בשב"כ מתלבטים לאן ישוחררו האסירים הכבדים

האסירים הכבדים הכלולים בעסקה בין ישראל וחמאס צפויים להשתחרר רק בשלב השלישי של ההסכם, ומדובר ברוצחים השפוטים למספר מאסרי עולם ● ישראל דורשת הגליה של הבולטים בהם, אלה שמסומנים כמי שיחזרו בוודאות לפעילות טרור, אולם בשב"כ הדעות חלוקות ● יש מי שגורס כי מוטב שישהו בגדה - שם לישראל יש חופש פעולה מבצעי מלא - מאשר במדינה כמו טורקיה או קטאר, שבה ישראל לא תוכל לפעול נגדם ● פרשנות

מפגין נגד שחרור מחבלים מחזיק בטופס שחרור מהכלא עם כפות ידיים מגואלות בדם, בהפגנה מול משרד ראש הממשלה ב-28 ביוני 2013 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
AP Photo/Sebastian Scheiner
מפגין נגד שחרור מחבלים מחזיק בטופס שחרור מהכלא עם כפות ידיים מגואלות בדם, בהפגנה מול משרד ראש הממשלה ב-28 ביוני 2013

בסקר בזק שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתחילת החודש, עוד לפני חתימת ההסכם לשחרור החטופים, עלה שכ-70% מהציבור הישראלי תמכו בעסקה והפסקת אש בין הצדדים.

המספרים הללו לא מפתיעים. הם נמצאים בהלימה לסקר אחר שערך ערוץ 12 בנובמבר 2024, אז תמכו בעסקה 71% מהציבור. בחודש ספטמבר 2024, מיד אחרי נאום ה"ציר פילדלפי הוא סלע קיומנו" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עמד אחוז התמיכה בציבור על 61% בעסקה.

הנתונים הללו מצביעים על כיוון ברור: ככל שהתארכה המלחמה – כל שכן אחרי שהחלה הפעולה המחודשת בצפון הרצועה באוקטובר 2024 ועלתה בחייהם של יותר מ 50 חיילי צה"ל – הציבור הישראלי היה מוכן לשלם את המחיר הכבד של שחרור אסירים תמורת החזרת החטופים וסיום הלחימה.

טבען של עסקאות שבויים הוא שהן מספקות התרוממות רוח רגעית לנוכח התמונות המרגשות של חזרת החטופים ארצה וההתאחדות עם המשפחות, ורק לאחר זמן מגיעה ההפנמה של המחיר.

טבען של עסקאות שבויים הוא שהן מספקות התרוממות רוח רגעית לנוכח התמונות המרגשות של חזרת החטופים ארצה וההתאחדות עם המשפחות, ורק לאחר זמן מגיעה ההפנמה של המחיר

בעסקה הנוכחית, לישראל לא הייתה ברירה טובה יותר. מצבם של החטופים מתדרדר מיום ליום, וצה"ל העביר את המסר שמבצעי חילוץ כמעט בלתי אפשריים, במיוחד אחרי הצלחות המבצעים ברפיח בפברואר ובמחנה הפליטים נוסייראת (מבצע ארנון) ביוני.

החטופות ששוחררו אמילי דמארי ודורון שטיינברכר במסוק בדרך לבית החולים, 19 בינואר 2025 (צילום: דובר צה"ל)
החטופות ששוחררו אמילי דמארי ודורון שטיינברכר במסוק בדרך לבית החולים, 19 בינואר 2025 (צילום: דובר צה"ל)

מייד אחרי המבצעים הללו, חמאס העביר את רוב החטופים למנהרות והעביר הוראות ברורות לשומרים: להרוג מייד אם יש חשש לחילוץ ישראלי. את התוצאה הקשה של ההוראה הזו פגשנו בחיסולם של ששת החטופים שהיו בסביבת יחיא סנוואר ברפיח בתחילת ספטמבר.

האסירים "הכבדים" הכלולים בעסקה, רוצחים השפוטים למספר מאסרי עולם, יגורשו כולם מישראל. בשב"כ יש דעות חלוקות לגבי יעד השחרור. ישראל דורשת הגליה מהאזור של הבולטים בהם, אלה שמסומנים כמי שיחזרו בוודאות לפעילות טרור.

האסירים "הכבדים" הכלולים בעסקה יגורשו כולם מישראל. בשב"כ יש דעות חלוקות לגבי יעד השחרור. ישראל דורשת הגליה מהאזור של הבולטים בהם, אלה שמסומנים כמי שיחזרו בוודאות לפעילות טרור

דעה אחת גורסת כי עדיף שישוחררו ליהודה ושומרון, שם לישראל יש חופש פעולה מבצעי מלא, והיא יכולה להגיע אליהם מייד ובקלות יחסית. כך קרה עם משוחררי עסקת שליט שנעצרו ביוני 2014, אחרי חטיפת שלושת הנערים. הם שימשו קלף מיקוח ישראלי.

גירושו ללבנון ב-2010 של בכיר חמאס בגדה, סאלח אל-עארורי מהווה דוגמה הפוכה מדוע הגליה עשויה להיות בעייתית. לימים, עארורי הקים בטורקיה ואחר כך בלבנון את "מטה הגדה" של חמאס.  זה היה המטה המבצעי שהוציא לפועל עשרות פיגועים, בהם חטיפת שלושת הנערים ביוני 2014, שהובילה למבצע צוק איתן.

עארורי היה גם בורג מרכזי בתהליך ההתעצמות של חמאס בעזה, דרך הקשרים שתווה עם איראן וחזבאללה.

סלאח אל אערורי, צילום מסך מ- MEMRI TV Videos
סלאח אל אערורי, צילום מסך מ- MEMRI TV Videos

נוסף לכך, הוא הקים את חמאס לבנון שאפשר לחזבאללה להשתמש בפעילים הפלסטינים במחנות הפליטים בצור כפרוקסי. ירי עשרות רקטות באפריל 2023 לעבר ישראל במהלך חג הפסח, היה בבחינת הוכחת יכולת ונכונות של הארגון לפתוח חזית נוספת עבור ישראל, תחת עינו הפקוחה של חזבאללה.

השהות של עארורי בלבנון יצרה מורכבות לישראל כאשר שאלת חיסולו עלתה לדיון במהלך הימים הראשונים למלחמת השבעה באוקטובר. החשש הישראלי היה לתגובה אלימה של חזבאללה

השהות של עארורי בלבנון יצרה מורכבות לישראל כאשר שאלת חיסולו עלתה לדיון במהלך הימים הראשונים למלחמת השבעה באוקטובר. החשש הישראלי היה לתגובה אלימה של חזבאללה, מעבר לירי שלו באותם ימים לעבר יישובי קו הגבול, ומכאן סכנה להתדרדרות למלחמה כוללת. כזכור, אותם ימים ישראל הגדירה את חזית לבנון כחזית משנית והעדיפה להחזיק אותה "על אש קטנה".

בסופו של דבר, הוחלט בתחילת ינואר 2024 ללכת בכל זאת על החיסול, למרות הסיכון ומתוך הערכה שחזבאללה יגיב אבל לא ירצה להיגרר להסלמה עבור מנהיג פלסטיני, בכיר ככל שיהיה. ההנחה הזו התבררה כנכונה גם בחיסולו של אסמאעיל הנייה בטהרן. אלא שההנחות האלה היו נכונות לשעתן בלבד.

בשלב הזה עדיין לא ברור לאיזה מדינות יגורשו המחבלים הכבדים. בישראל מסרבים לחשוף זאת, וכך גם בצד הפלסטיני. זהות המדינות תקבע את אופן ההתנהלות הישראלי, אם וכאשר יחזרו אותם מגורשים לפעילות טרור. טורקיה וקטאר הן מדינות בהן ישראל לא פועלת, באחרות זה תלוי נסיבות מדיניות והזדמנות מבצעית.

עסמאעיל הנייה מנשק את יחיא סנוואר עם חזרתו לעזה במסגרת עסקת שליט, 21 באוקטובר 2011 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)
עסמאעיל הנייה מנשק את יחיא סנוואר עם חזרתו לעזה במסגרת עסקת שליט, 21 באוקטובר 2011 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)

אפשרות נוספת היא גירוש לרצועת עזה – ויחיא סנוואר הוא הדוגמה לכך. במקרה הזה, ישראל מתעקשת לאמץ את מודל לבנון, כלומר פעולה מיידית כלפי כל איום שיצוץ. נתניהו ממשיך לטעון שיש לו בעניין הזה הבטחה כפולה, גם של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן וגם של הנוכחי דונלד טראמפ.

התרגום של ההבטחות הללו למעשים ישפיע על עיצובה של הרצועה בעתיד, מעבר כמובן לצעדים על הקרקע ביצירת רצועת ביטחון ופריסת חגורת הגנה עבה סביב יישובי העוטף. בישראל מצהירים כי לא זנחו את מטרת המלחמה למנוע מחמאס כל מעורבות שלטונית וצבאית. כדי להגיע למטרה הזו, ובאין חלופה שלטונית אחרת ברצועה, האכיפה באש נראית הדרך היחידה.

מטרת הביניים היא למנוע מחמאס להתעצם שוב ולהגיע לכדי יכולת צבאית שמאיימת על ישראל. המטרה הזו תושג רק על ידי סגירה הרמטית – ככל הניתן – של ציר ההברחות ממצרים. הנושא הזה נמצא בימים אלה בלב הדיונים שמתנהלים בקהיר בין ישראל למצרים.

מטרת הביניים היא למנוע מחמאס להתעצם שוב ולהגיע לכדי יכולת שמאיימת על ישראל. המטרה הזו תושג רק על ידי סגירה הרמטית – ככל הניתן – של ציר ההברחות ממצרים

בנושא הזה לא ברור היכן עומד החזון של שר הבטחון לשעבר יואב גלנט, על מעבר חדש שיבנה במשולש הגבולות עזה-מצרים-ישראל (קרוב מאד למעבר כרם שלום הישראלי) ויהיה מפוקח ומנוטר פיזית וטכנולוגית על ידי שלושה גורמים: מצרים, ישראל וגורמים בינלאומיים.

לקלחת הזו נכנסת הגדה המערבית, עם רשות פלסטינית מעורערת ומרוששת. אחת ההצלחות הישראליות במלחמה הייתה שימור המצב היציב ביהודה ושומרון, המשך התיאום הביטחוני עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ומניעת התפרצות חזית נוספת. חמאס, למרות מצבו, ממשיך לראות בגדה את כר הפעולה הנוח לפעול בו, ובישראל מזהים את זה.

בעניין הזה יש אחידות אינטרס בין ישראל והרשות, אבל האחרונה רוצה ולא יכולה. אמנם הפעולה במחנה הפליטים ג'נין התחדשה אחרי קריסת "הסכם הפסקת האש" שכרתה עם החמושים, אבל לכולם ברור שבמבחן הזה הרשות נכשלה. היא אמנם גילתה נכונות, אבל לא יכולת – וזה מציב סימן שאלה גדול לגבי יכולתה למשול בעזה.

כוחות הביטחון הפלסטיניים במהלך מבצע בג'נין, שבגדה המערבית, 21 בדצמבר 2024 (צילום: נאסר אישתיה/פלאש 90)
כוחות הביטחון הפלסטיניים במהלך מבצע בג'נין, שבגדה המערבית, 21 בדצמבר 2024 (צילום: נאסר אישתיה/פלאש 90)

בהעדר חלופה, את הוואקום השלטוני ימלא חמאס. שלשום, בעת העברת שלוש החטופות לצלב האדום, חמאס הוכיח שיש לו עדיין שליטה ברחוב העזתי, וזו סביר להניח תלך ותשתפר ככל שהפסקת האש תימשך.

בהעדר חלופה, את הוואקום השלטוני ימלא חמאס. שלשום, בעת העברת שלוש החטופות לצלב האדום, חמאס הוכיח שיש לו עדיין שליטה ברחוב העזתי, וזו סביר להניח תלך ותשתפר ככל שהפסקת האש תימשך

מה שמחזיר את ישראל לנקודת ההתחלה של המלחמה הזו: היום שאחרי. אולי גם כאן הנשיא האמריקאי יהיה זה שיכריע – ובמקום ליזום ולתכנן, ישראל תיאלץ שוב להגיב ולהתפשר תחת לחץ.

עוד 996 מילים
סגירה