מנגד ניצב החוב התופח של ארה"ב סכבר הגיע ל-$39 טריליון וברמת הריבית הנוכחית גדל בטריליון $$ בכל שנה. כיום מדובר בחוב בשיעור של 125% מהתל"ג האמריקאי. הגדלת הריבית משמעותה הגדלת החוב בקצב מהיר בהרבה, בעוד שאינפלציה למעשה מקטינה את החוב – שזה מה שהממשל האמריקאי מעוניין שיקרה, והדרך היחידה שיש לארה"ב לחפור את דרכה מהבור של החוב. זאת ועוד, עלייה בריבית משמעותה האטה בפעילות הכלכלית, פחות ייצור, פחות רווחים, פחות מסים, פחות כסף להחזר של חוב שיצמח בקצב הרבה יותר מהיר. נכון שערכן של אגרות החוב יעלה כלומר התשואה תרד, ולארה"ב יהיה יותר קל למכור אג"ח למימון החוב, אבל במקרה כזה יהיה מדובר במימון חוב קיים באמצעות הגדלת החוב (בנוסף לגידול החוב עקב עליית הריבית). בקיצור ארה"ב בצרות, אם הריבית תעלה ואם לאו.

ציטוט מתחילת הכתבה:
"התפיסה האיראנית המודרנית נשענת על שני עמודי תווך מרכזיים:
הגאווה הפרסית האימפריאלית – זיכרון היסטורי של תרבות מפוארת, רצף מדינתי ארוך, ותודעה של מרכזיות אזורית.
אתוס הנרדפות השיעי – תפיסה דתית-תרבותית הרואה בסבל, הקרבה וקורבנות חלק בלתי נפרד מהצדק ומהייעוד ההיסטורי."

אם מחליפים "פרסית" ו"שיעית" ב"יהודית" או "עברית" או "ישראלית" מקבלים תמונת ראי של הצד הישראלי.

נכון.

למרבה הצער, ישראל לא יכולה להתעלם מההתחמשות האיראנית ומכוונתו המוצהרת של משטר האייאתוללות להשמיד את מדינת ישראל. אבל כשמטרת המלחמה הנוכחית מעורפלת לחלוטין ונעה בין החלפת המשטר לבין הכחדת היכולת הצבאית האיראנית (כלומר הכרעה צבאית של מדינה שגדולה בכמה סדרי גודל מישראל גם בלי להביא בחשבון את שלוחותיה בכל רחבי המזה"ת), שתי מטרות לא מעשיות בעליל ושכל בר דעת מבין כי אינן ניתנות להשגה, אזי ברור שהמשכה הינו בגדר איוולת גמורה.

אם למלחמה אין תכלית ברורה ומוגדרת, מי יכול לומר באילו תנאים, ומתי, מן הראוי יהיה להפסיקה?

איראן מעוניינת בהתמשכות המלחמה כדי לגרום להאשמת ישראל בהסתבכות של ארה"ב ועקב כך לפגיעה חמורה ביחסים בין ארה"ב לישראל. מדינות חצי האי ערב כולן בנות חסות של ארה"ב ותלויות בה לבטחונן, אם ישירות בצבא ארה"ב (כולל בסיסי צבא אמריקאיים בכל אחת מהן והסכמים כתובים כאלה ואחרים) אם בעקיפין בדמות רכש צבאי שררובו ככולו תוצרת ארה"ב. כך שהתקפות עליהן מחייבות את ארה"ב להלחם עבורן ללא פשרות כאשר הסכם כלשהוא עם איראן, מלבד כניעה מוחלטת, כבר ירד מעל הפרק – מדינות המפרץ וערב הסעודית כבר לא יכולות לסמוך על שום התחייבות איראנית מכאן ואילך אחרי שזו התקיפה אותן במלוא יכולתה, למעשה ללא שום סיבה צבאית סבירה למהלך זה.
בגלל חשיבות המפרץ הפרסי לאספקת הנפט למערב – מחירי הנפט יעלו בהתמדה ככל שהמלחמה תתמשך, והמלחמה תתמשך כי ארה"ב כבר לא יכולה לסגת ממצב בו כל בנות חסותה באיזור מותקפות וערוצי התובלה מושבתים.

ארה"ב מסתבכת צבאית במלחמה שרוב הציבור והפוליטיקאים האמריקאים היו נגדה – זה בגלל ישראל שדחפה לעימות, בגלל אינטרסים ישראלים.

טראמפ אמנם הכריז מיד אחרי ההתקפות האיראניות על המפרציות וסעודיה, ולא בכדי, כי הוא זה שדחף למלחמה ואף "גרר" את ישראל לתוכה. אבל כידוע בפוליטיקה אמר, אז אמר. זה ישכח או שיתעלמו מזה כי הסנטימנט בארה"ב הוא אנטי-ישראלי ברובו המוחלט, הן אצל שונאינו הדמוקרטים והן אצל שונאינו המושבעים, ההיטלריסטים לכל דבר ועניין, תומכי MAGA, שמהווים כיום את בסיס הכח העיקרי של טראמפ.

כרגיל, וזה השיקול האיראני בתקיפה, רוב האמריקאים יאשימו את ישראל בכניסה למלחמה ובהתמשכותה. זה יוביל בסופו של דבר לפגיעה חמורה ביחסי ישראל-ארה"ב ובהתרחקות בטחונית של ארה"ב מישראל.

זו לא יריה באפלה אלא מתוך שיקולי השרדות שמבוססים על הבנה טובה מאד של שנאת היהודים וישראל במערב.

בקיצור, שכתוב ההסטוריה. כמי שנכח לחלוטין באותה תקופה, קשה לטעון בנחרצות שסדאת הציע שלום תמורת נסיגה, אבל הוא בהחלט הציע הכרה במדינת ישראל ואי לוחמה תמורת נסיגה מלאה מסיני, מה שככל הנראה היה מתקדם מתי שהוא להסכם שלום (בהסתמך על התנהלותו של סאדאת ב-1978). וכבונוס היינו גם נפטרים מעזה.

מעניין מה היתה תגובתו אם בתו לא היתה משרתת בתפקיד משמעותי. התגובה לכשעצמה ברוח הנכונה אבל עצם ההסתמכות על שירותה של בתו די בה כדי להטיל ספק ביושר כוונותיו. אם היה חשש בלבו של דו"צ שייחשד במניעים אישיים, די היה בציון לקוני של גילוי נאות: בתי משרתת / שירתה כלוחמת.