כמה מוזרה שיטת הבחירות האמריקאית? אני אספר לכם כמה. ההצבעה ה"נפקדת" שלי במחוז מונטגומרי של פנסילבניה – אותה שלחתי בדואר מתל אביב, מרחק 10000 קילומטר מהכתובת הרשומה שלי בקלפי – תשפיע על תוצאות המרוץ לנשיאות הרבה יותר מקולות חברי בניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו ומיאמי.
כלומר: היא תשפיע ולו באופן מזערי. כי על רקע החשש מאנטישמיות גוברת ותסיסה רבה כתוצאה מהקטסטרופה בישראל, יש סיכוי ממשי שמצביעים יהודים בפנסילבניה יחליטו אם קמלה האריס או דונלד טראמפ יחזיקו בבית הלבן.
על רקע החשש מאנטישמיות גוברת ותסיסה רבה כתוצאה מהקטסטרופה בישראל, יש סיכוי ממשי שמצביעים יהודים בפנסילבניה יחליטו אם קמלה האריס או דונלד טראמפ יחזיקו בבית הלבן
יש במדינה זו קצת פחות מחצי מיליון יהודים, פחות באופן משמעותי מאשר בניו יורק וקליפורניה, וגם פחות מאשר בפלורידה וניו ג'רזי. אבל זו המדינה היחידה עם אוכלוסייה יהודית משמעותית שהיא גם מדינת מתנדנדת – ובשיטת הבחירות המוזרה של אמריקה, הבוחרים בכל מקום אחר בעצם לא חשובים בכלל.
אז אם טראמפ יכול למשוך, נניח, כ-30,000 יותר קולות יהודים בפנסילבניה מאשר בשתי מערכות הבחירות האחרונות, הוא יתקרב מאוד להבטחת 19 האלקטורים של מדינת מפתח זו. בפנסילבניה, פער הניצחון היה כ-80,000 קולות לטובת ג'ו ביידן ב-2020 וכ-44,000 לטראמפ ב-2016. אפילו שינוי קטן סטטיסטית בהצבעה היהודית בפנסילבניה עשוי להכריע, בוודאי כחלק מזליגה מסוימת של תמיכה דמוקרטית בקרב קבוצות אחרות, כולל לטינים וגברים שחורים.
כבר חלה ירידה בתמיכה היהודית בדמוקרטים בעשור האחרון, ויש סיבה לחשוב שהמגמה עשויה להאיץ השנה. יהודי ארה"ב תמכו, היסטורית, באופן גורף בדמוקרטים: ביל קלינטון, אל גור וברק אובמה בקמפיין הראשון שלו זכו כל אחד בכ-80% מקולות המצביעים היהודים. אבל מאז 2008, הנתון הזה ירד לסביבות 70%, ויש כמה הערכות – המבוססות בחלקן על שינוי במגמת התרומות, שהפעם היא תרד עוד יותר.
אם טראמפ יכול למשוך, נניח, כ-30,000 יותר קולות יהודים בפנסילבניה מאשר בשתי מערכות הבחירות האחרונות, הוא יתקרב מאוד להבטחת 19 האלקטורים של מדינת מפתח זו
יש לכך בעצם שתי סיבות.
ראשית, ישנה תחושה רווחת (אם כי פשטנית) שטראמפ הוא יותר פרו-ישראלי, מה שעשוי להשפיע כאשר ישראל נתונה בלחץ מיוחד בגלל ביקורת על התנהלותה במהלך השנה האחרונה – במיוחד בעזה, שם נהרגו עשרות אלפים.
בעוד שממשל ביידן סיפק תמיכה משמעותית למאמץ המלחמתי של ישראל, הוא גם נמצא בעימות עם בנימין נתניהו על סירובו העיקש להציג חזון אסטרטגי לשלום. זה מקרין על האריס.
שנית, יש תחושה שהחשש מאנטישמיות, שבדרך כלל פעל לטובת מפלגות ליברליות בארה"ב ובמקומות אחרים, עוזר כעת לימין. זה לא בגלל שהימין הקיצוני הפך פחות אנטישמי, אלא בגלל התחושה המתגברת שהתנועה הפרוגרסיבית, אשר מיקדה את רוב מרצה בשנה האחרונה במחאה קולנית נגד ישראל, אינה ידידותית ליהודים.
המתח סביב סוגיה זו עצום.
ישנה תפיסה בקרב חלק מהיהודים שהאידיאולוגיה הפרוגרסיבית, עם התמקדותה בפריווילגיה ובאי-שוויון "מערכתי", משאירה יהודים מחוץ לשיח ואפילו מציגה אותם באור שלילי.
החשש מאנטישמיות, שלרוב פעל לטובת מפלגות ליברליות עוזר כעת לימין. לא בגלל שהימין הקיצוני הפך פחות אנטישמי, אלא בשל התחושה שהתנועה הפרוגרסיבית אינה ידידותית ליהודים
הסנטימנט הזה גדל תוך כדי המלחמה, כאשר רטוריקה פרוגרסיבית החלה להשוות בין זהות יהודית לעושר, קולוניזציה ורצח עם – מסגור שחלק רואים אותו כלא הוגן או אפילו אנטישמי. זו מגפה ממש בקמפוסים מובחרים בארה"ב, שם הפגנות פרו-פלסטיניות בחלק מהמקרים הגיעו לקיצוניות של תמיכה גלויה בטרור הג'יהאדיסטי של חמאס.
מוקד עיקרי היה בפנסילבניה – באוניברסיטת פנסילבניה, שם למדתי גם אני בשנות ה-80. אז יותר משליש מהסטודנטים היו יהודים. השיעור הזה ירד, ובימים אלה כמעט לא מתקבלים סטודנטים ישראלים; מועצת בוגרי האוניברסיטה בישראל – בה אני חבר – התנתקה מהמוסד לפני כשנה, בעיקר (אך לא רק) בשל כישלונה לטפל באנטישמיות לאחר ה-7 באוקטובר.
במהלך השנה האחרונה, חוסר היכולת של האוניברסיטה לעצור את גל האנטישמיות בקמפוס עלה שוב ושוב לכותרות לאומיות, מה שהפך את המתחים הגוברים בין פרוגרסיבים לליברלים לאחד מהסיפורים הבולטים ברחבי פנסילבניה.
המתחים הללו גורמים למספר מסוים של מצביעים יהודים לשקול מחדש את התמיכה המסורתית שלהם במפלגה הדמוקרטית. אבל דבר אחד שפועל לטובתה של האריס הוא ששיעור יהודי פנסילבניה שהם אורתודוכסים או חרדים נמוך למדי – ושם הכי סביר שטראמפ ימצא תמיכה.
רוב האמריקאים היהודים נותנים עדיפות לנושאים ליברליים כמו הגבלות על נשק, שירותי בריאות, שוויון חברתי ושינויי אקלים, וזה פועל לטובת הדמוקרטים. באשר לטראמפ, למרות תמיכתו החזקה בישראל – או לפחות בימין הישראלי – הרקורד שלו בנושאים כמו אנטישמיות בשורותיו שלו, והרטוריקה הגזענית של תומכיו, הבורות המדהימה שלו והגסות רוח המזעזעת שלו – כל אלה ירתיעו יהודים ללא ספק.
מעניין לציין שהאריס מתמודדת עם היפוך של בעיית פנסילבניה במדינת מישיגן, שבה הבוחרים המוסלמים כועסים על מה שהם רואים כתמיכה המוגזמת של ממשל ביידן בישראל. אובדן של שתי המדינות הללו – אחת שבה יהודים הם קריטיים, השנייה שבה המוסלמים חשובים מאוד – כמעט בוודאות ישלח את טראמפ לבית הלבן.
רטוריקה פרוגרסיבית החלה להשוות בין זהות יהודית לעושר, קולוניזציה ורצח עם. זו מגפה ממש בקמפוסים מובחרים בארה"ב, שם הפגנות פרו-פלסטיניות הגיעו לעתים לתמיכה גלויה בטרור הג'יהאדיסטי של חמאס
יש כאן שתי אירוניות. הראשונה היא שהשיטה, שמגמדת את חשיבות רוב קולות היהודים – שכן הם מרוכזים במדינות שאינן מתנדנדות – הפעם מעניקה עוצמה מכריעה ליהודי פנסילבניה. מי היה מאמין? השנייה אכזרית יותר: תזוזה בקול היהודי במדינה זו עלולה להעניק את הבית הלבן לעם הארץ, שלא חולק דבר עם המסורות היהודיות של למדנות, התבוננות פנימית ומוסר.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם