הדבר הראשון שתופס את תשומת הלב זה הרעש. המראה של מפל התנור השוצף נפלא, אבל הוא מתגמד לעומת השאון האדיר של המים שנופלים, ונופלים, וממשיכים ליפול מגובה 30 מטר, להתנפץ ולזרום במורד.
תוך כדי נפילה, המים מרססים ענן של טיפות זעירות וקרות – ואחרי כמה שניות של מבט משתאה מול המפל, אני ספוג מים וקפוא. ועדיין לא מסוגל לזוז, מרותק למחזה האור-קולי הנהדר.
ביום שלישי השבוע, הזרימה בנחל עיון שעל גבול לבנון ובמפל התנור הייתה עוצמתית במיוחד באדיבות הגשמים העזים שירדו בימים האחרונים של 2024. "רק לפני שבוע-שבועיים זה לא היה ככה", אומר נאג'י רשאש, פקח השמורה, "הזרימה הייתה ממש חלשה".
ביום שלישי השבוע, הזרימה הייתה עוצמתית במיוחד באדיבות הגשמים העזים שירדו בימים האחרונים של 2024. "רק לפני שבוע-שבועיים זה לא היה ככה", אומר נאג'י רשאש, פקח השמורה, "הזרימה הייתה ממש חלשה"
עכשיו הנחל והמפלים בשיא כוחם, אבל רק רשאש ואני נמצאים שם כדי ליהנות: שמורת נחל עיון היא האחרונה בין השמורות הצפוניות של רשות הטבע והגנים שעדיין לא נפתחה לקהל.
"רק השבוע החיילים האחרונים שהיו כאן עזבו, אתמול עוד היו כאן שאריות של טילים", מספר רשאש, ועקבות הצבא והמלחמה עדיין ניכרים בכל פינה: ליד המתחם הצנוע של ששת עובדי השמורה ניצבת בטונדה שהוצבה כאן כדי לספק לחיילים הגנה אחרי שרקטות וכטב"מים התפוצצו במבואה לשמורה וחיילים נפגעו.
פה ושם אבני השפה של מגרש החנייה מרוסקות, זכר לטנקים ולכלים הכבדים שחנו שם, וסמוך לתחילת מסלול ההליכה ניצבת מכולה שעולה על גדותיה. "בדיוק כשהצבא עזב, התחילו ימים מאוד גשומים", אומר רשאש, "הבטיחו לנו שיחזרו לאסוף ולתקן את הכול".
פה ושם אבני השפה של מגרש החנייה מרוסקות וסמוך לתחילת מסלול ההליכה ניצבת מכולה שעולה על גדותיה. "בדיוק כשהצבא עזב, התחילו ימים מאוד גשומים. הבטיחו לנו שיחזרו לאסוף ולתקן את הכול"
זה לא מקרה ששמורת עיון חטפה יותר מכולם: החלק העליון של אפיק הנחל מתפתל ממש למרגלות הגבול, מתחת לאף של חזבאללה (לשעבר). מוצאו של הנחל בלבנון, סמוך למרג' עיון, והוא זורם כ-7 ק"מ בעמק עיון עד הכניסה לישראל סמוך למטולה, שם גם ממוקמת הכניסה הראשית לשמורה.
משם הנחל גולש בחדות עד עמק החולה, כשפערי הגובה יוצרים, להנאת המטיילים, ארבעה מפלים. הגבוה והמרשים ביניהם הוא מפל התנור (לשם אין קשר למילה העברית תנור, והוא נגזר מהמילה 'תנורה' – מעין חצאית שנשים ערביות נוהגות ללבוש).
רשאש, בן 31, עובד ברשות הטבע והגנים כבר 11 שנה. כמו כמה וכמה מעובדי הרשות בשפיץ הצפוני של המדינה, כולל מנהל השמורה רמזי בדראן, הוא מתגורר בעג'ר, הכפר העלווי שבימים אלה ל-2,700 תושביו יש סיבה טובה לברך על כך שהם לא נמצאים בטריטוריה סורית כמו שהיה עד 1967.
במלחמה, כיאה למי שממוקמים בלב המהומה, תושבי הכפר עברו ימים קשים: "היה מפחיד", אומר רשאש, "היו גם נפילות בתוך הכפר, אבל בעיקר הכול עבר מעלינו – כל היירוטים וההפצצות. למרות זאת, 99% מהתושבים נשארו".
הוא מאמין שהשינויים באזור יכולים להוביל לשלום בין ישראל לסוריה, אבל עסוק מעל הראש בשינויים שהמלחמה חוללה בשמורה: "ב-8 באוקטובר 2023 הגענו לפה והכל היה מלא צה"ל. בכלל לא ידענו שהם נכנסו. השמורה הפכה לבסיס צבאי. בצוהריים התחיל צבע אדום בקרית שמונה, והמפקד אמר לנו 'חבר'ה, אין לכם מה לעשות פה'".
"ב-8 באוקטובר 2023 הגענו לפה והכל היה מלא צה"ל. בכלל לא ידענו שהם נכנסו. השמורה הפכה לבסיס צבאי. בצוהריים התחיל צבע אדום בקרית שמונה, והמפקד אמר לנו 'חבר'ה, אין לכם מה לעשות פה'"
בלית ברירה, אנשי השמורה נטשו אותה וסופחו לשמורות אחרות, דרומיות יותר. הם חזרו רק אחרי 14 חודשים ארוכים, כשהוכרזה הפסקת האש.
שיקום שמורת הטבע של נחל עיון, דצמבר 2024. סרטון של רשות הטבע והגנים
"זה היה מאוד מרגש אבל גם מאוד מתסכל", אומר רשאש, "כמו לחזור הביתה ולגלות שכל הסלון שלך בלגאן. השיחים של הפטל סגרו לגמרי על המסלול. הייתה נפילה ליד המבנה של הקופה בחניון העליון והוא נפגע. בסיור הראשון מצאנו מנוע של כטב"ם והמון רסיסים. עדיין ישבו כאן חיילים, אבל הם אפשרו לנו להתחיל לעבוד".
והייתה הרבה עבודה, רובה בוצע באופן ידני: פריצת השבילים שנכבשו על ידי הצמחייה, איתור נפלי רקטות ויירוטים, פינוי פסולת.
במסלולי הטיול עצמם, המלאכה כבר הסתיימה. נותרו המפגעים והליקויים בכניסה לשמורה, אבל זו הישורת האחרונה. פיקוד העורף כבר אישר, ואם הפסקת האש תחזיק מעמד בשבוע-שבועיים הקרובים, הישראלים יוכלו לחזור לטייל הכי קרוב שאפשר ללבנון.
בינתיים הטבע בקצה הזה של המדינה נמצא בשיאו. הצמחייה צבועה בירוק עמוק, המים שוצפים. לא רחוק מהמפל ניצב ספסל ועליו שלט "ספסל שאון המים".
בינתיים הטבע בקצה הזה של המדינה נמצא בשיאו. הצמחייה צבועה בירוק עמוק, המים שוצפים. לא רחוק מהמפל ניצב ספסל ועליו שלט "ספסל שאון המים"
"זו העונה שלנו", אומר רשאש בטון של שף שרק מחכה שהאורחים יתחילו לזרום אל המסעדה שלו, "בחנוכה בשנה רגילה היו כאן עכשיו אלף איש בו-זמנית ובסוף שבוע 1,500. אבל לא נורא, אנשים חיכו שנה ומשהו, יחכו עוד שבוע".
השמורה אמנם במיטבה בחורף, אבל בשנים האחרונות היא שוקקת ורטובה למדי גם בקיץ. רוב המטיילים לא מודעים לכך שהמים מגיעים לכאן בקיץ באופן מלאכותי. בחודשים היבשים, שבהם לבנון והחקלאים שלה צמאים לכל טיפה, הם סוכרים את הנחל בעמק עיון ומשאירים את המים שם.
בעבר השמורה הישראלית הייתה יבשה בקיץ, אבל לפני מספר שנים הוחלט להחזיר עטרה רטובה ליושנה ובחודשים החמים נשאבים מים מנחל דן הסמוך ומוזרמים בצינור לנחל עיון, לרווחת המטיילים, הצמחים ובעלי החיים.
בעבר השמורה הישראלית הייתה יבשה בקיץ, אבל לפני מספר שנים הוחלט להחזיר עטרה רטובה ליושנה ובחודשים החמים נשאבים מים מנחל דן הסמוך ומוזרמים בצינור לנחל עיון, לרווחת המטיילים, הצמחים ובעלי החיים
בבוקר יום שלישי עדיין הורגשו בגבול הצפון שולי מערכת הגשמים שחלפה כאן בתחילת השבוע. על הרי נפתלי ישבה שמיכה של ערפל כבד. התנועה בכביש הצפון הייתה דלילה, ובאופן מפתיע גם הנוכחות של כלי רכב צבאיים כמעט לא הורגשה בדרכים. כל כך שונה מחודשי הלחימה הארוכים שבהם כל האזור נראה כמו בסיס צבאי ענק.
לפחות על פני השטח, האנרגיות הן של הפסקת אש, אבל לכולם ברור שזה יכול להשתנות בכל רגע. שאלתי את רשאש מה יקרה אם אחרי שהשמורה תיפתח לקהל, הפסקת האש תקרוס והם ייאלצו לשוב ולסגור אותה. הוא השיב בפשטות: "נחזור עוד פעם".
שאלתי את רשאש מה יקרה אם אחרי שהשמורה תיפתח לקהל, הפסקת האש תקרוס והם ייאלצו לשוב ולסגור אותה. הוא השיב בפשטות: "נחזור עוד פעם"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם