ברחוב שטראוס בשכונת גאולה החרדית בירושלים, בסמוך לבית ההסתדרות הישן, נמצא מתחם מוסלמי ובו שני מבנים עתיקים. האחד, מסגד שנבנה בתקופה הממלוכית (בין המאה ה-13 למאה ה-16) והאחר מאוזוליאום איובי מהמאה ה 13.
במקום בו עומד המסגד, לפי מסורת מוסלמית עתיקה, נקבר עוכאשה בן מוחסין, אחד ממלוויו של מוחמד שחרבו לפי המסורת נשברה במהלך קרב, וכשמוחמד נתן לו מקל במקומה הוא הפך בידו של עוכאשה לחרב.
אף שעוכאשה אינו נביא באסלאם, המקום זכה לשם נבי עוכאשה בפי הערבים. במאה ה-19 נוסף למבנה צריח, וכבר עשרות שנים משמש המבנה שיכול היה להיות עדות להיסטוריה העשירה של העיר, כמחסן הכלים של עובדי הניקיון של עיריית ירושלים.
בסמוך למסגד נמצא מאוזוליאום עם כיפה הקרוי הקמריה. בצמוד לקמריה נמצאה בחפירת הצלה שערכה רשות העתיקות במקום כתובת הקדשה ובה שמותיהם של שני מצביאים מצבאו של צלאח אל-דין אל איובי: צ'יא אל-דין אל-קימרי וחסאם אל-דין אל-קימרי. חלק שבור של אותה כתובת מתארך את בנייתו ל-1251, ימי סוף השלטון האיובי בעיר.
אבל כאן מגיע הטוויסט בעלילה. לפני כשנה השתלטה חבורה של חסידי ברלנד על המאוזוליאום וקבעה כי זהו מקום קבורתו של בנימין בן יעקב. עם קברו של בנימין בן יעקב ורחל נקשרו כבר שני אתרים בארץ (אחד מהם נמצא בכפר סבא ומופיע ברשימת המקומות הקדושים של מדינת ישראל), ועוד שני קברים נוספים שמזוהים עמו נמצאים מחוץ לה, אבל לחסידים לא היה איכפת והם עומדים בתוקף כי זהו קברו.
בימים אחרי ההשתלטות החלו להתפלל במקום, ולא זכו לשום תגובה מעיריית ירושלים. גם לרשות העתיקות לא הפריע שהחסידים השתלטו על המבנה העתיק ועורכים בו שינויים
בימים אחרי ההשתלטות החלו להתפלל במקום, ולא זכו לשום תגובה מעיריית ירושלים. גם לרשות העתיקות לא הפריע שהחסידים השתלטו על המבנה העתיק ועורכים בו שינויים.
הילולת רחל אמנו מתקיימת בקבר רחל ביום פטירתה, היום בו גם ילדה את בנה בנימין (בהנחה שרחל ובנימין הם דמויות היסטוריות ואירוע כזה אכן התרחש – וזה כמובן עניין של אמונה).
בשל המלחמה העזה שהתחוללה באותה עת פקדו רק מעטים את ההילולה בקבר רחל במבואות בית לחם, וברחוב שטראוס השיקה החבורה הילולה מתחרה – הילולת בנימין בן יעקב ורחל. אז גם החלה מסורת חדשה להירקם. כבר שנה שאני עוקב אחר הנעשה במקום ורואה כיצד היא תופסת אחיזה.
בתחילה עשו החסידים מה שאף אחד אחר לא עשה. תלו שלט. על קברם של בני משפחת אל קימרי מתנוסס היום שלט כחול בדומה לזה של המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים. את שער הכניסה צבעו בכחול כמקובל בקברי צדיקים, ובצד השער הציבו שלט נוסף בעיצוב דומה המציג את הסבריהם כי במקום קבור בנימין. בהמשך בנו נדבכים נוספים על הקברים שהיו במקום וקבעו כי מדובר בקבריהם של ארבעה מבניו.
בתחילה עשו החסידים מה שאף אחד אחר לא עשה. תלו שלט. העובדה שאף גורם רשמי לא טרח להוריד את השלטים שהוצבו על המבנה העתיק ומציגים אותו כקבר בנימין יעקב בטוח סייעה למסורת החדשה להכות שורשים
העובדה שאף גורם רשמי לא טרח להוריד את השלטים שהוצבו על המבנה העתיק ומציגים אותו כקבר בנימין יעקב בטוח סייעה למסורת החדשה להכות שורשים. שלטים אחרים שיספרו את הסיפור המדעי של המקום ומסורות נוספות שנשקשרו בו ברבות השנים מעולם לא נתלו וכך הולכים להם לאיבוד עוד סיפורים ומסורות רבות שהן חלק מההיסטוריה של העיר.
