איזה חורף מוזר. ברגעים ובמקומות מסוימים זה נראה כמו אחד החורפים העוצמתיים שישראל ידעה. למשל, ב־28 בדצמבר בחדרה, ירדו בתוך שעתיים בלבד כ־50 מילימטרים של גשם, ואישה חולצה מרכבה לאחר שנלכדה ברחוב שהוצף והפך לאגם, רגע לפני שקרה אסון.
באותה יממה ירדו בחיפה 121 מילימטרים. בנצרת, שספגה מטח של 80 מילימטרים, רחובות נראו כמו נהרות והרשת התמלאה סרטונים של תושבים שמנסים לחצות מגדה לגדה. גם באום אל־פחם ונתניה כבישים הוצפו ומכוניות נתקעו.
בהמשך שברי הענן האלימים נדדו דרומה, וביום האחרון של 2024 נסגרו 10 רחובות ראשיים באשדוד בגלל הצפות. כחודש וחצי לפני כן נכנסה זיכרון יעקב לספר השיאים הישראלי עם 196 מילימטרים של גשם – כשליש מהממוצע השנתי – בתוך ארבע שעות, שגרמו להצפות כבדות ביישוב ובכל אזור חוף הכרמל.
ואחרי כל זה, בסיכום ביניים של עונת הגשמים שפורסם אתמול, השירות המטאורולוגי מציין שבחלקים נרחבים מהארץ מדובר בינתיים בבצורת החמורה ביותר מזה 65 שנה
ואחרי כל זה, בסיכום ביניים של עונת הגשמים שפורסם אתמול (שני), השירות המטאורולוגי מציין שבחלקים נרחבים מהארץ מדובר בינתיים בבצורת החמורה ביותר מזה 65 שנה.
למעט מישור החוף הצפוני (בין חדרה לזיכרון יעקב), בכל הארץ ירדו פחות גשמים מהממוצע לתאריך, כשבאזורים רבים מדובר במספרים נמוכים באופן קיצוני: ירושלים 42%, תל אביב 54%, ואפילו באצבע הגליל וברמת הגולן ירדו רק 55%–65% מהכמות הממוצעת לתאריך.
הצפות ענקיות כעת באשדוד. pic.twitter.com/vjmaU8b4kL
— שלמה ⛈️ מזג אוויר (@MezgAvirIL) December 20, 2024
הניגוד הזה – מעט גשם, הרבה הצפות – מהווה לכאורה סתירה, אבל רק לכאורה. את ההסבר ניתן למצוא במחקר שנערך בשירות המטאורולוגי, ממנו עולה שבישראל יש ב־20 השנים האחרונות עלייה של 40% בעוצמות הגשם החזקות.
"עוצמות גשם זה כמות ליחידת זמן", מסביר ד"ר עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי, "כמה מ"מ יורדים בתוך 10 דקות, 20, 30 או 60. אלה פרקי זמן שמספיקים כדי להציף עיר כשיש גשם חזק. במחקר שלנו רואים שיש בישראל עלייה מובהקת על ציר הזמן של פיקים קצרים כאלה.
"כשהים חם בשלוש מעלות מעל הטמפרטורה הרגילה שלו ומגיע אוויר קר מלמעלה, השילוב בין חום לקור יוצר אי יציבות ועוצמות גשם חזקות. כמו כן, ככל שהאוויר חם יותר הוא יכול להכיל יותר אדי מים"
"זה בולט בעיקר באזורים הקרובים לחוף, פחות בירושלים ובפנים הארץ. הסיבה – הים החם. לכן זה קורה יותר בתחילת העונה, כשהטמפרטורה של המים עדיין גבוהה. בפברואר ומרץ כבר לא נראה את זה. זו תופעה שמתרחשת בכל הים התיכון, לא רק אצלנו, ראה מה שקרה בוולנסיה.
"כשהים חם בשלוש מעלות מעל הטמפרטורה הרגילה שלו ומגיע אוויר קר מלמעלה, השילוב יוצר אי יציבות ועוצמות גשם חזקות. בנוסף, ככל שהאוויר חם יותר – וידוע ש־2024 הייתה השנה הכי חמה – הוא יכול להכיל יותר אדי מים. כל מעלה מעל הממוצע זה 7% יותר אדי מים. ברגע שמתרחקים מאזור החוף מאבדים את האפקט של הים ואז העוצמות יורדות. זה סיפור מאוד מטריד".
עוצמות הגשם, אם כך, עלו רשמית, אבל באופן אירוני אי אפשר לומר את זה על מספר ההצפות. מתברר שאין להן סטטיסטיקה. "אף אחד לא סופר את מספר ההצפות", אומר גבעתי, "זה לא מדיד. מה שכן מדיד זה מספר החילוצים ששירותי הכבאות נקראים לבצע, וכאן יש עלייה דרמטית בחמש השנים האחרונות.
"השילוב בין העלייה בעוצמות הגשם לבינוי המואץ שלא מאפשר למים לחלחל גורם להרבה יותר הצפות, אבל בסופו של דבר אם יש הצפה או לא זה גם מאוד תלוי במצב המוכנות של העיר. 30 מילימטרים של גשם יכולים לעשות הצפה מטורפת ויכולים שלא.
"יש ערים שנערכות ומשקיעות ויש ערים שמתכחשות למצב. כבר ראיתי מקרים שבהם מישהו הפיץ נתונים מנופחים על מספרי מילימטרים שירדו, רק כדי שהעירייה תוכל להגיד לתושבים שלה שאין מה לעשות"
"יש ערים שנערכות ומשקיעות ויש ערים שמתכחשות למצב. כבר ראיתי מקרים שבהם מישהו הפיץ נתונים מנופחים על מספרי מילימטרים שירדו, רק כדי שהעירייה תוכל להגיד לתושבים שלה שאין מה לעשות, זה כוח עליון".
ואכן, בכל הנוגע למוכנות של ישראל לאירועי גשם קיצוניים אפשר להגדיר את הנעשה בערים כלקונה אחת גדולה. אין בישראל רגולטור, גוף מתכלל או מבוגר אחראי שהמוכנות להצפות בערים נמצאת תחת סמכותו.
הצפות גדולות בכביש החוף סמוך לג'סר א זרקא.
זה נראה יותר כביש הים ולא כביש החוף pic.twitter.com/XHFtaSrphJ— שלמה ⛈️ מזג אוויר (@MezgAvirIL) November 19, 2024
היסטורית, תחום הניקוז שייך למשרד החקלאות משום שב־1957, כשחוק הניקוז חוקק, מטרתו הייתה לייבש ביצות כדי להגן על החקלאות הישראלית. כיום משרד החקלאות, באמצעות 11 רשויות ניקוז אזוריות הכפופות אליו, אחראי על מניעת ההצפות והטיפול במי הגשמים בשטחים הפתוחים, ובתחום הזה אכן נעשו בשנים האחרונות מהלכים רבים כמו בניית מאגרים וטיפול בערוצי נחלים.
"רשויות הניקוז פועלות מתוקף חוק הניקוז, שאחראית עליו החטיבה לניהול משאבי סביבה במשרד החקלאות", מסבירה הילה בייניש, מנהלת מרכז "אגמא" שמתמחה בניהול אגני היקוות, נחלים ומי נגר (הגשמים שזורמים על פני השטח, א"ל).
"מי שאמור למנוע הצפות בעיר זה ראש העיר והסמכויות שלו מגיעות ממשרד הפנים, אבל משרד הפנים לא עוסק בזה. הסמכות של רשות הניקוז נגמרת בכניסה לעיר"
"מי שאמור למנוע הצפות בעיר זה ראש העיר והסמכויות שלו מגיעות ממשרד הפנים, אבל משרד הפנים לא עוסק בזה. הסמכות של רשות הניקוז נגמרת בכניסה לעיר. משרד החקלאות לא יכול להגיד, 'תל אביב תקשיבי, מה שאת עושה פה זה לא בסדר'.
"המצב הרצוי הוא שיהיה רגולטור שיתכלל את כל הדבר הזה בלי הפרדה בין שטחים פתוחים לעירוניים כי הגבולות האלה הרי דמיוניים והמים לא נעצרים בהם".
"כרגע הרשות המקומית מסתכלת לשמיים ומחפשת רגולטור ולא מוצאת אותו", אומר גורם ממשלתי שעוסק בנושא, "יש הרבה פעולות שאפשר וחובה לעשות אבל בסוף הפער מאוד פשוט – אין כסף ואין הנחייה רגולטורית. ברגע שאין את שני אלה, רשות מקומית, אלא אם היא עשירה במיוחד, לא תרצה להתעסק בזה".
המציאות הזו לא חמקה מעיני הממשלה. ב־2021 הממשלה קיבלה החלטה להקים צוות שיבחן לעומק את הסוגיה וינסה להתיר את הפלונטר בכל הנוגע לסמכויות ואחריות על תחום ההצפות בערים. בראש הצוות עמד איש משרד ראש הממשלה אמיר ברקן, "והוא מצטער על הרגע שהוא נכנס לתוך הכאוס הזה", אומר גורם ממשלתי שעקב אחרי עבודת הצוות.
השאלה המתבקשת היא האם בצד הסמכויות יוקצו גם התקציבים הנדרשים, והם לא צנועים. "הניקוז העירוני זה נושא לא אטרקטיבי, ויש פערים של מיליארדים בין מה שנעשה עד היום למה שצריך לבצע"
אם לתמצת הרבה התרוצצויות במסדרונות וכוחות שונים המושכים לשלל כיוונים, זה נראה בערך כך: משרד הפנים מוותר על התענוג; רשות המים, שאחראית על תאגידי המים העירוניים, מוכנה לקבל אחריות על ההצפות בתנאי שהחטיבה לניהול משאבי סביבה תעבור לאחריותה במלואה ממשרד החקלאות; משרד החקלאות סירב לוותר על החטיבה המוערכת, אבל היסס אם לקחת את אתגר ההצפות העירוניות. מה למשרד חקלאות ולהצפות ברחוב הראשי של חדרה?
בשורה התחתונה, ובאיחור ניכר ביחס למציאות שמשתנה ומקצינה במהירות, על פי גורמים ממשלתיים מסתמן שהסמכויות בכל הנוגע להצפות בערים יופקדו בידי החטיבה לניהול משאבי הסביבה שתישאר בתוך משרד החקלאות.
השאלה המתבקשת היא האם בצד הסמכויות יוקצו גם התקציבים הנדרשים, והם לא צנועים. "הניקוז העירוני זה נושא לא אטרקטיבי, ויש פערים של מיליארדים בין מה שנעשה עד היום למה שצריך לבצע", אומר גורם ממשלתי.
"הרי ראש העיר תמיד יעדיף להשקיע בהיכל פיס יפה במקום בתיעול שאף אחד לא רואה. זה נושא סבוך וההנדסה שלו הרבה יותר מורכבת ממה שחושבים. כל שיפוע בעיר משפיע על הניקוז. גם אם הצלחת, לא יוצא לך מזה הרבה, אף אחד עוד לא קיבל זר פרחים על הצפה שלא קרתה".
בשוטף, לפי מודלים שנערכו במשרדי הממשלה, יהיה צורך להוסיף 20 שקל לחשבון הארנונה של כל משק בית עירוני כדי לתקצב את ההיערכות להצפות
בשוטף, לפי מודלים שנערכו במשרדי הממשלה, יהיה צורך להוסיף 20 שקל לחשבון הארנונה של כל משק בית עירוני כדי לתקצב את ההיערכות להצפות, וכידוע כבר עכשיו ההתייקרות של תעריף הארנונה מחוללת סערה.
הכסף הגדול יהיה נחוץ כדי לסגור פערים שנוצרו בעשורים רבים של הזנחת התשתיות העירוניות. מדובר במיליארדים שיצטרכו להגיע מהאוצר, ובימי קיצוצים ומלחמה קשה לראות את זה קורה.
ואולי בכלל לא צריך למהר ולהשקיע סכומים כאלה בהתמודדות עם הצפות? האקלים אומנם הולך ומקצין, אבל למעט כמה טרגדיות שהתרחשו בשנים האחרונות – כמו טביעתו למוות של מוטי בן שבת שניסה לחלץ משפחה בשיטפון בנהריה – עיקר הפגיעה היא ברכוש ובאיכות החיים. לא משהו שישראל לא יכולה לספוג, תרתי משמע.
גורם ממשלתי דוחה את האפשרות להמשיך במדיניות הבת יענה: "מעבר לזה שחוסן אזרחי הוא דבר חשוב, זה עולה לנו. רק עכשיו הממשלה שילמה 70 מיליון שקל על שיטפונות שהתרחשו בחדרה ב־2013 והגיעה לפשרה על תשלום של 40 מיליון על שיטפונות בנהריה.
"לכל מי שנפגעה המכונית או הוצפה החנות יש ביטוח, ואחרי שחברת הביטוח משלמת היא מחפשת ממי לקבל את הכסף שלה בחזרה ומגיעה למדינה. כל שבוע יש שתי תביעות חדשות, ההיקפים מטורפים"
"לכל מי שנפגעה המכונית או הוצפה החנות יש ביטוח, ואחרי שחברת הביטוח משלמת היא מחפשת ממי לקבל את הכסף שלה בחזרה ומגיעה למדינה. כל שבוע יש שתי תביעות חדשות, ההיקפים מטורפים. המדינה לא יכולה לא לטפל בזה. יש מדינות שעושות דברים מוזרים כמו להגדיר אזורים מועדים לפורענות ולהודיע לציבור שמי שגר בהם עושה את זה על אחריותו, אבל אנחנו לא שם".
בינתיים, כאמור, העיריות נמצאות בחזית ההתמודדות עם ההצפות. בידי העירייה יש כלים מגוונים למתן את השפעת הגשמים: החל מגגות כחולים – גגות לספיגת מים באמצעות צמחייה או אדמה, שמעכבים את הזרימה לרחוב – דרך הגדלת שטחי הטבע המחלחלים, נטיעת עצים בגומות נמוכות ממפלס המדרכה לניקוז המים, ועד הקמת מאגרים תת־קרקעיים לקליטת הגשמים ולהחדירם למי התהום.
גורמי מקצוע משבחים עיריות כמו ראשון לציון, רמת גן, חולון ותל אביב שהשקיעו בשנים האחרונות מאמצים ותקציבים בכיוונים האלה, "אבל אפשר להגיד כאקסיומה שהערים לא ערוכות ולא מתכוננות", אומר גורם בתחום. בחולון נבנה מאגר גדול מתחת למכון לחינוך טכנולוגי ובתל אביב מתחת לפארק החדש במתחם חסן ערפה, אבל גם בערים המתקדמות יחסית המלאכה עדיין רבה.
"כשמדובר בבניינים ובשכונות חדשות כבר יש חוק מחייב", אומרת הילה בייניש, "כל קבלן או יזם שבונה בניין או שכונה חייב לנהל את מי הנגר וליצור פתרונות למים בתוך השטח שלו. לא מאשרים שום תוכנית בלי שיש נספח ניקוז.
"יש לנו מחשבון עם נוסחה לניהול הנגר לפי גודל המגרש וסוג הקרקע, לפי סקר שעשינו מעל 75% מהמתכננים הצהירו שהם משתמשים במחשבון הזה לתכנון. הבעיה היא כמובן עם השכונות הקיימות, שהן רוב השכונות בישראל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם