״ם וכשגריר בהודו. היה סמנכ״ל משרד החוץ.