מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".

וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.

גם אני חוששת מהשלכות צפויות של "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים

המלחמה מאיצה ומחמירה גילויי גזענות. התקשורת החופשית מאוימת, משפחות של מילואימניקים חוות קשיים כמעט בלתי אפשריים. סטטיסטיקות מצביעות על עלייה בהיקפי תאונות הדרכים, משברי הנפש, השתיינות, צריכת הסמים.

חברה החיה על חרבה הולכת ונהיית ספרטנית ומילטריסטית. "את אתוס ההשכלה מחליף האתוס הצבאי", קבע ד"ר רוביק רוזנטל ברשימה שפורסמה ב"הארץ". לדברי ד"ר רוזנטל, לשונאי, עיתונאי וסופר:

"הצבא הוא הכרח, האתוס הצבאי כאתוס בלעדי מוביל אינו הכרח. הוא מכסה על דעיכת כל אתוס אחר".

גילויי רוע ואגרסיביות בחיינו מתרבים והולכים. על כך קוננה דנה ספקטור בטורה הוותיק המתפרסם במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות":

"ועכשיו אני חושבת שזה מאוד מאפיין את החיים במדינה כרגע. מרוב שרע רודף רע אין לנו זמן יותר להתעכב על כל רוע קטן. אפילו לא לתת אמפתיה למי שהרע הקטן הזה דחף אותו אל המדרכה".

ספקטור נזכרה בחברתה:

"שהלכה להזדהות עם עינב צנגאוקר ושירה אלבג וכל האימהות, ואז בדרך חזרה היא הלכה הביתה דרך קפלן ושם איזה שוטר החליט שהיא עוד אנרכיסטית מסוכנת אחת בים של מסוכנים, ופשוט דחף אותה בכוח כזה שהיא נפלה על הכביש ונפצעה. היא לא חזרה משם אותו דבר".

עם זאת ראוי להזכיר כאן גם תופעות ידועות: מאז ה-7 באוקטובר התרבו בחברה האזרחית גילויים יפים, מרגשים, גילויי התנדבות ונדיבות, חמלה ואמפתיה, היחלצות הרואית להצלת חיים.

המלחמה מאיצה ומחמירה גילויי גזענות. התקשורת החופשית מאוימת, משפחות מילואימניקים חוות קשיים. סטטיסטיקות מצביעות על עלייה בתאונות הדרכים, משברי הנפש, השתיינות, צריכת הסמים

מצב המלחמה כבר פוגע קשות בתחומי התרבות והאמנות. כמעט כול מופע ויצירה נתבעים להיות "רלוונטיים". אם לא כן הם צפויים להאשמה באסקפיזם, בבריחה מהמציאות האמיתית. ראה למשל מעשה בתערוכה שהציג אמן מוביל. עיתונאי שבחן את היתכנות הדיווח על אותה תערוכה החליט להימנע מכך, כי הוא לא מצא בתצוגה השתקפות ברורה כלשהי של אימי השנה האחרונה.

על תופעות מעין זאת אמר בראיון יאיר גרבוז, אמן וסופר:

"נראה לי שמושג האמנות התרחב לכיוונים של אילוסטרציה למצב. זה טבעי אבל לא בטוח שזה רצוי, לפעמים זה ילדותי ומביך. לפעמים זו תעמולה פשטנית שרק מתחפשת לאמנות. לא יכול להיות שכל תמונת נוף מתחפשת לאובדן השקט והפסטורליות".

וגובר החשש שמא אירועי ה-7 באוקטובר, היום שאינו נגמר, כבשו את לב היצירה הישראלית, כמעט דחקו כל עיסוק בנושאים אחרים. נראה שהתהליך הזה כבר בעיצומו. על כך כתב ניב הדס במוסף "גלריה" של "הארץ". לדבריו:

"כבר עכשיו אפשר לשכוח מסדרה על שפים תל אביביים, על הגירה לברלין (כאילו יש נושא רלוונטי מזה), על הספקטרום האוטיסטי או על זוגיות רעילה. אינדבידואליזם, הגשמה, שאיפה לקיום נורמלי – אלה יידחקו הצדה".

ניב הדס הצביע על תופעה מדאיגה נוספת – הציפייה מהיצירה להירתם למאמצי הסברה לאומיים:

"וזה כבר מעורר חשש לעתיד היצירה בישראל. וגם חשש להפיכת האמנות הישראלית לאמנות מגויסת שתכליתה הסברתית-לאומית. נכון שמשרד החוץ וערוצי הדיפלומטיה המקובלים כשלו במשימתם במערכה הנוכחית, אבל זה בוודאי לא תפקידם של יוצרי טלוויזיה או כל מדיום אחר לקחת עליהם את האחריות ההסברתית של מדינת ישראל. הפגיעה כאן היא כפולה: לא רק שההירתמות להסברה כובלת את היצירה המקומית לפטריוטיזם ומונעת הסתכלות מורכבת יותר על הדברים, אלא שמטרת העל שלה גם צפויה לכישלון משום שהדבר הכי ברור באמנות מגויסת הוא שהיא מגויסת. איש מכל אותם מכחישי הטבח לא יקנה את הנרטיב שהיא מבקשת לצרוב כל עוד היא מגיעה מהבית עם סטיקר של 'ביחד ננצח'".

מצב המלחמה כבר פוגע קשות בתחומי התרבות והאמנות. כמעט כול מופע ויצירה נתבעים להיות "רלוונטיים". אם לא כן הם צפויים להאשמה באסקפיזם, בבריחה מהמציאות האמיתית

אמנות לא עובדת כך, הבהיר ניב הדס:

"ודאי לא כאשר מדובר בטראומה קולקטיבית שעיבודה נדרש למרחק ולזמן מינימליים לפני השתקפותה ביצירה. דמיינו שפרנסיס פורד קופולה היה מאיץ את צילומי 'אפוקוליפסה עכשיו' כדי להביא לראשונה את התופת של מלחמת וייטנאם".

מציאות המלחמה מולידה בין השאר עיוותי מילים. כך טען חוקר הספרות הפרופסור דן מירון במאמר שפורסם ב"הארץ". בין המילים השקריות הללו לדעתו: תמרון, עצימות, קשיחות, תבהלה. עיוותי המילים נועדו להנדסת התודעה.

המילה "תמרון", לפי מירון:

"הופכת את המלחמה לתרגיל בלתי מזיק שרק במקרה הורג מאות מהמתמרנים ואלפים רבים מבין קורבנותיהם. אותו מושג נועד להרחיק אותנו ממושגים מכוערים כמו הרג ופלישה".

והנה המילה "עצימות" הנלווית לפלישה:

"זאת מילה מחודשת לגמרי הנגזרת ממילה מוכרת ושימושית: עוצמה. היא מלבישה מסכת פורים על מושג הכוח הצבאי. באה לרומם את הנפש, אולי אפילו לרמוז על מושג המעצמה".

הפרופסור מירון טוען שיש פה "הנדוס ציני של התודעה הציבורית לטובת תפיסה מסוימת של המציאות הנוראה אשר בה אנו נתונים".

מציאות המלחמה מולידה בין השאר עיוותי מילים. כך טען חוקר הספרות הפרופסור דן מירון במאמר שפורסם ב"הארץ". בין המילים השקריות הללו לדעתו: תמרון, עצימות, קשיחות, תבהלה

מאמרו של מירון נחתם במה שנעשה למילה המעוברתת "ניטרול":

"הלוא הכול יודעים שבעברית של זמננו לנטרל פירושו להרוג".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.