בבתי הכלא בישראל כלואים כיום כ־2,314 פלסטינים, כולם בעקבות מלחמת עזה. רבים מהם הובאו בפני שופט, אך 36 מהם טרם זכו לפגוש עורך דין. כך עולה מעדכון שהגישה המדינה לבג"ץ לפני כחודשיים, במסגרת עתירה נגד שינויים שנערכו לאחרונה בחוקי הכליאה החלים על מי שמוגדרים "לוחמים בלתי חוקיים".
הכוונה היא להחמרה בערובות שנועדו להבטיח כי רק מי שעונים להגדרה של "לוחמים בלתי חוקיים" יוחזקו במעצר, ולא כאלה שאין להם קשר לפעולות איבה. על פי הכללים, יש להוציא צו כליאה זמני ולאחר מכן צו קבוע, לערוך ביקורת שיפוטית, ולבסוף לאפשר לעצורים להיפגש עם עורך דין. תנאים אלה אמורים להבטיח שישראל לא תעמוד בפני מראות כמו אלה שזעזעו השבוע את העולם מסוריה – בהם אנשים שוחררו מבתי כלא לאחר שנעלמו בהם במשך שנים.
"כל המועדים לשלוש הערובות האלה שונו בחקיקה, באופן שמונע גישה לעצורים הללו. הם כלואים, והזמנים שנקבעו להוצאת צו לביקורת שיפוטית ולמפגש עם עורך דין הם כה ארוכים, עד שאנשים מוחזקים ללא סיבה מוצדקת. ברקע, התקבלו עדויות על מה שמתרחש בשדה תימן", אומרת עו"ד אלונה קורמן, מנהלת המחלקה הציבורית בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שהגיש את העתירה נגד השינוי בחוק.
"לא הייתה דרך להגיע לאנשים ומצד שני קרו להם דברים נוראיים. אפילו לא התעללות אלא אופן הכליאה במכלאות, בלי אוכל וטיפול רפואי שימנע את הגרדת והפצעים בעור ועם כיסויי עיניים והחזקה על הברכיים יממות שלמות"
"לא הייתה דרך להגיע לאנשים ומצד שני קרו להם דברים נוראיים. אפילו לא התעללות אלא אופן הכליאה במכלאות, בלי אוכל וטיפול רפואי שימנע את הגרדת והפצעים בעור ועם כיסויי עיניים והחזקה על הברכיים יממות שלמות, והתעללות שהייתה מעת לעת על ידי החיילים. קרסה ההבנה של איך מחזיקים שבויי מלחמה ולא היה ריסון של הרצון לנקום. זה מסוכן ועצוב", הוסיפה.
פרוטוקול איסטנבול
כ־60 עצורים פלסטינים מתו בשנה האחרונה, רובם במחנות מעצר צבאיים או בדרך אליהם, וחלקם במתקני שב"ס.. רק חקירה אחת פתוחה על עינויים בשדה תימן. לחילופין ולהבדיל, גם החטופים שחזרו מעזה הוזחקו בתנאים לא אנושיים ועברו התעללויות. יש דרך אחת הנחשבת לסטנדרט מוכר בעולם לברר האם ובאיזה אופן אדם עבר עינויים, והיא נקראת "פרוטוקול איסטנבול".
המסמך קובע כללים לביצוע הערכה רפואית ונפשית מהימנה של מקרי עינויים, ויכול לשמש ככלי בזירה המשפטית להבטחת צדק לנפגעים. מטרתו היא להעמיד לדין את המעורבים ולאפשר לנפגעים לקבל פיצוי הולם. ב־2012 החל הוועד נגד עינויים להכשיר מומחים מקומיים לעריכת חוות דעת מקצועיות, שמטרתן לבדוק התאמה בין עדות הקורבן לבין הממצאים הפיזיים והנפשיים שניתן לבחון בעניינו.
בעשור האחרון הכשיר הוועד נגד עינויים קבוצות של אנשים לעריכת חוות דעת עבור נפגעי עינויים, שרובם הוחזקו בידי כוחות הביטחון הישראליים, וחלקם מבקשי מקלט
"עינויים מתרחשים במצב של מילה כנגד מילה וחוות הדעת יכולה לספק ראיה רפואית לכך שהעינויים התרחשו או לא", אומרת קורמן. בעשור האחרון הכשיר הוועד נגד עינויים קבוצות של אנשים לעריכת חוות דעת עבור נפגעי עינויים, שרובם הוחזקו בידי כוחות הביטחון הישראליים, וחלקם מבקשי מקלט.
גם מי שחזרו משבי חמאס יכולים להפיק תועלת מהערכה מקצועית בהתאם לסטנדרט הזה, במסגרת הליכים משפטיים המתנהלים נגד חמאס בעולם, בהם חלקם כבר מיוצגים. עם זאת, עד היום לא נעשה שימוש בשירות זה על ידם. לפני כשנתיים המסמך הורחב עם התאמות חדשות לילדים, להט"בקים ופרק מיוחד שמסביר מה צריך לקרות כדי שתהיה הטמעה של הכלי הזה במישור המדינתי.
המדינה מדברת בשני קולות
בוועד נגד עינויים סבורים שהפרוטוקול הזה הוא כלי מעשי שנועד לסייע למדינה לעמוד בחובתה לחקור מקרי עינויים. הם לקחו על עצמם להנגיש אותו לכמה שיותר אנשי מקצוע, כדי שיוכלו לעשות בו שימוש. בשנה האחרונה ערך הוועד שני סבבים של הכשרות בנושא, ולצורך כך תורגם הפרוטוקול לעברית.
ההכשרה מיועדת לאנשי מקצוע מתחומים מגוונים, ובראשם עורכי דין שאוספים עדויות מקורבנות פוטנציאליים ומנהלים את ההליכים המשפטיים בשמם, רופאים ממגוון התמחויות, וכן אנשי בריאות הנפש.
"כשנוח לה, המדינה אומרת 'הינה אנחנו עובדים עם הפרוטוקול', וכשזה פחות נוח מנסים להרחיק את עצמם ממנו וזה בעצם משקף את המאבק נגד עינויים בכלל"
חוות הדעת מוזמנות על ידי עורכי דין ומבוצעות על ידי צוות מתנדבים שאינם מקבלים תשלום. לדברי קורמן, המדינה מנסה להרחיק את עצמה מהפרוטוקול, אך במקביל ציינה בדיווחים רשמיים שעובדי ציבור הוכשרו לפיו. "המדינה ציינה בדיווחים לוועדות האו"ם ובדוח טירקל שסוהרים צריכים לעבור את ההכשרות לפי הפרוטוקול.
"לפני שנתיים הזמינו את אחד המומחים שלנו להעביר הרצאות כאלה לרופאי שב"ס. הם מכירים בכלי ובמעמד שיש לו אף שאינו מחייב כאמנה, ועושים פעולות להראות שמפנימים אותו.
"מצד שני, בניסיון שהצטבר במשך שנים, כל פעם שאנחנו מגישים להם חוות דעת הם משיבים שזה לא משנה את המסקנה שהם הגיעו אליה אז מנסים לשחק עם זה. כשנוח לה, המדינה אומרת 'הינה אנחנו פועלים עם הפרוטוקול', וכשזה פחות נוח מנסים להרחיק את עצמם וזה בעצם משקף את המאבק נגד עינויים בכלל".
"מספר אסטרונומי של עצורים מתים"
בשישי הקרוב יקיימו הוועד נגד עינויים ורופאים לזכויות אדם כנס בתל אביב בנושא טראומה ועינויים, נושא שלמרבה הצער הפך אקטואלי מתמיד. יהיו שם מושבים על היערכות למפגש עם פדויי שבי, עקרונות הטיפול בבתי חולים, בקורבנות סחר בבני אדם, סעד למבקשי מקלט ופלסטינים שנרדפים על רקע מגדרי ודילמות נוכח האכלה בכפייה של שובתי רעב.
"יש מסע נקמה של בן גביר בעזתים ובאסירים הביטחוניים מהגדה ואחרי שבעה באוקטובר ההצעות שלו קיבלו לגיטימציה. 60 עצורים מתים במתקני מעצר. זה מספר אסטרונומי"
"כולנו נחשפנו השבוע לזוועות של משטר אסד בבתי הכלא ולעינויים שעברו אנשים שנעלמו והתברר שהם שם. לדעתי מה שקורה בישראל לא פחות גרוע", אומרת יו"ר רופאים לזכויות אדם ורופאת המשפחה, ד"ר לינה קאסם חסאן.
נציג מארגון רופאים לזכויות אדם, שהשתתף בנתיחות גופות של אסירים שמתו במעצר, צפוי להציג את ממצאיו בכנס. היא עצמה תדבר על האכלה בכפייה וטיפול בכפייה באסירים ביטחוניים, ותשתף מניסיונה בליווי אסיר שקיבל עירוי בניגוד לרצונו. לדבריה, הנושא היה רלוונטי יותר בשנים שלפני המלחמה, אך מאז היא מציינת שהעינויים הפכו לנפוצים הרבה יותר.
"חוטפים אנשים מהבתים שלהם, מבתי חולים, בלי כתב אישום, לא נותנים עליהם מידע – והם מוחזקים בתנאים שמוגדרים כעינויים. אנחנו גובים עדויות בעזרת כאלה שהשתחררו – ויש לנו פרויקט מיוחד המתמקד בצוותים רפואיים. רובם השתחררו בלי כתב אישום וזה מוכיח שהם נעצרו ככלי מלחמתי והעדויות שלהם מדברות על תנאי המעצר והעינויים.
"לא משנה מה הם עשו עדיין יש להם זכות להחזקה בתנאים מינימליים וזה לא מתקיים. במקום זה יש מסע נקמה של בן גביר בעזתים ובאסירים הביטחוניים מהגדה שהורעו תנאיהם ואחרי שבעה באוקטובר ההצעות שלו קיבלו לגיטימציה גדולה יותר. כשיש לך אלפי עצורים מינהליים בלי כתב אישום זה אומר משהו. 60 עצורים שמתו זה מספר אסטרונומי שלא היה בעשרים שנים בגואנטנמו".
"אנשי המקצוע מגיעים לנבדק ביחד והולכים לפי הפרוטוקול בצורה סדורה. בגלל שזה נושא רגשי טוב שיש קודקס שמנחה בצורה מדויקת איך להפעיל את הכישורים המקצועיים"
האבחון קשה לכל אדם
משתתף נוסף בכנס, ד"ר דוד סנש, מעורב במאבק נגד עינויים כבר שני עשורים ובעל רקע אישי ומקצועי בתחום – הן כפסיכולוג והן כמי שחווה עינויים בעצמו במצרים בשנת 1973. כמו כן, הוא אחיינה של הצנחנית חנה סנש, שעונתה לפני הוצאתה להורג בהונגריה. כשהפרוטוקול הוצג בארץ הוא עבר את ההכשרה בעצמו במשך כשנתיים ולאחר מכן הוכשר באיסטנבול בהדרכת אחרים.
"האבחון קשה לביצוע לכל אדם. כל אנשי המקצוע מגיעים ביחד ולכל הפחות הרופא ואיש בריאות הנפש, ויכולים לבלות יום שלם במתקן המעצר או הקליניקה. נותנים יחס מיטיב לנבדק כי הולכים לדבר איתו על נושאים שלפעמים לא דובר בהם קודם והולכים לפי הפרוטוקול בצורה סדורה. בגלל שזה נושא כל כך רגשי טוב שיש קודקס שמנחה בצורה מדויקת איך להפעיל את הכישורים המקצועיים.
"הדבר החשוב הוא לקחת עדות, בדומה למה שנעשה עם ניצולי שואה: לקחת את הסיפור בצורה כוללת ואחר כך לעשות את האבחונים הפסיכולוגיים, הפסיכיאטריים והרפואיים בצורה מדוקדקת. זה מה שקורה בהערכה עצמה. אחר כך נכתב דוח פורנזי שיכול להגיע לבית המשפט לצורך פיצויים או הסדרת מעמד משפטי ואזרחי.
"כשזה קורה אצלך בבית – גם הסיפורים הקשים וגם ההבנה שזה נעשה בשמנו ובשליחותנו, תוצרת כחול־לבן – התחושה קשה. תמיד יש חסינות למבצעים והם חלק מגופים גדולים ששומרים על הזהות החסויה שלהם – וזה אחד הגורמים שמשמרים את התופעה.
"תמיד יש חסינות למבצעים והם חלק מגופים גדולים ששומרים על הזהות החסויה שלהם – וזה אחד הגורמים שמשמרים את התופעה"
"זה קורה במסתור ויש חיסיון. הרבה פעמים הקורבנות שותפים להסתרה כי הם חווים בושה, פחדים ודיכאון ולא רוצים לעבור את זה שוב, כך שהמדינות יכולות להמשיך בלי אחריותיות".
פצצה מתקתקת? מדרון חלקלק
ד"ר סנש שואף להרחיב את מעגל השותפים למאבק ולהגביר את המודעות הציבורית לנושא העינויים. מבחינתו, אין שום מצב שבו ניתן להצדיק עינויים: "המטרה היא להעלות מודעות תוך יצירת אי נוחות מסוימת, לייצר מוטיבציה לחקירת הזהות המקצועית שלם, שתהיה להם חוסר שלמות ודיסוננס, שיאמרו לעצמם שהם לא מוכנים שדברים כאלה יקרו במדינה ובמקצוע שלהם.
"כל אחד שיגיע מבחינתי הוא צדיק, ואם יהיו כמה עשרות זה יהיה נס. צריך להיות לזה עניין בציבור, גם לגופים שלטוניים שכבר הפקירו השנה בכל מיני אופנים. במקום לקחת חטופים שחזרו למסיבות עיתונאים צריך לתת להם לעבור תיעוד דרך הפרוטוקול. אם יבוא היום שירצו לתבוע פיצויים, הכרה או טיפול הם יוכלו לעשות את זה בזירה בינלאומית ולא דרך הערכות מוטות.
"העובדה שאיסטנבול מקושרת לשם המסמך מוסיפה לו כבוד כי גם אצלם מכניסים לבתי הסוהר מדי פעם, כולל ראש הארגון נגד עינויים שהיא כורדית. העבודה נעשית בהתנדבות ויהיו עוד הכשרות. כל מי שיפנה לוועד – לא משנה זהותו – יקבל את השירות הזה. מהחטופים ועד אנשים שמרגישים שהשתמשו בהם בשדה תימן וקיבלו פקודה שהיא בלתי חוקית – זה לרוחב כל היריעה.
"אין שבויי מלחמה ישראלים שלא עברו עיניים. אני גם בוועד של 'עמך' ויש משפחות של ניצולי שואה שעברו עינויים.
"בתור מי שעבר את זה ברור לי שאסור שזה יקרה אצלנו ושזה בלתי נסלח. אין נסיבות מקלות. תמיד מביאים את הנימוק של 'פצצה מתקתקת' אבל זה מדרון חלקלק שאין לו גבול"
"זה שאין גינוי מצד אנשים כאלה תמוה בעיניי, ובתור מי שעבר את זה ברור לי שאסור שזה יקרה אצלנו ושזה בלתי נסלח. אין נסיבות מקלות. תמיד מביאים את הנימוק של 'פצצה מתקתקת', אבל זה מדרון חלקלק שאין לו גבול.
"המענה שלי במצרים אמר לי שמתייחסים אליי טוב יחסית לאיך שאנחנו מתייחסים לשבויים אצלנו. אני לא מוכן לראות שזה מתאמת ומכאן המוטיבציה שלי ויש לי כוח מקצועי לעשות את זה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם