עם ניצחונו של דונלד טראמפ, צפויה אמריקה ומדיניותה להשתנות. תחת הנהגתו, יש להניח שארה"ב תפנה יותר פנימה, תוך הפחתה במעורבות ובהשקעת משאבים במדינות רחוקות, בהן ישראל.

טראמפ רואה עצמו כ"סוגר עסקאות" – ייתכן כי גישתו המעשית תוכל להניע את האזור לסיום סבבי הלחימה ואולי אף מעבר לכך. יחד עם זאת, קיימת גם סכנה כי יחליט "לחתוך הפסדים" ויצמצם את מעורבות ארה"ב באזור גם ללא הסדרה, כאשר האזור נתון בסכסוכים מתמשכים והיעדר יציבות.

טראמפ רואה עצמו כ"סוגר עסקאות" – ייתכן שגישתו המעשית תניע את האזור לסיום סבבי הלחימה. עם זאת, קיימת סכנה שיחליט "לחתוך הפסדים" ויצמצם את מעורבות ארה"ב באזור גם ללא הסדרה

אך לפני השבעת טראמפ נותרו חודשיים, במהלכם יכול הנשיא ג'ו ביידן להוביל צעדים משמעותיים, שיבססו עובדות בשטח ויסייעו בקידום חזון עתידי לאזור.

דווקא טראמפ עשוי לממש את תכנית ביידן

על אף שזה נשמע מעט הזוי, ישנם צעדים משמעותיים מאוד עבור המזרח התיכון, אשר ביידן וטראמפ דווקא רואים בהם עין בעין. טוב יהיה אם סביב צעדים אלו ממשל ביידן וממשל טראמפ המתגבש יהיו מתואמים וישתפו פעולה.

1

סיום המלחמה ועסקת חטופים:

הנושא הדחוף ביותר שצריך להיות בראש מעיינינו הוא שחרור החטופים. להם אין זמן. תיאום בין ביידן לטראמפ יכול לסייע לסיים את המלחמה בעזה עם עסקת החטופים המיוחלת, וגם את המלחמה בלבנון לפי הצעותיו של עמוס הוכשטיין.

השילוב בין התכניות הקיימות של ביידן לבין הרצון של טראמפ לסיים את הלחימה לפני הגעתו לבית הלבן, עם העובדה שיש לו מנופים עוצמתיים על בנימין נתניהו – יכול להוביל לכך, שדווקא טראמפ יצליח ליישם את "דוקטרינת ביידן", אשר ביידן עצמו לא הצליח ליישם לפני הבחירות.

2

הקמת ברית אזורית:

טראמפ וביידן שותפים בשאיפתם להרחיב את הסכמי אברהם על ידי צירוף ערב הסעודית, שתביא איתה את כל העולם הסוני. כדי לאפשר את הדרישות הסעודיות – ברית הגנה והעשרת אורניום למטרות אזרחיות – שיביאו אותה לאמץ צעד זה, יש צורך בתמיכה של שני-שליש מחברי הקונגרס. זהו מהלך שמצריך תיאום בין המפלגות, ובכל מקרה מדובר בתהליך ארוך שיכול להתחיל כעת, אך יוכל להבשיל רק לאחר כניסתו של טראמפ לתפקיד.

שילוב בין תכניות ביידן הקיימות לבין רצון טראמפ לסיים את הלחימה לפני הגעתו לבית הלבן ומנופיו העוצמתיים על נתניהו – יכול להוביל לכך, שדווקא טראמפ יצליח ליישם את "דוקטרינת ביידן", שביידן לא הצליח ליישם

3

הנושא האיראני:

בהקשר האיראני, התיאום בין ממשל ביידן לממשל טראמפ הוא הכרחי, כדי לשדר לממשלת פזשכיאן ולנתניהו, שארה"ב מעדיפה פתרון דיפלומטי שימנע מאיראן הגעה ליכולות גרעין צבאי ואת הפעלת שלוחיה באזור.

התיאום חשוב גם כדי לשקף לאיראנים שיש פרטנר אמריקאי לניסיונות של הממשלה החדשה באיראן לחזור למסלול דיפלומטי. חשוב להשאיר את האופציה הצבאית על השולחן, אבל כמרכיב המסייע למו"מ ולא כאיום שמונע אותו.

