בעיצומה של המלחמה והאתגרים האדירים שהיא מציבה בתחום שמירת הטבע, חוו ברשות הטבע והגנים רגע של נחת: פרויקט חידוש הגן הלאומי תל לכיש הושלם, ובאמצע ספטמבר הוא נחנך רשמית.

תל לכיש נמצא במרכז חבל לכיש, לא רחוק מקריית גת, ומהווה אוצר בלום של ארכאולוגיה והיסטוריה. במקום נמצאו עדויות לקיומה של התיישבות עוד מהתקופה הניאוליתית, דרך תקופת הברונזה וכתובות כנעניות.

התל מזוהה בעיקר עם מסעות סנחריב, מלך אשור, שהגיע לאזור עם הצבא החזק במזרח התיכון בעקבות מרד שהכריזו כמה ערים. בעזרת איל ניגוח, האשורים הצליחו להבקיע את חומת לכיש – שהייתה העיר השנייה בגודלה אחרי ירושלים – ואז לבזוז, לשרוף ולטבוח בתושביה.

התל מזוהה בעיקר עם מסעות סנחריב, מלך אשור, שהגיע לאזור עם הצבא החזק במזרח התיכון. בעזרת איל ניגוח, האשורים הצליחו להבקיע את חומת לכיש ואז לבזוז, לשרוף ולטבוח בתושביה

התבליט שמתאר את הקרב נחשב לאחת מתמונות המלחמה הקדומות שנמצאו עד היום. המקור נמצא במוזאון הבריטי בלונדון; העתק מוצג במוזאון ישראל.

הפיתוח של תל לכיש כולל מרכז מבקרים, שבילים שמחברים בין הנקודות המעניינות, שילוט ועמדות תצפית. באירוע ההשקה היה אמור להתקיים טקס במעמד השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, אבל בשל אילוצי לו"ז הוא בוטל. סילמן מצאה זמן אחר כדי להגיע לברך – ובעיקר להצטלם לסרטון שהעלתה בדף הפייסבוק שלה. עד כאן הכול כשורה.

הסרטון שהעלתה השרה עידית סילמן לעמוד הפייסבוק שלה לאחר השקת תל לכיש

רק שכשאנשי רשות הטבע והגנים צפו בסרטון, ציפתה להם הפתעה לא נעימה. זה התחיל בכך שסילמן אומרת שם ש"זה אתר היסטורי עם ממצאים ארכיאולוגיים מרתקים שהמשרד להגנת הסביבה באמצעות רשות הטבע והגנים השקיעו לטובת הציבור" (הניסוח הלקוי במקור) – כאילו רשות הטבע והגנים היא יחידת ביצוע של המשרד ולא רשות ממשלתית עצמאית שעל פי החוק אינה כפופה לשרה תקציבית וניהולית.

היו גם מי שהרימו גבה גם לנוכח האמירה של סילמן ש"תל לכיש מסמל את גבורת הרוח העוז האמונה והאחדות שעמדו בבסיס המאבק שלנו מאז ועד היום": לא ברור לאיזו אחדות השרה מתגעגעת, לאור העובדה שבימי סנחריב היה פילוג עמוק בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה.

אבל הרגע המטריד באמת בסרטון נרשם כשסילמן שולפת לפתע תובנה היסטורית-פוליטית שמנותקת לחלוטין מהטקסט החגיגי על השקת האתר: "חשוב לזכור – אין בשום מקום בארץ ממצא היסטורי פלסטיני, כי פשוט אין דבר כזה עם פלסטיני".

הרגע המטריד באמת בסרטון נרשם כשסילמן שולפת לפתע תובנה היסטורית-פוליטית: "חשוב לזכור – אין בשום מקום ממצא היסטורי פלסטיני, כי פשוט אין דבר כזה עם פלסטיני"

אפשר להכביר מילים על הפייק ההיסטורי שסילמן מפיצה, המשך ישיר לניסיון של הימין להתכחש לקיומו של העם השני שחי בארץ הזו ותובע עליה בעלות. השליטה בנראטיב משמשת להצדקת הכיבוש ובעיקר לשלילת הזכות של הפלסטינים להגדרה עצמית – כלומר למדינה. אם אין עם, איך תהיה לו מדינה?

מבט על הארמון בתל לכיש (צילום: אליאסף גוטמן/רשות הטבע והגנים)

רבות כבר נכתב ונאמר על השרלטנות הטמונה בטענה ש"אין עם פלסטיני". אבל זו לא הנקודה; זכותה של סילמן לחשוב שאין עם פלסטיני ושמיליוני הערבים שחיים בין הים לירדן הם אוויר. הנקודה היא שהיא מכתימה אירוע ממלכתי כמו השקת גן לאומי ורשות עצמאית שמשרתת את הציבור על כל גווניו בפוליטיזציה זולה ובוטה.

בין עובדי רשות הטבע והגנים יש מן הסתם כאלה שדווקא חושבים שכן יש עם פלסטיני ושאולי אפילו מגיעות לו זכויות (כשם שיש כאלה שסבורים אחרת), וכך גם בקרב רבבות הישראלים שיבקרו באתר תל לכיש המחודש.

"באה השרה, לוקחת עבודה קשה של אנשי מקצוע בתחומי שמירת הטבע, ההיסטוריה והארכאולוגיה, וצובעת את כל העשייה שלהם בצבעים פוליטיים", אומר גורם בתחום, "זה באמת שווה בשביל הקריצה לבייס?"

"באה השרה, לוקחת עבודה קשה של אנשי מקצוע בתחומי שמירת הטבע, ההיסטוריה והארכאולוגיה, וצובעת את כל העשייה שלהם בצבעים פוליטיים", אומר גורם בתחום, "זה באמת שווה בשביל הקריצה לבייס?"

לפעמים נדמה שיש שתי עידית סילמן: אחת שמנהלת מאבקים נחושים לטובת הסביבה והאינטרס הציבורי (למשל נגד השתלטות קצא"א על מפרץ אילת), ואחת שמטביעה את אותם מאבקים בבוץ פוליטי מיותר.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן בביקור בגן לאומי סבסטיה, מרץ 2024 (צילום: עמק שווה)

הבעיה היא שזה לא נגמר במילים. במקרה של רשות הטבע והגנים הדברים של סילמן הם המשך ישיר למעשים.

בתחילת השנה ניסתה השרה להגנת הסביבה למנות ליו"ר רשות הטבע והגנים את אהרוני נויבאור, מנכ"ל החברה לפיתוח  גוש עציון, על אף שהוא נעדר כל רקע בעולם הטבע והסביבה.

בתחילת השנה ניסתה השרה להגנת הסביבה למנות ליו"ר רשות הטבע והגנים את אהרוני נויבאור, מנכ"ל החברה לפיתוח  גוש עציון, על אף שהוא נעדר כל רקע בעולם הטבע והסביבה

המינוי נעצר בסופו של דבר לאחר שנודע על קשר אישי בין השניים שלא דווח, ונויבאור נאלץ להסתפק בליהוק כחבר מן המניין במליאת הרשות (הגוף המפקח שמקביל לדירקטוריון). בינתיים הרשות ממשיכה להתנהל כבר תקופה ארוכה בלי יו"ר.

ההתנהלות הבעייתית לא פוסחת על המליאה עצמה, שנמצאת בשפל מבחינת מספר המשתתפים – כרגע היא מונה 7 חברים מתוך 19 מקומות שאמורים להיות מאוישים. למרות זאת, כבר כמעט שנה וחצי סילמן מסרבת לאשר את מינויו של דן אלון, מנכ"ל החברה להגנת הטבע, לחבר במליאה.

על פי חוק הגנים הלאומיים הממשלה חייבת למנות למליאת הרשות נציג מהחברה להגנת הטבע, אבל סילמן מתחמקת מלעשות את זה מבלי לספק הסבר מתקבל על הדעת. המליאה בקושי מתפקדת, המחסור בחברים זועק, אבל דן אלון בחוץ – אולי הוא חשוד בכך שהוא דווקא כן מכיר בקיומו של עם פלסטיני.

מנכ"ל החברה להגנת הטבע, דן אלון (צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)

רגע לפני החגים, היועץ המשפטי של החברה להגנת הטבע, עו"ד אסף רוזנבלום, הודיע לשרה כי אם המינוי לא יאושר לאלתר, החברה תיאלץ לפנות נגדה לאפיקים משפטיים, שפל חמור ביחסים בין התנועה הסביבתית לשר/ה להגנת הסביבה. עד לרגע זה סילמן לא השיבה לפנייה.

רגע לפני החגים, היועץ המשפטי של החברה להגנת הטבע, עו"ד אסף רוזנבלום, הודיע לשרה כי אם המינוי לא יאושר לאלתר, החברה תיאלץ לפנות נגדה לאפיקים משפטיים