הפסקת האש בלבנון, שנכנסה אתמול (רביעי) לתוקף, פותחת פרק חדש במלחמה בלבנון, שנמשכת יותר משנה. מטבע הדברים היא מתקבלת ברגשות מעורבים ובספקנות רבה, בישראל ובלבנון.

מבחינות רבות, מדובר בתחושה מובנת לנוכח ההיסטוריה ההפכפכה והטרגית בין שתי המדינות. בימים ובשבועות הקרובים נעקוב בקפדנות אחרי תהליך היישום בשטח, ונרבה בניתוחים חשובים ומלומדים.

אולם, האתגרים העיקריים עדיין מונחים לפתחה של לבנון – החברתי והמדיני. ישראל יכולה לתרום לכך, בעיקר אם תאמץ ראייה מפוכחת ותימנע ממעורבות ישירה, ואף עקיפה, בנעשה בזירה הפנימית בלבנון, באופן שיאפשר לה להתמודד עם האתגרים העצומים המונחים לפניה.

הזמרת הלבנונית פיירוז, אחת מהכוכבות הגדולות ביותר בעולם הערבי במאה האחרונה, ציינה לפני ימים אחדים, ב־21 בנובמבר, את יום הולדתה ה־90 (יש הטוענים שיום הולדתה חל ב־20 בנובמבר. לא ניכנס למחלוקת הרת עולם זו).

בשיריה היא מתייחסת למכלול סוגיות חברתיות – ממעמד האישה והמצב החברתי במדינה ועד סוגיות פוליטיות. היא נתפסת כזמרת המדגישה את הפטריוטיות שלה ללבנון, ואת תמיכתה בעם הפלסטיני

ובכן, מדוע אירוע זה חשוב לענייננו, סביב הפסקת האש בלבנון? מהסיבה הפשוטה שמדובר באומנית מהשורה הראשונה, שנערצת על כלל החברה הלבנונית (ומעבר לה), ושחלק משיריה התייחסו גם להקשרים פוליטיים. חשוב יותר, לנוכח העובדה שבתקשורת הלבנונית היו שניצלו את יום הולדתה כדי לבוא חשבון עם חזבאללה.

ראשית, מספר עובדות על הזמרת המצליחה: שמה האמיתי הוא נהאד רזק ודיע חדאד. היא בת לאב ממוצא אשורי ולאם נוצרית־מרונית. היא הפציעה בשמי המוזיקה בתחילת שנות ה־50, וכאמור נותרה בצמרת עד היום.

בשיריה היא מתייחסת למכלול סוגיות חברתיות – ממעמד האישה והמצב החברתי במדינה ועד סוגיות פוליטיות. היא נתפסת כזמרת המדגישה את הפטריוטיות שלה ללבנון, ואת תמיכתה בעם הפלסטיני.

ב־1967, לאחר המלחמה, היא הוציאה את אחד משיריה הידועים ביותר: "זהרת אל מדאא'ן", שפירושו "פרח הערים" – שיר קינה על ירושלים (וכמילות השיר: "[…] אוהבת אותך לבנון, ואת החופש, לא אשכח אותך פלסטין, ואת ירושלים העתיקה, ואת ביירות […]").

יצירתה שיקפה, במידה רבה, את התהליך החברתי והתרבותי של לבנון במאה האחרונה, כולל הפרקים הטרגיים בהיסטוריה של המדינה, ובעיקר החל ממלחמת האזרחים בשנות ה־70

יצירתה שיקפה, במידה רבה, את התהליך החברתי והתרבותי של לבנון במאה האחרונה, כולל הפרקים הטרגיים בהיסטוריה של המדינה, ובעיקר החל ממלחמת האזרחים בשנות ה־70.

פיירוז אימצה סגנון מוסיקלי חדש, שונה מזה ששלט במוזיקה הערבית, שנשלטה על ידי הסגנון המצרי והבדואי. היא ביטאה במידה רבה את תחושת הפטריוטיות הלבנונית – מוסרית, לאומית, רומנטית ואמוציונאלית – כמו גם את הזווית הפוליטית.

כך, בין השאר, לאחר הפיצוץ בנמל ביירות ב־2021, הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון ביקר את הזמרת בביתה בצעד שנועד לשקף כבוד למעמדה בחברה הלבנונית, ולכך ש"קולה מבטא את עצב העם".

ב־20 בנובמבר, ימים אחדים לפני ההכרזה על הפסקת האש וסביב יום הולדתה, כתב העיתונאי הלבנוני חסאם פראן (באתר DARAJ – אתר ערבי המתייחס רבות לענייני דרום לבנון) כי התושבים חשים על בשרם את אימי המלחמה ועל כן "ביום הולדתה של פיירוז מרימים את קולם מעומק ייאושם, ושרים עימה עבור ביתם, ילדיהם, עציהם, זיכרונותיהם ומולדתם הפצועה".

הכתב הפנה אצבע מאשימה ישירה לעבר חזבאללה, שהתפאר בשנים האחרונות ב"מאזן האימה" שהצליח, כדבריו, ליצור מול ישראל, מה שהתברר כ"דמיוני לגמרי". הציבור הלבנוני מעדיף, לדברי פראן, את האופן שבו מצטיירת המולדת הלבנונית על ידי פיירוז – ולא זה של חזבאללה.

חשיבות הדברים היא בכך שהמלחמה בשנה האחרונה, ההרס הרב ומספר הנפגעים, נוסף על המשבר הכלכלי החריף ממנו סובלת לבנון בשנים האחרונות, עודדו את השמעת הקולות הביקורתיים החריפים נגד חזבאללה

ב־21 בנובמבר, עיתונאית נוספת, כריסטין חביב, חגגה ביומון "א־שרק אל־אווסט גם כן את יום הולדתה של פיירוז, כמי שקולה נישא ברחבי לבנון עד "פלסטין, דמשק ומכה […]", ללמדכם על הכבוד שהזמרת זוכה לו ברחבי העולם הערבי.

מאליו מובן שהדברים דלעיל אינם מייצגים את כלל החברה הלבנונית – חברה המחולקת על בסיסים דתיים ועדתיים מגוונים, שבמידה רבה הביאו את המדינה עד הלום.

אולם, חשיבות הדברים היא בכך שהמלחמה בשנה האחרונה, ההרס הרב ומספר הנפגעים, נוסף על המשבר הכלכלי החריף ממנו סובלת לבנון בשנים האחרונות, עודדו את השמעת הקולות הביקורתיים החריפים נגד חזבאללה, מה שפחות התאפשר לפני כן.

יום הולדתה של הזמרת פיירוז היווה אם כן הזדמנות נאותה לאוורר את תחושות הפטריוטיות והלאומיות הלבנונית. האם החברה הלבנונית תצליח לנצל את שעת הכושר הנוכחית, לנוכח חולשתו הברורה של חזבאללה, לשידוד מערכות בזירה הפוליטית והחברתית? ימים יגידו.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/