73 ימים של קביעת עובדות בשטח

לצד הסוגיות בהן ביידן וטראמפ יכולים לשתף פעולה, ישנן סוגיות אותן הם רואים כמעט הפוך לחלוטין. זה בוודאי נכון בכל הקשור למבנה הסדר העולמי הליברלי, על הדין והנורמות של זכויות אדם כחלק ממנו, ועל תפקידה של ארה"ב בתוכו. יש לכך נגזרות מיידיות גם לגבי המזרח התיכון והסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בהתאם לכך, ביידן, המחויב לסדר היום הדמוקרטי-ליברלי, יכול לנסות ולקדם מספר צעדים שיקבעו עובדות בשטח וישמרו על גבולות פעולה סבירים, או לפחות יחייבו את טראמפ להשקיע משאבים כדי להתגבר עליהם.

א

קידום הכרה במדינה פלסטינית:

הצעד החשוב והמשמעותי ביותר לטווח הארוך, שביידן יכול לקדם למען המורשת שלו ולמען חילוץ ישראל מקטסטרופה דו-לאומית, הוא ליזום החלטה במועצת הביטחון של האו"ם לקידום חזון של נורמליזציה אזורית המתבסס על הכרה במדינה פלסטינית ושיתוף פעולה בין ישראל, ארה"ב ומדינות ערב המתונות.

ביידן, המחויב לסדר היום הדמוקרטי-ליברלי, יכול לנסות ולקדם מספר צעדים שיקבעו עובדות בשטח וישמרו על גבולות פעולה סבירים, או לפחות יחייבו את טראמפ להשקיע משאבים כדי להתגבר עליהם

כדי ליישם את הלקחים מהמשאים והמתנים הכושלים בעבר וכדי להחיות את מחנה התומכים בשתי מדינות בישראל ובפלסטין, ביידן צריך לתאם עם החברות הקבועות במועצת הבטחון, ולהביא להכרה במדינה פלסטינית כצעד מניע למו"מ במקום לסופו. חשוב לזכור שנושא ההכרה במדינה פלסטינית הוא אחד היחידים שכל חברות מועצת הבטחון יכולים להסכים עליו.

החלטה כזו עשויה גם לספק בסיס של לגיטימיות בינלאומית לתוכניותיו של טראמפ בנוגע לנורמליזציה, שתקל עליו לפעול בכיוון זה. אך גם אם טראמפ לא יהיה מעוניין במדינה פלסטינית, הוא לא יוכל לבטל החלטה של מועצת הביטחון ואת השלכותיה על הדין הבינלאומי.

ב

סיוע הומניטרי:

הממשל יצטרך לקדם שחרור מלא של כספי הסיוע ההומניטרי המיועדים לעזה – ולקדם לחץ על ממשלת נתניהו להיענות למכתב מזכיר המדינה ומזכיר ההגנה כדי להימנע מעיצומים אמריקאים המחויבים לפי התיקון לחוק לסיוע החוץ. מהלך שכזה מאד נחוץ כדי להקל על הסבל ההומניטרי ברצועה ולחלץ את ישראל מההתדרדרות המוסרית וגם מההתדרדרות במעמדה החוקי ביחס למוסדות הדין הבינלאומיים.

ב

סימון נורמטיבי:

טוב יעשה ביידן אם יפעל לקידום סנקציות על בכירים ישראלים, כמו השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, בשל תמיכתם בפעולות אלימות ובלתי חוקיות בגדה המערבית. בכך, יקבע תקדים חשוב, שאם יוביל לצעדים דומים של מדינות אחרות יהיה לו אפקט גם אם טראמפ יחליט לבטל אותן.

טוב יעשה ביידן אם יפעל לקידום סנקציות על בכירים ישראלים, כמו השרים סמוטריץ' ובן גביר, בשל תמיכתם בפעולות אלימות ובלתי חוקיות בגדה המערבית. בכך, יקבע תקדים חשוב

על רקע דיווחים על עינויים והתעללות מינית באסירים פלסטינים, על הנשיא ביידן להוביל חקירה בנושא ובמקרה הצורך לפעול בהתאם ל"חוק ליהי", המונע סיוע לגופים המפרים זכויות אדם, ביחס ליחידות ביטחוניות בישראל, במקרה של טיפול בלתי מספק מצד ממשלת נתניהו בהפרות זכויות האדם. צעד זה יקבע תקדים לאכיפה מלאה של חוק ליהי כלפי ישראל, וייצור תמריץ לממשלות עתידיות להבטיח עמידה בזכויות אדם.

