מדי שישי, זמן קצר לפני כניסת שבת ויציאת היועץ-המשפטי לממשלה המכהן, אביחי מנדלבליט, מהבית לכיוון בית-הכנסת, עומדת משמרת מחאה של מפגינים בכיכר במסלול ההליכה של מנדלבליט. אחרי שמנדלבליט חוזר מבית-הכנסת הביתה בתום התפילה, המשמרת מתקפלת.

הוראות מפקד מחוז מרכז במשטרה מגבילות את מספר האנשים במשמרת המחאה ל-5 לכל היותר, ומגדירה את מיקום עמידתם המדויק. נניח לרגע לעניין חוקיות התקנות. הן בוודאי מנוגדות לחוק הקיים ולהוראות בג"צ

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הוראות מפקד מחוז מרכז במשטרה, עמי אשד, שפורסמו לפני כחודשיים, מגבילות את מספר האנשים במשמרת המחאה לחמישה לכל היותר, ומגדירה את המיקום המדויק שבה עליה לעמוד.

נניח לרגע לעניין חוקיות התקנות; ממילא הן עומדות למבחן בג"צ, שצפוי להכריע בעתירה בנושא בעוד כשבוע וחצי. הן בוודאי מנוגדות לחוק הקיים ולהוראות אותו בג"צ בפסיקה קודמת בעניין אותה מחאה.

סביב הכיכר עומדים בקביעות שלושה שוטרים, כשעוד שוטר על טוסטוס וניידת חגים מסביב וחולפים אחת לכמה דקות באזור. מגבלות מפקד המחוז מונעות מאיתנו ליצור עם מנדלבליט קשר ישיר.

בדיוק כשמנדלבליט חצה את הכביש הצמוד לכיכר, מרחק שלושה מטר ממני, אמרתי: "אל תוותר לו". ב"לו", התכוונתי לנתניהו. לא בצעקה, לא במערכת הגברה. שלוש מילים, בקול רגיל. מי שיצפה בשידור בפייסבוק, ייווכח בזה בעצמו

ביום שישי שעבר, כשמנדלבליט חצה את הכיכר בדרכו לבית-הכנסת, עמדתי בכיכר כחלק מהמשמרת. למען הסר ספק, הוראות מפקד המחוז לא כוללות איסור דיבור.

וכך, בדיוק כשמנדלבליט חצה את הכביש הצמוד לכיכר, מרחק שלושה מטר ממני, אמרתי: "אל תוותר לו". ב"לו", הכוונה לבנימין נתניהו, ראש-הממשלה. ההקשר ברור.

לא בצעקה, לא במערכת הגברה. שלוש מילים, בקול רגיל. מי שיצפה בשידור בפייסבוק, ייווכח בזה בעצמו. הוא גם יראה את מנדלבליט כמו מתלבט לשתיים-שלוש שניות, ואז נעצר באי-התנועה אחרי מעבר החצייה, מחליף כמה מילים עם השוטר ברכב הצמוד ואז ממשיך ללכת. איתו, ממשיכה כל פמליית האבטחה והרכב המשטרתי.

חלפו שתי דקות. אנחנו כבר בהפסקה בין החלק הראשון לשני של המשמרת. מגיע שוטר על טוסטוס. הוא מבקש ממני תעודה מזהה. הוא מודיע לי שאני מעוכב. מגיעה ניידת עם שני שוטרים. אני נלקח לתחנה

חלפו שתי דקות. אנחנו כבר בהפסקה בין החלק הראשון לשני של המשמרת. מגיע שוטר על טוסטוס. הוא מבקש ממני תעודה מזהה. הוא מודיע לי שאני מעוכב. מגיעה ניידת עם שני שוטרים. אני נלקח לתחנה. האשמה: הטרדה והפרת הוראות חוק.

בתחנה אני עובר חקירה, נלקחות ממני טביעות אצבעות. חיפוש גופני. הנוהל הרגיל. אני נשאל בחקירה האם אני מודע להוראות מפקד המחוז (ממ"ז). אני עונה שכן. אני נשאל מדוע הפרתי אותן. אני מתעקש שלא הפרתי.

"מנדלבליט טוען", אומר החוקר ומפרט איך, לשיטת מנדלבליט, פניתי אליו כדי הטרדה והפרתי הוראות ממ"ז.

בתחנה אני עובר חקירה, נלקחות ממני טביעות אצבעות. חיפוש גופני. אני נשאל בחקירה האם אני מודע להוראות מפקד המחוז. אני עונה שכן. אני נשאל מדוע הפרתי אותן. אני מתעקש שלא הפרתי

"מנדלבליט טועה", אני עונה, "אני מוכן שתביאו אותו לכאן ואני אתעמת איתו". באמת שלא הפרתי, באמת שאני מוכן לעימות איתו. כל השתלשלות האירועים אליה התייחסתי בחקירה, מופיעה בסרטון מהמשמרת. תצפו בעצמכם.

*  *  *

היועץ-המשפטי לממשלה לשעבר, מיכאל בן-יאיר, כתב בתגובה לפוסט בפייסבוק, ש"אם זה באמת היה ככה – זה מטורף". בתגובה לפניית האתר "שיחה מקומית" באותו העניין, מסר דובר משרד המשפטים: "היועץ-המשפטי לממשלה אינו מנחה את השוטרים בעבודתם. משטרת ישראל מופקדת על שמירת הסדר הציבורי".

אילו דובר משרד המשפטים היה דובר אמת במשפט הראשון, התגובה של בן-יאיר היתה: "אילו זה באמת היה ככה – זה מטורף. אבל זה לא היה ככה".

זה אכן מטורף, בן-יאיר צודק. בואו נחזור לרגע לתחילת אותו שבוע. מתפרסמים הסיפורים על מעצרם של יונתן אוריך ועופר גולן לחקירה על הטרדת עד. הם באמת הטרידו עד.

זה אכן מטורף, בן-יאיר צודק. בואו נחזור לרגע לתחילת אותו שבוע. מתפרסמים הסיפורים על מעצרם של יונתן אוריך ועופר גולן לחקירה על הטרדת עד. הם באמת הטרידו עד

מנדלבליט מתייחס רשמית ואומר שמדובר במעשה חמור. יש אפשרות, אם כן, שמנדלבליט מבקש להראות שהוא איננו מבדיל בין הצדדים. הוא פלס. אם ככה, הוא, תסלחו לי על הביטוי, לא חכם.

אין סימטריה; ולא רק כיוון שמנדלבליט איננו עד מדינה בפרשת שחיתות של ראש-ממשלה (על-אף שאנחנו קוראים לו בפרסומים שונים, לרבות בהפגנות, כבר חודשים להיות כזה ולהציל את עצמו).

אין, כי אין הקבלה ברמת האיום או ההטרדה. אין כאן הטרדה, נקודה. אני מבקש לחדד: אני לא מיתמם. אני לא חושב שמעשים לא חוקיים עומדים בסתירה למחאה. למעשה, בדיוק להיפך; הרי ככה היתה נראית המחאה לו היה קורה מה שכל מי שלא לוקח בה חלק פעיל אומר: "תראו איך מפגינים בלבנון/הונג-קונג/ספרד וכיו"ב! מתי נהיה כמוהם?!"

אין סימטריה; ולא רק כיוון שמנדלבליט איננו עד מדינה בפרשת שחיתות של ראש-ממשלה (על-אף שאנחנו קוראים לו חודשים להיות כזה ולהציל את עצמו). אין, כי אין הקבלה ברמת האיום או ההטרדה. אין כאן הטרדה, נקודה

יתרה מזאת, אם המשטרה בצד של השלטון המושחת – משטרה לעולם תהיה בצד של השלטון המושחת, אחרת לא היתה נדרשת מחאה – חובה לעשות הכול להקשות עליה. אבל זה במקרה של ביצוע מעשה שמהווה הפרה במודע של חוק. לא זה הסיפור עם "ההטרדה והפרת הוראות חוק" שמנדלבליט ייחס לי.

יתרה מזאת 2, בהרבה הפגנות במסגרת מחאת יום שישי (בטרם כניסת הנחיות הממ"ז לתוקף), כשעוד השתמשנו בהגברה, קראתי ואמרתי לו: "אנחנו עוד ניפגש, מנדלבליט. פנים אל פנים. לא יעזור לך. אתה כבר לא תהיה אז יועץ-משפטי לממשלה, כבר לא יהיו איתך מאבטחים, ואנחנו נבוא אליך לדבר". ואני מוסיף ואומר בהמשך לאותם הדברים, ש"אל דאגה, לא נפגע בך פיסית. רק נסתכל עליך ונבקש ממך שתסביר לנו איך הרשית לעצמך להתנהג ככה, מה חשבת לעצמך?"

ב"להתנהג ככה" הכוונה למעשים כמו העיכוב שלי בשישי לפני שבוע וחצי. הוא דוגמית בשרשרת התנהגויות של מנדלבליט והמשטרה כלפי המוחים. אז מה היה מופרע כל-כך במה שקרה בשישי לפני שבוע וחצי? המובהקות. המובהקות של הטרדה שלא היתה.

נניח, שהייתי צועק לו: "משת"פ", "פחדן", עלוב נפש" – ביטויים שהם אולי בעלי תוקף בהקשרו – היה היגיון מסוים מצדו לראות בהם הטרדה, אם כי יש לומר, שהם עולים בקנה אחד עם חופש הדיבור וזכות ההפגנה

נניח, שהייתי צועק לו: "משת"פ", "פחדן", עלוב נפש" – ביטויים שהם אולי בעלי תוקף בהקשרו – היה היגיון מסוים מצדו לראות בהם הטרדה, אם כי יש לומר, שהם עולים בקנה אחד עם חופש הדיבור וזכות ההפגנה.

אבל, כאמור, לא השתמשתי בביטויים האלה. מה שמוביל אותנו למובהקות החשובה באמת באירוע הזה: עליבות הנפש, הפחדנות, ה"במה אתה מתעסק?!", ה"על מי אתה גיבור?!", או בשפה גבוהה יותר: ראש התביעה הכללית, הסמכות המשפטית הבכירה ביותר, המנחה הבכיר ביותר של המשטרה, מוצא ש"אל תוותר לו" היא אמירה מטרידה, מפרת חוק, אולי אפילו מאיימת; הוא מוצא את האדם שאמר אותה כסיכון שצריך למגר או למצער להעביר לו מסר שילמד לקח.

מנדלבליט חובש סממן יהודי בולט על הראש. הוא עשה דרכו כמדי שישי למקום שהוא סממן יהודי בולט לקיום אקט שהוא סממן יהודי בולט. הוא לא מבין שאין יותר "דוד מול גוליית", אותו סיפור מהמיתולוגיה שאנשים מרקע בעל סממן יהודי בולט כה אוהבים להתפאר בו, מהסיפור הזה?

ראש התביעה הכללית, הסמכות המשפטית הבכירה ביותר, המנחה הבכיר ביותר של המשטרה, מוצא ש"אל תוותר לו" היא אמירה מטרידה, מפרת חוק, אולי אפילו מאיימת; הוא מוצא את האדם שאמר אותה כסיכון שצריך למגר

לא רק חברי המחאה נגד השחיתות והרס הדמוקרטיה חושבים ככה. אני לא יכול לפרט כרגע, בבוא היום כן, אבל האירוע כה זעק לשמיים שגם מי שאינם חלק מהמחאה, אבל בעלי נגיעה אליה, חשבו שהאיש לא רק טעה בגדול, אלא הגזים בענק.

*  *  *

כאן צריך לעצור לרגע לטובת הפרספקטיבה. המחאה בימי שישי החלה בחודש יוני האחרון. הרעיון: מסלול ההליכה של מנדלבליט לבית-הכנסת וממנו הוא הנסיבות היחידות בהן ניתן להיתקל במנדלבליט אישית.

אילו מנדלבליט היה מבקר בימים קבועים ובשעות קבועות בחדר-כושר (לדוגמא), היינו ממתינים לו שם. אבל מנדלבליט לא עדכן אותנו בפעילויות אחרות שלו. לגיטימי; אנחנו משני המתרס. אז אנחנו הולכים על מה שידוע לנו. לגיטימי; אנחנו משני צדי המתרס. אפילו החוק מכיר בלגיטימציה שלנו.

מסלול ההליכה של מנדלבליט לבית-הכנסת וממנו הוא הנסיבות היחידות בהן ניתן להיתקל במנדלבליט אישית. אילו מנדלבליט היה מבקר בימים קבועים ובשעות קבועות בחדר-כושר (לדוגמא), היינו ממתינים לו שם

וכך, עמדו כעשרה אנשים, בשתיקה, נושאים שלטים, שעה שמנדלבליט עשה את דרכו לבית-הכנסת. מה שלא בא בטוב למנדלבליט. התוצאה היתה שמהר מאד, תוך שבוע או שבועיים גג, החלה המשטרה לפעול בשליחות מנדלבליט ולעכב, לעצור, לחקור ולהביא בפני שופט משתתפים במחאה.

מנדלבליט הוא מסוג האנשים שמה שלא בא להם בעיניים מבחינתם לא קיים ומה שלא קיים, לא מטריד ולא מכביד (חוץ מאלוהים). המחאה ההיא – נדגיש שוב ושוב – היתה על-פי חוק ומתווה בג"צ. מנדלבליט הוא הממונה על התביעה הכללית ויועץ-משפטי לממשלה.

וכך, אחרי כמה שבועות שבהם עוכבו, נעצרו, נחקרו, נשפטו והורחקו מהעיר אזרחים שומרי חוק בידי משטרה, שעברה על החוק והוראות בג"צ בשליחות יועץ-משפטי לממשלה, נקבע – שוב בניגוד לחוק והוראות בג"צ – כי המחאה בימי שישי לא תוכל להתקיים לאורך מסלול ההליכה של מנדלבליט בימי שישי, אלא בכיכר המרוחקת כמאה מטר מבית-הכנסת בו הוא מתפלל, אבל מחוץ לטווח הראייה שלו.

הנחת העבודה שלנו היתה שמנדלבליט מבקש להוביל אותנו לעתור לבג"צ ובמקרה כזה, הכדור במגרש שלו. אז אמרנו, אנחנו לא עותרים, איתנו תתמודד ברחוב ואם תצטרך – תפר אתה את החוק. ולכן אמרנו, בבקשה, הוא לא רוצה אותנו ויזואלית, אז הוא יקבל אותנו כבת-קול משמיים והבאנו מערכת הגברה.

התוצאה היתה שהדבר הגביר את החיכוך עם התושבים המקומיים על גבול האלימות. אני מבין את ההכבדה. אני חייב לומר, שתושבי השכונה ברובם לא ראויים לסימפטיה, אבל גם לזה נניח כרגע.

לא ייתכן שמנדלבליט לא היה מודע לזה מלכתחילה. ודאי לא ייתכן שהוא לא היה מודע לזה אחרי שהחיכוך עם התושבים כבר יצא החוצה. המשטרה, מצדה, עשתה ככל יכולתה להתעלות על עצמה: מתברר שבישראל הסמכות הבכירה בקביעת הלכות כניסת שבת ודת היא המשטרה, לא הרבנות.

ואז מתפרסמות הוראות הממ"ז: מוחים רשאים לעמוד בדממה במשמרת מחאה בדרכו של מנדלבליט לבית-הכנסת. המלכוד עגול, כמו הכיכר שאנו עומדים בה. הכל במטרה להתיש, להתעמר, לנצל סמכות לרעה

עוד אנשים נעצרים, עוד אלימות משטרתית קשה נגד מוחים, עימותים עם תושבים, חקירות ומשפטים. ואז מתפרסמות הוראות הממ"ז ומחזירות את המצב לקדמותו: מוחים רשאים לעמוד בדממה במשמרת מחאה בדרכו של מנדלבליט לבית-הכנסת. המלכוד עגול, כמו הכיכר שאנו עומדים בה. הכל במטרה להתיש, להתעמר, לנצל סמכות לרעה.

העתירה נגד הוראות הממ"ז המגבילות הוגשה, אגב, כמה שבועות לפני בחירות ספטמבר, בידי אורן סימון. אלכס שטיין, מינוי של שקד בבג"צ, דאג שהדיון יידחה מספיק שהבחירות יעברו ומי יודע, אולי עד נובמבר כבר יתבהרו העניינים.

יש כאן דפוס. אני מתייחס אליו בכמה טקסטים כדי להמחיש שלא מדובר במעידה או טעות בשיקול דעת. זאת הסיבה שגם כאן אני מרחיב על הפרספקטיבה. אני מבין את מנדלבליט: לא נעים ואפילו מכעיס כשמתברר לבנאדם שאחרים צדקו, ועוד משך כל-כך הרבה זמן.

או כי הוא קלט סופסוף שמישהו התכוון לעשות עליו סיבוב כי הוא נתפס בעיניו חלש ולכן מינה אותו לתפקיד היועץ-המשפטי לממשלה. או מכל הסיבות יחד.

ואולי פשוט כי יש למנדלבליט נגיעה פלילית משלו לפרשיות נתניהו שראש-הממשלה מודע לה היטב. כך או כך, איך שלא הופכים בזה – לא מאשימים את הראי שעל הקיר ולא מוציאים עליו את העצבים. לא חכם.

מה ש"מטורף", כדברי בן-יאיר, הוא שבאופן מודע ושיטתי יועץ-משפטי לממשלה לא מוותר ומנהל מלחמת רדיפה ושותפות להסתה (ע"ע הכתבות "המצבה של מנדלבליט" ו"ככה עובדת אלימות משטרתית" באתר זה), תוך ניצול סמכויותיו ליצירת הפרת חוק מתמשכת.

ולחשוב שהאיש הזה אמון על התביעה הכללית בישראל והוא זה שצריך לעמוד מול נתניהו וארגון הפשיעה שלו. פלא שהוא רק דוחה את ההכרעה בפרשיות נתניהו.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט ממייסדי חבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר