שאלת המספרים - האם להאמין לנתוני צה"ל על הרוגי חמאס?

מחבלי חמאס בבית המעצר בשדה תימן, 14 בפברואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
חיים גולדברג/פלאש90
מחבלי חמאס בבית המעצר בשדה תימן, 14 בפברואר 2024

מלחמה היא תמיד משחק ציני של מספרים, או יותר נכון טרגדיה שבדרך כלל מסוכמת באופן כמותי. אבל בוודאי שיש משמעות למספרים, ובשל חשיבותם, בדרך כלל יש לצדדים במלחמה אינטרס להסתירם או לסלפם.

דוגמה מובהקת לכך היא המלחמה באוקראינה, בה שני הצדדים מסתירים את מספר האבדות שלהם לצד ניפוח של נתוני האבדות של האויב. אולם בישראל תמיד הייתה אמונה שאנחנו אמינים יותר ושקופים יותר, ולראיה, שמות הרוגינו מפורסמים ביום נפילתם.

דוגמה לסילוף מספרים אפשר למצוא במלחמה באוקראינה, בה שני הצדדים מסתירים את מספר אבדותיהם לצד ניפוח נתוני אבדות האויב. אך בישראל תמיד הייתה אמונה שאנו אמינים ושקופים יותר

אבל נראה, כי בעוד שאנו מאמינים כי ממשלתנו ובמיוחד צה"ל לא ישקרו לנו, הרי שבמערכה הנוכחית, וכחלק מהפוליטיזציה של הצבא ומטעמי תעמולה, הנתונים שגויים ו/או מנופחים כאשר מדובר באבדות אויב. כמו כן, צה"ל גם אינו מדווח נתונים על מספרי אזרחים הרוגים ברצועה.

יש מספר סיבות לחשוד במהימנות הנתונים שצה"ל מציג. כך, לאחרונה דווח שמספר חמושי חמאס היום גדול לא פחות מאשר בתחילת המלחמה, ועומד על כ-20,000. אך משהו ב"תורת המספרים" הזאת אינו מתקבל על הדעת.

אם טענת צה"ל נכונה, ומספר אנשי חמאס שנהרגו עומד על כ-20 אלף, הרי שסביר להניח שלחמאס היו גם 20 עד 40 אלף פצועים, שלא לדבר על אלפי העצורים בשדה תימן, בכלא עופר ובמקומות מעצר אחרים.

מחד גיסא, שקלול כל המספרים הללו, מורה שעד היום האובדן של הכוח הלוחם של חמאס, בהרוגים, פצועים ועצורים, גדול פי-שלושה מן הכוח שעמד לרשות ארגון זה בראשית אוקטובר 2023. אולם מאידך גיסא, לפי צה"ל, לחמאס עדיין יש כ-20 אלף לוחמים, רובם צעירים שגויסו לשורותיו במהלך המלחמה.

יש קושי לוגי לקבל את נתוני צה"ל, שכן לחמאס לא הייתה דרך לפצות על האבדות שהוא ספג על-פי הנתונים שצה"ל הפיץ, וזאת לנוכח גודלה של האוכלוסייה הבוגרת בעזה (לכאורה, מדובר ב-90-80 אלף גברים לפחות שעברו בשורות חמאס, מתוך 400-250 אלף גברים בגילאי לחימה לפני 7/10) ותנאי השטח ברצועה. היכן ומתי היה ניתן להכשיר עשרות אלפי מגויסים חדשים? ומהיכן הנשק שצריך לציידם בו?

יש קושי לוגי לקבל את נתוני צה"ל, שכן לחמאס לא הייתה דרך לפצות על האבדות שספג על-פי הנתונים שצה"ל הפיץ, לנוכח גודלה של האוכלוסייה הבוגרת בעזה. היכן ומתי הוכשרו וצוידו עשרות אלפי מגויסים חדשים?

יתרה מזאת, העובדה שחמאס פרסם מאות רבות של קטעי וידאו מהמתקפות והמארבים שאנשיו ערכו, מעידה, כי כאשר חמאס יזם פעולה, אזי ברוב המקרים אנשיו הצליחו לצאת מהקרב כמעט ללא אבדות, לשוב אל צוותי התעמולה של הארגון, ולמסור לידיהם סרטונים וצילומים שייערכו בצורה מושכת ויועלו למרשתת.

המספר הרב של הסרטונים ותוכנם מעידים שהם כנראה מכסים את רוב ההיתקלויות שלאנשינו היו בהן הרוגים מאש אויב. מצב זה מעיד על שרידות גבוהה של כוחות אויב ועל כשלים במאמצי הפגיעה בהם.

כמו כן, לו היו לחמאס רבבות רבות של הרוגים, פצועים ועצורים, צה"ל היה אמור לתפוס שלל עשרות אלפי רובים ומטולי RPG, אך עד היום הוצג לראווה רק שבריר מכך.

עדות נוספת, המערערת אמון מלא במספרים שכוחות צה"ל ודובריו מפיצים, טמונה בכך שמספרים אלה עגולים מדי ודומים מדי. בדיווחים יומיים רבים דובר על 50 מחבלים הרוגים, באחרים דווח על 40.

אבל לא זאת בלבד שהמספרים עגולים – נתון האמור לשמש תמרור אזהרה מפני מהימנותם – אלא שפעמים רבות המספר היומי שפרסמנו, היה גדול ממספר הפלסטינים ההרוגים באותו יום על-פי הדיווחים של הרשויות בעזה, שכללו גברים, נשים וטף.

המספר הרב של סרטוני חמאס ותוכנם מעידים שהם כנראה מכסים את רוב ההיתקלויות שלאנשינו היו בהן הרוגים מאש אויב. מצב זה מעיד על שרידות גבוהה של כוחות אויב ועל כשלים במאמצי הפגיעה בהם

פער מספרי זה מותיר אפשרויות אחדות. אפשרות אחת היא שמשרד הבריאות העזתי מפרסם את מספר האזרחים ההרוגים בלבד, ואינו כולל את אנשי חמאס בדיווחיו. תימוכין אפשריים לכך נוכל למצוא בהערכות שהוצגו לאחרונה במחקר בריטי, האומרות שדיווחי הפלסטינים על הרוגיהם מציגים נתוני-חסר: בעוד שמשרד הבריאות העזתי מצביע על יותר מ-46,000 הרוגים עד היום, לדעת הבריטים מספר ההרוגים האמיתי יכול להיות גבוה מ-70,000.

אם נעשה לעצמנו "עבודה קלה" על-ידי סיכום מספרי של נתוני משרד הבריאות בעזה (46,000) בצירוף נתוני צה"ל, המצהיר כי הרג כ-20,000 מחבלים, הרי שנגיע, פחות או יותר לסך ההרוגים העזתים שהמחקר הבריטי מציע. אם אכן זהו המצב, אזי הרגנו כמעט 50 אלף חפים מפשע.

אפשרות אחרת היא שצה"ל מנה כל גבר עזתי שהומת כאחד מכ-20 אלף אנשי חמאס ההרוגים, או שיחידות צה"ליות ניפחו את מספר אנשי חמאס שנהרגו בפועל, ולא ברור איזו מהאפשרויות הללו גרועה יותר.

כפי שנאמר, השאלות לגבי מהימנות הנתונים שצה"ל מציג חשובות במיוחד, כי יש דיון ער על אמינות מספרי ההרוגים ברצועה שהעזתים מפרסמים. במצב הנוכחי, נתוני צה"ל לגבי הרוגי חמאס יכולים להיחשב מהימנים רק אם נתוני משרד הבריאות העזתי על אזרחים הרוגים אמינים גם הם. מדאיג ביותר שנכון לעכשיו צה"ל לא מפרסם נתונים ברורים ומגובים לגבי מספר האזרחים העזתים שנפגעו, בעוד שיש סיכוי סביר שנתוני משרד הבריאות העזתי אמינים.

אם נעשה לעצמנו "עבודה קלה" על-ידי סיכום מספרי של נתוני משרד הבריאות בעזה בצירוף נתוני צה"ל, נגיע, פחות או יותר לסך ההרוגים העזתים שהמחקר הבריטי מציע. אם זהו המצב, אזי הרגנו כמעט 50 אלף חפים מפשע

כולנו מבינים באילו תנאים אנשי דובר צה"ל פועלים, הן בשל קצב הארועים הן בגלל מערכת הלחצים המופעלת כלפיהם. גם ברי שלדובר צה"ל יש שתי תכליות בעלות גוון תעמולתי – ייצוג המדינה כלפי גורמי חוץ, וייצוגו של צה"ל, הארגון שהוא משרת בו, כלפי הציבור בארץ. כל אלה מחייבים בחינה זהירה וביקורתית יותר של המידע שדובר צה"ל מספק, כפי שאנו נוהגים להתייחס לדוברים של ישויות וארגונים אחרים.

לפיכך, מצער הדבר, שרוב המתגאים בהילה של "כתבים" או "פרשנים" צבאיים, אינם נוהגים לבחון באמות-מידה ביקורתיות נתונים שמקורם בדובר צה"ל, ובמקום זאת מהווים שופרו של הדובר או יותר נכון כמדבררי צה"ל "על אזרחי".

יישור הקו עם המערכת הוא חטא לא כלפי המקצוע העיתונאי בלבד, אלא כלפי ציבור הקוראים/מאזינים/צופים. רק כעת, באיחור של יותר מ-400 ימים, יואב זיתון "העז" לבקר את המלחמה, אבל עשה כן בטור דעה מבלי להזכיר שהוא הכתב הצבאי של העיתון.

נקווה שיתמיד בביקורת, אבל מדוע הוא נזכר רק עכשיו לציין, שהמלחמה "כבר נגמרה לפני כשנה בדרום". האם תפקידו לא חייב אותו להגיד זאת לפני חודשים רבים ולא להמתין עד שדונלד טראמפ יורה על סיום הלחימה?

יישור הקו עם המערכת הוא חטא לא רק כלפי המקצוע העיתונאי, אלא כלפי ציבור צרכני התקשורת. רק כעת, באיחור של יותר מ-400 ימים, זיתון "העז" לבקר את המלחמה, אך מבלי להזכיר שהוא הכתב הצבאי של העיתון

האם הסרת הכובע של כתב צבאי לצרכי ביקורת חד-פעמית, מנקה אותו וכתבים אחרים מכל הדיווחים הקודמים? מדוע עדיין איננו רואים ביקורת על נתונים שצה"ל מציג? מסתבר, שרוב הכתבים הצבאיים נותרו משרתיה הנאמנים של המערכת בלבד ולא של כלל הציבור.

חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר ומרצה באוניברסיטת ורשה, ובעבר חוקר באוניברסיטת בזל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,016 מילים ו-1 תגובות
סגירה