אם יממת ההסלמה האחרונה הוכיחה משהו, זה שנתניהו איבד את המנדט הציבורי. הפרה הקדושה של החברה הישראלית תמיד היתה בטחון, ופעולה צבאית נגד אויב מובהק נהנתה מקונצנסוס של תמיכה. לא הפעולה האחרונה.

הפעם לא רק הצייצנים הקבועים נגד שחיתות שלטונית ערערו על טוהר המניעים של ההחלטה, אלא ראש הממשלה היוצא עצמו הפנים והפגין היעדר בטחון במנהיגותו שלו: כתוצאה קיבלנו אירוע תקשורתי מופרך, בו החשוד בפלילים שהפסיד פעמיים בבחירות ונכשל פעמיים בהרכבת ממשלה מתחבא מאחורי הסינר של "אנשי המקצוע", כדי להצדיק החלטה שהשביתה את רוב המדינה ליממה ותמשיך בימים וחודשים הקרובים להשפיע.

קיבלנו אירוע תקשורתי מופרך, בו החשוד בפלילים, שהפסיד פעמיים בבחירות ונכשל פעמיים בהרכבת ממשלה, מתחבא מאחורי הסינר של "אנשי המקצוע", כדי להצדיק החלטה שהשביתה את רוב המדינה

הסולידריות והתמיכה בלתי מעורערת של בני גנץ, יועז הנדל ושות' נראתה לרבים תלושה ואנכרוניסטית. וגם מאצ'ואיסטית. נידף ממנה געגוע לטסטוסטרון ואדרנלין של חודש מילואים מבצעי, וניתוק מהציבור שתקוע שוב במקלטים ושואל את עצמו אם זה לא היה יכול לחכות שבועיים. או הציבור שתוהה ממתי משביתים חצי מדינה בגלל טילים.

אנשים שנתנו לבני גנץ מנדט להחליף, לא להסכים.

להתנקשות בבכיר בג'יהאד האיסלמי בהא אבו אל-עטה, שנהרג אתמוך בביתו יחד עם אשתו, כמובן יש היבטים מיליטריסטים "מקצועיים" שקשורים בתזמון, הערכת נפגעים, סיכויי הצלחה וכן הלאה. אבל זו אינה החלטה מקצועית גרידא. אילו היתה כזו, הרמטכ"ל היה יכול לקבל החלטות כאלה ללא ראש הממשלה כפי שעושה לגבי מכלול עניינים "מקצועיים".

הסולידריות והתמיכה בלתי מעורערת של בני גנץ, יועז הנדל ושות' נראתה לרבים תלושה ואנכרוניסטית. וגם מאצ'ואיסטית. נידף ממנה געגוע לטסטוסטרון ואדרנלין של חודש מילואים מבצעי, וניתוק מהציבור שתקוע שוב במקלטים

החלטה על התנקשות היא החלטה שיש בה מרכיבים פוליטיים ומדיניים לצד מקצועיים. ובעוד נראה שהציבור ממשיך לסמוך על מקצועיותם של אנשי המקצוע בדרג הבטחוני, הם לא סומכים על השיקולים הפוליטיים, מדיניים ואישיים של ראש הממשלה היוצא נתניהו.

לאורך כהונתו, נתניהו לא הוביל מדיניות חיסולים. כפי שאוהב להסביר שופרו של ראש המשטר בתקשורת המיינסטרים, עמית סגל, "נתניהו מאוד שמרן".

אביגדור ליברמן יצא מיד אחרי ההודעה על ההסלמה לתקשורת וסיפר שלפני שנה אותו נתניהו דחה הזדמנות לחיסולו של אותו בכיר הג'יהאד האיסלמי. לא משיקולים מקצועיים, משיקולים מדיניים ופוליטיים. שיקולים "שמרנים".

לאורך כהונתו, נתניהו לא הוביל מדיניות חיסולים. כפי שאוהב להסביר שופרו של ראש המשטר בתקשורת המיינסטרים, עמית סגל, "נתניהו מאוד שמרן". אפילו ליברמן סיפר, שלפני שנה אותו נתניהו דחה הזדמנות לחיסול אותו איש ג'יהאד

מתי נתניהו כן אישר חיסולים?

5.5.19:

בעודו מנהל מו"מ להרכבת ממשלה וצריך להפעיל לחץ על ליברמן.

12.11.19:

בזמן שבני גנץ מנהל מו"מ להרכבת ממשלה, והוא צריך להפעיל לחץ על בני גנץ.  כך התמיכה החמה של גנץ ב"מקצועיות" המבצע יצרה מצב, שיקשה עליו לקבל את התמיכה של הסיעה השלישית בגודלה, הרשימה המשותפת. על הדרך נתניהו דאג גם לקשור את החיסול בדה-לגיטימציה נוספת לרשימה המשותפת.

מעבר לאבדן המנדט הציבורי, נשאלת השאלה מדוע הושבתה חצי מדינה בגלל משהו שלצערנו הפך מזמן לשגרה.

לאורך כל כהונתו של נתניהו שוגרו לעברנו אלפי טילים. מירי רגב סיכמה את מדיניות הממשלה היוצאת באמירה "אז מה אם הם ירו על אשקלון". הטילים כמובן לא הגיעו רק לדרום, אלא גם עד תל-אביב והשרון, ואם נאמר את האמת, בתקופת כהונתו של נתניהו שוגרו גם טילים גם על הצפון.

לאורך כהונת נתניהו שוגרו לעברנו אלפי טילים. מירי רגב סיכמה את מדיניות הממשלה היוצאת באמירה "אז מה אם הם ירו על אשקלון". הטילים כמובן לא הגיעו רק לדרום, אלא גם עד תל-אביב והשרון, ושוגרו גם לצפון

ישראלים מכירים הסלמה, מכירים אינתיפדה, מכירים מלחמה. מה שאנחנו לא מכירים, זה ששר בטחון בן שלושה ימים, שספק עם המינוי שלו חוקי, בממשלת מעבר זמנית, עם ראש ממשלה יוצא עם כתבי אישום חמורים, שלא הצליח פעמיים להרכיב ממשלה ועכשיו מדבר על בחירות ישירות וסבב שלישי, יוצאים למצבע חיסול, שברור שיגרור לירי טילים, ואז משביתים חצי מדינה.

כשאנשים יושבים במקלט, הם רוצים לדעת למה. הם רוצים לדעת שלא היתה ברירה. והם רוצים לדעת שבעוד המצב קשה, יש תקווה.

אבל מה נתניהו, כמי שעדיין תופס את עצמו כמנהיג הבלתי מעורער, ולצידו סאנשו פאנזה הסרוג מרעננה עשה?

מיליוני אנשים יושבו בבית והעלו לעצמם בהאזנה למבזקים ובקריאת סטטוסים את רמת החרדה. מבצע שלום הפאניקה.

כמומחה לטרור, נתניהו יודע שטרור עובד לא על מניין פגועים אלא על אפקט האימה. פיגוע טרור "מוצלח" מבחינת ארגון טרור הוא לא זה שבו נפגעו הרבה אנשים בהכרח, אלא זה שהצליח להפיץ, לזרוע פאניקה ולהשבית שגרה

בשנת 1987, בנימין נתניהו הוציא ספר מורכב ממאמרים של אנשים אחרים להם כתב הקדמה בשם "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח". כמומחה לטרור, הוא יודע שטרור עובד לא על מניין פגועים אלא על אפקט האימה. פיגוע טרור "מוצלח" מבחינת ארגון טרור הוא לא זה שבו נפגעו הרבה אנשים בהכרח, אלא זה שהצליח להפיץ ולזרוע פאניקה, וכך להפר סדר, לפגוע בשגרה ולהשפיע על מדיניות.

טרור = אימה.

אין צל של ספק שמדובר במהלך מסוכן כאשר ראש ממשלה יוצא פועל ללא אמון הציבור ומנדט ציבורי. אבל ההשבתה של חצי מדינה מעלה שאלה שמעולם לא היינו צריכים לשאול את עצמנו, עד היום:

האם אנחנו עדים לפעילות טרור-עצמי?

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.