האם פיקוח על הממשלה פוגע ביכולתה להתמודד עם אתגרים ביטחוניים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' משוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין, 25 ביוני 2023 (צילום: ABIR SULTAN / POOL / AFP)
ABIR SULTAN / POOL / AFP
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' משוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין, 25 ביוני 2023

ישראל נמצאת במלחמה כבר שנה, והציבור איבד אמון בממשלה ככלל ובטיפול שלה באתגרים הביטחוניים של ישראל בפרט.

101 חטופים מוחזקים עדיין בעזה, ואין בעתיד הנראה לעין הסדר שמחזיר אותם הביתה. צה"ל עדיין נלחם בלוחמי חמאס חמושים, והירי מעזה ממשיך להשפיע על החיים בעוטף ואפילו מגיע לאזור תל אביב.

101 חטופים מוחזקים עדיין בעזה, ואין בעתיד הנראה לעין הסדר שמחזיר אותם הביתה. צה"ל עדיין נלחם בלוחמי חמאס חמושים, והירי מעזה ממשיך להשפיע על החיים בעוטף ואפילו מגיע לאזור תל אביב

בגזרת הצפון עשרות אלפי תושבי הצפון עדיין מפונים מבתיהם, חזבאללה יורה באופן בלתי פוסק מלבנון על יישובי הצפון, וצה"ל החל בכניסה קרקעית אל תוך לבנון. ובמקביל, ישראל במגננה מול ירי מתימן, עיראק, ומתקפות טילים וכטב"מים מאיראן.

לצד האמון הנמוך במוסדות השלטון בישראל – אמון המגיע לכדי עשירית בלבד מהציבור הישראליסקר של המכון לחירות ואחריות בספטמבר 2024, בקרב 1001 משיבים המהווים מדגם מייצג של החברה הישראלית, מראה את הנתונים הבאים:

  • למעלה ממחצית מהציבור הישראלי (54%) סבור שהממשלה הנוכחית לא יכולה לטפל באתגרים הביטחוניים של ישראל.
  • שני שלישים מהציבור סבור שמתקפה הדומה למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר יכולה להתרחש שוב בשנים הקרובות.
  • מספר דומה של אזרחים סבור שישראל תלויה בסיוע של מדינות אחרות ואינה יכולה להגן על עצמה עצמאית.

הישראלים הופתעו בהתקפה של השבעה באוקטובר, אבל אם הייתה איזושהי אופטימיות אז שנדע להתמודד עם המצב ולצאת ממנו מחוזקים – גם אם כואבים – הרי שהיום 60% מהציבור סבור שהמצב, שנה אחרי המתקפה, גרוע ממה שציפו שיהיה. ציבור גדול תוהה לגבי העתיד במדינת ישראל.

הישראלים הופתעו ב-7/10, אך אם הייתה אז אופטימיות שנדע להתמודד עם המצב ולצאת מחוזקים – היום 60% מהציבור סבור שהמצב, שנה אחרי המתקפה, גרוע ממה שציפו. ציבור גדול תוהה לגבי העתיד במדינה

במהלך השנה האחרונה היו קריאות חוזרות ונשנות לעשות שינוי על מנת שישראל תוכל להתמודד עם האתגרים הביטחוניים. כך, לדוגמה, עולות קריאות למנוע את ההפגנות של משפחות החטופים נגד הממשלה, בטענה שהפגנות אלו מחלישות את הצבא ואת הממשלה בהשגת ניצחון בעזה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התבטא בעניין הזה באפריל באומרו ש"הם" (משפחות החטופים):

"גורמים נזק אדיר לא רק למלחמה, לניצחון ולאחדות, הם גורמים נזק אדיר למאמץ השבת החטופים. סנוואר רואה את זה, מחייך, מוחא כפיים, מטפס על העצים מתבצר עוד בעמדתו".

אחרים טוענים שהבעיה היא החסמים שמקשים על הממשלה לפעול – לו רק היו נותנים לממשלה חופש להפעיל את צה"ל בעוצמה, ניתן היה להגיע לניצחון מוקדם יותר.

כך, למשל, טענה בדבר המגבלות שמפעילה הביורוקרטיה על הממשלה, מגבלות אשר יוצרות כביכול צורך במשרות אמון, שיאפשרו לשרים להפעיל את שירותי המשרד.

כך בהימנעות מדיון על מטרות המלחמה בכנסת. כך בביקורת על בית המשפט העליון שמגביל את הממשלה. וכך בהימנעות של הממשלה עצמה מדיון בנושא במסגרת ישיבותיה השבועיות (בהן אפילו ראש הממשלה לא מקפיד להשתתף).

יש הטוענים שהבעיה שמקשה להתמודד עם האתגרים הביטחוניים היא החסמים שמקשים על הממשלה לפעול – לו רק היו נותנים לממשלה חופש להפעיל את צה"ל בעוצמה, ניתן היה להגיע לניצחון מוקדם יותר

הטענות האלו לא רק שאינן נכונות, לא רק שהן פוגעות בחוסנה של החברה הישראלית כחברה דמוקרטית, מעורבת ופעילה, והן גם לא עומדות בקנה אחד עם העמדה של רוב הציבור הישראלי.

במסגרת הסקר שאלנו, מה לדעת הציבור צריך לעשות על מנת לחזק את היכולת של המדינה להתמודד עם האתגרים הביטחוניים. אחד הצעדים שהציבור תמך בו יותר מכל (60%) הוא הגברת הפיקוח של הכנסת על הממשלה – פיקוח, לא מתן יד חופשית לממשלה לפעול.

לעומת זאת, יש רוב ברור של כ-60% אשר לא סבור שהטלת מגבלות על הפגנות כנגד הממשלה או מתן סמכות לשרי הממשלה למנות משרות אמון במשרדים השונים יחזקו את המדינה בהתמודדותה עם האתגרים הביטחוניים.

ואולם, הציבור נחלק בין מצביעי אופוזיציה וקואליציה בתמיכתו ברוב הצעדים. כצפוי, ההבדל המשמעותי ביותר הוא בצמצום הסמכות של בית המשפט לבקר את פעולות הממשלה והצבא. בנושא זה, הציבור חצוי. 44% סבורים שצעד זה לא חשוב לחיזוק יכולת ההתמודדות של ישראל עם האתגרים הביטחוניים בעוד 41% סבורים שצעד זה חשוב (15% לא נתנו תשובה). למעשה, הציבור חצוי בין שני המחנות הפוליטיים: 73% ממצביעי האופוזיציה סבורים שצעד זה לא חשוב, בעוד 75% ממצביעי הקואליציה סבורים שהצעד הזה חשוב.

בדומה, רוב של מצביעי הקואליציה – גם אם קטן יותר (54%) – סבור שהטלת מגבלות על ההפגנות נגד הממשלה תחזק את היכולת של הממשלה להתמודד עם האתגרים הביטחוניים של ישראל. גם בשאלת הפיקוח של הכנסת על הממשלה, מצביעי הקואליציה נוטים פחות לראות בזה צעד חשוב להבטחת ביטחונה של המדינה (49% לעומת 74% בקרב מצביעי האופוזיציה).

הטענות האלו לא רק שאינן נכונות, לא רק שהן פוגעות בחוסנה של החברה הישראלית כחברה דמוקרטית, מעורבת ופעילה – הן גם לא עומדות בקנה אחד עם העמדה של רוב הציבור הישראלי

לנוכח הרקורד הלא מרשים של הממשלה בניהול המלחמה עד כה, אפשר להסיק שתי מסקנות מנוגדות: או שהממשלה כפופה ליותר מדי מגבלות וצריך לשחרר אותה מפיקוח והגבלות; או שהממשלה לא כפופה למספיק פיקוח וצריך יותר. הממצאים שלנו מראים שמצביעי הימין הגיעו למסקנה הראשונה (מניעת פיקוח הכנסת על הממשלה, צמצום סמכות בג"ץ והגבלת הפגנות) ושמצביעי מרכז-שמאל הגיעו למסקנה השנייה (בעד פיקוח).

החלוקה הזו מסבירה את ההתעקשות של הקואליציה להמשיך במאבקה מול בית המשפט העליון, למנוע ביקורת משמעותית בעבודת הכנסת על הממשלה וגם לפעול למניעת ההפגנות נגד הממשלה.

ואולם, הפיקוח על הממשלה עומד בבסיס הרעיון הדמוקרטי. ממשלה, גם בזמן מלחמה, נתונה ללחצים והשפעות של אינטרסים שונים שמניעים אותה לפעול. בהיעדר פיקוח מוסדי וציבורי, הממשלה חופשית לפעול ככל העולה על רוחה, תוך אפשרות של שימוש לרעה בכוח, ופעולה בניגוד לאינטרסים של המדינה.

בזמן מלחמה, הממשלה צריכה לפעול על מנת להבטיח את שלום המדינה ואת שלום הציבור. אבל, צריך שיהיה פיקוח על הממשלה כדי למנוע את האפשרות ששיקולים אלקטורליים ישפיעו על עבודתה ועל מנת שהציבור יאמין שהממשלה פועלת לטובתו.

פיקוח כזה גם מראה לעולם שבישראל יש מנגנונים דמוקרטיים של איזונים ובלמים, שמחייבים את הממשלה לפעול על פי מערכת ערכים המשותפים לעולם הדמוקרטי.

בהיעדר מנגנונים כאלו, בהיעדר שקיפות בהחלטות, לא ייפלא שהציבור נותן אמון נמוך בממשלה בכלל וביכולת של הממשלה לעמוד באתגרים הביטחוניים בפרט, ואין זה מפתיע שהעולם מטיל ספק בכנות כוונות הממשלה.

בעת מלחמה, הממשלה צריכה לפעול להבטחת שלום המדינה והציבור. אך נדרש פיקוח על הממשלה כדי למנוע את האפשרות ששיקולים אלקטורליים ישפיעו על עבודתה וכדי שהציבור יאמין שהממשלה פועלת לטובתו

האופוזיציה וציבור המצביעים שלה צריכים לבחון את הכלים העומדים בפניהם כדי להבטיח פיקוח, ובכלל זה לא לנטוש את העבודה הפרלמנטרית שלהם ולא לנטוש את תפקידם כמובילי דעת קהל. תפקידם הוא לבקר את הממשלה ולהציג אלטרנטיבה משמעותית לפעולותיה. חשוב שקולם יישמע, חשוב שבפעולתם יחייבו את הממשלה להצדיק את מעשיה והחלטותיה.

פרופ' אמנון כוורי הוא פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,000 מילים
סגירה