הנשיא ביידן יכול וצריך לפרסם דו"ח "סוף שנה" על בסיס מסמך המדיניות הנשיאותי NSM-20, הקובע כי הסיוע הביטחוני יינתן לצרכי בטחון לגיטימיים בלבד ולא לפגיעה בזכויות אדם. הדגשת חששות חדשים בנוגע להתנהלות ישראל תחזק את הלגיטימיות של NSM-20 ותאתגר את ממשל טראמפ להמשיך במדיניות זו.

גם אם באיחור ניכר, הנשיא ביידן יכול לבטל את האיסור שהוטל עוד בתקופת ממשלת טראמפ על סימון מוצרים מההתנחלויות, ככאלו שלא יוצרו בישראל. טראמפ יידרש לחזור ולבטל את האבחנה הזו, ככל שיבחר בכך, אל מול עיניהם הבוחנות של שותפיו בזירה הבינלאומית. הפרדה חוקית בין ישראל לשטחים חשובה מאין כמותה לחזון שתי המדינות.

ג

בניית מדינה פלסטינית:

ביידן לא יוכל לפתוח קונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים בשל התנגדות ממשלת נתניהו, ולא יוכל לפתוח את הנציגות הפלסטינית בוושינגטון בשל החקיקה הקיימת בקונגרס. אולם חשוב מאד לחזק את הרשות הפלסטינית, לצד דרישות לרפורמות שיחזקו את הלגיטימיות שלה בקרב העם הפלסטיני ובקהילה הבינלאומית.

המדינות הערביות הפרו-מערביות, ובראשון איחוד האמירויות, יוכלו לסייע בחיזוק המשילות והכלכלה הפלסטינית. תהליך זה יוכל להתממש ביתר קלות ככל שתיבנה הנהגה פלסטינית חדשה הזוכה ללגיטימיות רבה יותר בציבור, ולה פחות משקעים עם מדינות האזור.

ג

מיסוד מנגנון משותף של ארה"ב-אירופה-מדינות ערב לטובת קידום יציבות אזורית:

אירופה וערב הסעודית כבר החלו להניע מנגנון אזורי משותף, שמטרתו הקמת מדינה פלסטינית וייצוב המזרח התיכון. פגישות ראשונות כבר נערכו באו"ם ובריאד, בהשתתפות ארה"ב. על ביידן לנצל את ימיו האחרונים כנשיא על מנת לחזק את מעורבות ארה"ב במנגנון הזה, לקדם את מיסודו ואף להתחיל ולהוביל דרכו החלטות ופעולות קונקרטיות.

קיומו של מנגנון כזה, אשר ארה"ב הינה חלק משמעותי ממנו אך הוא אינו תלוי בזהות הממשל, יעניק מסגרת פעילות אזורית חיובית לארה"ב אשר טראמפ יוכל לאמצה ולבנות עליה.

אירופה וסעודיה מניעות מנגנון אזורי משותף להקמת מדינה פלסטינית וייצוב המזה"ת. קיומו של המנגנון, שארה"ב חלק משמעותי בו אך אינו תלוי בזהות הממשל, יעניק מסגרת פעילות אזורית שטראמפ יכול לאמץ

לסיכום, הקלישאה שהייאוש אינו תכנית עבודה מתאימה למצב רוחם של רבים מהליברלים שקיוו כי קמלה האריס תנצח בבחירות. גם הקלישאה שאסור לבזבז משבר ויש להפכו להזדמנות. אלו מאתנו שמאמינים בדיפלומטיה פרו-אקטיבית, שמעוניינים לצמוח מהמשבר הנוכחי לקידום חזון שתי המדינות בתוך ברית אזורית שיבטיח את קיומה ושגשוגה של ישראל, חייבים להתחיל לפעול, ממש מאתמול. לביידן נותרו מספר ימים קריטיים, בהם הוא יכול לתרום למימוש החזון.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.