בשבעה באוקטובר, ב־07:14 בבוקר, ר' ובן זוגה קיבלו טלפון מבנם. הוא בדיוק חטף כמה כדורים ורצה להיפרד. הוא שירת בנחל במוצב סופה שנכבש על ידי המחבלים והיה מחוסר הכרה עם חוסם עורקים במשך תשע שעות עד שלבסוף פונה במסוק על ידי כוח חילוץ של 669.

"טסנו לסורוקה וזה היה הימור כי לא ידענו לאן הוא יגיע. רק ב־16:00 הוא פונה לשם ומאותו רגע התחיל המסע שלנו", שחזרה האם לפני מספר ימים, בזמן שלקוחות פוטנציאליים התעניינו במוצרים שלה.

"מאותו רגע התחיל המסע שלנו: היינו שבועיים בסורוקה וישנו במלון לאונרדו באר שבע ומשם לתל השומר לשלושה וחצי חודשים. גרנו במלונית יולדות בזמן שהוא היה שם בשיקום ועכשיו שכרנו דירה בחיפה כמה מטרים מעל בית חולים בני ציון, שם הוא עובר שיקום יום ומדי פעם נוסע לבית הלוחם בחיפה".

הוא נשאר בחיים.
"כן, איכשהו הוא שרד את זה".

"מ־7 באוקטובר התחיל המסע: שבועיים בסורוקה וישנו במלון בב"ש. משם לשיקום תל השומר, גרנו במלונית יולדות, ועכשיו דירה שכורה בחיפה ליד השיקום בבי"ח בני ציון"

"לא היינו פנויים לכלום"

המשפחה לא הייתה צריכה לחכות להוראת הפינוי של קיבוץ דן, שהתרוקן מיושביו יום אחרי תחילת המלחמה. הפציעה הקשה של הבן שלהם, שאחותו התאומה בת ה־20 משרתת כחובשת במוצב ליד קלקיליה, טלטלה אותם ברחבי הארץ והשביתה את הפרנסה שלהם: "לא היינו פנויים לכלום והתחלנו להרים את הראש ולחשוב איך חוזרים להתפרנס רק כשהגענו לחיפה.

"אני ארומתרפיסטית ורוקחת קוסמטיקה טבעית. עד אוקטובר הייתי רוקחת בבית ובן הזוג שלי עושה סדנאות מחמצת והתססה.

ר' מקיבוץ דן. רמת השרון, 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

"היינו מוציאים גם סיורי ליקוט עם ארוחות ומדורות. בשנה האחרונה המעבדה שלי נדדה איתי ובאיזשהו שלב בתל השומר חזרתי לרקוח ובן הזוג שלי עושה סדנאות לאנשים שמזמינים אותו. היה לו מועדון ריצה בגליל העליון, שגם מושבת עכשיו אז כרגע הסדנאות הן הפרנסה היחידה שלנו".

אתם מקבלים סיוע? איך בחיפה?
"אנחנו מקבלים מענקים וזה מאוד עוזר. חיפה? עיר […] אנחנו אנשים שרואים את הטוב, יש את השוק ואת הים ו… זהו, בערך. מדי פעם אנחנו נוסעים לבקר בקיבוץ דן ושותים קצת טבע. אנחנו בתהליך שיקום וזה ייקח זמן".

"היינו מוציאים סיורי ליקוט ובשנה האחרונה המעבדה שלי נדדה איתי ובאיזשהו שלב חזרתי לרקוח. בן הזוג שלי עושה סדנאות לאנשים שמזמינים אותו וזו כרגע הפרנסה היחידה"

את התהפוכות של השנה האחרונה היא מספרת תוך כדי הזמנת לקוחה פוטנציאלית להריח את אחד המוצרים של המותג שלה, "שמניזם", ("זו צ'אקרת העין השלישית, עם לבנדר ולבונה שנוסכים רוגע").

מוצרי המותג "שמניזם" של ר'. 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

עסקים מהצפון ברמת השרון

הדוכן ממוקם ביריד פופ אפ לעסקים מהצפון ברמת השרון. התושבים מתלהבים וצובאים על הדוכנים השונים. ר' מרוצה: "שיווקו את זה מדהים, היו כאן מלא אנשים".

לפני שאנחנו נפרדים אני קונה ממנה שקית תחליף לטבק מתערובת צמחים שהיא פיתחה במשך השנים וממשיך לדוכן הבא. היריד הזה הוא הצצה למכה הכלכלית של תושבי הצפון המפונים ואלה שלא פונו באופן רשמי.

היריד הזה הוא הצצה למכה הכלכלית של תושבי הצפון המפונים ואלה שלא פונו באופן רשמי. כל אחד כאן מספר סיפור אחר שהוא וריאציה על הקושי להתפרנס בצל המלחמה

יש פה תכשיטנים, אוֹמנים ואוּמנים, חקלאים, רוקחי מוצרים טיפוליים ותפנוקים מסוגים שונים. כל אחד עם סיפור אחר שהוא וריאציה על אותו קושי להתפרנס מפרוץ המלחמה והלאה. בזמן שהם מכרו את מרכולתם לרמת השרונים ערב ראש השנה, צה"ל נערך לתמרון קרקעי בדרום לבנון והפוקוס עבר צפונה, לאזור שבו אמור להיות הבית שלהם.

"למצוא איזון בטירוף"

בכניסה למרכז התרבות ("הקתדרה"), הורים וילדים מתפננים בשעות סוף היום בדשא. הסבב מתחיל בעגלת "קפה הדיבור" של איציק טוויטו. הוא ממושב דישון צמוד הגדר הצפונית ועד אוקטובר העגלה הייתה בצומת ישע ופעלה במשך שלוש שנים עם כמה עובדים. "בשבעה באוקטובר סגרו לי את העגלה במושב ופיניתי את עצמי. התגלגלתי בין משפחה לחברים וכל מי שיכל לארח אותי.

יריד לעסקים מהצפון ב"קתדרה" ברמת השרון. 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

"בשלב מסוים לקחתי את מה שיש פה, שזה מכונת קפה ומטחנה – ולאט לאט הרכבתי ציודים ובניתי מערך שאוכל לצאת ולחזור איכשהו לפעילות חלקית. אני לא עובד כל יום ואין לי הכנסה קבועה אז אני עובד בעיקר בירידים כמו זה שאנחנו נמצאים בו עכשיו. בעצם בניתי והרכבתי מחדש הכול לטובת הדבר הזה".

הוא בן 28, מירושלים במקור, חי בשש השנים האחרונות בצפון – והקפה שלו ייחודי: "סוג הפולים ואורך הקלייה זה מתכון שלי ואני מוכר גם את הפולים ללקוחות הביתה. מה שתטעם פה לא תמצא במקום אחר. חוץ מזה היו לנו גם כריכים שהכנו במקום ומאפים שאפינו ונמכרו בבקרים. לקחנו גם לחם ממאפייה ביפתח והיא גם נסגרה מאז".

"הרכבתי ציודים כדי לחזור לפעילות. אני לא עובד כל יום ואין לי הכנסה קבועה אז אני עובד בעיקר בירידים כמו זה שבו אנחנו נמצאים. הרכבתי הכול מחדש לטובת הדבר הזה"

איפה היית מאז ומה הלאה?
"התחלתי במסע, אתה עובר ולא יודע לאן אתה הולך ומה תיקח. שבוע אצל חבר, יומיים אצל משפחה או אצל אחי והתנדבות עם העגלה אצל חיילים במרום גולן ומקומות אחרים.

"בשלב מסוים, כשראיתי שאני לא מכניס כסף והוא התחיל להיגמר ולא נתמכתי על ידי אף אחד ובלי עבודה קבועה, זה התחיל להיות יותר קשה. היום אני בפרדס חנה, שכרתי בית וניסיתי לבנות איזשהו איזון בתוך הטירוף.

עגלת "קפה הדיבור" של איציק טוויטו מדישון. רמת השרון, 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

"אוטוטו אני פותח מחדש את העגלה בפינה נחמדה שמצאתי שם. בינתיים יש סיוע לשכר דירה ושיקום לעסק זה קצת יותר מורכב, הליך ארוך, נותנים ולוקחים וצריך לחשב מחדש את הסכומים. כרגע אני קם בבוקר, מנסה לסגור עוד אירועים ממה שאפשר במטרה לחזור לעבוד ולא להיתמך על ידי אף אחד. אני פוגש פה הרבה חברים, כמו זה שלידי שעושה גלידה, אנחנו יחד בהרבה אירועים".

"ירידה של 70%"

ליד הקפה ממוקמת העגלה של "גלילטו": גלידת בוטיק טבעית שהשם שלה הוא הלחמה של גליל וג'לאטו. עד אוקטובר הם פעלו בשדה נחמיה (הלא מפונה) ולאחר מכן התחילו לנדוד לאירועים. ג'קי מזרחי, אחד משני הבעלים, מספר שגם חבלי הלידה היו מאתגרים: את מכונת הגלידה הזמינו מאיטליה לפני ארבע שנים וביום שהיא הייתה אמורה לצאת לארץ התחילו שם סגרי הקורונה:

"במקביל לעגלה אנחנו עושים הזמנות ביישובים שאליהם מגיעים. כל פעם זזים. מתווה הפיצוי חלקי ורזה וצריך לראות מה נקבל. זה בלגן אחד שלם, אי אפשר להבין את הנוסחאות שלהם"

"מתחילת המלחמה יש ירידה של 70% בהיקף העבודה, אבל אירועים כמו זה שיש כאן היום התרבו – וזה מה שמחזיק אותנו. במקביל לעגלה אנחנו עושים הזמנות ביישובים שאליהם מגיעים. שבוע שעבר היינו ביריד כזה ב"הגימנסיה הרצליה" בתל אביב ובקרוב נגיע לגן העיר. כל פעם זזים. מתווה הפיצוי חלקי ורזה וצריך לראות מה נקבל. זה בלגן אחד שלם, אי אפשר להבין את הנוסחאות שלהם".

מה התחושה שלך לעתיד?
"אני אופטימי. הצפון והדרום יקבלו בוסט חזק מאוד כשנגמור את המלחמה הזו".

השדה התמלא עשבים

לפני שנים איתמר בראל, בן 35, מכפר סבא במקור, החליט לעבור צפונה כדי לעסוק בחקלאות. בשנים האחרונות הוא גר עם בת זוג וילד אחד בשדה נחמיה הגובל ברדיוס הפינוי, אבל לא נכנס פנימה. בשנתיים האחרונות הוא מגדל קלנדולה ("ציפורני חתול") ומוכר כאן משחות ושמנים מהצמח הזה.

"זה צמח לעור, לפצעים, עקיצות, חתכים ופציעות שונות. משהו לשים בארון למקרה שהילד חטף כווייה או שעקצה אותו דבורה וצריך לחטא. לכל מקרה כזה אפשר למרוח את המשחה שיש בה חומרים שעוזרים לריפוי. יש משחה לעור ולשפתיים, שמן לעיסוי וזרעים – עכשיו זו העונה לזרוע".

"אנחנו לא מפונים והעסק במצב לא טוב. השדה שזרעתי בלהבות הבשן התמלא עשבים. לא מקבלים פיצויים כי זה מעבר לקו. אלה יישובים שסבלו מאוד כי נפלו בין הכיסאות"

באוקטובר הוא ומשפחתו היו בביקור במרכז והבינו מהר מאוד שלא יחזרו הביתה כי אין גן ולא נעים לחיות תחת הפגזות – והחלו לנדוד. "אנחנו לא מפונים והעסק לא במצב טוב. השדה שזרעתי בלהבות הבשן התמלא עשבים. אנחנו לא בשום מתווה פיצויים כי זה מעבר לקו. אלה יישובים שסבלו מאוד כי נפלו בין הכיסאות.

"בשלב מסוים הדרמנו לכפר הנשיא ועכשיו התחלתי לעבוד על שדה יותר דרומי באזור ראש פינה, בתקווה שבאביב יהיה אפשר להביא לשם קבוצות כי זה גם שדה תיירותי". איתמר מזמין אותי להגיע לשדה באביב ובינתיים אני לוקח משחה, לכל מקרה שלא יבוא.

איתמר בראל משדה נחמיה. רמת השרון, 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

לבנדר עם מסר

עדי רוזלי מזמינה אותי להריח עשב לימון, ש"הוא מרומם ומעורר תיאבון, ואנטי סרטני, אנטי דיכאוני ומייצר שקט". היא הגיעה לגליל ב־2017 לסאבלט קצר והתאהבה. בהתחלה היא גרה בקיבוץ כפר סאלד, שם עבדה כמעצבת גרפית ותוך כדי למדה ארומתרפיה עד שהתחילה לייצר את הקלפים של השמנים האתריים תחת המותג הנושא גם את שמה, "רוז קארדס".

בהמשך התמקמה בקריית שמונה וקנתה שם דירה. כמה חודשים לפני שפרצה המלחמה היא רצתה לשנות מיקום ועזבה את קריית שמונה לטובת חוף הכרמל. יום אחרי תחילת המלחמה כבר התארחו אצלה חברים ממטולה ("באו אליי בלי בגדים וספרים לילדים, בלי כלום. ביקשנו תרומות בשבילם, זה היה הזוי"), ובהמשך הם טסו לפורטוגל – ומאז היא כבר ביקרה אותם שם.

"אפילו השוכרים לא יכולים ללכת להביא את הדברים שלהם. הם קיבלו פיצוי ואני לא. יש לי חברים שנפגעו מאוד מהמצב, הקימו עסק ובנו סטודיו ליוגה והשאירו מאחור את כל הציוד"

השוכרים שלה בדירה בקריית שמונה עזבו בסוף החוזה והיא עצמה ממשיכה לשלם משכנתה ולא יכולה להגיע לשם:

"רוב הבתים בלי זכוכיות בגלל ההדף. גם הקרמיקות נופלות מהמטבח. שכנים מעדכנים אותי מה נפגע ומה לא כי אני לא דורכת שם ושומעת שחולדות אוכלות בתים. אפילו השוכרים לא יכולים ללכת להביא את הדברים שלהם. הם קיבלו פיצוי ואני לא. יש לי חברים שנפגעו מאוד מהמצב, הקימו עסק ובנו סטודיו ליוגה והשאירו מאחור את כל הציוד".

עדי רוזלי, 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

על הרקע הזה לא מזיק להתעסק בקלפים סוגסטיביים המשויכים לשמנים אתריים: "זו רפואה מאוד חזקה, בכל צמח יש חומרים פעילים וברגע שמריחים אותם זה עוקף את השכל ונכנס דרך האף. ברגע שמריחים ריח ואומרים לעצמנו את המסר של הקלף זה מייצר התניה בתת המודע שלנו ככה שבפעם הבאה שתריחי לבנדר תזכרי במסר הזה.

"הקלפים מודפסים בדפוס ברעם וגם עכשיו התעקשתי להדפיס עוד 500 ערכות שם במפעל. את השמנים אני קונה מקיבוץ שמיר והם מיובאים ברובם, חוץ מהלבנדר והאזוב שגדלים בארץ. אני עושה מעגלי נשים וסדנאות עם הקלפים ומשלבת את זה עם תטא הילינג ועולמות של תת מודע".

"הקלפים עדיין מודפסים בברעם ואת השמנים האתריים אני קונה מקיבוץ שמיר שמייבאים אותם, חוץ מהלבנדר והאזוב שגדלים בארץ. אני עושה מעגלי נשים וסדנאות עם הקלפים"

"אין עבודה בצפון"

המלחמה בלבנון הכריעה את הכף עבור נטאלי שריקי ומשפחתה והם עזבו את מצפה עמוקה דרומה: "עמוקה בלב היער קרוב לצפת, משם אני במקור. יש לי שלושה ילדים ובן זוג ואנחנו לא נחשבים מפונים אבל מאוד מרגישים את מה שקורה. צפת מטווחת וגם אצלנו היו הרבה אזעקות. יש מקלט אבל מרווח התרעה של חצי דקה זה מעט מדי.

"בשבוע האחרון עזבנו למרכז כי בימים האחרונים הרגשנו שהכול עלה מדרגה ולא יכולנו יותר. בן הזוג שלי בכיתת כוננות אז נשאר בהתחלה והצטרף בהמשך. בהתחלה היינו אצל משפחה ברמת גן ועכשיו מתארחים באברהם הוסטל בתל אביב שמארח משפחות צעירות מהקהילה שלנו. כל הילדים ביחד וזה הבדל גדול".

נטאלי שריקי מעמוקה. רמת השרון, 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

שריקי היא צלמת ומעבירה סדנאות כתיבה ויצירה עם קלפים תחת המותג "הארה" – והמצב מעיב גם על הפרנסה שלה: "אין עבודה בכלל בצפון אז עברתי למפגשים קבוצתיים בזום. גם בן הזוג שלי צלם ואם יש לו אירועי חברות או פרטיים הם התבטלו ברגע שהתקרב התאריך. אני לא אוהבת להתלונן אבל בשטח המצב מאתגר מכל הבחינות.

"הגשנו למתווה סיוע לעסקים מהצפון אבל עוד לא קיבלנו כלום. כשאנחנו פה במרכז כמעט שבוע אני מבינה כמה זה רחוק, אי אפשר לדמיין מפה איך מרגישים שם. חווינו שרפות וכל פעם שיש יירוטים הם עוברים מעל עמוקה אז רצנו למקלט. מצד אחד אי אפשר להיות בבתים של אחרים הרבה זמן ומצד שני אין לנו כסף לשלם לדיור חלופי".

"אין עבודה בכלל בצפון אז עברתי למפגשים בזום. גם בן הזוג שלי צלם ואם יש לו אירועי חברות או פרטיים הם התבטלו ברגע שהתקרב התאריך. המצב מאתגר מכל הבחינות"

"שיהיה לזה סוף"

לפני קצת יותר משנה חרות וחנן בן דוד (29 ו־34 בהתאמה) מהיישוב חד נס התחילו לעבוד על עסק של מארזי מתנות ("חרותה"). יש יינות, שוקולדים, דבש ומוצרי לבנדר (סבון, נרות, זר), כולם על טהרת הגליל והגולן. "הגולן מת, אין תנועה בכבישים וכל היום שומעים בומים, הזכוכיות עוד שנייה נשברות

"אין לנו ממ"ד בבית ולמקלט ייקח כמה דקות להגיע בריצה אז לקחתי את אשתי להורים שלי בבית שאן עד שהמצב יירגע", מספר חנן. הוא עובד תחזוקה אצל קבלן ביקנעם ובמקביל נודד עם המארזים לירידים. לי אישית הזוג הצעיר סגר עוד פינה של מתנה קטנה לחג, אבל זה לא מספיק.

מארז של חנן וחרות בן דוד ("חרותה") מחד נס. רמת השרון, 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

"מלונות בסובב כנרת סגרו איתנו על מארזים לחגים הקרובים ועכשיו לא ביטלו את הרכש אבל ביקשו שלא נספק את המוצר כי הם סגורים, אז אנחנו עם מלאי שאת חלקו קשה לשמור. אם היה אפשר הייתי טס לתאילנד, המצב הזה גורם למחשבות כאלה. אני רוצה שיהיה לזה סוף".

"בקושי שורדים"

רז ויונת בן נון הגיעו לצפון לפני כעשור, עברו בכמה יישובים עד שהתמקמו בגונן. היישוב שלהם מטווח אבל לא מפונה ורז עובד בשטחים פתוחים בחקלאות בלי מיגון. יונת היא אחות מוסמכת, שעבדה בעבר במוקד השירות והמידע של קופת החולים כללית – ולפני המלחמה טיפלה בתטא הילינג ו־NLP. הקליניקה שלה ממוקמת בקיבוץ מפונה, לכן העסק לא עובד ומקבל פיצוי חלקי.

"אנחנו נחנקים ומרגישים שמשהו לא הוגן. גם ככה הפרנסה בגליל קשה, המשכורות נמוכות והתסכול גדול. בבית אין בעיה אבל בשטח אני חשוף לירי ואין מיגוניות אבל צריך להתפרנס"

בתחילת המלחמה הם היו ארוזים לקראת מעבר לבית החדש שבנו ביישוב ואז הכול נעצר. יונת: "כלכלית אנחנו בקושי שורדים. בתחילת המלחמה ברחתי מהבית עם הילדים לשלושה חודשים, גרנו באוטו ורז נשאר בבית בלי ממ"ד וישן עם סכין ליד הכרית. ב־14 באוקטובר היינו אמורים להיכנס לבית החדש. שילמנו ארנונה כפולה – על הבית החדש והישן.

"יש לנו חברים מיישובים מפונים שסובלים מאוד כי הם לא בבית אבל לפחות מקבלים סיוע בעוד שלשמונת היישובים באזור שלנו אין. מי שיש לו עבודה שלא קשורה לאזור הוא בסדר פחות או יותר, אבל מי שמחזיק עסקים מרוסק. לעסקים ביישובים הלא מפונים היה בהתחלה איזשהו בוסט אבל הסכומים כל כך מזעריים יחסית לחורבן שהם חוו".

מימין ומשמאל: יונת ורז בן נון מגונן. רמת השרון, 30 בספטמבר 2024 (צילום: עומר שרביט)

רז: "אין תמיכה. אני מצפה שאם החקלאות חשובה למדינה שידאגו לעובדים אבל אין הקלות – לא ארנונה, לא חשמל, כלום. אנחנו נחנקים ומרגישים שמשהו פה לא הוגן. גם ככה פרנסה בגליל העליון זה דבר קשה, לא הולך בקלות, המשכורות נמוכות והתסכול גדול. אם יורים כשאני בבית אין בעיה, אבל בבקרים אני עובד בשטח, חשוף לירי כל רגע ואין מיגוניות אבל צריך להתפרנס ואין ברירה".

לשמור על תדר גבוה

בזמן שאנחנו מדברים רז מראה למבקרים את המוצרים שלקח מהטבע והפך לאומנות. יש כאן ברכיכיטון שהוא חשף לו שורשים ועיצב. החביב עליי הוא העציצים המגנטיים: קליפות של אורנים, אלוני שעם וענפי ליצ'י שנשתלו בתוכם סוקולנטים עם מגנט המתאים גם להצמדה למקרר ("או לדלת של הממ"ד").

צמחים של רז בן נון (צילום: עומר שרביט)

מה יהיה?
יונת: "אני אופטימית. משתדלים לשמור על תדר גבוה, לנשום. הינה כל מחווה של סיוע שמגיעה מהמרכז, כמו היריד הזה, מרחיבה לנו את הלב, מרגישים את זה".

"עבדנו על האירוע מאוד קשה והיינו במתח כי אנשים הגיעו מהצפון וקיבלנו פניות ממפונים ועסקים שאין להם איפה לפעול – והלך להם טוב היום", אמרה מנהלת הקתדרה ריקי יאיר בסוף היום, בעודנו עומדים ליד המשתלה הניידת של משפחת שפירא ממשגב המופגזת אך לא מפונה.

"היו פה 27 דוכנים וכאלף תושבים או יותר, כולל ילדים שלא רואים פה בדרך כלל. תכף יתחיל הקונצרט של קשת אילון וכל הכרטיסים נמכרו. אני חושבתשזה חבל הצלה בשבילם"

"בדרך כלל יש פה הרצאות, חוגים ומופעים למבוגרים – ובאנו עם הרעיון לארח עסקים מהצפון. היו פה המון אנשים והם מכרו והתרגשו ודמעו ומרגישים שרואים אותם וזה מרחיב את הלב. היו פה 27 דוכנים וכאלף תושבים או יותר, כולל ילדים שלא רואים פה בדרך כלל. תכף יתחיל הקונצרט של קשת אילון וכל הכרטיסים נמכרו. אני חושבת שזה חבל הצלה בשבילם".

בעלי הדוכנים מהצפון התחילו לקפל לקראת החזרה הביתה, שבחלק מהמקרים נמצא עכשיו במרכז. הנגנים הצעירים של קשת אילון התמקמו באולם הרמת השרוני בחזרות אחרונות לקראת קונצרט שנתנו שם באותו ערב. גם הם עברו שנה קשה ואת קורס הקיץ הבינלאומי שלהם קיימו בכלל בספרד. ההופעה כאן ברמת השרון היא סולד אאוט.

נגני קשת אילון בחזרה לקונצרט בקתדרה ברמת השרון, 30 בספטמבר 2024