לקראת הבחירות המתקרבות מציגים ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' את השבת החטופים מעזה, חלקם אחרי עיכוב של שנתיים, כ"הישג" שלהם. עוד מספרים נתניהו וסמוטריץ', כי הממשלה "דחתה" את דרישות ה"כניעה" להפסקת אש קבועה ונסיגה מלאה של צה"ל מעזה.

אבל במתווה שנשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן פרסם לשחרור החטופים במאי 2024, ושאותו ביידן ייחס לנתניהו, הוצע בפירוש סיום המלחמה, ולאחר מכן – נסיגה ישראלית מעזה. גם בנוסח הרשמי של החלטת מועצת הביטחון 2735 מיוני 2024, שקראה לסיום המלחמה ולשחרור החטופים, נכתב בפירוש כי "ישראל אישרה אותו".

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.

התנגדותן של מפלגות הימין הקיצוני – עוצמה יהודית בראשות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, והציונות הדתית, בראשות שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ' – הייתה בין הגורמים המרכזיים לעיכוב הארוך בשחרור החטופים מעזה, שעלה במחיר של סבל בל יתואר לחטופים ולבני משפחותיהם ובמחיר חייהם של חלק מהם. 

הסיבה לכך הייתה המשקל הקואליציוני שלהן – גוש של 13 מנדטים בקואליציה, שהיווה מנוף לחץ ממשי על ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.

במשך שנים בנה לעצמו בנימין נתניהו דמות ציבורית של "מר ביטחון" – קוסם אסטרטגי שיודע לנווט מול כל איום. אלא שסקירה שיטתית של התנהלותו לאורך רוב שנות כהונתו מציגה תמונה שונה בתכלית: רצף החלטות – ולעיתים אי-החלטות – שהובילו לתוצאות קשות.

במאמר זה נתמקד בהתנהלותו של "מר ביטחון" מול חמאס ורצועת עזה – התנהלות שנועדה "לנהל" את האיום במקום לעצור אותו, עד שה"ניהול" הזה קרס ביום אחד.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

במשך יותר משלושים שנה התנהלה הפוליטיקה הישראלית לפי כלל לא כתוב אך מוסכם כמעט על כולם: את הכהניזם מחרימים. לא משתפים איתו פעולה, לא נותנים לו במה, ובוודאי שלא מביאים אותו לשולחן הממשלה.

הכלל הזה נשבר, בהדרגה ובמתכוון, בידי מי שהציג את עצמו במשך שנים כשומר הסף האחראי של הימין הישראלי – ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדרך שבה זה קרה, ומה שהיא אומרת על מחיר הכוח הפוליטי, ראויה לפירוט.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

"האודיסאה", הלהיט הקולנועי של הקיץ, מספר סיפור עתיק על לוחם ששב הביתה – אך גרסתו של כריסטופר נולאן מבהירה שהמכשול האמיתי אינו המפלצות שבדרך, אלא הטראומה שהלוחם נושא בתוכו. זו אינה רק פרשנות קולנועית. זהו תיאור מדויק של מה שעוברים בישראל שבים רבים מן המלחמה – חטופים, לוחמים, מפונים ובני משפחותיהם.

השיבה הביתה, מתברר, אורכת שנים, לא רגע. וכאן הכשל: מבקר המדינה מצא שהמדינה נערכה לרגע החזרה, אך לא למענה ארוך הטווח שהשיבה האמיתית – זו של הנפש – דורשת.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.

מאז הטבח ב-7 באוקטובר 2023, מקפיד נתניהו להתחמק מאחריותו למחדל ומטיל אותו על הדרג המבצעי.

במשך שנים, החלטות שקיבל נתניהו, והחלטות שלא קיבל, הובילו לכשלים שאפשרו לארגון הטרור חמאס לפתוח במתקפה על ישראל ולפלוש לשטח המדינה. נתניהו קיבל התרעות ואזהרות רבות על האסון והתעלם מהן.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

ביום הטבח ב-7 באוקטובר 2023 חטפו ארגוני טרור, מחבלים ועבריינים פלסטינים לרצועת עזה 251 בני אדם – גברים, נשים, ילדים, קשישים ותינוקות. חלפו יותר משנתיים, ורק ב-26 בינואר 2026 הושבה לישראל גופתו של החטוף האחרון.

במהלך פרק הזמן הזה שולבו זה בזה משא ומתן דיפלומטי, מבצעי חילוץ צבאיים דרמטיים, עסקאות חטופים, עסקאות חטופים שהוחמצו, אסונות קשים מנשוא ופרשיות פוליטיות שעדיין מהדהדות.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

תושבי קו העימות מול עזה עברו את הסבל הגדול ביותר בטבח ב-7 באוקטובר, פונו מבתיהם, ואחר כך הורשו ונדרשו לחזור אליהם. תושבי רוב היישובים בעוטף עזה חזרו כבר חמישה חודשים אחרי הטבח; תושבי הקיבוצים שנפגעו ישירות בטבח הורשו ונדרשו לחזור במהלך השנה וחצי האחרונות.

החזרה הביתה התבצעה על בסיס ההבטחה ל"יום שאחרי" מסודר בעזה: פירוז הרצועה מנשק, מנגנון בינלאומי לניהול עזה ושיקום.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.