נתי יפת
הזמן של
נתי יפת

כתב ופרשן, זמן ישראל

עמיר פרץ (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90/עיבוד מחשב)
מרים אלסטר/פלאש 90/עיבוד מחשב
"פרץ מעדיף 8 מנדטים של פועלים מ-10 של האליטה"

ראיון כן, הוא יכול

"אני יכול לומר מידיעה שהעבודה תציג בבחירות האלה עמדות סוציאל-דמוקרטיות נחרצות מאוד, בתחומים הקלאסיים של זכויות עובדים, מדינת רווחה, שכר מינימום. כל מה שמפלגה סוציאל-דמוקרטית אמורה להגיד" ● בניגוד לכל המבקרים, ד"ר עמי וטורי, ממייסדי וראשי "כוח לעובדים", מאמין שעמיר פרץ עומד לעשות כאן היסטוריה

הימים האחרונים היו לא פשוטים עבור עמיר פרץ. ההודעה על החיבור עם מפלגת גשר של אורלי לוי-אבקסיס, והצהרות בעייתיות לתקשורת בעניין ישיבה אפשרית בממשלה בראשות בנימין נתניהו, חוללו סערה.

אורי משגב סיכם ב״הארץ״ את שכתבו מאות אנשי שמאל ברשתות החברתיות: "אין צורך לסבך סיפור פשוט. עמיר פרץ חבר לאורלי לוי-אבקסיס כדי לסדר לשניהם מקום של כבוד בקואליציה האפשרית הבאה של בנימין נתניהו".

ד״ר עמי וטורי (צילום: מוטי קרניאל/ויקיפדיה)
ד״ר עמי וטורי (צילום: מוטי קרניאל/ויקיפדיה)

ד"ר עמי וטורי, ממייסדי וראשי "כוח לעובדים" – ארגון עובדים אלטרנטיבי להסתדרות – מסתכל על המציאות בצורה הפוכה לחלוטין.

פרץ, בעיניו, עסוק בימים אלה בהנדסה גנטית פוליטית, כדי להגשים את משימת חייו: שינוי הדי.אנ.איי של מפלגת העבודה, כדי להפוך אותה למפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, שחלק ניכר ממצביעיה מגיעים ממעמד הפועלים. הטענות על הצטרפות לנתניהו נראות לו לקוחות ממחוזות הקונספירציה.

"אני חושב שפרץ הוא מסוג האנשים שחושבים על תפקידם בהיסטוריה, ובצדק. הוא כבר פוליטיקאי ברמה הזאת. יש עוד כאלו, ופרץ הוא אחד מהם.

"אני לא חושב שמה שעומד בראש סדר העדיפויות שלו זה שבהיסטוריה יהיה כתוב עליו שהוא היה נשיא מדינת ישראל. אני מאמין שהוא כן ישמח להיחשב כמי שיצר את המפלגה הסוציאליסטית האותנטית היהודית הראשונה בהיסטוריה של ישראל".

וטורי, שהדוקטורט שלו עוסק בסוציאל-דמוקרטיה בגרמניה ובסקנדינביה, הוא תומך ותיק של פרץ ונמצא בקשר עם אנשים סביבו. הוא אינו מחזיק בתפקיד רשמי במטה פרץ ונזהר מלדבר בשמו, אך מוסיף כי פרץ מכיר היטב את דעותיו, וכי "כוח לעובדים הוא גוף שמחנה פרץ בעבודה מיוצג בו טוב".

דמויות נוספות המשפיעות על המהלכים הפוליטיים של פרץ בימים אלה הן בנו יפתח, וההיסטוריון פרופ' דני גוטווין, העוסק רבות בפירוק מדינת הרווחה ובמה שהוא מכנה "משטר ההפרטה".

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)

וטורי מזכיר שפרץ ניסה פעמיים בעבר ללא הצלחה להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, שמי שמצביעים לה אינם העשירונים הגבוהים ביותר, כמו במקרה של מפלגת העבודה. בפעם הראשונה הוא הקים ב-1999 את "עם אחד", ובשנייה ניסה לשנות את העבודה לאחר שנבחר להוביל אותה ב-2005.

"העובדה שמפלגת העבודה צנחה ל-6 מנדטים היא גם הזדמנות, לא רק טרגדיה", אומר וטורי. "רק במצבים כאלה, של משבר טוטאלי, אתה מסוגל לקחת מפלגה ולעשות לה שינוי מהיסוד. עכשיו זאת ההזדמנות של פרץ, כנראה ההזדמנות האחרונה כמו שהוא מבין את זה. אחריה כנראה לא תהיה לו הזדמנות נוספת.

"רק במצבים כאלה, של משבר טוטאלי, אתה מסוגל לקחת מפלגה ולעשות לה שינוי מהיסוד. עכשיו זאת ההזדמנות של פרץ, כנראה ההזדמנות האחרונה כמו שהוא מבין את זה. אחריה כנראה לא תהיה לו הזדמנות נוספת"

"למיטב הבנתי", הוא מתמצת את המהלך הנוכחי, "תסריט של שמונה מנדטים, שלפחות חצי מהם באים, נקרא לזה, מהעשירונים 4-7, יתקבל אצל פרץ ואנשיו כהצלחה גדולה. תסריט של שמונה ואפילו עשרה מנדטים, שכולם מהעשירונים 7-10, ייחשב אצלם די כישלון.

"אני יכול לומר מידיעה שהעבודה תציג בבחירות האלה עמדות סוציאל-דמוקרטיות נחרצות מאוד, בתחומים הקלאסיים של זכויות עובדים, מדינת רווחה, שכר מינימום. כל מה שמפלגה סוציאל-דמוקרטית אמורה להגיד. העמדות המדיניות שלה בטח לא יילכו ימינה".

עמיר פרץ נבחר לכנסת לראשונה, ב-1988 (צילום: זיו קורן/לע״מ)
עמיר פרץ נבחר לכנסת לראשונה, ב-1988 (צילום: זיו קורן/לע״מ)

בימים האחרונים יצא וטורי למאבק גרילה משל עצמו בפייסבוק, נגד גל הפוסטים והפרסומים הביקורתיים והארסיים על פרץ, כאילו שחבירתו ללוי-אבקסיס מעידה על מזימה להציל את נתניהו, בתמורה לכאורה להבטחה לתמיכה במועמדות פרץ לנשיאות בעוד שנתיים. אלא שקשה להאמין שפרץ המנוסה מייחס לנתניהו אמינות גבוהה כל כך, אם לנקוט לשון המעטה.

את ההרהור של פרץ על התמודדות לנשיאות, שהיא למעשה פרישה מהחיים הפוליטיים, אומר וטורי, צריך לראות בהקשר הנכון, שהוא הייאוש שלאחר בחירות אפריל. "פרץ הוא חלק ממפלגה שהיתה די מרוסקת, והיה נראה שהולכים עכשיו לארבע שנות שלטון נתניהו. אף אחד לא חשב שליברמן לא יהיה בקואליציה. זה הפתיע את כולם".

עכשיו, סבור וטורי, "החידוש, העובדה שעוד פעם יש בחירות, ועוד יותר מכך העובדה שהוא זכה בפריימריז, נותן לו אנרגיות חדשות. זאת ההזדמנות שלו, אני לא יודע אם תהיה לו הזדמנות נוספת".

"החידוש, העובדה שעוד פעם יש בחירות, ועוד יותר מכך העובדה שהוא זכה בפריימריז, נותן לו אנרגיות חדשות. זאת ההזדמנות שלו, אני לא יודע אם תהיה לו הזדמנות נוספת"

ומה על הבחירה של פרץ ולוי-אבקסיס לא להתנער קטגורית מנתניהו במנותק מהתיקים הפליליים, אלא על רקע הפערים האידיאולוגיים העמוקים? האם לא מדובר ברמז לשיתוף פעולה אפשרי? וטורי חושב שזה אולי נכון לתשובות של לוי-אבקסיס, אך לא לאלה של פרץ.

"נראה לי שפרץ מאמין, שאחרי יותר מ-30 שנה בשטח הוא לא צריך בכל ראיון לפרוש את כל התיאוריה שלו מא' ועד ת'. נקודה נוספת, והיא מאוד מהותית, היא שפרץ רוצה לדבר במסרים פוזיטיביים. הניתוח העמוק אומר שקרב נגטיבי של 'כן ביבי לא ביבי', משרת רק את כחול-לבן והליכוד".

על פי הניתוח הזה, קהל המצביעים שפרץ מבקש למשוך לא בהכרח פוסל קטגורית את נתניהו, וחלקו אולי אף נרתע מכך. זאת לא ההבטחה שמדברת אליו. הרבה יותר חשובים לציבור הזה העניינים הכלכליים וחיי היומיום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם יו״ר ההסתדרות עמיר פרץ ב-2 ביולי 1996 (צילום: משה מילנר/לע״מ)
ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם יו״ר ההסתדרות עמיר פרץ ב-2 ביולי 1996 (צילום: משה מילנר/לע״מ)

על החשש שנתניהו יפתה את פרץ בהבטחות למלא את כל משאלותיו החברתיות משיב וטורי: "מבין השחקנים הפוליטיים, פרץ הוא אחד היותר מנוסים. הסיכוי שיעשו סיבוב על בני גנץ גדול הרבה יותר מהסיכוי שיעשו סיבוב על פרץ. בכל זאת, יש לו 31 שנות כנסת. אם מנסים לתאר את פרץ כאיזה שוטה, זה טמטום.

"לגבי אהוד ברק, אני בטוח שאי אפשר לעשות לו תרגילים פוליטיים. אלא שאני גם בטוח שברק לא מתכוון למילה אחת ממה שהוא אומר. אם נתניהו יפרוש, הוא לא מתכוון להיות חבר כנסת באופוזיציה או בוועדת חוץ וביטחון".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 796 מילים
בנימין נתניהו (צילום: Kobi Gideon / GPO)
Kobi Gideon / GPO
מנאום בר-אילן ועד סיפוח:

ההישג המדיני של נתניהו הוא גלגול הבעיה למי שיבוא אחריו

בניגוד לטענות תומכיו, נתניהו לא הסיר את פתרון שתי המדינות מסדר היום ולא גרם לו לקרוס ● הוא רק הצליח למשוך זמן, בעוד שזרמי העומק של דעת הקהל בארה"ב הופכים יותר ויותר ביקורתיים ביחס לכיבוש הישראלי ● ובניגוד להתבטאויות הלא-אחראיות מימין, סיפוח השטחים טומן בחובו את האיום הגדול ביותר על ישראל ● פרשנות

עוד 1,785 מילים ו-1 תגובות

כליא ברק

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק היה כל כך פגיע אתמול, שהוא איבד את ההומור. בסביבתו הכינו את האנשים שהתקהלו בחלל הקטן והמיוזע של הפאב התל אביבי בו התקיימה מסיבת העיתונאים שכינס ל"פצצה", אך היא התבררה כזיקוק רועש לכל היותר. מאחורי המופע האור-קולי הסתתר בסוף הדברים המסר החשוב באמת, על תקוותו המעט נואשת של ברק לזכות בכתף תומכת מהעבודה ומרצ.

החידוש העיקרי בנאום, אותה "פצצה", היה בטון ובטרמינולוגיה: ברק, החריף ממילא, התעלה על עצמו. הוא טען ל"עלילת דם" של בנימין נתניהו נגדו, כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "זנאי, מסית ופרזיט", ובידל את עצמו מג'פרי אפשטיין, שותפו לעסקים וידידו החשוד בפדופיליה, במילים הברורות ביותר שישנן.

אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)
אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"אלימות כלפי נשים היא פשע נגד האנושות, הפשע הנפוץ והבסיסי ביותר, ויש למגרו", אמר. "המעשים המיוחסים לאפשטיין הם מתועבים, מעוררי זעזוע וסלידה. חשבתי שהייתה לו מעידה חד פעמית. משהסתבר אחרת, אני מסיק מסקנות ומנתק כל קשר איתו".

ברק בנה קייס שלפיו הפרסום עליו ב"דיילי מייל" הוא המשך ישיר לשיטות הפעולה של נתניהו מאז ומתמיד. "כבר יותר מ-25 שנה שאנחנו חיים באווירה מורעלת", אמר, ועבר לאזכור יריבים שזכו בעבר ל"טיפול" מנתניהו: דוד לוי, יצחק רבין, מאיר דגן ובני גנץ.

ההאשמה ברצח רבין לא היתה יכולה להיות ישירה יותר. נתניהו, אמר ברק, "תיזמר וניצח" על ההסתה, "עד שהגיעו שלוש היריות בגב. הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה".

ברק: "הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה"

לאחר ההתנתקות מאפשטיין תקף ברק את נתניהו על אותו עניין בדיוק, והזכיר את מקורביו ששמם נקשר בפגיעה ובניצול נשים – הבן יאיר (שהוקלט מתרברב על שימוש בשירותי זנות), ראש הסגל בלשכת רה״מ נתן אשל (שהורחק מהשירות הציבורי אחרי שצילם בחשאי עובדת במשרד ראש הממשלה מתחת לחצאיתה) וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שנחקר באזהרה בחשד שניסה לסייע לפדופילית).

זה היה מהלך אפקטיבי מאוד, משום שבכל המקרים שאליהם כיוון ברק אין מחלוקת על העובדות. ניכר היה בו שהוא פגוע וכועס מאוד, ומשוכנע שלנתניהו יש חלק בפרסומים נגדו.

הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, מיד לאחר הסקר הבא שיראה שהקהל המצומצם ממילא שתומך בו, לא עזב אותו בעקבות פרשת אפשטיין. זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם.

אבל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה. לכן הקריאה הקצרה ליו״ר העבודה עמיר פרץ ויו״ר מרצ ניצן הורוביץ, להתאחד "בלי תנאים מוקדמים, כדי להבטיח את עתידה של ישראל", היתה הטקסט החשוב ביותר של ברק אמש.

אלא שנכון לעכשיו, האפיק הזה תקוע.

כן להתאחד, לא להתאחד

למרות ההצהרות החיוביות הנשמעות מכיוון פרץ בעניין החיבור עם מרצ, וההבטחה להכריע בעניין עד סוף השבוע, התחושה בסביבת הורוביץ היא שיו״ר העבודה מתעכב שלא לצורך. במרצ היו שמחים לסיים את המו"מ על פרטי החיבור כבר לפני כמה ימים.

עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אלא שפרץ מהסס. הוא עדיין לא ויתר על שאיפתו להביא מנדטים מהימין (המזרחי), כפי שעשה ב-2006, ויודע שחיבור למרצ יסתום את הגולל על האסטרטגיה הזאת. למזלו, במרצ לא ששים להתחבר עם ברק בגלל החשש מאבדן מצביעים ערבים – ובאופן זמני גם בגלל סערת אפשטיין – ומוכנים להמתין עוד קצת.

פרץ ייאלץ, קרוב לוודאי, להיפרד בקרוב מהחלום על שחזור דפוס ההצבעה שחולל ב-2006. על פי הסקרים, להנהגה החדשה ולחיבורים האפשריים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הימין ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן יציב על 55 מנדטים, והמרכז-שמאל ללא הערבים לא זז מ-45. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה.

על פי הסקרים, לחיבורים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה

תמונה דומה מינוס מפלגתו של אהוד ברק השתקפה גם בסקרים טרם הבחירות באפריל. הגושים הרמטיים. הקהל שמגיע לקלפיות עובר לכל היותר בין מפלגות באותו מחנה. הדבר המהותי היחיד שהשתנה במערכת הפוליטית הוא המוטיבציה של ליברמן. בשמאל בונים על תיעובו לנתניהו, רק שהוא שואף בכלל לממשלת אחדות מרכז-ימנית.

אם מטרת-העל של המרכז-שמאל היא קודם כל לסלק את נתניהו, על בסיס הבנה שממשלת שמאל אינה ריאלית, גם נפתלי בנט יכול להוות מקור לתקווה. אתמול הוא הבהיר פעם אחר פעם, במהלך ראיון ארוך לגלי צה"ל, שלא יהסס להמליץ על מועמד שאינו נתניהו בפני הנשיא, אם יחשוב שלאותו מועמד יש סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה.

ימין חסר זהות

משה פייגלין שרוי בימים אלה במצב רוח ירוד. השבוע התברר שהתפיסה המקובלת של זהות כמפלגה של איש אחד איננה מדויקת. לפחות לא ביחס אליו. מי ששולט באמת במפלגה הוא שי מלכה, המנכ"ל, שהציב לפייגלין אולטימטום: שריין אותי ברשימה או שאעזוב. פייגלין, שתלותו במלכה כמעט מוחלטת, נאלץ להתקפל ולאכזב רבים מתומכיו.

חודשיים לפני הבחירות באפריל קיימה זהות פריימריז דיגיטליים פתוחים לציבור הרחב, לקביעת רשימת המפלגה לכנסת. פייגלין היה גאה מאוד בהליך הדמוקרטי החדשני, "ששם קץ לתורים הארוכים ולבזבוז כספי ציבור על הקמת תשתיות לקלפיות פיזיות".

הפריימריז היו אחד המהלכים שהפכו את זהות לייחודית ואטרקטיבית לצעירים, שחיפשו פוליטיקה המותאמת למאה ה-21. אלא שעתה פייגלין נאלץ לנהוג כמו פוליטיקאי "ישן", ולבקש שהפריימריז יהוו גם הצבעה על סמכותו להתערב בתוצאות הפריימריז, ולשריין למלכה את המקום השלישי.

בכך נסדקה תדמיתו כאידיאולוג וכבעל יושרה בלתי מתפשרת, וניתן האות לסערה שנמשכת כבר קרוב לשבוע בקבוצות אוהדי המפלגה בווטסאפ ובפייסבוק. תומכים רבים נשארים נאמנים לפייגלין, אך לפחות כמה עשרות ביטלו את חברותם במפלגה. בקרב חברי ההנהלה והרשימה עוד לא נרשמו עזיבות רשמיות, אך המרמור שם רב.

כל זה לא היה רלוונטי אם שאלת האיחוד עם הימין החדש היתה יורדת סופית מהפרק. לזהות לבדה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אלא שבנט ואיילת שקד רחוקים מסיכום עם איחוד הימין, בגלל המחלוקות על ההובלה ועל הרכב הרשימה המאוחדת, וכל האופציות עדיין פתוחות. שקד מעוניינת בחבירה למפלגת החרד"לים, בעוד לבנט יהיה נוח בהרבה להקים בלוק טכני של ימין ליברלי עם פייגלין.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל התנהלותה של שקד משדרת אדישות ופקפוק בצורך ברשימת ימין ליברלי. מבחינתה, כך נראה, המשחק בימין הוא בין הליכוד לבין מפלגת ציונות דתית מאוחדת. בנט חושב אחרת. שלשום (שלישי) הוא פירסם פוסט לחיזוק טענתו, שקל היה לדמיין שהוא מופנה בכלל לשקד, אגב הודעה של הליכוד על מחויבות לסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ובמעמד בית המשפט העליון.

"למה חייבים ימין חדש? כי אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד; רק לכם", כתב בנט. הודעת הליכוד, הסביר, נובעת מכך ש"הידיים שלהם קשורות" בעניין מערכת המשפט בגלל חקירות נתניהו, ובענייני הדת והמדינה בגלל המחויבות למפלגות החרדיות. ספק אם המועמדת להנהגת הימין החדש השתכנעה בנחיצות מפלגתה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,015 מילים
בנימין נתניהו (צילום: Aharon Krohn/Flash90)
Aharon Krohn/Flash90

פרשנות נתניהו חזק בכלכלה? הנתונים אומרים אחרת

ראש הממשלה בנימין נתניהו אוהב לספר כיצד הפך את ישראל ל"סיפור של הצלחה כלכלית אדירה" ● בדיקת הנתונים של העשור האחרון חושפת מציאות אחרת, שאותה חשים כל הישראלים על בשרם

עוד 2,166 מילים
  • איילת שקד, נפתלי בנט (צילום: Marc Israel Sellem/POOL פלאש 90)
    Marc Israel Sellem/POOL פלאש 90
  • רפי פרץ. בצלאל סמוטריץ' (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
    Yonatan Sindel/Flash90
  • משה פייגלין (צילום: פלאש 90)
    פלאש 90
  • בנימין נתניהו (צילום: Aharon Krohn/Flash90)
    Aharon Krohn/Flash90

פרשנות פוליטית ברוכים הבאים למשחקי הימניאדה

בימים הקרובים תתבהר התמונה במירוץ הימני לכנסת ● מי שלא ישפר עמדות בתוך הרשימות, עלול למצוא עצמו (שוב) מתחת לאחוז החסימה

קרב הכל בכל במפלגות הימין מגיע לנקודת רתיחה, כשברקע חשש מבוסס של כל המפלגות מאחוז החסימה. את הביטוי המובהק ביותר למתח הגדול נתן הבוקר שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', שאמר בראיון לשרון גל ב"גלי ישראל", שמבחינתו איילת שקד יכולה לתפוס גם את המקום הראשון ברשימת הימין המאוחדת.

בתחילת השבוע עוד דיבר סמוטריץ' על המקום השני בלבד. חודש אחורה, בראיון לגלי צה"ל, הוא הוסיף מתקפה חריפה על שקד: "אם איילת שקד רוצה לחזור סבבה, אבל מאיפה הרצון להיות מספר 1? נטשת, פילגת והובלת לסחרור שכל מדינת ישראל נמצאת בו. אני לא חושב שיש סיבה בעולם שהיא תהיה מספר 1".

איילת שקד (במרכז) (צילום: Roy Alima/Flash90)
איילת שקד (במרכז) (צילום: Roy Alima/Flash90)

1. שקד

המו"מ המתנהל בימים אלה בין שקד לשותפה הוותיק נפתלי בנט, נעשה ככל הנראה ברוח חברית, למרות הבדלי הנטיות והאינטרסים של השותפים הוותיקים. בנט אידאולוגי יותר, ומטרתו להוביל לאחר הבחירות מפלגה שתקדם את הנושאים החשובים לו, בעיקר בתחומי הדת והמדינה, הכלכלה וסיפוח שטחי C.

לשקד, מנגד, יש שתי מטרות-על מוצהרות. הראשונה, לחזור כבר עכשיו לפוליטיקה. השנייה, להשתלב בליכוד. מכיוון שלא תוכל להתמודד בליכוד בבחירות הקרובות, ומכיוון שגם בעתיד לא צפוי שיו"ר הליכוד יאפשר לה להתמודד ללא תקופת ההמתנה הנדרשת, המהלך המתבקש מבחינתה הוא להתמודד במסגרת הימין החדש, ולאחר הבחירות לחשב מסלול מחדש.

חבירה עצמאית של שקד לאיחוד הימין היא בעלת סיכוי נמוך במיוחד. אף ששקד מקובלת על רבנים חרד"לים, שבאותה נשימה פוסלים את בנט (ברוח האמירה ש"לחילונים סופרים את המצוות, לדתיים את העבירות"), איחוד הימין רחוקה מדי מהקונצנזוס, ודאי אם עוצמה יהודית תצטרף אליה בסופו של דבר.

מכיוון ששקד מבינה שלא תוכל להתמודד כבר בשנים הקרובות על ראשות הממשלה, היא צפויה להסתפק בינתיים בתפקיד מיניסטריאלי בכיר, שלא יהווה נסיגה מכהונתה במשרד המשפטים. לכן חשוב לה להוביל גוש ימין גדול ככל האפשר. אם הייתה בטוחה שהימין החדש יספק לה את הפלטפורמה לעשות זאת, הייתה מסכמת כבר עם בנט.

נפתלי בנט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
נפתלי בנט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

2. בנט

מנקודת מבטו של בנט, הצלחת המו"מ שבו החל בשיתוף שקד עם איחוד מפלגות הימין, בעייתית משתי סיבות. הראשונה היא אובדן מצביעים ליברלים, דתיים וחילונים, שלא יוכלו להביא את עצמם להצביע לרפי פרץ, לסמוטריץ' ואולי אף לאיתמר בן גביר, למרות ההצהרות על כך שמדובר בבלוק טכני בלבד שיתפרק לאחר הבחירות.

סיבה שנייה היא כוונתו המוצהרת של בנט להוביל קו עצמאי ונחוש בכנסת הבאה. חבירה לאיחוד הימין הצפוף עלולה להותיר אותו עם רשימה קטנה של 2-3 חברי כנסת לאחר התפצלות, ועם השפעה קטנה מזאת שהוא מעוניין בה.

בנט התפכח מהצהרת הכוונות שליוותה את הקמת הימין החדש, שלפיה המפלגה תהיה בית גם למצביעים מסורתיים שיעברו אליה מהליכוד.

הוא מבין שהימין החדש אינה מפלגת שלטון בפוטנציה, ודאי בשנים הקרובות, אלא מפלגת בוטיק לפלח צר של אנשי ימין ליברלים מבחינה דתית וכלכלית.

מהסיבה הזאת, מוכן בנט לשלם את המחיר הפוליטי הכרוך בהבעת עמדות פשרניות מבחינה דתית, בסוגיות כמו תחבורה ציבורית ופתיחת עסקים בשבת, גיור לקולא, ותפילת נשים, רפורמיים וקונסרבטיבים בעזרת ישראל בכותל.

אם המסרים האלה יעמידו אותו לאחר הבחירות בראש מפלגה של חמישה מנדטים, הוא יראה בכך הצלחה.

רפי פרץ. בצלאל סמוטריץ' (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
רפי פרץ. בצלאל סמוטריץ' (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

3. פרץ, סמוטריץ' ובן גביר

בקצה הימני, בינתיים, מתנהלת מלחמת גרילה סוערת. בימים האחרונים קיבל סמוטריץ' מאות הודעות נאצה ממצביעי עוצמה יהודית, שטוענים שהוא התקרנף, ש"פתאום הכסף הקטארי הוא לא פרוטקשן לחמאס", ושמכנים אותו "שרץ" ו"ילד קקות מתנשא". זהו ביטוי למרמור של מנהיגי הכהניסטים, שבטוחים שבלעדיהם איחוד הימין לא היה עובר את אחוז החסימה.

לבן גביר וחבריו אין באמת אופציות, ולכן הקמפיין שלהם הוא ניסיון לשפר עמדות במו"מ על חבירה מחודשת לבית היהודי ולאיחוד הלאומי.

באיחוד הימין של פרץ וסמוטריץ' היו שמחים לשבור את הכלים מול עוצמה יהודית, אך נזהרים מכך, בגלל החשש שבנט ושקד יסכמו על ריצה משותפת עם זהות של פייגלין, ויעמידו אותם בסכנה ממשית לא לעבור את אחוז החסימה.

משה פייגלין (צילום: פלאש 90)
משה פייגלין (צילום: פלאש 90)

4. פייגלין

פייגלין, מצדו, מתנהל כמו פייגלין. למרות שריצה עצמאית תותיר אותו כמעט בוודאות מחוץ לכנסת, ועם חובות גדולים עוד יותר מאלה שכבר יש לו לספקים ולמדינה, מפלגת "זהות" בראשותו תקיים בשבוע הבא כנס השקת קמפיין בתל אביב, שבו יתחייב להתמודד בבחירות בכל תרחיש.

האולטימטום הכושל שהציב לבנט, להסכים לבחירות על ראשות הרשימה המשותפת, בכל זאת הזיז משהו אצל פייגלין וגרם לו לוותר סופית על הסיכוי להוביל. הדרישה החדשה שלו היא לקבל את מקומות 2 ו-3 ברשימה מאוחדת, כלומר לדחוק את בנט למקום הרביעי. גם לדרישה הזאת אין סיכוי, ואם פייגלין חפץ חיים פוליטיים הוא ייאלץ להכיר בכוחו האמיתי.

נכון לעכשיו כל האפשרויות בגוש הימין פתוחות. שתי האפשרויות הבולטות הן ריצה בשתי רשימות, ליברלית של הימין החדש וזהות, וחרד"לית, שאליה תצטרף לבסוף עוצמה יהודית, או הקמת בלוק טכני בין הימין החדש לאיחוד הימין, כשזהות נותרת בחוץ ואולי אף עוצמה יהודית.

בנימין נתניהו (צילום: Aharon Krohn/Flash90)
בנימין נתניהו (צילום: Aharon Krohn/Flash90)

5. נתניהו

לתוך הכאוס הזה נכנס אתמול (שוב) ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהבהיר כי יפצח בימים הקרובים במאמצים להביא להקמת גוש גדול ככל האפשר מימין לליכוד.

אבל אפילו לו יהיה קשה לצרף לגוש כזה את עוצמה יהודית, שאנשיה תולים בו את האשם להסכם המקפח, לטענתם, שנחתם לפני הבחירות האחרונות, ואת זהות שהתחייבה לא לרוץ עם החרד"לים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 744 מילים

פרשנות נתניהו לא יקיים את ההבטחה להעברת המעונות

לבנימין נתניהו היו אין-ספור הזדמנויות להעביר את מעונות היום למשרד החינוך ● אתמול הוא הכריז שיעשה זאת אם וכאשר ייבחר שוב לראשות הממשלה - אך התנהגותו בעבר מספרת סיפור שונה לגמרי

בנימין נתניהו פותח את שנת הלימודים בנצרת עלית, 2016 (צילום: Amos Ben Gershom/GPO)
Amos Ben Gershom/GPO
בנימין נתניהו פותח את שנת הלימודים בנצרת עלית, 2016

ח"כ עוזי דיין מהליכוד יצא אתמול (שני) מגדרו כדי לנפח את ההצהרה על העברת מעונות היום עד גיל 3 ממשרד העבודה והרווחה למשרד החינוך. "יבורך ראש הממשלה בנימין נתניהו על החלטתו האסטרטגית והמנהיגותית", כתב דיין הנרגש בעמוד הפייסבוק שלו. 

בשידור פייסבוק שקיים אתמול נתניהו עצמו לקהל מצביעיו הפוטנציאליים, הוא תיאר את המהלך כ"מתבקש". אבל בחינה של הסוגיה בעשור האחרון מלמדת שמה שנראה מתבקש כרגע, כלל לא היה מובן לנתניהו בעבר.

שורה ארוכה של ועדות ואנשי מקצוע טענו לאורך שנותיו של נתניהו בשלטון, שטובתם ועתידם של ילדים בני פחות משלוש מחייבים להעביר את האחריות למעונות למשרד החינוך, אלא שנתניהו התעלם מכל אלה.

היסטוריה של המלצות

בשנים האחרונות נולדים בישראל כ-180 אלף תינוקות בשנה, מה שמעמיד את מספר הפעוטות עד גיל 3 על כ-540 אלף. מספר התינוקות והפעוטות הרלוונטיים למעונות ולמשפחתונים, החל מגיל חצי שנה, הוא כ-450 אלף, אך רק כמחציתם נמצאים במסגרות. השאר נשארים בבית, פעמים רבות בשל קושי כלכלי.

כ-120 אלף פעוטות נמצאים במסגרות המפוקחות ומסובסדות על ידי הממשלה, שהוקמו במקור כדי לאפשר לאמהות לצאת לעבודה, ומספר דומה של פעוטות נמצאים במשפחתונים לא מפוקחים.

בספטמבר 2011 המליצה ועדת טרכטנברג, שקמה בעקבות המחאה החברתית, להעביר את חינוך הפעוטות ממשרד התמ"ת למשרד החינוך, "כיוון שלמעונות תפקיד חינוכי-התפתחותי מובהק". הוועדה המליצה לגבש בתוך חודשים ספורים, עד ינואר 2012, מתווה לביצוע המהלך.

אלא שהממשלה בראשות נתניהו לא פעלה: בהחלטת ממשלה מינואר 2012, שיישמה את המלצות ועדת טרכטנברג בתחום החינוך לגיל הרך, נשמטה ההמלצה הזאת, עקב התנגדות שר התמ"ת אז, שלום שמחון.

הממשלה הסתפקה אז בתוספת סבסוד לאמהות עובדות, בשיפור תקינת המעונות, בתוספת מעונות מסובסדים, שיתנו מענה ל-30 אלף פעוטות על פני שש שנים, ובהנחיה לשר התמ"ת לפעול לאישורה של הצעת חוק הפיקוח על מעונות היום. דובר אז בהצעה ממשלתית מ-2010, שבה שולבה הצעה של חבר הכנסת לשעבר זבולון אורלב מ-2008.

שורה ארוכה של ועדות ואנשי מקצוע טענו לאורך שנותיו של נתניהו בשלטון, שטובתם ועתידם של ילדים בני פחות משלוש מחייבים להעביר את האחריות למעונות למשרד החינוך

כמעט עשור לאחר מכן, הפיקוח על מעונות היום ייכנס לתוקף רק בספטמבר השנה, ובאופן חלקי, בעקבות הצעת חוק של חברות הכנסת קארין אלהרר (יש עתיד) ויפעת שאשא ביטון (כולנו), שאוחדה עם הצעה מקבילה של משרד הרווחה.

נתניהו לא לא התעקש

המרכז להעצמת האזרח, ארגון העוקב אחר ביצוע החלטות ממשלה, דיווח שנכון לסוף 2017 נבנו רק 40% מהמעונות שעליהם החליטה הממשלה בתחילת 2012, וכי "ההחלטה לקבוע בחוק סטנדרטים עבור מעונות יום לפעוטות התעכבה כשש שנים, ורק בינואר 2018 עברה בקריאה טרומית". גם החלטת הממשלה "להלבין" משפחתונים לכדי מעונות מפוקחים לא קודמה.

לאחר בחירות 2013 מונה נפתלי בנט לשר התמ"ת, והחליט על שינוי שם המשרד למשרד הכלכלה. כמו שמחון, גם השר החדש התנגד להעברת החינוך לפעוטות למשרד החינוך, ונתניהו לא התעקש. רק שנתיים וחצי לאחר מכן, כששימש כשר החינוך, התפקח בנט ודרש לבצע את המהלך ה"מתבקש", שיתקן את ה"עיוות".

אם מנסים לדון את בנט לכף זכות, אפשר לייחס את השינוי בעמדתו לא לרצון לצבור כוח ותפקידים חלילה, אלא לדוח שהתפרסם ב-2014, במהלך כהונתו במשרד הכלכלה. הכוונה היא לדו"ח הוועדה למלחמה בעוני, בראשות אלי אלאלוף, בו נכתב שהעברת התחום למשרד החינוך הכרחית, משום ש"התערבות בחינוך ילדים כבר מגיל הלידה הינה קריטית לצמצום הפערים הלימודיים".

נתניהו, שכיהן בין נובמבר 2015 לאוגוסט 2016 כשר הכלכלה, בעקבות התפטרות אריה דרעי מהתפקיד על רקע מתווה הגז, סיכם עם בנט בסוף 2015 על הקמת ועדה בין-משרדית שתבחן את הנושא. בראשות הוועדה עמד אהוד פראוור, אז סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, והיא הגישה את מסקנותיה בתחילת מרץ 2016.

דוח הוועדה חושף את העוול הגדול ביותר ביחסן של ממשלות ישראל אל הפעוטות, בגיל הקריטי ביותר להתפתחותם ולעתידם: העדפת הרחבת שוק העבודה על פני איכות החינוך. לאור זאת שכל המומחים סבורים שהשנים הראשונות לחיים הן הקריטיות ביותר, מדובר בפגיעה חמורה וזועקת לשמיים.

כך נפתח דוח פראוור: "כל מדינות ה-OECD מעמיקות את הטיפול בגיל הרך, שנתפש, במחקר ובמעשה, כמאיץ את התפתחותם של ילדים, כמקטין אפקטיבי של צמיחת פערים בין קבוצות חברתיות, וכאמצעי הזול והיעיל ביותר, בהשוואה לעלויות בגילאים מאוחרים יותר, במניעה וטיפול בקשיי ובחסמי התפתחות".

לכן, הסיקה הוועדה, אם "דגשי המערכת, במסגרת המדיניות הכלכלית חברתית, יהיו מוטים באופן משמעותי להעמקת איכות הטיפול, אזי יש להעביר את אגף מעונות יום למשרד החינוך".

אלא שהוועדה מציינת, כי "ככל שדגשי המערכת במסגרת המדיניות הכלכלית חברתית ימשיכו, כפי שהם היום, להיות מוטים להרחבת המערכת של מעונות יום ומשפחתונים כדבר מרכזי (במטרה לאפשר ליותר נשים לצאת לעבודה, נ"י), נכון הוא להשאיר את אגף מעונות יום במשרד הכלכלה".

הדרך השלישית

ביולי 2016 בחרה הממשלה בראשות נתניהו במפתיע דרך שלישית, והעבירה את האחריות על תחום המעונות והמשפחתונים ממשרד הכלכלה – שהיה עדיין בראשות נתניהו, למשרד הרווחה בראשות השר חיים כץ.

ב"קואליציה לחינוך מלידה" כינו את המהלך "החלטה גרועה שתהיה בכייה לדורות". יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות, אבי קמינסקי, כתב לנתניהו: "צר לנו על ההחלטה, וצר לנו יותר כי במהות ההחלטה היא באה 'על חשבון' הילדים – הגיל הרך – ומערכת החינוך בישראל".

על פי האתר "דבר ראשון", שר הרווחה חיים כץ טען בעבר כי "בשנה האחרונה תיק הכלכלה היה מצוי תחת ידיו של ראש הממשלה נתניהו, ולכן כל התכניות היו בהקפאה"

בעקבות ההחלטה מסר שר הרווחה כץ לאתר "דבר ראשון" תגובה מעניינת, החושפת עוד היבט באחריות נתניהו למחדלים בתחום החינוך לפעוטות. על פי האתר, כץ טען כי "בשנה האחרונה תיק הכלכלה היה מצוי תחת ידיו של ראש הממשלה, ולכן כל התכניות היו בהקפאה".

יריביו של נתניהו טוענים כי המהלך "המתבקש" שהוא מבקש לבצע כעת, הוא לא יותר מתעלול קמפיין. זאת, לאחר ששר החינוך רפי פרץ מסר אתמול, כי להעברת התחום למשרד החינוך ישנה עלות חד-פעמית של כ-5.2 מיליארד שקל, ועלות קבועה נוספת של כ-2.6 מיליארד שקל.

נראה שפרץ מסר הערכה שמרנית, לאור זאת שההשקעות החד-פעמיות, שרובן אמורות להיות מופנות להקמת מעונות מפוקחים חדשים, הוערכו בעבר ב-10-13 מיליארד שקל.

בהתחשב בגירעון הגדול, קשה להאמין שאם נתניהו ייבחר שוב לראשות הממשלה, הוא יבחר ויצליח לקדם דווקא את המהלך הזה. אם ירצה, הוא יוכל תמיד להקים ועדה נוספת לבחינת העניין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 914 מילים

זמן אוויר

מערכת הבחירות מייצרת כרגע בעיקר אוויר חם, מימין ומשמאל ● עבור ״ישראל דמוקרטית״ אלו גם ימי הכרעה, האם אהוד ברק יקים רשימה או שהנסיון שלו לחזור לפוליטיקה ייגמר כמופע יח״צ בלבד ● מהצד השני, בצלאל סמוטריץ׳ במלחמת הישרדות, שבסופה עלולה רשימת איחוד הימין לסיים מחוץ לכנסת

בצלאל סמוטריץ׳, אהוד ברק (צילום: AP Photo/Charles Krupa, Yonatan Sindel/Flash90)
AP Photo/Charles Krupa, Yonatan Sindel/Flash90

מערכת הבחירות מייצרת כרגע בעיקר אוויר חם, מימין ומשמאל ● עבור ״ישראל דמוקרטית״ אלו גם ימי הכרעה, האם אהוד ברק יקים רשימה או שהנסיון שלו לחזור לפוליטיקה ייגמר כמופע יח״צ בלבד ● מהצד השני, בצלאל סמוטריץ׳ במלחמת הישרדות, שבסופה עלולה רשימת איחוד הימין לסיים מחוץ לכנסת

התחממות מערכת הבחירות מלווה בהרבה אוויר חם. גורמים שונים במערכת הפוליטית מסכימים שאלה ימים של משחק מקדים שאין בו הרבה תוכן, הן מימין והן משמאל.

החיבורים המיוחלים בשני הצדדים הפוליטיים יתחילו להבשיל רק לקראת סוף החודש, בשבוע האחרון שלפני סגירת הרשימות. בינתיים מופרחים לאוויר בעיקר ספינים, כחלק מהמאבק על שיפור עמדות בסקרים לקראת המשאים ומתנים.

שתי המפלגות שנמצאות במצוקה הגדולה ביותר בשלב הזה הן "ישראל דמוקרטית" בראשות אהוד ברק, ואיחוד מפלגות הימין של רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. לכן, אין זה מקרה שגם ברק וגם סמוטריץ' הצהירו ביומיים האחרונים על נכונותם לוותר על מיקום לצורך חבירה, הראשון לטובת עמיר פרץ והשני לטובת איילת שקד.

בצד שמאל: סכנה לדמוקרטית

על מפלגתו של ברק, שמתקשה לשקם את האמון הציבורי בו, אומר גורם פוליטי בשמאל שהרושם הנוצר הוא שמדובר ב"מפלגת אוויר", שכלל לא בטוח שתגיע למועד הגשת הרשימות. חיבור מהיר מהצפוי בין העבודה ומרצ – בכפוף לאישור מוסדות המפלגות – יגדיל את הסיכויים של אפשרות כזאת. לדברי אותו גורם, ההתלהבות מ"ישראל דמוקרטית" נרשמת כמעט אך ורק בתקשורת וברשתות החברתיות, שם יש ערך רב ללשונו המצליפה של ברק.

לא ברור מה העלו סקרי העומק שהזמין קובי ריכטר, אחד מארבעת מייסדי המפלגה, אך אפשר להניח שהוא וברק ציפו שההתלהבות והמסרים החדים יקפיצו אותם מיד לאחר ההשקה לאזור העשרה מנדטים. לא לקטסטרופה הזאת הם פיללו. אפילו העזרה שמנסה בנימין נתניהו להעניק לברק, במטרה להחליש את כחול-לבן, לא מסייעת בינתיים.

ריכטר וברק ציפו שההתלהבות והמסרים החדים יקפיצו אותם לאזור העשרה מנדטים. לא לקטסטרופה הזאת הם פיללו. אפילו העזרה שמנסה נתניהו להעניק לברק, במטרה להחליש את כחול-לבן, לא מסייעת בינתיים

הצירופים החדשים של מועמדים ל"ישראל דמוקרטית", מבלי שיש להם מושג באיזה מקום ישולבו, נתפסים במערכת הפוליטית כצעדים יחצ"ניים יותר ממהותיים, שמטרתם לייצר אווירה של עשייה והתקדמות. הכל מוכוון לסקרים הבאים, שיגזרו את גורלה של המפלגה. זוהי גם הפריזמה שדרכה יש לקבל את הכותרות על צירופם האפשרי של ציפי לבני, עדינה בר שלום ואבי בוסקילה.

ב"ישראל דמוקרטית" מאמינים שהסקרים של עשרת הימים הקרובים יראו עלייה של לפחות שני מנדטים, ומקווים שהמגמה של פרץ תהיה הפוכה, מה שיותיר לברק סיכוי להוביל את הגוש.

כדי לעמוד ביעד פצחה השבוע מפלגתו של ברק בקמפיין חוצות, בקמפיין דיגיטל בניהול איתמר ויצמן, ובקמפיין תקשורתי בניהול נילי רייכמן, הדוברת הראשונה של "יש עתיד", שהצטרפה בימים האחרונים אל ברק על רקע המשבר. הניהול הכולל של הקמפיין מופקד בידי אודי פרידן.

ובינתיים, בימין: סכנה לבית

מצד ימין של המפה, מבהירים בעוצמה יהודית שלוח הזמנים של המפלגה קצר משל שאר המפלגות, ושהתמונה תתבהר סופית בתוך כעשרה ימים. הכוונה של איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ועמיתיהם, היא לגבש רשימה משותפת עם חסידי הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור בירושלים, ואולי אף עם אלי ישי.

לדברי מרזל, המפלגה לא תחבור שוב עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי עבור פחות ממקומות שלישי ושישי. הדרישה הזאת מוצדקת לטעמו, משום שהוא סבור שמפלגתו הביאה לרשימת איחוד מפלגות הימין, ממנה פרשה עוצמה יהודית לפני שבועיים, בין 60 ל-80 אלף קולות – יותר מכל אחת משתי המפלגות העמיתות, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, בנפרד.

מרזל וחבריו כועסים וממורמרים על היחס ה"לא הגון" שקיבלו מיו"ר הבית היהודי ואיחוד הימין פרץ. לפני כמה ימים הגיבו שם במילים חריפות על וטו לכאורה שהטיל פרץ על מרזל ובנצי גופשטיין, מייסד ארגון להב"ה, ואמרו כי מדובר ב"התנהלות חצופה, פטרונית ושחצנית".

במפלגה מלינים גם על הסיקור השלילי הרצוף נגדם באתר "סרוגים" של הציונות הדתית, דוגמת מאמר פרשנות מאתמול תחת הכותרת: "המפלגה החדשה של הרב טאו: הספין 'היותר' מופרך".

אם הקנאות האידיאולוגית של עוצמה יהודית תועתק לשדה הפוליטי, ואם יתגבש לבסוף סיכום בין נפתלי בנט לאיילת שקד על ריצה משותפת, עלולים פרץ וסמוטריץ' למצוא את עצמם מחוץ לכנסת הבאה. גם אם עוצמה יהודית הביאה לקלפיות רק 40 אלף מצביעים, המשמעות היא ששתי המפלגות האחיות הביאו ביחד 120 אלף קולות בלבד – כ-20 אלף פחות מאחוז החסימה.

גם אם עוצמה יהודית הביאה לקלפיות רק 40 אלף מצביעים, המשמעות היא שהבית היהודי והאיחוד הלאומי, הביאו ביחד 120 אלף קולות בלבד – פחות מאחוז החסימה

הנכונות של סמוטריץ' לפנות את המקום השני ברשימת איחוד הימין לאיילת שקד נובעת בדיוק מהחשבון הפשוט הזה. עתידו הפוליטי תלוי בהחלטתה. אלא שבימין יש מי שמעריך ששקד תחבור לבסוף לבנט, אולי אף במקום הראשון למרות המשקעים בין השניים. אתמול נפגשו בנט ושקד, אך לא הגיעו לסיכום.

במפלגת זהות הבחינו שבנט האריך בראיון שהעניק אתמול לגל"צ, את הדד-ליין לקבלת החלטות מה-15 ביולי ל-20 ביולי. הפירוש שנותנים שם לאמירת האגב הזאת, הוא שבנט ינסה ללחוץ על משה פייגלין לקבל החלטה על ריצה משותפת בסד זמנים לוחץ, מבלי שלפייגלין יהיה זמן לתמרן במו"מ. בין בנט לפייגלין שורר נתק מזה כשבועיים.

פייגלין עדיין רואה את הובלת הרשימה המשותפת כיעד, אך גם אם יתפשר בסוגיה זאת, הוא מתכוון להתעקש על כך שהרשימה המאוחדת תהיה בשיטת ריצ'רץ' שוויונית. בנט, יש להניח, יבקש לשריין לעצמו ולשקד את שני המקומות הראשונים, ואת המקום הרביעי למתן כהנא, היחיד בימין החדש שהמשיך ללכת איתו לאחר התבוסה בבחירות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 755 מילים
אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)
פלאש90

פרשנות קח אותי, ניצן

התוכנית של אהוד ברק לכבוש מחדש את ראשות הממשלה ספגה בשבוע החולף שתי מכות אנושות: עמיר פרץ נבחר לראשות העבודה, וסקרי הבחירות הראו כי מפלגתו, ״ישראל דמוקרטית״, בקושי עוברת את אחוז החסימה ● המבחן עכשיו הוא האיחוד המיוחל עם מרצ: האם ברק יצליח לשכנע את ניצן הורוביץ לחבור אליו, לפני שעמיר פרץ יעשה זאת

תוכניתו של אהוד ברק להובלת חיבור בין מפלגתו החדשה, ״ישראל דמוקרטית״, עם העבודה ומרצ, בתקווה להשיג שוויון עם כחול-לבן ולהפוך למועמד לראשות הממשלה, ספגה בימים האחרונים שתי מכות אנושות שהפכו אותה לבלתי סבירה באופן קיצוני.

המכה הראשונה היתה בחירת עמיר פרץ, הרואה בעצמו בכיר ובחיר לא פחות מברק, ליו"ר מפלגת העבודה. המכה השנייה היא שני הסקרים של חדשות 12 וחדשות 13 – בראשון מפלגתו החדשה של ברק לא עברה את אחוז החסימה, ובשני זכתה בשישה מנדטים בלבד.

בני גנץ הפך למועמד לראשות ממשלה לאחר שזינק בן-לילה, בעקבות החבירה לתל"ם של משה יעלון, מ-14 מנדטים ל-24. הנתונים האלה נתפסו, ובצדק, כבסיס שאפשר לעבוד איתו, והובילו לבסוף לחיבור עם יש עתיד של יאיר לפיד. ברק כלל אינו קרוב לנתונים הללו.

בסיור שקיימו חברי הכנסת של כחול-לבן באשקלון ביום חמישי האחרון, חצי יממה לאחר פרסום הסקרים החדשים, הקפידו רבים מהם לא להיתפס כשאננים. כשנשאלו אם סקרי הערוצים שיחררו אצלם אנחת רווחה, מרבית המשיבים מכחול-לבן בכלל חשבו שהם נשאלים על הירידה של כחול-לבן עצמה ל-31 (ערוץ 12) ו-29 (ערוץ 13) מנדטים. ברק בכלל לא עניין אותם.

יו״ר כחול-לבן, בני גנץ (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יו״ר כחול-לבן, בני גנץ. עדיין המועמד הרציני היחיד לראשות הממשלה מול בנימין נתניהו (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

אלא שהמשך השוויון הטכני עם הליכוד, שבשקלול מצביעי כולנו איבד כשמונה מנדטים, צריך לגרום לאנשי כחול-לבן לשביעות רצון אחרי שבוע לא קל בסימן ברק. שוב הובהר כי גנץ הוא המתמודד היחיד מול נתניהו. ח"כ יועז הנדל היה חריג בין עמיתיו, כשהרשה לעצמו לשחרר אמירה סרקסטית על ההבדל בין היקום הטוויטרי, בו ברק הוא אליל, לבין העולם האמיתי.

מפת החיבורים בשמאל תתבהר רק בעוד שלושה שבועות, סמוך להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, אך מרגע בחירתו של פרץ בעבודה החל מירוץ בינו לבין ברק לחיבור עם מרצ.

מרצ איבדה שני מנדטים בין סקר חדשות 13 לפני שבוע וחצי, שחזה לה שישה מנדטים, לשני הסקרים האחרונים של ערוצי הטלוויזיה, בהם השיגה ארבעה בלבד. זאת, למרות האפקט המפורסם של עלייה בסקרים לאחר בחירת יו"ר חדש.

הראשון שיחבור למרצ צפוי להשיג יתרון שיעמיד אותו בראש הגוש, אם יתבצע מהלך משלים של צירוף המפלגה השלישית, אך במקרה של פרץ היתרון מובהק יותר. חיבור ראשון בין ברק למרצ, שתי מפלגות שוות בגודלן על פי הסקרים הנוכחיים, עשוי לייצר יתרון קל של מנדט או שניים לעומת העבודה, בעוד שחיבור בין העבודה ומרצ יעמיד את הרשימה המאוחדת על 10-12 מנדטים בסקרים לעומת 4-5 לברק.

חיבור ראשון בין ברק למרצ עשוי לייצר יתרון קל של מנדט או שניים לעומת העבודה, בעוד שחיבור בין העבודה ומרצ יעמיד את הרשימה על 10-12 מנדטים בסקרים לעומת 4-5 לברק

במרצ אומרים שקשה לראות חיבור עם ברק קודם לחיבור עם העבודה בגלל הזיכרון ההיסטורי של "אין פרטנר", תמיכתו של ברק בנתניהו בשאלת התקיפה באיראן בתחילת העשור, ויותר מכל בגלל היותו של ברק סדין אדום למצביעים הערבים, שנתנו למרצ מעט יותר ממנדט בבחירות האחרונות, והצילו אותה מהידרדרות אל מתחת לאחוז החסימה. אירועי אוקטובר 2000 עדיין לא נשכחו.

קשיים נוספים בחיבור של מרצ עם ברק הם הצירוף של אשת הבית היהודי לשעבר, שגית פרץ-דרעי, למפלגה החדשה, והאמירות של יאיר גולן על כך שמדינה פלסטינית היא פתרון קיצוני, ושאינו שולל ישיבה עם נתניהו בכל מקרה. האמירה האחרונה גררה הבהרה של ברק בכיוון ההפוך.

מאידך, אם יו"ר מרצ החדש ניצן הורוביץ יחליט להביא חיבור עם ברק לוועידת מרצ, היא כנראה תאשר אותו לנוכח הנוהג לאפשר לראשי המפלגה לנהל לפי שיקול דעתם. הורוביץ אינו נחשב למי שמשתף את אלה שסביבו, כך שייתכן שסיכום שיגיע אליו, בין עם ברק או עם פרץ, ייחשף ברגע האחרון בלבד. ריצה של מרצ לבד נתפסת כאפשרות כמעט בלתי קיימת, במיוחד משום שהורוביץ רץ על הטיקט של יצירת גוש שמאל.

כדי להגדיל את סיכוייו להגיע ראשון לסיכום עם מרצ, יכול ברק לשחזר את בקשת הסליחה המפורסמת שלו כיו"ר מפלגת העבודה ב-1997 בפני המזרחים בישראל, כשהפעם הנמענים הם האזרחים הערבים, ואולי אף לשריין לדמות ערבית בולטת מקום בצמרת הגבוהה של רשימתו. שני המהלכים האלה לא יתקבלו בהפתעה אם יתרחשו קודם לסגירת הרשימות.

עמיר פרץ בכנס החברה הערבית של מפלגת העבודה בטמרה
עמיר פרץ בכנס החברה הערבית של מפלגת העבודה בטמרה

פרץ, מצדו, שלח כבר איתותי רצינות למרצ בשני כנסים שקיים אתמול. הראשון נערך בצהריים בטמרה, ופרץ הבטיח בו: "הגזענים יישארו מחוץ לכנסת. בשבילי ובשביל העבודה אתם שותפים מלאים. שד הגזענות יחוסל ולא יהיה חלק מישראל הדמוקרטית". בערב הגיע פרץ ליישוב הדרוזי בית ג'אן, ומול מאות אנשים הבטיח שוב שותפות אמת בין שווים.

כמו אביגדור ליברמן לקואליציה, כך הורוביץ לגוש השמאל: הוא לשון המאזניים. השבועות הקרובים יהוו מבחן ליכולות המו"מ וקבלת ההחלטות שלו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 665 מילים

פרשנות מה שמפריד בין בנט ושקד הוא מבחן תום הלב

הבחירות החוזרות בספטמבר מספקות לנפתלי בנט ואיילת שקד הזדמנות לתקן את כשלונות קמפיין אפריל ולחזור למשכן הכנסת ● אך בעוד שבנט נפטר מהציניות שאיפיינה אותו ונראה כי הוא באמת ובתמים מתאמץ לבחור בדרך מתונה, שקד פועלת ביהירות ובחוסר תום לב, העלולים לחזור אליה כבומרנג

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: פלאש90)
פלאש90
נפתלי בנט ואיילת שקד

יותר ויותר נראה שהציניות של איילת שקד תחזור אליה כבומרנג אשר ימנע ממנה להשיג את יעדיה.

לאחר שהאפשרות לקבל מבנימין נתניהו שריון בליכוד נתקלה בסירוב לא מנומס, פנתה שקד לתוכנית ב': השתלטות על המקום הראשון באיחוד מפלגות הימין והרכבת רשימה מנצחת, המשלבת בין הזרם החרד"לי ובין הדתיים הליברלים יותר, ביניהם נפתלי בנט ואולי אף משה פייגלין.

התוכנית הזאת, שסיכוייה היו מלכתחילה נמוכים, ירדה גם היא אתמול מהפרק. 38 רבנים מובילים בזרם החרד"לי, בהובלת שלמה אבינר מבית-אל ושמואל אליהו, בנו של מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר, פרסמו גילוי דעת נגד האפשרות כי שקד תחליף את הרב רפי פרץ בראשות איחוד הימין. שמה של שקד לא הוזכר בגילוי הדעת הקצר, אך כל כולו כוון להנמכת ציפיותיה.

רפי פרץ ונפתלי בנט בשבוע שעבר, בטקס חילופי שר במשרד החינוך (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
רפי פרץ ונפתלי בנט בשבוע שעבר, בטקס חילופי שר במשרד החינוך (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

תוכנית ג' של שקד, הרואה בעצמה ראשת ממשלה לעתיד ומנהיגה טבעית של כל מפלגת ימין, היא להוביל בלוק טכני של הימין החדש ומפלגת זהות. ההנחה הרווחת בשבועות האחרונים הייתה שבנט ופייגלין יחרקו שיניים ויאפשרו לשקד להוביל, בזכות הערך האלקטורלי שלה, אך יותר ויותר נראה כי גם תוכנית זאת צפויה להתנפץ, יחד עם הביטחון המופרז של שקד, ולגרום לה להתחרט שלא סגרה עם בנט לפני חודש.

ההנחה הרווחת בשבועות האחרונים הייתה שבנט ופייגלין יחרקו שיניים ויאפשרו לשקד להוביל, בזכות הערך האלקטורלי שלה, אך יותר ויותר נראה כי גם תוכנית זאת צפויה להתנפץ, יחד עם הביטחון המופרז של שקד

הכשלון המוחץ בבחירות האחרונות שינה אצל בנט משהו יסודי מאוד, וניכר שהוא נוהג ברוח המשנה במסכת ברכות, שלפיה "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". התנהלותו מאז הוכרזו הבחירות החוזרות היא היפוך מוחלט לציניות הבוטה שהפגין בקמפיין הפופוליסטי שהוביל רק לפני כמה חודשים.

התבוסה הביאה את בנט לאמץ את מנהגם של יזמי הייטק בהתמודדותם עם כשלונות ורגעי משבר: לעבור אדם אדם ולשאול איפה טעה. בהמשך להתייעצויות והפקת הלקחים, העלה בנט ביום שני האחרון פוסט בפייסבוק, בו ביקש מבעלי עסקים קטנים לספר על המצוקות והצרכים שלהם. הוא הבהיר שהוא עצמו קורא את התגובות ולא צוותו, והצליח לחולל דיון בן יותר מאלפיים תגובות.

ביום שישי האחרון העלה פוסט דומה, ובו פנה לתומכי הימין החדש וביקש שיכתבו מה צריכים להיות לדעתם ערכי התנועה ומדוע הם מצביעים לה. הפוסט הזה גרר יותר מ-4,000 תגובות, שגם אותן קרא בעצמו. בשני הדיונים מקבל בנט משוב נלהב מהגולשים על ההקשבה ועל מה שנראה כעניין אמיתי.

ההתייעצויות הפרטיות שקיים בעקבות בחירות אפריל הביאו את בנט לבחור בקמפיין דו-ראשי. חלקו יוקדש לקידום יהדות מתונה ומקרבת, וחלקו לדאגה לעסקים קטנים ולכלכלה.

ההתייעצויות שקיים בעקבות הבחירות הביאו את בנט לבחור בקמפיין דו-ראשי. חלקו יוקדש לקידום יהדות מתונה ומקרבת, וחלקו לדאגה לעסקים קטנים ולכלכלה

נאומו של בנט בכנס הרצליה ביום שלישי השבוע עסק בכלכלה, ובנט נראה במיטבו. הוא דיבר על הגינות בחלוקת העושר בישראל, בין הדורות המבוגרים והמבוססים יותר לצעירים הנאבקים, ובין המגזר הציבורי לפרטי. הוא אף הרחיק לכת ורמז שהוויכוח המדיני הוא לא יותר מהסחת דעת מהדברים החשובים באמת.

בנט החדש משדר תום לב והיגיון, וזה מה שמפריד בינו לבין איילת שקד.

האחרונה טירפדה בדצמבר האחרון כיושבת ראש ועדת השרים לחקיקה, הצעת חוק שאושרה בוועדת הכלכלה לקריאה שניה ושלישית, לביטול עמלת פירעון מוקדם של משכנתאות. העמלה היא שריד מימי האינפלציה של תחילת שנות השמונים, שהבנקים מתקשים להיפרד ממנו.

איילת שקד בוועדת הכלכלה בכנסת, בדצמבר 2018 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
איילת שקד בוועדת הכלכלה בכנסת, בדצמבר 2018 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

בשם מי פעלה שקד? עד היום לא ברור. האם זה היה בתום לב? קרוב לוודאי שלא, לאור ההסכמה הרחבה בין כל מומחי המשכנתאות ומומחים אחרים, ובין חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה גם יחד, שמדובר בעושק הציבור.

דוגמאות נוספות לציניות ולהיעדר תום הלב של שקד, הן מלחמתה הפופוליסטית בבית המשפט העליון – שבנט בגלגולו הקודם לקח בה חלק – ונכונותה להגן על  נתניהו מהאישום הקרב. לפחות בסוגיה השניה בנט, שאינו מתראיין בימים אלה, העביר כבר את המסר שלא יתמוך בחקיקה פרסונלית. הוא ישמח לראות את ראש הממשלה, שהשפיל אותו ופעל נגדו לא פעם, מתפנה לעסוק בענייניו המשפטיים.

ניסיונה של שקד ללכת על בטוח ולהצטרף לאיחוד מפלגות הימין החרד"לי, גם הוא עדות לאופורטוניזם שהשתלט עליה. מה יש לה לחפש עם אלה שהפוליטיקה שלהם נגזרת מהפרשנות היותר קיצונית של היהדות? גורמים במה שבנט ופייגלין החלו למתג כימין הליברלי, אומרים עליה שהתנהגותה בזמן האחרון כבר גרמה למניותיה לצלול.

ברגעים האלה, הצטרפות שקד לבנט נראית כמו תרחיש בסבירות נמוכה. בנט אינו נוטה לוותר על מה שכבר הספיק לבנות כדי לפנות לה את ההובלה

ברגעים האלה, הצטרפות שקד לבנט נראית כמו תרחיש בסבירות נמוכה. בנט אינו נוטה לוותר על מה שכבר הספיק לבנות כדי לפנות לה את ההובלה. בנקודה הזאת סביר בהרבה ששקד תיאלץ לוותר על היומרנות חסרת המעצורים שלה ולהסתפק במקום השני באיחוד מפלגות הימין.

משה פייגלין (צילום: פלאש90)
משה פייגלין (צילום: פלאש90)

ובנט? הוא יילך ככל הנראה עם פייגלין, גם אם אין סיכוי שייענה למה שתואר כאולטימטוםלהשיב עד מחר אם הוא מסכים לבחירות דיגיטליות שבהן ייקבע מי מהם יוביל את האיחוד הטכני, שממילא יפורק לאחר הבחירות לשתי סיעות.

פייגלין כבר הבהיר שהדדליין שהציב אינו אולטימטום, אלא נגזר מהזמן הדרוש להתארגנות לבחירות כאלה. במילים אחרות, הדלת נותרה פתוחה.

בצוק הסקרים, ולנוכח המצוקה הכספית הקשה של מפלגת זהות, פייגלין עשוי להתרצות ולאפשר לבנט להוביל את הרשימה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 764 מילים

המועמד הרביעי

המריבות בין שפיר לשמולי מטשטשות את האפשרות שהפריימריז בעבודה הם מאבק בין עמיר פרץ לאהוד ברק ● זכייה של פרץ תהפוך את ברק (שהאשים את פרץ ב-2005 ב"מפקדי אנוסים ומפקדי ארגזים") לבן ערובה בידיו ● פרשנות

פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד

המריבות בין שפיר לשמולי מטשטשות את האפשרות שהפריימריז בעבודה הם מאבק בין עמיר פרץ לאהוד ברק ● זכייה של פרץ תהפוך את ברק (שהאשים את פרץ ב-2005 ב"מפקדי אנוסים ומפקדי ארגזים") לבן ערובה בידיו ● פרשנות

1.

בבחירות לראשות מפלגת העבודה המתקיימות היום, יש מועמד רביעי ושמו אהוד ברק. מחוץ לקלפי בבית ויצ"ו באשדוד כינה אותו בתיעוב אחד ממצביעי עמיר פרץ "ערפאת". מצביעה אחרת אמרה שהצביעה בעד "התחדשות", שמשמעה בזמן הזה איחוד כוחות עם ברק ואולי אף מרצ, בתקווה שהעבודה תנצל את הארכת החיים המלאכותית כדי להשתקם.

בכניסה לבניין באשדוד יושבים פעילי פרץ, בהם חיה כהן, יו"ר הסניף המקומי המצומק, שמספר החברים בו צנח משיא של 8,000 בימי יצחק רבין בניינטיז לכ-700 היום. הם מוחקים את שמות המצביעים מהרשימות, כדי שיידעו למי לעשות שיחות המרצה בהמשך היום. פעילי איציק שמולי וסתיו שפיר פחות מאורגנים. קשה להתחרות במי שהיה יו"ר הסתדרות, ועבר בין פלטפורמות פוליטיות כמו שפוליטיקאים אחרים עוברים בין בעלי הון.

פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)
פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)

הצטמקות העבודה נותנת לפרץ יתרון מסוים, מכיוון שבאופן טבעי הנשארים הם נאמני המפלגה הוותיקים והשמרנים יותר. אך יש גם חריגים. אחד המצביעים הצעירים נתן הסבר מפתיע לבחירתו בפרץ: הוא היחיד שמדבר על שלום. עוד לא אבדה תקוותנו.

אין חשמל בבחירות האלה. אין ג'ינגלים רועשים כמו במערכות הבחירות בליכוד ("לכי תספרי לכולם שאת מירי רגב"), ומדוכני התעמולה של המתמודדים, בשער הכניסה למתחם ויצ"ו, נשמעת דממה. לא נשאר כמעט על מה לריב ואת מי לשכנע.

תנועת המצביעים הדלילה גורמת לכך שהחדרון הקטנטן שבו מוצבות שתי עמדות הצבעה אלקטרוניות ריק חלק ניכר מהזמן. הצליל הבולט ביותר מחוץ לקלפי הוא ציוץ ציפורים, הפסקול המתאים למה שתואר לא פעם כמסע הלוויה של המפלגה.

המריבות בין סתיו שפיר לאיציק שמולי הסתירו מעט את העובדה שהפריימריז בעבודה עשויים להתברר יותר מכל כמאבק בין ברק לפרץ. זכייה של פרץ תהפוך את ברק, שהאשים אותו ב-2005 ב"מפקדי אנוסים ומפקדי ארגזים", לבן ערובה בידיו.

ברצותו, יוכל פרץ לחבור ליריבו הוותיק, ולאפשר לו להיות שוב מועמד סביר לראשות ממשלה. זאת, אם יושג השוויון המיוחל עם כחול לבן – באזור 20 המנדטים – כחלק מגוש של 61.

אלא שהסיכוי לחבירה בין שני האגואים הענקים ובעלי ההיסטוריה המדממת לא נראה גדול במיוחד. פרץ לא יוותר בקלות על עמדת ההובלה הנוחה, ובמקרה כזה ינסה לממש את הבטחתו להביא 2-3 מנדטים של אנשי ימין מהפריפריה. חלק מהמצביעים באשדוד – אחד מהם העיד על עצמו כאיש חרות – בונים על זה בדיוק.

2.

ללא קשר לזהות המנצח או המנצחת בעבודה, המו"מ על איחוד בשמאל יושפע עמוקות מהסקרים של החודש הקרוב. איום ממשי על סיכוייה של העבודה לעבור את אחוז החסימה עשוי לשכנע אפילו את פרץ להתגמש, בתמורה לנדוניה פוליטית מפנקת.

ברק עובד בימים אלה כדי לשפר את הסקרים, ובמהירות. הצירוף אתמול של נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, היה מהלך נכון בגלל הסמליות שמדברת לבייס השמאלני חילוני, ולא פחות מכך בגלל שרוטמן מסתמנת כדמות פוליטית מרתקת, בזכות תועפות הרגש שהיא מפיצה, ונטייתה לדבר בכנות ובישירות.

מימין: יאיר גולן, יפעת ביטון, שגית פרץ-דרעי ואהוד ברק (צילום: יח"צ)
מימין: יאיר גולן, יפעת ביטון, שגית פרץ-דרעי ואהוד ברק (צילום: יח"צ)

אבל יש גם בעיה. קודם לצירופה היום של עו"ד שגית פרץ-דרעי, פמיניסטית דתייה ומייסדת פורום הנשים של הבית היהודי, החלה מפלגת ברק להסתמן כמפלגה גברית ואשכנזית, צביון שנותנים לה ברק, יאיר גולן, קובי ריכטר ויאיא פינק.

כדי לעמוד ביעד של רשימה שוויונית מגדרית נדרש מהלך בכיוון אחר, ורוטמן ופרץ-דרעי, שמצטרפות לפרופ' יפעת ביטון, הן התחלה טובה. הצטרפות של נשים מרשימות נוספות, שבהן לפחות עוד שתי נשים מזרחיות ומהפריפריה, תהפוך את המפלגה החדשה לאטרקטיבית במיוחד. אם היא רוצה להתרומם בסקרים, אסור לה להיראות כמפלגת ברק ושלל עלי תאנה.

ההצטרפות של פרץ-דרעי מעבירה מסר חשוב נוסף, והוא שבירת המגזריות הדתית-לאומית, והבאת יותר ויותר דתיים ליברליים למחנה הדמוקרטי. לא יהיה מופרך לצפות שפינק ופרץ-דרעי לא יישארו הדתיים היחידים במפלגה.

3.

במשך השנים ליחשו לשונות רעות שהאגדה על מפרק ומרכיב השעונים מסיירת מטכ"ל נכונה רק בחלקה הראשון. ההרכבה, אמרו, הייתה מסובכת מדי אפילו בשבילו. אם זה אכן כך, ברק ודאי נהנה מהפיצוי שבו זכה במלאכת הרכבת הרשימה, ומודה לאלוהי הטבע על כך שבחר לא לחזור לעבודה.

פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)
פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)

לצד הביקורת על טרנד מפלגות האינסטנט הלא-דמוקרטיות, אי אפשר להתעלם מהיתרון העצום שיש בהן להאצת תהליכים חברתיים. מפלגות היברידיות, כמו יש עתיד של 2013, כחול לבן של הבחירות האחרונות ומפלגת ברק החדשה, הן חממה לכור ההיתוך 2.0, באמצעות חיבורים בין מגזרים מרוחקים לכאורה. כל זה בניכוי הערבים כמובן. אולי כשברק יהיה בן 87 גם זה יקרה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 625 מילים
סגירה