בבוקר ה-6 בנובמבר הצצתי באתר של עיתון הארץ בסביבות שש בבוקר. למרות שאני תחת דיאטת אקטואליה רצחנית, אני מקפידה להתעדכן כל בוקר במוראות הלילה מתוך אחריות בסיסית. אישה ואם בישראל אמורה לדעת אם חיסלו את יחיא סנוואר בלילה לפני שהיא לוקחת את הילד לבית ספר או הולכת לעבודה.
הלכתי לישון רק שלוש שעות קודם לכן, פיטורי יואב גלנט וכל הג'ז הזה. בבוקר לילו של יום הבחירות בארה"ב הספיקה הצצה זריזה כדי להבין שהקטסטרופה כאן להישאר ולהתגבר, למרות שהתוצאות בשעה זו היו חלקיות מאוד.
הלכתי לישון רק שלוש שעות קודם, פיטורי גלנט וכל הג'ז הזה. בבוקר ליל הבחירות בארה"ב הספיקה הצצה זריזה כדי להבין שהקטסטרופה כאן להישאר ולהתגבר, למרות שהתוצאות היו עדיין חלקיות
נשארתי במיטה בלי לצרוך שום ערוץ תקשורת או רשת חברתית. ויתרתי על שיעור. ביטלתי אימון. לא הלכתי להפגנה, ולא רק בגלל ההלם מסיוט שהפך מחלום למציאות.
המדינה שלנו הייתה אמורה בבוקרו של אותו יום להתחיל מרד אזרחי בלתי מתפשר ושביתה כללית. לא מצאתי סיבה לחזור לשגרה עם אחָי; שהחליטו להישאר יעילים ומועילים עד טיפת דמנו האחרונה, עבור הקרמטוריום של הימין מלא מלא, במקום לנסות להישאר עומדים עד הכדור האחרון. נשארתי במיטה. המפולת המושלמת כאן ובעולם החופשי הייתה גדולה עלי.
בימים הבאים דבקתי בדיאטת האקטואליה כאילו אני מנסה להיכנס לשמלה בחתונת בני. אם היו דרמות או מהפכים, נאומים מזעזעים או מעוררי השראה, איומים, גילויים – החמצתי את כולם. שום נתון או תמונה מהמאורע החשוב בדורנו לא נחרט בראשי.
אז אחרי הגילוי הנאות על אפס החיבור למקורות מידע, אפשר לסמוך עלי:
אני לא מבינה באמריקה. האמת, נראה לי שגם אמריקה לא מבינה באמריקה. אם הייתה מבינה – היינו מבינים מה עומד לפנינו ואולי מצליחים ללחוץ על הכפתורים הנכונים בזמן. חוכמת הבדיעבד היא עוד מאותו גישוש באפלה.
למרות תחושת אי הוודאות שקדמה לבחירות, המשמעויות הקטסטרופליות של כהונה טראמפית נוספת הייתה ברורה למתנגדיו עוד לפני הבחירות. השאלה מדוע זה לא ברור למצביעיו, משנית לשאלה מדוע תומכיו לא רואים בזה קטסטרופה.
המדינה שלנו הייתה אמורה בבוקרו של אותו יום להתחיל מרד אזרחי. נשארתי במיטה. המפולת המושלמת כאן ובעולם החופשי הייתה גדולה עלי. בימים הבאים דבקתי בדיאטת האקטואליה
צריך להתבונן באומץ באי ההבנה המוחלט שלנו. בפער שאינו ניתן לגישור. אולי תפיסת העולם המקוטבת יכולה להתפרש לא כתפיסה מקוטבת אלא כמציאות מקוטבת. טרמפיסטים (וגם ביביסטים לצורך העניין) וליברלים דמוקרטים – לא חיים באותו עולם. אנחנו נושמים אותו אוויר ונוסעים על אותם כבישים. לפעמים לומדים באותו בית ספר וצופים באותה תכנית בטלוויזיה – אבל ההוויות לא נפגשות.
יש פלח באוכלוסייה שלא רואה את היופי של אהבה בין שני אנשים, אם הם בני אותו מין; ומשתומם איך הצד השני לא שמח בתינוק מת כשהתינוק ערבי (או מקסיקני או אריתראי או יהודי).
הפטריוטיות של מחצית האומה מוזרה בעיני המחצית השנייה. אחרי בחירות 2016 הייתי בטוחה שהגילויים על המעורבות הרוסית בבחירות תפרק את מחנה דונלד טראמפ. לא יתכן, חשבתי, שהניצחון על הדמוקרטים חשוב להם יותר מהעובדה שמדינה עוינת שיחקה להם באיברים הפנימיים. לא יתכן שאמריקה-הגדולה-שוב תאבד את עצמאותה לנוכלויות זרות. אז חשבתי. עוד אי הבנה מצערת שלי.
לא הבנתי כשהמילים איבדו את משמעותן. כשהקולות נאמדו רק על פי הפה שיצאו ממנו. למעשה, כל פעולה או מעשה נמדדים לפי הזהות הפוליטית של המעורבים, מה שמייתר הגיון, מוסר, עובדות, מדע.
השיוך הפוליטי הוא חזות הכל. הוא אמור לתת מענה לטינות ושנאות שלא היה לנו מושג על העוצמות שלהן; ובעצם על מקורן. אם זה רפובליקאי, הוא יכול לשיר את ההמנון בגרעפסים בהלוויה צבאית והקהל יריע.
צריך להתבונן באומץ באי ההבנה המוחלט שלנו. בפער שאינו ניתן לגישור. אולי תפיסת העולם המקוטבת יכולה להתפרש כמציאות מקוטבת. טרמפיסטים (וביביסטים) וליברלים דמוקרטים – לא חיים באותו עולם
כמו כאן, גם באמריקה האזרחים בוחרים את המנהיג שיזיק להם ויחריב את מעט התמיכה שהמדינה מספקת להם, ובלבד שהמחנה היריב יסבול יותר.
דור הבומרים, שבנה את המדינות המודרניות, מודה על הזכות לחיות בעידן של חופש וג'ימי הנדריקס וגלולות וזכויות אדם, בעיקר של אדם מסוג נשים. אנחנו מודים על הקידמה ועל ההיפים ועל היאפים. על הדבש ועל הכיפאק. העידן שלנו תם.
אומנם פיתחנו כלים אדירים במדע בפסיכולוגיה בפיזיקה, אבל לא הכשרנו מספיק מפעילים מיומנים. המונים ננטשו לצד הדרך בחגיגת החופש והמימוש העצמי, והם מגיעים עכשיו לתבוע את עלבונם.
המחנה הימני השכיל להשתמש בכשלי השיטה הדמוקרטית (הבדידות והפחד שמייצרת חברה מתפתחת ותחרותית), הוא הגביר ושכלל את דיסציפלינת ההפחדה והבידוד, כדי לבצר את המחנה ולצבור כוח. פחד מצופף שורות, ובצפיפות קשה לדעת אם זאת הזיעה שלך או אם יוסי כהן מזיע ממך. אבל הי, אנחנו לא לבד.
הרבה מוטציות צמחו בחסות הפחד והבדידות. הנשק שאנשים מחזיקים בחצר יותר מפותח מהם בעשרה דורות. אנסים מחליטים שאסור להפיל. מנהיגי דת מורים לקהלם להפר את עשרת הדיברות.
הציבור הזועם לא יודע להפסיד ולא יודע לנצח. במדינה אחת במזרח התיכון הפלג הטראמפיסטי כבר ארבעים שנה בשלטון. הם עדיין מרגישים מיעוט נרדף ומקפידים להשאיר את המצביעים עניים בורים ואלימים. העובדה שמנהיגי המדוכאים הם מחוללי הנזק העיקריים ואינם מציעים שום תכנית לשינוי, לא נספרה משום מה בדרך לקלפי. עוד תמיהה.
דור הבומרים, אבי המדינה המודרנית, מודה על הזכות לחיות בעידן של חופש, הנדריקס, גלולות וזכויות אדם, בעיקר אדם מסוג נשים. אנו מודים על הקדמה, על ההיפים והיאפים, על הדבש ועל הכיפאק. העידן שלנו תם
למה אנשים בוחרים במה שמזיק להם? האם יתכן שמה שמזיק בעיניי, משמח ומועיל עבור אחרים? מי צודק? מה יהיה? לאן זה הולך ואיך זה ייגמר? אין לי מושג.
המתים אסירי התודה עוד לא מצאו מנוחה נכונה.
מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. מחברת הרומן – הגברת הראשונה. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
האמת . כשקראתי את הפוסט מאוד הזדהתי עם תחושת סוף העולם וחורבן הציוויליזציה שלך . אותם תחושות הרגשתי כשמסרתם את ארצי לארגון טרור . שחררתם רוצחים טובחי תינוקות . זלזלתם בבחירות דמוקרטיות ופסלתם מפלגות ואישים מלהתמודד . פגעתם במסורת שלי . הכנסתם לפרהסיה הציבורית את הלהטבי"ם באלימות תקשורתית . סתמתם את הפה למי שלא חשב כמוכם . הגשתם כתבי אישום בררניים לגופה של דיעה . השתלטתם על מערכת המשפט האקדמיה והמטכ"ל . הזנתם את השפה העברית בכוונה לעצב תודעה . תחושת החורבן שלך מובנת לי מאוד . שלושים שנה מאז אוסלו אני סובל כי ארצי שינתה את פניה. עצתי לך . כמו שהתמודדתי בגבורה וחיכיתי לשינוי . תתמודדי גם את .
נדמה, כי:
1. רבים מאד בארץ לא מכירים את מציאות היום יום בארה"ב. הכלכלה האמריקאית, כמה מפליא, נמצאת בתמונה, לא רק מדינת ישראל על צרותיה. בין היתר אבל לא רק, עליית מחירים מטורפת שטיפ טיפה מקשה על האמריקאי הפשוט לחיות את החיים להם הוא רגיל גם בצמצום. סל מוצרים שעולה פי שתיים ופי שלש לעומת מה שהיה רק לפני שנים ספורות. בתים שמחירם הוכפל מאז תחילת הקורונה. שירותים רפואיים שאינם ברי השגה. ועוד ועוד.
2. מיליונים רבים, למעשה עשרות מיליונים, של מהגרים לא חוקיים, ברובם ממדינות אמריקה הלטינית, פלשו ופולשים לארה"ב. אי החוקיות שלהם מרגיזה אפילו את המהגרים הלטינים שקדמו להם, כי מהגרים רבים מאד (לטינים ואחרים, מכל העולם) שהצליחו בעבר להתיישב בארה"ב בהליכי הגירה חוקיים שדרשו מהם מאמץ וסבלנותשל שנים, רואים בעיניים כלות כיצד פורצי חוק משיגים ללא מאמץ את שעלה להם בדמים, ויודעים שהדמוקרטים הכשירו ועוד יכשירו את השרץ. המהגרים הלא חוקיים מוכנים לעבוד (אלו שכן עובדים ולא גולשים לפשיעה) בשכר נמוך מהמינימום, מה שגורם לאובדן הכנסה אצל מרוויחי שכר המינימום ולפגיעה בכל סולם השכר.
3. שוב הכלכלה, האמריקאי הממוצע רואה את מיסיו מממנים הוצאות עתק לבטחון עולמי מסביב לגלובוס, מימון לנאט"ו, למלחמה באוקראינה, לישראל, לתחזוקה ולפיתוח של ציים ובסיסים של ארה"ב ברחבי העולם בעלות של מאות מיליארדי דולרים מידי שנה. הפועל הפשוט לא מוצא עבודה או ששכרו מוקפא כי כל הייצור נמצא בסין ובמקסיקו. לאמריקאים פשוט נמאס לממן את כל העולם, הם לא מתעמקים בשאלה מה יקרה ליצוא וליבוא של ארה"ב אם כוחות עוינים ישתלטו על דרכי סחר כי הם כבר משלמים מספיק מיסים כדי לממן את ההגנה על דרכי הסחר ועל בריתות עם מדינות רחוקות, הם לא מפחדים מהרוסים כמו בתקופת המלחמה הקרה, הם לא מחשבים את עלויות מוצרי הצריכה אם היבוא מסין יתייקר או ייעצר. הם פשוט חושבים שהסדר הקיים יקר מאד ופגום מיסודו.
4. לבסוף, משהו שכן קשור אלינו, אוזלת היד של הדמוקרטים הליברלים בטיפול בהתפרעויות של תומכי הטרור בקמפוסים ובערים, השתלטות תנועת ה-WOKE על מערכות החינוך והאקדמיה, אמריקאים רבים מבינים שמשהו לא בסדר עם התפרעויות שמשבשות את החיים הסדירים ועם היבוא של סכסוכים ממדינות רחוקות לתוך היבשת. האוונגליסטים בפרט והפרוטסטנטים בכלל (שמהווים את רוב אוכלוסיית הלבנים הוותיקה) אינם נמנים על חובבי האיסלאם ורואים עצמם קרובים בהרבה ליהודים מאשר למוסלמים. כך גם ההינדים שכידוע נמצאים בקונפליקט עם המוסלמים בארץ מוצאם הודו. וכמובן רבים מהיהודים, בכל זאת יש בארה"ב כששה מליון יהודים לפחות מבחינת ייחוס משפחתי.