בכל העולם מנסים עכשיו להבין מה בעצם קורה בסוריה. ארגוני המודיעין ששוב הופתעו, מותחים את שריריהם ושולחים זרועות ארוכות פנימה. בוחשים בציניות בקלחת הרותחת, שבה מנסים לשרוד 23 מיליון סורים אומללים.
אלה נאנקים כבר שלושה דורות לפחות תחת שלטון האימים של משפחת אסד, ונרמסים על ידי ארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים, שמחליפים פעם בחודשיים את ראשי התיבות, רוצחים זה את זה, מתאחדים וחוזר חלילה וחס.
אלה נאנקים כבר שלושה דורות לפחות תחת שלטון האימים של משפחת אסד, ונרמסים על ידי ארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים, שמחליפים פעם בחודשיים את ראשי התיבות, רוצחים זה את זה, מתאחדים וחוזר חלילה וחס
הם תקועים באזור האסון שבין איראן ללבנון ובין ישראל לטורקיה, מנוהלים על ידי ברוני סמים, מארחים עוד ועוד "מומחי ביטחון" שמגיעים לבחוש ממוסקבה ומטהרן.
הסורים כבר לא מסוגלים אפילו לדמיין איך זה להיות אדם חופשי במדינה ריבונית שחיה בשלום עם סביבתה ודואגת לרווחת אזרחיה. האם עכשיו הם יוכלו להתחיל לדמיין ולקוות? הלוואי, אבל קשה להאמין. סוריה שבורה, מפורקת, מצולקת, מפולגת, מסוכסכת, ענייה וחלשה מכדי להתמודד עם מסכת הלחצים הבלתי אפשרית הזו.
ההתפתחויות בסוריה השבוע היו כה מסחררות ומהירות שלא הספקנו להיפרד כראוי מבשאר אל-אסד, הרודן הרזה והמשופם שניצל ברגע האחרון מגורלו של מועמר קדאפי ונמלט מדמשק למוסקבה לפני שהמורדים הגיעו אליו. פוטין העניק לו מקלט "מטעמים הומניטריים" – עוד אקט ציני של הזניית השפה ומחיקת המרחק שבין אמת לשקר.
והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. הוא בכלל לא אמור היה להיות היורש. לא אמור היה להנהיג. אחיו הגדול באסל קיבל חינוך צבאי, הוכשר להנהגה ותמונותיו כבר התנוססו ברחובות לצד אלה של האב, חאפז אל-אסד, שאימץ לעצמו את הכינוי "אבו באסל".
ואז, ב-21 בינואר 1994, ביום שאין ברירה אלא לכנותו "יום באסל", היורש המיועד נהרג בתאונת דרכים ואסד האב, שכבר היה אז חולה וחלש, הזעיק מלונדון את בשאר
ואז, ב-21 בינואר 1994, ביום שאין ברירה אלא לכנותו "יום באסל", היורש המיועד נהרג בתאונת דרכים ואסד האב, שכבר היה אז חולה וחלש, הזעיק מלונדון את בשאר, שהתמחה שם ברפואת עיניים, ונשא לאישה את אסמא אל-אח'רס, מוסלמית סונית בעלת רקע בריטי.
חזרתם של בשאר ואשתו לדמשק עוררה תקוות גדולות בסוריה, במזרח התיכון ובעולם. הוא הצטייר כמשכיל רך דיבור, שהתעדן והשתכלל בשנותיו במערב, וכמי שיביא איתו רוח חדשה לאזור.
בשאר קיבל עליו את כל תפקידיו של אחיו המנוח, ענד דרגות קולונל בצבא סוריה, והכין עצמו לרשת את אביו. נאומו הראשון כנשיא, אחרי מותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, בישר על תחילתה של התקופה שזכתה לכינוי "האביב של דמשק".
בשאר קיבל עליו את כל תפקידיו של אחיו המנוח והכין עצמו לרשת את אביו. נאומו הראשון כנשיא, אחרי מותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, בישר על תחילתה של התקופה שזכתה לכינוי "האביב של דמשק"
בשאר אל-אסד הבטיח שהוא מתכוון להוביל תהליכים של מודרניזציה ורפורמות כלכלית, ואפילו אותת שפניו לשלום עם ישראל כשאמר "סוריה בחרה בחירה אסטרטגית לשלום, המבוססת על החלטות בינלאומיות ולגיטימציה בינלאומית".
הוא גם שחרר מאות אסירים פוליטיים, סגר את כלא מאזה ששימש את אביו לכליאת מתנגדי משטר והודיע על הקלת הצנזורה הכבדה שהוטלה עד אז על אמצעי התקשורת בסוריה.
התקשורת העולמית התאהבה במהירות ברפורמטור החדש ובאשתו המהממת והאלגנטית, שהזכירה לרבים את ז'קלין קנדי ולרבים אחרים את הנסיכה דיאנה.
מגזיני האופנה הגדולים התחרו ביניהם מי יפרסם כתבות מחמיאות יותר לאישה עם החיוך הממיס והטעם המשובח, שהתחנכה במוסדות היוקרתיים ביותר באנגליה ולפני שובה לדמשק עבדה בבנקים גדולים בלונדון ובניו יורק (כלומר "אחת משלנו", כמו שאנחנו נהנים לדמיין את עצמנו).
משפחת אסד התמסרה בחדווה בלתי מוסתרת לטובי צלמי האופנה שנשלחו לדמשק לתעד את חיי המשפחה המלכותית החדשה ואת האישה שאולי מבשרת תחילת עידן חדש בתולדות הנשים הערביות.
משפחת אסד התמסרה בחדווה בלתי מוסתרת לטובי צלמי האופנה שנשלחו לדמשק לתעד את חיי המשפחה המלכותית החדשה ואת האישה שאולי מבשרת תחילת עידן חדש בתולדות הנשים הערביות
ב"פארי מאץ'" התפעמו מ"עקבי הסטילטו שלה בגובה 12 סנטימטרים". ב"האפינגטון פוסט" שוררו שיר תהילה ל"יופי הטבעי של הגברת הסורית הראשונה". ב"אל" של צרפת הכתירו אותה "האישה האלגנטית ביותר בפוליטיקה העולמית". ב"סאן" של אנגליה היא הייתה "בריטית סקסית המשיבה את סוריה מהכפור".
וכל אותו הזמן בשאר אל-אסד ביסס את שלטונו, לא מעט בעזרתה ובעידודה, ואף זכה ב-2007 ב-97% מקולות האזרחים בבחירות שבהן היה המתמודד היחיד על הנשיאות.
בעולם גיחכו לנוכח מה שנתפס כהצגת ראווה של דמוקרטיה, אבל אסד המשיך לשווק לעולם את "זוהרה של הדמוקרטיה שלנו". וככל שיחסי החוץ ויחסי הפנים שלו הלכו והסתבכו, הוא בגד בכל ההתחייבויות המקוריות שלו, והפך אכזרי יותר ויותר.
אסד המשיך לשווק לעולם את "זוהרה של הדמוקרטיה שלנו". וככל שיחסי החוץ ויחסי הפנים שלו הלכו והסתבכו, הוא בגד בכל ההתחייבויות המקוריות שלו, והפך אכזרי יותר
כשפרצו ההפגנות בסוריה ב-2011 כחלק מגל הפגנות "האביב הערבי", אסד דיכא את ההתקוממות העממית באכזריות בלתי נתפסת.
הוא טבח במאות אלפים מבני עמו, גם בעזרת נשק כימי. מיליוני פליטים סורים נמלטו לאירופה, מיליונים נוספים התדרדרו לחרפת רעב.
כל זה התרחש במדינה שתוארה באותה שנה ממש ב"ווג" האמריקאי כ"מדינה הבטוחה ביותר באזור… שהגברת הראשונה שלה היא אישה שנמצאת בשליחות – ליצור תדמית של תרבות וחילוניות באזור שיושב על חבית של אבק שריפה", ולכן מקימה בחריצות מפעלי צדקה ודואגת לרווחתם של ילדים עניים, כשהיא מחליפה בקלילות של ברבורה ענוגה אאוטפיטים מעוררי השראה של מיטב מותגי האופנה.
Vogue Magazine on Assad's wife, 2011: pic.twitter.com/BgdK00zqlw
— Alec MacGillis (@AlecMacGillis) December 8, 2024
קצת קשה להאמין, אבל מפעל ההלבנה התקשורתי המביש הזה המשיך להתקיים ממש עד לאחרונה, ולא במקרה.
משפחת אסד השקיעה ממון רב והעסיקה סוכנות יחסי ציבור אמריקאית גדולה, כדי לטפח את התדמית הרכה והשקרית הזו, שבחסותה היא המשיכה לבזוז את בני עמה.
משפחת אסד השקיעה ממון רב והעסיקה סוכנות יחסי ציבור אמריקאית גדולה, כדי לטפח את התדמית הרכה והשקרית הזו, שבחסותה היא המשיכה לבזוז את בני עמה
בארכיונים אפשר לראות צילום מ-2022 של בשאר, אסמה ושלושת ילדיהם – חאפז, קארים וזיין – מהלכים כאילו לתומם בסמטאות חלב, לבושים כותנות מגוהצות בצבעים בהירים (הבנים), חליפה תפורה על פי מידה (האבא) ובגדים רפויים ואלגנטיים ושיער גולש (האמא והבת).
באותו זמן ממש – אנחנו יודעים היום, אחרי שצפינו השבוע בצילומים מארמון המשפחה שנבזז – הם החזיקו בחניון ארמונם עשרות מכוניות פאר השוות מאות מיליונים, וחיו חיי פאר מנקרי עיניים, כשהם מוקפים במותגי יוקרה ובמשרתים, בשעה שבני עמם שוקעים יותר ויותר, גוועים למוות בבתי הכלא ונרמסים תחת מגפי המוחבראת.
מה ייכתב בפרק הבא בהיסטוריה של סוריה, אנחנו עדיין לא יודעים. אבל אולי אפשר להסיק כבר עכשיו כמה מסקנות, בזהירות המתבקשת:
סוריה מלמדת אותנו שכדאי להיזהר ממנהיג שמרחף מעליו צילו של אח גדול שמת בנסיבות דרמטיות. וגם לא להתפעל יתר על המידה מכך שהוא התחנך והתבגר במערב ודובר אנגלית משובחת.
סוריה מלמדת אותנו שכדאי להיזהר ממנהיג שמרחף מעליו צילו של אח גדול שמת בנסיבות דרמטיות. וגם לא להתפעל יתר על המידה מכך שהוא התחנך במערב ודובר אנגלית משובחת
ולזכור שאם הוא יישאר בעמדת כוח שנים רבות, הוא ואשתו הדומיננטית עלולים להתמכר לאורח החיים הזה, להנהיג שלטון נאמנות של מקורבים ולחיות חיי מותרות, תוך שהם עסוקים באובססיה בטיפוח הדימוי הציבורי של המשפחה.
סתם, נו. ינון ושמעון, אל תהיו כבדים. צוחק איתכם. ברור שאסור להשוות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם