פירות הדר ביצוא ישראלי (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אורי לנץ/פלאש90
עוגת תפוזים

הנתונים האמיתיים מאחורי מצב היצוא בתקופת נתניהו

נאום התפוזים של יאיר נתניהו בשבוע שעבר, איפשר לאביו ראש הממשלה להתפאר בהישגי היצוא בתקופתו ● אלא שכמו במקרים אחרים בעבר, נתניהו לא מקפיד על הצגת נתונים מלאים ומדויקים ● במציאות, ביצועיו הכלכליים רחוקים מלהיות מרשימים, וישראל עדיין משתרכת הרחק מאחורי מדינות ה-OECD ● פרשנות

נאום התפוזים של יאיר נתניהו גרר ביקורת רבה, אבל אדם אחד דווקא ראה בו הזדמנות: ראש הממשלה בנימין נתניהו. בפוסט פייסבוק שפירסם ביום חמישי, כתב נתניהו האב: "היצוא הישראלי ב-1995 עמד על 27.5 מיליארד דולר (כולל תפוזים). היצוא הישראלי השנה עומד על 110 מיליארד דולר – שיא של כל הזמנים. זו תוצאה של כלכלת השוק החופשי שהנהגתי בתמיכתכם. תודה לכם!".

הפוסט הזה הוא עוד נדבך בקמפיין שמנהל נתניהו בשנים האחרונות – וביתר שאת בשנה האחרונה – בניסיון להנחיל לכמה שיותר אזרחים את הרושם שאין לו תחליף. ואכן, הדברים נפלו על אוזניים קשובות ועיניים מצפות וזכו לקרוב ל-10,000 לייקים. נתניהו מקווה שהקהל הזה, הסבור שאם ייאלץ לפרוש מהפוליטיקה יקיץ הקץ על מדינת ישראל, ישפר את מצבו הפוליטי השברירי ביום שאחרי הגשת כתב האישום נגדו.

אלא שכמו במקרים אחרים בעבר, נתניהו לא הקפיד על הצגת נתונים מלאים ומדויקים. במציאות, ביצועיו הכלכליים רחוקים מלהיות מרשימים, וישראל עדיין משתרכת הרחק מאחורי כ-30 מדינות מצליחות יותר. בשניים וחצי העשורים שחלפו מאז התיישב נתניהו לראשונה על כיסא ראש הממשלה, רמת החיים בישראל אולי השתפרה, אך בהשוואה בינלאומית היא דורכת במקום.

בשניים וחצי העשורים שחלפו מאז התיישב נתניהו לראשונה על כיסא ראש הממשלה, רמת החיים בישראל אולי השתפרה, אך בהשוואה בינלאומית היא דורכת במקום

על פי נתוני ארגון המדינות המפותחות (OECD), המתבססים על מידע רשמי המועבר מישראל, נתניהו אינו מציג הישגים יוצאי דופן בתחום היצוא בהשוואה למנהיגים ישראלים שקדמו לו. בשנות ממשלת יצחק רבין השנייה, בין 1992 ל-1996, עלה היקף היצוא הישראלי ב-10.6% בשנה בממוצע, לעומת צמיחה שנתית של 9.2% בהיקף היצוא בשנות כהונתו הראשונות של נתניהו כראש ממשלה, בין 1996 ל-1999.

גם בתקופת כהונתו מאז 2009 לא הציג נתניהו נתוני יצוא חריגים, הפעם בהשוואה בינלאומית. בעשור החולף עלה היקף היצוא הישראלי ב-2.4% בשנה בממוצע, לעומת 3.4% בממוצע בכלל מדינות ה-OECD.

בשיעור היצוא כאחוז מהתוצר רשמה ישראל נסיגה בעשור האחרון. המדד מחושב על ידי הפחתת עלויות היבוא מהכנסות היצוא, והשוואת התוצאה לתוצר הלאומי הגולמי. ככל שהיצוא מהווה חלק גדול יותר מהתוצר, נכנס למדינה יותר מטבע זר והיא נחשבת לפתוחה יותר לשווקים הבינלאומיים. המדד הזה חשוב במיוחד למדינות קטנות כמו ישראל, שאינן מספקות את כל צורכיהן ולא תמיד מצליחות לייצר תחרות פנימית משוכללת.

הנסיגה הישראלית בשיעור היצוא כאחוז מהתוצר מתונה בתחשיב ארוך טווח – 30.7% בשנת 2009, לעומת 29% בשנה שעברה. אלא שבמקביל, בכלל מדינות האיחוד האירופי נרשמה בעשור האחרון מגמה הפוכה, של הגדלת שיעור היצוא כאחוז מהתוצר מ-24.2% בשנת 2009 ל-29.45 ב-2017.

בישראל, עיקר הנסיגה נרשמה בין 2012 ל-2017, אז צנח היצוא כאחוז מהתוצר מ-36% ל-27.5%. ספרד, שעל כלכלתה הרבה נתניהו להתנשא בעשור האחרון, עשתה בשנים האלה דרך הפוכה, והגדילה את היצוא כאחוז מהתוצר מ-31.5% בשנת 2012 ל-35.5% בשנה שעברה.

דו"ח "התפתחויות ומגמות ביצוא הישראלי" של מכון היצוא הישראלי, מדגיש את הבעיה שהתפתחה ביצוא הישראלי באמצע העשור האחרון. "בשנים 2012-2016 גדל היצוא בקצב שנתי ממוצע של 0.5% בלבד", נכתב בדו"ח. "קצב הגידול האיטי מיקם את ישראל במקום הלפני אחרון (33) בקרב מדינות ה-OECD, בהפרש זעיר מצ'ילה, שדורגה במקום האחרון".

מכון היצוא הישראלי: "בשנים 2012-2016 גדל היצוא בקצב שנתי ממוצע של 0.5% בלבד. קצב הגידול האיטי מיקם את ישראל במקום הלפני אחרון (33) בקרב מדינות ה-OECD, בהפרש זעיר מצ'ילה, שדורגה במקום האחרון"

ב-2015 ישראל ירדה אף מתחת לצ'ילה וניצבה במקום האחרון, אולם ב-2017-2018 עלה היקף היצוא ב-5% לשנה, שיעור ששיפר את מצבה של ישראל בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD, והציב אותה במקום ה-12 מתוך 34 מדינות. כפי שיומחש בהמשך, גם אחרי השיפור היצוא הישראלי רחוק מלהיות סיפור ההצלחה שראש הממשלה מתאר.

הערכת נתניהו עשויה להתברר כאופטימית מדי

על פי דו"ח מכון היצוא למחצית הראשונה של 2019, בלימת הצמיחה העולמית וההתמתנות בפעילותה במחצית השניה של השנה, צפויה לגרום לכך שהצמיחה הגלובאלית תסתכם ב-2019 ב-3.2%, הנתון הנמוך ביותר מאז 2009.

במכון היצוא מעריכים שלאור זאת, היקף היצוא, שהסתכם במחצית הראשונה של השנה ב-55.5 מיליארד דולר, עשוי לקטון עד סוף השנה. כפועל יוצא, הערכת נתניהו ליצוא של 110 מיליארד דולר עד סוף השנה, שהתבססה על הנתון החצי-שנתי, עשויה להתברר כאופטימית מדי.

חשוב מכך בהרבה, הניתוח של מכון היצוא מדגיש את מה שנתניהו לא סיפר לתומכיו: שנתוני היצוא נגזרים בעיקר ממצב הכלכלה העולמית, גם אם ברור שיש למדיניות המקומית השפעה עליהם.

כך, לדוגמה, נראה הגרף המתאר את שיעור צמיחת היצוא השנתי באוסטריה, לעומת הממוצע בכלל מדינות ה-OECD. הגרף הזה אינו מותיר מקום לספק באשר למתאם ההדוק בין נתוני היצוא של מדינות שונות.

אוסטריה, שגודל אוכלוסייתה דומה מאוד לזה של ישראל, יכולה גם ללמד עד כמה רחוקה ישראל מהובלה כלכלית בינלאומית. בעוד שהיקף היצוא האוסטרי מתקרב ל-250 מיליארד דולר בשנה, בישראל הוא צפוי לעבור רק השנה את רף 100 מיליארד הדולר.

בשתי המדינות גדל היצוא מאז 1995 פי שלושה בערך – היקף היצוא האוסטרי היה אז 81 מיליארד דולר, לעומת 31 מיליארד דולר בישראל. המסקנה מגודל האוכלוסיה הדומה היא שהכלכלה האוסטרית ממצה טוב בהרבה מישראל את ההון האנושי. לכן, הצלחה ישראלית אמיתית היתה צמצום פערים, שלא לדבר על סגירתם המוחלטת.

אירלנד היא דוגמה הפוכה, המלמדת כמה רחוק היתה יכולה ישראל ללכת תחת הנהגה אחרת. ב-1995 היה היקף היצוא האירי 54 מיליארד דולר, ומאז הוא צמח פי שמונה ל-429 מיליארד דולר ב-2018. כך נראית ההשוואה בינה לבין אוסטריה וישראל (במיליוני דולרים), המלמדת שנתניהו היה צריך לספק הסברים במקום להתרברב.

בעוד שאירלנד ידועה כסיפור הצלחה חריג, יוון מייצגת את הקוטב ההפוך. ב-2009 פרץ במדינה משבר חוב עמוק שאיים למוטט את כלכלתה, וגרר צעדי צנע ואבטלה חריפה, שהגיעה בשנת 2013 ל-25%. למרות זאת, היקפי היצוא של יוון, שאוכלוסייתה כ-11 מיליון איש, גדלו בעשור האחרון בשיעור דומה לזה של ישראל, מ-66 מיליארד דולר ב-2009 לכ-90 מיליארד דולר בשנה שעברה.

גם בנקודת המוצא של 1995, שסימן ראש הממשלה נתניהו, היקף היצוא היווני היה דומה לזה של ישראל, והסתכם ב-29 מיליארד דולר.

פינלנד, שאוכלוסיתה קטנה משל ישראל בכ-40%, מציגה גם היא מגמת יצוא דומה לזאת שמציגה ישראל מאז אמצע שנות ה-90. גם היקפי היצוא דומים – קצת יותר מ-90 מיליארד דולר בפינלנד בשנה שעברה. אם אוכלוסייתה של פינלנד היתה גדולה כמו של ישראל, היקף היצוא שלה היה מגיע ל-150 מיליארד דולר. גם ביחס בין היצוא לתוצר הנתון הפיני טוב בהרבה משל ישראל, עם 38.6%.

דנמרק, שגודל אוכלוסייתה דומה לזה של פינלנד, מציגה גם היא נתונים טובים בהרבה משל ישראל, עם יצוא שהסתכם בשנה שעברה ב-153 מיליארד דולר. כמו ישראל גם היא מגדילה בהתמדה את היצוא מאז אמצע שנות ה-90, אם כי בשיעור מתון יותר של פי שניים וחצי. היצוא כאחוז מהתוצר בדנמרק היה בשנה שעברה 54.5%, כמעט כפול מהנתון הישראלי המקביל.

כל הנתונים האלה, ואחרים שהובאו כאן בעבר, מלמדים שוב ושוב שנתניהו אינו יכול לזקוף לעצמו הישגים יוצאי דופן בקידום כלכלת ישראל. למעט חילוץ המשק מהמשבר של תחילת העשור הקודם – צעד שגם רבים אחרים יכלו לבצע, כפי שנעשה פעמים רבות במדינות שונות, כולל בישראל של אמצע שנות השמונים – נתניהו אחראי לבינוניות כלכלית במקרה הטוב.

במקרה הרע, נתניהו בזבז שורה ארוכה של הזדמנויות להגדיל את פריון העבודה הנמוך של הישראלים, וגרם נזקים שיורגשו כאן עוד עשורים רבים. לו היה משקיע בהגדלת הפריון רק חלק מהזמן שהקדיש בעשור האחרון לאובססיה האיראנית ולהשתלחות הבלתי פוסקת במבקריו, היה יכול לשדרג את רמת ההשכלה וההכשרה של הישראלים, לטפח ענפים משתלמים, ולייעל תהליכים בירוקרטיים ורגולטוריים לטובת הכלכלה.

לא פחות מכך, מעמדת ראש הממשלה העוצמתית היה יכול נתניהו לקדם תרבות ישראלית של צניעות, הגינות, נקיון כפיים ושאיפה למצוינות, תכונות המהוות בסיס לכל כלכלה חזקה. במקום זאת הפך נתניהו את עצמו למעצב ולסמל של תרבות רברבנית ורועשת, המתאפיינת בתשבוחות עצמיות ריקות ובהתפלשות בסטטוס-קוו.

מנהיג שהיה מטפח תרבות של פתיחות לביקורת עצמית, חתירה בלתי פוסקת להתקדמות, ומחויבות למימוש הפוטנציאל הטמון באזרחים ובמדינה, היה יכול להציג נתונים טובים בהרבה מאלה שעליהם חתום נתניהו.

עוד 1,178 מילים
כל הזמן // יום שני, 16 בדצמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ח"כ גדעון סער: "פתרון שתי המדינות הוא לא פתרון אלא אשליה"

שרן השכל הודיעה על תמיכתה בסער ● עמיר פרץ: שכל מפלגה תתמקד בגיוס הבוחרים שלה ● גאולה אבן-סער: אנחנו חווים הסתה מטורפת ברשת כבר תקופה ארוכה, ומקווים שלא יהיה אדם שיעשה משהו ● מיקי זוהר: חיים כץ לא תומך בגדעון סער, הוא יישב על הגדר ● השרה רגב: כבודו של סער במקומו מונח, אבל נתניהו הוא ליגה אחרת

עוד 48 עדכונים

הבחירה בברקזיט עשויה להוביל את בריטניה לפירוק הממלכה

בסרט המבריק "מונטי פייתון והגביע הקדוש", המלך ארתור מציג את עצמו בפני קבוצת איכרים ספקנים שעסוקים בהתפלשות בערימת זוהמה. אין להם מושג מי הוא.

"אני ארתור," הוא מצהיר. "מלך הבריטים!"
"מיהם הבריטים?" שואל אחד האיכרים.
"ובכן, כולנו," עונה ארתור. "כולנו בריטים. ואני מלככם!"

האיכרים נותרים ספקנים.

הבנתי זאת טוב יותר כשגרתי בבריטניה בתחילת שנות האלפיים, כאשר לונדון הרגישה ממש כמו בירת אירופה אם לא העולם. היו הרבה דרכים בטוחות לזר לגרום לעצמו להראות מגוחך, כולל זיוף מבטא מקומי. אבל הדרך הבטוחה ביותר היתה להתייחס לבריטים כאל "בריטים".

אפילו המונח "בריטניה", המועדף ברחבי תבל, לא היה אהוד כל כך. נראה שכולם העדיפו את הממלכה המאוחדת (UK). ההבדל הוא שה-UK כוללת את צפון אירלנד. מבין כל השותפים הזוטרים של אנגליה, חשתי שצפון אירלנד היתה להם החשובה ביותר, אחרי כל הבלאגן שנדרש כדי לאחוז בה.

זה כבר לא משנה עכשיו. ניצחון השמרנים דוחפי-הברקזיט בשבוע שעבר ממסמר את היציאה מהאיחוד האירופי בחודש הבא. זה יצית סדרת אירועים שעשויים לפרק את המדינה, איך שלא תיקרא.

רק לפני חמש שנים הסקוטים הצביעו נגד עצמאות בשיעור של 55% מול 45%, במידה רבה בגלל הטענה (האירונית כעת) שעזיבת בריטניה תהיה כרוכה באסון של עזיבת האיחוד האירופי גם כן; האיחוד לא אהב את פילוג בריטניה והחשש היה שהוא יפנה לסקוטלנד עצמאית כתף קרה.

כעת בריטניה עצמה גוררת את סקוטלנד אל מחוץ לאיחוד. כתוצאה מכך, המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP) שיפרה במידה ניכרת את ביצועיה וזכתה ב-48 מתוך 59 המושבים בסקוטלנד.

מנהיגת ה- SNP, ניקולה סטורג'ון, כבר הצהירה כי הניצחון של בוריס ג'ונסון פירושו שיש כעת מנדט מוסרי למשאל עם שני על עצמאות סקוטלנד. זה יוביל לקטטה עם לונדון, שבדרך כלל צריכה להסכים. אולם לאחר שהתעקשו בדרך כה גסה על יציאה מאירופה, לאנגלים לא יהיה שום מנדט מוסרי להחזיק את סקוטלנד בכוח.

סקוטלנד תתמודד עם סיבוכים, במיוחד הכרוכים במטבע. כמדינה, היא לא תעמוד בקריטריונים הכספיים לאמץ את האירו ושמירה על הפאונד הבריטי באזור הכלכלי האירופי זה גם לא עניין חלק. אבל צפו שהאיחוד האירופי יחבק את הסקוטים רק כדי להראות לאנגלים מה זה. סקוטלנד עצמאית עשויה להתקבל בברכה לאיחוד האירופי תוך מספר שנים.

כמעט כל מי שהכרתי בלונדון שנא פעם את רעיון העצמאות הסקוטית, ואני עצמי שמחתי לראות את תנועת העצמאות מתרסקת בשנת 2014. התמונה הזו התהפכה. אני בטוח שרובם הפעם יבינו לחלוטין, ואני בהחלט מאחל לסקוטלנד כל טוב.

ובאמת, כל העניין די הגיוני. כשביקרתי באדינבורו, הייתי די מופתע מהאנטיפתיה כלפי האנגלים, שהופנתה אפילו כלפיי כ"לונדוני" זמני. בגלאזגו בקושי הבנתי את בני המקום, והתחושה הייתה הדדית. המוזיאון הלאומי של סקוטלנד היה עמוס בהוכחות למאות שנות דיכוי אכזרי מצד האנגלים.

מאמני הכדורגל הדומיננטיים אז היו הצרפתי ארסן ונגר של ארסנל, אברם גרנט מישראל של צ'לסי, ואלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד. האחרון, סקוטי, היה יחיד שתיעב באופן גלוי את נבחרת אנגליה. זאת אחרי שקיבל תואר אבירות; זה לא היה נראה לי אצילי במיוחד. אבל עכשיו אני מבין.

משהו דומה עשוי להתרחש בוויילס, שם תנועת העצמאות חלשה יותר אך צומחת. מפלגת הלייבור המקומית שהתנגדה לברקזיט זכתה השבוע ב-22 מושבים, כולל כל סביבת קארדיף הבירה. מפלגה לאומנית ממש זכתה בארבעה מושבים נוספים, ומפלגתו של ג'ונסון רק ב-14.

הייתי ממש המום, כשביקרתי בוויילס, לגלות שהשפה הוולשית לא הייתה רק דבר אמיתי, אלא גם הופיעה מעל האנגלית בשלטים לאורך האוטוסטרדה. כששאלתי את המקומיים מדוע זה, הם נראו מבולבלים לגבי השאלה.

ואז יש את צפון אירלנד, שזה אסון שרק מחכה לקרות (שוב). הסמטוחה המכונה "backstop" האירי הייתה במרכז הדיון על עסקת הברקזיט עם האיחוד. זה מסובך אבל בגדול זה מסתכם בעובדה שבריטניה והאיחוד האירופי יצטרכו לקבוע גבול ממשי למעבר סחורות ואנשים, אך איש לא רוצה שגבול יחלק את האי אירלנד.

כך שיציאה מהאיחוד תביא לחצים לשילוב בסופו של דבר של צפון אירלנד עם הרפובליקה של אירלנד. הקתולים בצפון אירלנד ישמחו – ובאשר לפרוטסטנטים (המקבילים איכשהו למתנחלים שלנו), הדבר האחרון שהם היו צריכים זה את הסיבוך המיותר הזה. המפלגת הדוגלת בזהות בריטית (ה-DUP) איבדה השבוע את הרוב שהיה לה לטובת בדלנים (השין פיין שכבר קראו ביום שישי למשאל עם על איחוד אירלנד) ומתנגדי הברקזיט.

מה שהגיוני במפה הוא בדרך כלל הגיוני בחיים.

אלו מעולם לא היו נישואים בין שווים. אוכלוסיית אנגליה מונה 55 מיליון לעומת 5 מיליון בסקוטלנד. וויילס היא רק 3 מיליון וצפון אירלנד כ-2 מיליון. האוכלוסייה הגדולה באנגליה מצטופפת באזור לא גדול בהרבה מסקוטלנד.

ברקזיט ייזכר כמעט בוודאות כטעות איומה. היציאה אושרה בפער קטן במשאל העם ב-2016 לאחר קמפיין שהיה מלא בשקרים ובלבול. הצעירים שונאים את הניתוק מאירופה. היו אלה המבוגרים יותר שהפגינו נוסטלגיה לעבר. הם לא אהבו ביורוקרטים שלא נבחרו בבריסל והם רצו שאנגליה תישאר אנגלית (סיכון אמיתי) – אך הם גם לא הצליחו להבין את מציאות הכלכלה הגלובלית והיה גם יותר מחשד לגזענות.

משאל עם שני לאישור העסקה בפועל נמנע בצורה לא הגיונית. ג'ונסון ניצח בשבוע שעבר בעיקר בגלל שהיה לו את היריב הקל ביותר שאפשר להעלות על הדעת בג'רמי קורבין, שקיצוניותו הסוציאליסטית, נטייתו לדבר בחביבות על טרוריסטים, והסתבכויותיו עם אנטישמיות היו פשוט יותר מדי.

כעת יבואו שנים של דיונים על פרטי ההתנתקות הכואבת מהאיחוד האירופי, פניות נואשות לאמריקאים ולאחרים לכרות בריתות בילטרליות, סכנה לשירות הבריאות הלאומי האהוב, תנועות הפרישה שצוינו לעיל, ובסוף אולי ניסיון לא מכובד של אנגליה לחזור כמה עשורים, כאשר הצעירים יובילו את העסק. לטעויות יש מחיר.

בסרט של מונטי פייתון, האיכרים מבטלים את נסיונותיו של ארתור להצדיק את מעמדו – אגדה שקורה ל"גברת האגם" ששלפה את החרב "אקסקליבר" מאיזו ביצה ומסרה לו אותה.

"ובכן, אני לא הצבעתי עבורך," אומרת איכרה, בזמן שארתור מוחה ש"לא מצביעים למלכים".

השותפים של אנגליה בבריטניה לא הצביעו בעד הברקזיט.

דרינקס עם מלכת הממלכה הבינתיים-מאוחדת (צילום: דן פרי)
דרינקס עם מלכת הממלכה הבינתיים-מאוחדת (צילום: דן פרי)

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 846 מילים

משפטנים, אנשי רוח ופוליטיקאים ישראלים ופלסטינים השתתפו בכנס פורץ דרך בהרווארד, שדן בהיבט החוקי של אפליית מזרחיים וערבים בארץ ● נטלי חזיזה, שחוקרת את פרשת ילדי תימן, השוותה בכנס בין הטראומה של הורי הילדים לטראומה של הפיגוע במגדלי התאומים, וקראה למדינה לפצות אותם ● שושנה מדמוני-גרובר אמרה כי היא אינה מאמינה שזה יקרה: "זה מאיים על מעמדו של הנרטיב הציוני. זה לא היה 'המזרחיים ניצלו, חולצו מתנאים פרימיטיביים'"

עוד 1,037 מילים ו-1 תגובות

סיכום קדנציה "פרקליט המדינה התנהג כאילו הוא ניצב על דוכן הנאשמים"

פרקליט המדינה שי ניצן מסיים את תפקידו באחת התקופות הרגישות ביותר לשלטון החוק בישראל, אחרי מתקפות עזות משמאל ומימין ● כל טעות ו"תקלה" של המערכת משמשת נשק למבקרים, וכל החלטה מוטה יכולה להוות "הוכחה" שהשיטה פגומה מיסודה ● תרמה לכך התנהלות בעייתית של ניצן לאורך השנים

עוד 3,143 מילים

בתוך עשור הפכה הריצה לספורט העממי הפופולרי בישראל ● ב-2008 נרשמו בישראל 834 רצים למרתון היחיד שפעל באותה שנה, בטבריה ● במרתון תל אביב שהתקיים בפברואר השנה כבר התקרב מספר המשתתפים בכל המקצים ל-40 אלף ● אבנר הופשטיין, עם רקורד של 8 מרתונים על אף גילו המקליש, מסביר למה הריצה מתאימה כל כך לישראלי הממוצע, שרוצה לגמוע את החיים מהר ● סוגרים עשור: כתבה רביעית בסדרה

עוד 1,181 מילים

מימין יהום הסער

המרוץ לראשות הממשלה עובר, איך לא, דרך מסלול עוקף נתניהו מימין

יונתן שתיל הוא מאייר וקריקטוריסט. אייר במספר מקומונים ("במקום", "מלאבס" ו"צומת השרון"), אייר את הספר "אנשים על ארבע" שכתב ד"ר רפי קישון ובהמשך אייר לטור משותף איתו במגזין "עיתון חי". עבודות נוספות, קריקטורות ואיורי דמויות ונוף, אפשר לראות בדף האינסטגרם שלו

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 11 מילים
עודכן לפני 4 שעות

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

קמפיין הבחירות של הימין מציג: השתלטות עוינת על הדמוקרטיה

"במציאות, מעט מאוד דמוקרטיות מתו בחשכה", כתב לפני שנה פרופ׳ קאס מודה, חוקר בעל שם עולמי של הימין הקיצוני ● "דמוקרטיות ליברליות מפורקות לעתים קרובות בזהירות מפליגה, חתיכה אחר חתיכה" ● בישראל, קמפיין מפלגות הימין ישלב בין טיפוח לאומנות יהודית והסתה נגד מערכת אכיפת החוק וה"דיקטטורה הפקידותית" ● השאלה היא האם הפעם התקשורת תעשה את תפקידה ● פרשנות

עוד 982 מילים

"כשאין יציבות פוליטית, לאזרחים יש יותר בעיות נפשיות"

ד"ר גאבור מאטה חוזר לטראומה הפרטית שלו כתינוק בשואה, ומאבחן את הבעיות הפסיכולוגיות שמאפיינות לדבריו את החברה הישראלית ● "ילדיהן של אימהות ישראליות, שהיו בהיריון בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, היו בעלי סיכויים גבוהים יותר ללקות בסכיזופרניה"

עוד 1,172 מילים

חיפש קשר בין ספורט להצלחה בלימודים - ועלה על משהו אחר

פרופסור ג'פרי גרוסמן מ-MIT גילה שסטודנטים שישנים יותר מקבלים ציונים טובים יותר ● בראיון לזמן ישראל הוא מספר כיצד המסקנות שלו התקבלו לגמרי בטעות, מגלה מה השעה המומלצת ללכת לישון כדי להצליח בלימודים, ומסביר למה הוא לא נותן דוגמה אישית לתלמידיו

עוד 624 מילים

סער: קורא לנתניהו לקיים עימות טלוויזיוני

ליברמן: כל מה שהליכוד נתנו לחרדים, בכחול לבן יתנו כפול ● סער: "בחירה בנתניהו תביא את השמאל לשלטון" ● גורם בבלוק הימין לחדשות 12: לא תהיה הליכה עיוורת אחרי נתניהו בבחירות הקרובות ● סמוטריץ': "מתנגד לפיצול בציונות הדתית", נפתלי בנט מבהיר - תנועת הימין החדש תתמודד באופן עצמאי

עוד 17 עדכונים

סיפורה של אנה סאקס נסיכת הזבל המסתורית של ניו יורק

אנה סאקס, יהודיה-אמריקאית יפהפייה בת 28, היא עוף מוזר ברחובות ניו יורק ● בניגוד לאנשים חסרי בית שמחפשים מזון ומציאות בזבל, היא מחטטת באשפה מתוך אג'נדה ירוקה ● המטרה שלה: להציל מוצרים ומצרכים שמישים לחלוטין שהושלכו לאשפה, ולחלק אותם למי שזקוק להם ● "אם לא הייתי לבנה ומסורקת, היו מתייחסים אלי אחרת לגמרי"

עוד 1,077 מילים

למה אבו מאזן רוצה להעמיד את עצמו לבחירה, לראשונה מזה כ-15 שנה ● ישראל מתרפקת על היחסים החמים עם מדינות המפרץ, אבל משם לא תבוא הישועה ● המתיחות בין טורקיה לארצות הברית עולה מדרגה ● ובעזה מנסים ליהנות לרגע מהחיים, אבל לא ממש מצליחים ● קסניה סבטלובה מסכמת את השבוע במזרח התיכון

עוד 866 מילים

מסתמן: יער רמות ומצפה נפתוח ניצלו מפני תוכניות הבנייה

ייתכן שהשבוע הוכרע אחד המאבקים הסביבתיים החשובים שמתנהל בירושלים בשנים האחרונות, כשראש העירייה משה ליאון התחייב כי "לא תהיה שם שום בנייה בלי הסכמה של הירוקים" ● המדובר בריאה ירוקה, שוקקת חי-בר וצמחייה נדירה, המשמשת גם כאתר מבוקש של פעילות פנאי ונופש לתושבי עיר הבירה

עוד 752 מילים

אבו מאזן במסר לערביי ישראל: תנהרו לקלפיות

בלעדי בשיחה פרטית שנערכה בספטמבר, הפציר יו"ר הרשות הפלסטינית בערבים הישראלים להצביע בהמוניהם לכנסת: "יכולים להוות גורם עם השפעה גדולה" ● בהקלטה שהגיעה לידי כתבנו אדם רזגון, אבו מאזן תוקף את הח"כים מהרשימה המשותפת ("שמתווכחים על דברים טריוויאליים"), אומר כי יפר את ההסכמים עם ישראל אם בקעת הירדן תסופח (אבל ימשיך להילחם בטרור), ומעריך כי הקמת מדינה פלסטינית היא חזון רחוק ● במקביל, נרשמה התרחקות בינו לבין הח"כים הערבים ● איימן עודה סירב להגיב לדברים

עוד 943 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
3

בתוך שנה, יתקיימו בחירות שלישיות - ועוד בחודש השלישי - ורק בגלל שלראש הממשלה יש שלושה סעיפי אישום בשלוש פרשיות ● בתנ״ך, שלוש היה מה שהחוקרים מכנים "מספר טיפולוגי" ● וכל מה שיש לעם הספר היושב ברשתות החברתיות לומר, זה ״פעם שלישית גלידה״?

עוד 808 מילים

שי ניצן: לא תפרנו תיקים לנתניהו

בראיון לחדשות 12 הגיב ניצן להתקפות נגדו מצד ראש הממשלה: "מה המשמעות של 'תפרו תיק?' את השיחות של ראש הממשלה עם נוני מוזס אני יזמתי?" ● ח"כ יעלון: "מה שחשוב לנתניהו זה חסינות והתגברות. לא נפלנו במלכודת שלו" ● השר הנגבי על תמיכתו בנתניהו: "בשעותיי הקשות הוא לא נטש אותי, ואני לא נוטש אותו בשעותיו הקשות"

עוד 28 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה