המרוץ המודרני לפיתוח צוללות בלתי ניתנות לאיתור החל בשנות ה־60. באותו עשור ארה"ב וברית המועצות פתחו במשחק "מחבואים ימיים", ופרסו צוללות שקטות יותר ויותר לצד יכולות מתקדמות יותר לאיתור ומעקב כדי לחשוף את כלי השיט של היריבה.

המשחק הזה נמשך עד היום, אך כעת הוא כולל שחקנים נוספים. בחודשים הקרובים חיל הים האמריקאי מתכנן למקם את הצוללת "מינסוטה" בגואם. צוללת זו, מסדרת צוללות התקיפה הגרעיניות "וירג'יניה", היא מהשקטות ביותר שיוצרו אי פעם. ההנעה הגרעינית שלה מעניקה לה יכולת יוצאת דופן לפעול בחשאיות.

ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה צפויות לפרוס צוללות נוספות מסוג זה במסגרת מאבק על השפעה ועליונות צבאית מול סין, בייחוד באזור האינדו־פסיפי.

הצוללות צפויות לשמש להרתעה מול סין, על רקע תוכניות המודרניזציה הגרעינית שלה, הכוללות פריסת טילים בליסטיים המשוגרים מצוללות ואשר מסוגלים לפגוע בארה"ב

במסגרת הברית המכונה "AUKUS" (הלחם בסיסים של קיצורי שמות המדינות השותפות), אוסטרליה תרכוש, תפעיל ותתחזק שלוש–חמש צוללות אמריקאיות מדגם "וירג'יניה", במחיר של כ־4.3 מיליארד דולר לאחת. נוסף על כך, ייבנו בבריטניה ובאוסטרליה חמש צוללות בסדרה המיוחדת "AUKUS", שיצוידו בטכנולוגיית ההנעה הגרעינית של ארה"ב.

בתמורה לגישה ליתרון הטכנולוגי הזה, אוסטרליה התחייבה להשקיע מיליארדי דולרים בתעשיית בניית הספינות של ארה"ב ובריטניה. ההסכם, שעשוי להימשך עד שנות ה־50 של המאה ה־21, צפוי לעלות עד 368 מיליארד דולר.

שר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין, שר ההגנה הבריטי ג'ון הילי, ושר ההגנה האוסטרלי ריצ'רד מרלס במהלך מסיבת עיתונאים בפגישת שרי ההגנה של ברית AUKUS, לונדון, 26 בספטמבר 2024 (צילום: AP Photo/Kin Cheung)

הצוללות צפויות לשמש להרתעה מול סין, על רקע תוכניות המודרניזציה הגרעינית שלה, הכוללות פריסת טילים בליסטיים המשוגרים מצוללות ואשר מסוגלים לפגוע בארה"ב.

הצי של צבא השחרור העממי הסיני הוא הצי הגדול בעולם, אך ברשותו רק 12 צוללות בהנעה גרעינית – מספר קטן יחסית לעומת 67 הצוללות ההתקפיות והבליסטיות של חיל הים האמריקאי. בהשוואה לצוללות האמריקאיות, הצוללות הסיניות רועשות וקלות לגילוי.

בד בבד, AUKUS מתמודדת עם אתגרים מעשיים יותר, בהם מחסור אפשרי באורניום מועשר ברמה גבוהה הדרוש להנעת הצוללות, התנגדות גוברת לעלות העצומה של ההסכם ותחרות מצד דגמי צוללות זולים בהרבה

אולם, המצב הזה לא יימשך לאורך זמן. משרד ההגנה האמריקאי טוען שסין מתכננת לחדש ולהרחיב את כוח הצוללות שלה באופן משמעותי עד 2035, לרבות ייצור צוללות חמקניות יותר.

הצוללות הגרעיניות הראשונות של אוסטרליה מתוכננות לפעול במשך 33 שנים, עד שנות ה־60 של המאה הנוכחית ואף מעבר לכך, באמצעות הארכת תוחלת החיים שלהן. במקביל, ברית AUKUS שואפת לבסס יתרונות אסטרטגיים באמצעות פיתוח טכנולוגיה מתקדמת נגד צוללות, הכוללת רשתות חיישנים ויכולות אנליטיות מבוססות בינה מלאכותית.

מלח על צוללת תקיפה גרעינית מדגם "וירג'יניה" USS Hawaii, במהלך ביקור מתוכנן בנמל HMAS Stirling שבמערב אוסטרליה, 23 באוגוסט 2024 (צילום: Mass Communication Specialist 1st Class Victoria Mejicanos/U.S. Navy)

הטכנולוגיה הזו פועלת בשני הכיוונים, מה שצפוי להביא לשקיפות ימית. ישנם אף מומחים הסבורים שמשחק המחבואים הימי עשוי להסתיים עד 2050.

בד בבד, AUKUS מתמודדת עם אתגרים מעשיים יותר, בהם מחסור אפשרי באורניום מועשר ברמה גבוהה הדרוש להנעת הצוללות, התנגדות גוברת לעלות העצומה של ההסכם ותחרות מצד דגמי צוללות זולים בהרבה, המתאימים למשימות מסוימות באותה מידה.

אז האם זה הזמן הנכון עבור מדינות להשקיע מאות מיליארדי דולרים בטכנולוגיית החמקנות של צוללות?

רעש הוא החתימה הקריטית ביותר, ולכן מהנדסים העובדים על טכנולוגיות חמקנות מתמקדים בדיכוי גלי הקול, מה שהופך את תנועות הצוללות לשקטות כמעט לחלוטין

בחתירה לחמקנות, המהנדסים הימיים נדרשים תחילה לנתח את הדרכים שבהן כלי השיט עלול להתגלות, ולאחר מכן לתכנן את הצוללות כך שיוכלו להימנע מגילוי בצורה מיטבית. ישנם שני שלבים מרכזיים באיתור צוללת, אומר סקוט מיניום, לשעבר מפקד שייטת הצוללות 15 של חיל הים האמריקאי בגואם, שהדריך מפקדים של שבע צוללות גרעיניות.

לדבריו, השלב הראשון הוא לזהות את החתימה של צוללת פוטנציאלית. השלב השני הוא "לסווג אותה על פי חתימות מוכרות, כדי לקבוע אם אכן התגלתה צוללת". חתימות כאלה כוללות את דפוסי הרעש הייחודיים שמייצרות צוללות מסוגים שונים וכן מאפיינים מזהים נוספים, והן חיוניות לאיתור צוללות ולמעקב.

איש חיל הים הצרפתי מאזין לסונאר בצוללת מדגם SNA (צוללת תקיפה גרעינית), אוקטובר 2009 (צילום: MARTIN BUREAU / AFP)

רעש הוא החתימה הקריטית ביותר, ולכן מהנדסים העובדים על טכנולוגיות חמקנות מתמקדים בדיכוי גלי הקול שפולטות צוללות, מה שהופך את תנועותיהן לשקטות כמעט לחלוטין, בייחוד במהירויות נמוכות. אלפי אריחים מיוחדים שמכסים את גוף הצוללת מסדרת "וירג'יניה" סופגים או מעוותים גלי קול שמגיעים מסונאר פסיבי או אקטיבי, ומטשטשים את מיקומה של הצוללת.

באופן דומה, שימוש בחומרים מפחיתי רעידות מסייע בצמצום הרעשים שמנועים וטורבינות פולטים למים שמסביב.

מזה שנים צוללות מעוצבות בצורות גאומטריות שממזערות את שטח חתך המכ"ם שלהן – כלומר השטחים שנצפים על ידי המכ"ם ומאפשרים את איתור כלי השיט. הוספת חומרים סופגי מכ"ם על חלקים חשופים של הצוללת, כמו הפריסקופים והאנטנות, מסייעת לגלי המכ"ם להיספג במקום להיות מוחזרים.

למרות החידושים הללו, בריאן קלארק, מומחה ימי מוביל במכון הדסון, מזהיר מפני "נקודת פיתול ביכולת להשיג הפחתה נוספת של רעש וחתימות אחרות, בשל מגבלות הפיזיקה והמערכות המכניות"

בשנים האחרונות מתכנני צוללות פועלים גם להקטנת חתימות הקשורות לטמפרטורה, לשדות מגנטיים ולדפוסי עקבות במים. לדוגמה, מחלפי חום ומערכות קירור מפחיתים את כמות החום שמייצרת הצוללת, מה שמקשה על דימות תרמי ועל גילוי אינפרה־אדום מצד לוויינים מסחריים. כדי להסיר שדות מגנטיים שיוּריים נעשה שימוש בהליכי "דה־מגנטיזציה", הכוללים את הנעת הצוללת בין מזחים מקבילים ועטיפתה בכבלים בעלי מתח גבוה.

התהליך הזה אולי נשמע מורכב, אבל הוא נהיה הכרחי יותר ויותר: איתור חתימות מגנטיות הפך לדרך חדשה לגילוי צוללות באמצעות רשתות מעקב תת־מימיות.

לבסוף, צוללות מסדרת "וירג'יניה" משתמשות במנועי דחף סילוניים, היוצרים פחות מערבולות במים ומפחיתים את הסיכון לזיהוי באמצעות עקבותיהן. אף שמדחפים קונבנציונליים פשוטים וזולים יותר, מנועי הדחף הסילוניים מציעים יתרונות משמעותיים, בהם מהירות וזריזות גבוהות יותר, יעילות משופרת במהירויות גבוהות ופחות רעש.

אילוסטרציה: חבר בצי הברזילאי עולה על צוללת מדגם Humaita S-41 מסדרת Riachuelo (צילום: TERCIO TEIXEIRA / AFP)

למרות החידושים הללו, בריאן קלארק, מומחה ימי מוביל במכון הדסון, מזהיר מפני "נקודת פיתול ביכולת להשיג הפחתה נוספת של רעש וחתימות אחרות, בשל מגבלות הפיזיקה והמערכות המכניות". לדבריו, אולי ייתכנו חידושים נוספים, אך הם יהיו "מוגבלים מבחינת העלות והתשתית התעשייתית".

בינתיים, התקדמות משמעותית בטכנולוגיות הגילוי הפחיתה את יעילות טכנולוגיות החמקנות של הצוללות. כיום, רשתות חיישנים מתוחכמות ומבוזרות יותר ויותר אוספות מידע על פני שטחים רחבים, בדומה למערכי ההידרופונים של מערכת המעקב הקולית (SOSUS), שהצי האמריקאי פרס באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט בתקופת המלחמה הקרה.

מערכות מבוססות בינה מלאכותית המנתחות נתוני חיישנים, מסוגלות לזהות בקלות אנומליות עדינות באוקיינוס כגון שינויים הנגרמים על ידי צוללת חולפת, שאנליסט אנושי כנראה היה מחמיץ

פיתוחם של החיישנים הקוונטיים, המסוגלים לזהות בסביבה שינויים עדינים ברמה אטומית, מבטיח רגישות ודיוק גדולים עוד יותר. נוסף על כך, מערכות מבוססות בינה מלאכותית המנתחות נתוני חיישנים, מסוגלות לזהות בקלות אנומליות עדינות באוקיינוס כגון שינויים הנגרמים על ידי צוללת חולפת, שאנליסט אנושי כנראה היה מחמיץ.

פ"ו סינגר, עמית בכיר במכון New America ומחבר שותף של המותחן "Ghost Fleet" ("צי רפאים"), שבו רוסיה וסין חוברות יחדיו נגד ארה"ב בעזרת יכולת חדשה לאיתור ומעקב אחר צוללות גרעיניות באמצעות פליטות הקרינה שלהן, אומר: "היכולת להבין שברי נתונים נפרדים ממגוון חיישנים באמצעות מערכות בינה מלאכותית תאפשר איתור מטרות שבעבר יכלו להישאר חמקניות".

צוללת תקיפה גרעינית (SNA) לא מזוהה של צבא צרפת בבסיס ימי בנמל הצבאי הצרפתי בטולון שבדרום המדינה, 12 ביוני 2020 (צילום: CLEMENT MAHOUDEAU / AFP)

דוח שחיברו מומחים אחרים, בהם פרופסור רוג'ר בראדברי מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה וסקוט ביינברידג' מהמכון האוסטרלי למדעי הים, טוען כי המהפכה הטכנולוגית הזו כבר יצרה שקיפות ימית חסרת תקדים. אם התחזיות הקיצוניות ביותר יתממשו, ייתכן שטכנולוגיות החמקנות של צי הצוללות הגרעיניות החדש של אוסטרליה יהיו לא רלוונטיות פחות מעשור לאחר כניסתן לשירות.

עם זאת, מומחים רבים אומרים כי הם אינם מודאגים מפגיעה אפשרית בחמקנות הצוללות. לדבריהם, למפעילי הצי עדיין יש דרכים רבות להגן על חמקנות הצוללות שלהם. השיטות הללו כוללות התמודדות עם גילוי באמצעות רעש; פריסת מספר רב יותר של רחפנים תת־ימיים; ושימוש בתמרונים אסטרטגיים לסיכול מטרות היריב.

במקום להפוך את הצוללות לשקטות יותר, מציע מיניום, מפעילי הצי יכולים לנסות "ליצור יותר רעש או למצוא דרכים חדשניות לשנות את החתימות האקוסטיות של הצוללות"

האסטרטגיה הראשונה משתמשת ברעש כפיצ'ר ולא כבאג. במקום להפוך את הצוללות לשקטות יותר, מציע מיניום, מפעילי הצי יכולים לנסות "ליצור יותר רעש או למצוא דרכים חדשניות לשנות את החתימות האקוסטיות של הצוללות". לדוגמה, הוא אומר, "אנחנו יכולים לגרום לגלי הסונאר האקטיבי של הצוללות להישמע כמו לווייתנים".

רעיון זה מנצל את המגבלות הנוכחיות של מערכות בינה מלאכותית ואת הקלות שבה שינויים בלתי צפויים בנתונים יכולים לבלבל אותן. שינויים קלים בחתימת הצוללת עשויים להספיק כדי לבלבל אלגוריתם, כך שהוא יזהה את הכלי בצורה שגויה או יחמיץ אותו לחלוטין.

הדמיה שפרסמה קבוצת Naval: צוללת עתידית מדור שלישי SNLE 3G להנעה גרעינית ולשיגור טילים בליסטיים, 16 בפברואר 2021 (צילום: Handout / Naval Group / AFP)

מיניום מציין כי גישה זו מבוססת על העובדה ש"צריך לדעת מה מחפשים כדי לנצל בינה מלאכותית למציאת צוללות. אם לא ניתן לסווג את החתימה שזוהתה, הצוללת מוגנת מפני גילוי".

נוסף על מיסוך חתימות הצוללות, ציים יכולים להגביר את השימוש ברחפנים תת־מימיים זולים או בכלי שיט תת־מימיים בלתי מאוישים (UUVs).

קלארק מסביר כי כלי שיט כאלה הם חלק מהמעבר ממשחק המחבואים המסורתי ל"תחרות של חישה והבנה". המעבר הזה מואץ על ידי העלייה החדה בתעבורת ה־UUV האזרחית, המשמשת לפריסת כבלים אופטיים ולביצוע מחקר מדעי. כל הפעילות הזו מייצרת רעש תת־מימי רב, מה שמקשה על זיהוי חתימות אינדיווידואליות. כלי ה־UUV הצבאיים, לדבריו, יכולים גם הם ליצור "רעש נוסף במקומות אחרים, וכך לאפשר לאותות הצוללות להישאר בלתי מזוהים".

"באמצעות הצפת האזור בחתימות שגויות", אומר סינגר, "הציים יכולים לחשוף את הציידים שרודפים אחרי המטרות המזויפות, ואולי אף לבזבז את מערכות הנשק היקרות של היריב"

באשר לעתיד הלחימה התת־ימית, סינגר ציין כי עליית השימוש במערכות בלתי מאוישות קטנות וזולות יותר תאפשר להפוך את "החיישנים החד־פעמיים האלה גם לרוצחים אם יחומשו". טבעם החד־פעמי יאפשר למדינות להשתמש בהם בצורה אגרסיבית יותר, להיכנס לשטחים שנויים במחלוקת ו"לבלבל את הנתונים" הנאספים על ידי רשתות חיישנים.

"באמצעות הצפת האזור בחתימות שגויות", אומר סינגר, "הציים יכולים לחשוף את הציידים שרודפים אחרי המטרות המזויפות, ואולי אף לבזבז את מערכות הנשק היקרות של היריב".

שר ההגנה האוסטרלי ריצ'רד מרלס, שר ההגנה הבריטי ג'ון הילי ושר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין במהלך מסיבת עיתונאים בפגישת שרי ההגנה של ברית AUKUS, לונדון, 26 בספטמבר 2024 (צילום: AP Photo/Kin Cheung)

מעניין לציין כי הצוללות החדשות ביותר מסדרת "וירג'יניה" שודרגו כך שיוכלו לפרוס כלי שיט תת־מימיים בלתי מאוישים. על פי דוח שפרסם באוגוסט שירות המחקר של הקונגרס, השדרוג כולל תוספת של מדור מרכזי רחב המכיל ארבעה צינורות שיגור "לאחסון ושיגור טילי טומהוק נוספים או מטענים אחרים".

עם זאת, קלארק ועמיתו הבכיר במכון הדסון טימותי וולטון מזהירים מפני שימוש בנפח האחסון היקר לכלי שיט בלתי מאוישים. תחת זאת הם ממליצים על נשיאת כלי שיט קטנים וזולים יותר, "שניתן לשאת במשגרים חיצוניים או בתאים פנימיים בצוללת".

כדי להשיג יתרון נוסף בעימות, ציין סינגר, מדינות יכולות "להשתלט על הרשת, כך שתמשיך להיראות פעילה במלואה ולהעביר ליריב אותות כוזבים"

ייתכן גם שבשעה שמשחק המחבואים הופך למאתגר יותר עבור כולם, ציים עשויים לנקוט אמצעים התקפיים להגנה על חמקנות הצוללות שלהם. הדבר עשוי לכלול טקטיקות גלויות פחות בעיתות שלום ופעולות אגרסיביות יותר בזמני משבר.

לדוגמה, אומר קלארק, "ספינה יכולה לגרור את העוגן שלה על קרקעית הים כדי להרוס כבלים להעברת נתונים, ועדיין לשמור על הכחשה סבירה", כביכול מדובר בתאונה. לאחר מכן, הספינה תוכל "לנטר את הספינות וכלי ה־UUV שמגיעים לבצע תיקוני תשתית, וכך לאסוף מידע מודיעיני חיוני על היריב".

צוללת מדגם "לוס אנג'לס" USS Annapolis על פני האוקיינוס הארקטי לאחר שחדרה שכבת קרח בעובי מטר אחד, 21 במרץ 2009 (צילום: MC1 TIFFINI M. JONES / US NAVY / AFP)

אפשרות עדינה יותר, לדברי סינגר, נשענת על העובדה שמדינות אינן יכולות לפרוס רשתות מעקב תת־ימיות בכל מקום. במקום זאת, הן יוצרות "חלונות של כיסוי ואי־כיסוי", למשל, תוך התמקדות ב"צווארי בקבוק" במים רדודים, שבהם קל יותר לאתר צוללות. מדינות אחרות עשויות אז "לבצע מתקפות סייבר על צמתים קריטיים ברשת החיישנים, לשבש את פעילותם ולאפשר מעבר חשאי".

כדי להשיג יתרון נוסף בעימות, ציין סינגר, מדינות יכולות "להשתלט על הרשת, כך שתמשיך להיראות פעילה במלואה ולהעביר ליריב אותות כוזבים". טקטיקה זו, המכונה "ספופינג" ("Spoofing", התחזות), "כוללת הסוואה של מקור נתונים מזויף כמקור לגיטימי.

מערכות בינה מלאכותית יכולות גם הן להפוך למטרה. "הרעלת נתונים", לדוגמה, כוללת זיהום סמוי של הנתונים המשמשים לאימון אלגוריתם, שיוביל לתוצאות שגויות

ספופינג בג'י־פי־אס הפך לאתגר משמעותי בים הפתוח. מקרה מפורסם מ־2021 כלל זיוף מיקומים של ספינות מלחמה בריטיות מצד גורם לא ידוע. במצבים אחרים, אומר סינגר, היריב עשוי פשוט להחליט "להשמיד את החיישנים ואת פלטפורמות המעקב".

מערכות בינה מלאכותית המעבדות ומנתחות כמויות עצומות של נתונים יכולות גם הן להפוך למטרה. "הרעלת נתונים", לדוגמה, כוללת זיהום סמוי של הנתונים המשמשים לאימון אלגוריתם של בינה מלאכותית, שיוביל לתוצאות שגויות. כמובן, כדי להוציא לפועל מתקפה כזו, אומר קלארק, היריב ככל הנראה יזדקק לגישה פיזית כדי לעקוף מערכות מוגנות בחומת אש.

ארבע צוללות סיניות וספינות מלחמה במפגן ימי בינלאומי לציון 60 שנה להקמת הצי של צבא השחרור העממי הסיני, 23 באפריל 2009 (צילום: GUANG NIU / POOL / AFP)

דרך נוספת להרעלת נתונים עשויה להיות "שימוש בשידור תדרי רדיו כדי לתקוף רשת ולהחדיר נתונים פגומים במקור".

עסקת הצוללות של AUKUS מייצגת אסטרטגיה ממוקדת לבלימת השפעתה של סין באזור האינדו־פסיפי ולהכשלת תוכנית אפשרית לתקיפת טאיוואן. ג'יימי קוונג, עמיתת מחקר בקרן קרנגי לשלום בינלאומי, אומרת כי הצוללות של AUKUS יוכלו "לסכן את צוללות הטילים הבליסטיים הגרעיניים של סין".

גורמים סינים רשמיים, מצידם, מתחו שוב ושוב ביקורת על AUKUS והזהירו כי הברית תוביל להגברת המתיחות באזור. לסינים יש עוד כברת דרך לעבור כדי להשיג את המערב, אומר יאנליאנג פאן, חוקר במרכז ג'יימס מרטין לחקר מניעת הפצה של נשק גרעיני היושב בקליפורניה, "אבל נראה שהם בדרך לשם".

על פי תחזיות עכשוויות, סין עשויה בקרוב לעקוף את יריביה במספר הכולל של צוללות מתקדמות ולהתקרב אליהם מבחינת חמקנותן. לפי מומחים צבאיים, דגמי הצוללות החדשות של סין נשענים על הניסיון הרוסי

זה לא מפתיע, בהתחשב במשך הזמן הנדרש לבניית צוללות גרעיניות. על פי דיווחים פומביים, אומר פאן, התוכניות של סין כוללות "התרחבות מהירה ביכולותיה הימיות, שתכלול צי של נושאות מטוסים בהנעה גרעינית ואב־טיפוס חדש של כור גרעיני שישולב בצוללות התקיפה הגרעיניות ובצוללות הטילים הבליסטיים החדשות שלה".

על פי תחזיות עכשוויות, סין עשויה בקרוב לעקוף את יריביה במספר הכולל של צוללות מתקדמות ולהתקרב אליהם מבחינת חמקנותן. לפי מומחים צבאיים, דגמי הצוללות החדשות של סין נשענים על הניסיון הרוסי בתחום ההנעה ויהיו שקטים בהרבה, מה שיקשה על חיל הים האמריקאי לאתרם ולעקוב אחריהם.

צוללת גרעינית מדגם 094A Jin Long March 10 של חיל הים הסיני סמוך לקינגדאו שבמזרח סין, 23 באפריל 2019 (צילום: Mark Schiefelbein / POOL / AFP)

יתרה מכך, היכולות הכלליות של סין בבניית כלי שיט וקצב הבנייה שלה עולים בהרבה על אלה של ארה"ב, שמייצרת ממוצע שנתי של 1.2 צוללות בהנעה גרעינית בשתי המספנות שלה לבניית צוללות. כדי לעמוד בתנאי הסכם AUKUS, ארה"ב תצטרך להאיץ את קצב הייצור לפחות לשתי צוללות בשנה.

כבר כעת יכולתה של ארה"ב ליישם את עמוד התווך הראשון של ההסכם, הכולל אספקת צוללות תקיפה גרעיניות מדגם "וירג'יניה" לאוסטרליה, תלויה בספק. חיל הים האמריקאי כלל רק צוללת אחת מדגם "וירג'יניה" בתקציב שלו לשנת הכספים 2025, אם כי בית הנבחרים האמריקאי קידם מאוחר יותר חוק הוצאות הגנה שהחזיר את המספר לשתיים.

"צוללות התקיפה מסדרת 'וירג'יניה' אינן נראות אופטימליות למים הרדודים של ים סין הדרומי. ייתכן שמוטב היה לאוסטרליה לבנות עוד צוללות דיזל קונבנציונליות, שהן שקטות יותר מצוללות גרעיניות כשהן פועלות על סוללה"

לאחר הבחירות לנשיאות בארה"ב עדיין לא ברור כיצד יתפתחו ענייני המימון הביטחוני. עם זאת, נראה לא סביר שחברות ברית AUKUS יוכלו לגבור על סין בייצור צוללות בהנעה גרעינית.

בכל מקרה, לא יהיה די בפריסת צוללות מתקדמות יותר. ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה יצטרכו גם לצפות כיצד סין עשויה לשבש את התוצאות שהן שואפות להן.

חברות AUKUS עשויות להחליט להתמודד עם האסטרטגיה של סין באמצעות השקעה באמצעים אסימטריים יותר ללוחמה נגד צוללות. ייתכן שזהו ההיגיון מאחורי עמוד התווך השני של AUKUS – העמקת שיתוף הפעולה בטכנולוגיות חדשות כגון בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, יכולות סייבר ונשק על־קולי. הוא אף מנצל את האיחור של סין בפיתוח יכולות חישה מתקדמות.

ראש ממשלת בריטניה לשעבר רישי סונאק, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, וראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי, בפגישה בבסיס הימי פוינט לומה בסן דייגו, קליפורניה, 13 במרץ 2023 (צילום: Stefan Rousseau/Pool Photo via AP)

באמצעות טכנולוגיות כאלה, חברות AUKUS יוכלו, למשל, לנצל חולשות במים הרדודים של סין ובצווארי הבקבוק סביב חופיה. ארה"ב ובעלות בריתה יוכלו גם להתמודד עם היכולת של צוללות סיניות להגיע למים עמוקים מבלי להתגלות באמצעות פריסת חיישנים קוונטיים, שיבושים, גילוי כלי שיט תת־מימיים בלתי מאוישים וניתוחי נתונים מבוססי בינה מלאכותית.

עם זאת, אם הן עושות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לזיהוי צוללות סיניות, האם חברות AUKUS כלל יזדקקו לצוללות המתקדמות והמתוחכמות מארה"ב?

ג'ורג' מ' מור, מדען במכון ג'יימס מרטין לחקר מניעת הפצה של נשק גרעיני, ציין: "צוללות התקיפה מסדרת 'וירג'יניה' אינן נראות אופטימליות למים הרדודים של ים סין הדרומי. ייתכן שמוטב היה לאוסטרליה לבנות עוד צוללות דיזל קונבנציונליות, שהן שקטות יותר מצוללות גרעיניות כשהן פועלות על סוללה".

בשונה מצוללות דיזל קונבנציונליות, צוללות AIP פועלות על סוללה לפרקי זמן ארוכים, אינן דורשות גישה קבועה לחמצן ואינן צריכות לעלות אל פני המים או להשתמש בשנורקל לעיתים כה קרובות

צוללות בהנעה גרעינית יכולות להישאר מתחת למים זמן רב יותר מצוללות דיזל ולכן נחשבות לחמקניות יותר, שכן הסיכויים להתגלות עולים כל אימת שצוללת עולה אל פני המים. אולם, אומר מור, צוללות העושות שימוש בהנעה מתקדמת שאינה גרעינית, הידועה כ"הנעה ללא תלות באוויר חיצון" (AIP), "מבטלות במידה רבה את היתרון הזה, בזכות יכולתן להישאר מתחת למים במשך 30 עד 40 ימים".

בשונה מצוללות דיזל קונבנציונליות, צוללות AIP פועלות על סוללה לפרקי זמן ארוכים, אינן דורשות גישה קבועה לחמצן ואינן צריכות לעלות אל פני המים או להשתמש בשנורקל לעיתים כה קרובות. בחירה בצוללות AIP במקום בצוללות הגרעיניות מסדרת "וירג'יניה" תחסוך כמה מיליארדי דולרים לצוללת.

צוללת גרעינית צרפתית יוצאת מנמל טולון למשימת אימון, 19 באוקטובר 2009 (צילום: MARTIN BUREAU / AFP)

צוללות אלה עשויות להציע לאוסטרליה חלופה מעשית יותר לכיסוי המרחקים הקצרים בים סין הדרומי ובים סין המזרחי, בעוד שתי חברות AUKUS האחרות יעקבו אחר צוללות סיניות במים העמוקים.

מור גם הביע הסתייגויות בנוגע למשימת ההרתעה הגרעינית של ברית AUKUS. כדי לבצע משימה זו, צוללת של AUKUS תצטרך לעקוב אחר כל צוללת סינית נושאת טילים בליסטיים שיוצאת מהנמל לפני שתחמוק מזיהוי. "אבל כבר אין לנו את הכמות הדרושה כדי לעשות את זה", הוא אומר.

נוסף על כך, ישנה ירידה במלאי האורניום המועשר ברמה גבוהה שישמש כדלק לצוללות החדשות של אוסטרליה. במשך שנים רבות הצוללות הגרעיניות של ארה"ב "פעלו על אורניום שנלקח מנשק גרעיני ישן"

בסופו של דבר, עתידו של הסכם AUKUS עשוי להתבסס על שיקולים מעשיים יותר מאשר רמת החמקנות של הצוללות. בטווח הקרוב, ממשלת אוסטרליה תידרש לשפץ את בסיס הצוללות HMAS Stirling שבמערב המדינה, כדי לאפשר את פריסתן של חמש צוללות תקיפה גרעיניות מארה"ב ובריטניה. עלות השיפוץ צפויה להגיע לכ־5.2 מיליארד דולר.

עם זאת, התוכנית עשויה להיתקל בקשיים בשל ספקנות גוברת מבית לגבי ההסכם ועלויותיו האדירות. התוכנית עשויה לעורר התנגדות גם בתוך ארה"ב. מור מציין כי בסיס הצי שבמערב אוסטרליה רחוק יותר מים סין הדרומי מאשר גואם, המועדפת על ארה"ב לפעילות הצוללות שלה.

גואם גם קרובה יותר לבסיס הצי הסיני במזרח יולין, הבסיס היחיד של סין לצוללות נושאות טילים בליסטיים, הממוקם באי האינאן.

הצוללת "ג'ורג'יה" של חיל הים האמריקאי (צילום: Mass Communication Specialist 2nd Class Indra Beaufort/U.S. Navy via AP)

נוסף על כך, ישנה ירידה במלאי האורניום המועשר ברמה גבוהה שישמש כדלק לצוללות החדשות של אוסטרליה. במשך שנים רבות הצוללות הגרעיניות של ארה"ב "פעלו על אורניום מועשר ברמה גבוהה שנלקח מנשק גרעיני ישן", אומר מור. במסגרת הסכם AUKUS, מלאי הדלק המוגבל הזה אמור להתחלק בין ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה. מור מוסיף כי בניית מתקן העשרה חדש עשויה להימשך עד 40 שנה.

וישנו העניין של העברת אורניום מועשר ברמה גבוהה לאוסטרליה לשם הפעלת הצוללות הגרעיניות החדשות שלה. במסגרת הסכם AUKUS, אוסטרליה תהפוך למדינה הלא גרעינית הראשונה שתפעיל צוללות באמצעות חומר גרעיני בדרגת נשק.

בעוד משחק המחבואים מתפוגג, אסטרטגיות חדשות עשויות להתמקד יותר בחדשנות אסימטרית מאשר במספר הצוללות ובחמקנותן, מתוחכמות ככל שיהיו

אולם, קוונג מקרן קרנגי מציינת כי לאוסטרליה אין תעשיית אנרגיה גרעינית, ולפיכך היא "אינה מוכנה לטפל בדלק גרעיני משומש". למעשה, מאז 1998 חקיקה פדרלית באוסטרליה אוסרת על פיתוח אנרגיה גרעינית, ובכלל זאת על מתקנים הקשורים לדלק גרעיני.

יהיה אשר יהיה עתידו של הסכם AUKUS, ההתקדמות בתחומי הבינה המלאכותית, הרחפנים וטכנולוגיות החישה משנה במהירות את הדינמיקה של לוחמת הצוללות, דבר שיאלץ מדינות רבות לשקול מחדש את האסטרטגיות וההשקעות שלהן בתחום הצוללות.

אנשי צוות של הצי הבריטי עומדים על סיפונה של הצוללת הגרעינית "טריידנט" HMS Victorious, במהלך סיור מול החוף המערבי של סקוטלנד, 4 באפריל 2013 (צילום: Andy Buchanan / AFP)

בעוד משחק המחבואים מתפוגג, אסטרטגיות חדשות עשויות להתמקד יותר בחדשנות אסימטרית מאשר במספר הצוללות ובחמקנותן, מתוחכמות ככל שיהיו.

מאמר זה הוא פרי שיתוף פעולה בין IEEE Spectrum – מגזין הדגל של המכון למהנדסי חשמל ואלקטרוניקה – לבין "פוריין פוליסי". נטשה בג'מה היא מומחית לביטחון לאומי במרכז ג'יימס מרטין לחקר מניעת הפצה של נשק גרעיני במכון ללימודים בינלאומיים במידלברי.