רוצים דוגמאות? מסורת הקבלה היהודית הירושלמית מספרת שעל הגבעה שעליה עומד המסגד נמצא 'פתחא ד'קרתא': פתח העיר ובה נמצא המעבר בין ירושלים של מעלה לזו של מטה ועליה יופיע משיח בן יוסף שיבשר את בואו של משיח בן דוד. לפי מסורת מוסלמית אחרת, במקום נקברו משה, ישו ומוחמד ולכן לפי אחת המסורות הירושלמיות בחר הנציב הבריטי לקרוא לרחוב הסמוך רחוב הנביאים.
כל הסיפורים האלה המביאים את הסיפור המגוון של ירושלים לא הוצגו במקום וכנראה גם לא יוצגו, וכך ימחקו מהתודעה של הציבור שחולף במקום פרקים רבים מההיסטוריה שלו ומהמסורת השונות של העיר.
לפני מספר שנים פנינו בעמק שווה (ארגון העוסק בארכיאולוגיה וזכויות מורשת) לעיריית ירושלים והצענו להכין עבורה מספר שלטים שיספרו את סיפורם של אתרים לא יהודיים חשובים בעיר שסיפורם אינו מסופר, ואף לתלות אותם. התגובה לה זכינו הייתה התחמקות עד מסמוס. בין האתרים שביקשנו להציג היו גם הקמריה ונבי עכאשה הסמוך.
חזרה לקבר בנימין. בתחילה הגיבו עוברי האורח במקום בחשדנות לקדושה המיוחסת למקום, אך ככל שנקפו הימים והחודשים ראינו כיצד הספקנות וההססנות פינו מקומן למשהו חדש.
עוד ועוד אנשים פוקדים את המקום, יושבים ומתפללים ליד הקברים החדשים שנבנו בו, וככל שנקפו החודשים המקום התמסד ובמבנה העתיק נעשו עוד שינויים. מדרגות חדשות נבנו מעקות נוספו והחסידים גם הכניסו חשמל.
מסורות נרקמות ומתעצבות כל הזמן, אין בכך כל פסול. הן מספרות על ההווה של המקום ובעתיד יספרו על עברו. החסידים כנראה מחזיקים בכוונות טובות, והם עומדים על כך שנוכחותם הצילה את המקום מהרס והזנחה
בקברם של בני משפחת אל קימרי הוצבו כעת מחיצות שיפרידו בין נשים וגברים, בחנוכה הוצבה על קברם חנוכיה ובמשך כל השנה חסידיו של ברלנד מגיעים ללמוד לצד קבריהם.
המפתח למקום נמצא בידי החסידים וכאשר הוא סגור מגיעים גברים ונשים למקום ומתפללים אל קירות המאוזוליאום של הלוחמים המוסלמים. בחלוף שנה מההשתלטות, פקדו לפני שבועיים מאות מתפללים את המקום במסגרת ההילולה של בנימין בן יעקב.
מסורות נרקמות ומתעצבות כל הזמן, אין בכך כל פסול. הן מספרות על ההווה של המקום ובעתיד יספרו על עברו. החסידים כנראה מחזיקים בכוונות טובות, והם עומדים על כך שנוכחותם במקום הצילה את המקום מהרס והזנחה. במידה מסויימת הם צודקים.
בכך הם מזכירים לכולנו שהאלטרנטיבה הכמעט יחידה במדינת ישראל להצלתו של מבנה היסטורי שאינו מספר סיפור יהודי, הוא למחוק את הערך ההיסטורי שלו ולייהד אותו.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כאדם חרדי אומר לך שבודדים מכירים ויודעים במסורת קברים. למשל הרב מוצפי שאבא שלו קיבל המון ידע מהדורות הקודמים ודאג לבדוק וגם הרב בצרי…ויש עוד כמה שלא זוכר….אבל יש אנשים שרוצים לעשות רעש קובעים ולא יודע על פי מה שזה ככה וככה ….לך תתמודד…מצד שני למי זה מפריע? תתפלל איפה שאתה רוצה איך שאתה רוצה , רק אל תהרוס לסביבה את החיים והכל בסדר,
הזניית מקצוע הארכיאולוגיה, גיור מבני קבורה מוסלמים ומחיקת אתרים ארכיאולוגיים שאינם יכולים "לבסס את אחיזתנו בארצנו" המתנחבלית הם הנפוצים ביותר ב-50 השנים האחרונות במיוחד לאחר הקמת עמותת אלע"ד הפאשיסטית. חבל, מקצוע יפה וחשוב שנמחק תחת אינטרסים זרים
מה שיותר מעניין זה האכפתיות האישית שיש לכתב ארליך מול חורבה מוסלמית כזאת או אחרת. אם המוסלמים טוענים שזה אתר מוסלמי, הרי שלדעתו זה שריר וקיים. אבל חייה של רחל אמנו ובנה בנימין, יסודות שושלת עמנו, זה משהו שקשור "לאמונה".
תמיד זה אותו תסמין חולה של השמאל: מה ששייך לאויב, אמת ונכון. מה שקרה בעמנו.. אולי לא קרה וכנראה שלא קרה.
שנזכה להשמיד ולהרוס את מהרסי העם שלנו עד שיעלו בלהבות השטן.