מדי שישי, זמן קצר לפני כניסת שבת ויציאת היועץ-המשפטי לממשלה המכהן, אביחי מנדלבליט, מהבית לכיוון בית-הכנסת, עומדת משמרת מחאה של מפגינים בכיכר במסלול ההליכה של מנדלבליט. אחרי שמנדלבליט חוזר מבית-הכנסת הביתה בתום התפילה, המשמרת מתקפלת.

הוראות מפקד מחוז מרכז במשטרה מגבילות את מספר האנשים במשמרת המחאה ל-5 לכל היותר, ומגדירה את מיקום עמידתם המדויק. נניח לרגע לעניין חוקיות התקנות. הן בוודאי מנוגדות לחוק הקיים ולהוראות בג"צ

הוראות מפקד מחוז מרכז במשטרה, עמי אשד, שפורסמו לפני כחודשיים, מגבילות את מספר האנשים במשמרת המחאה לחמישה לכל היותר, ומגדירה את המיקום המדויק שבה עליה לעמוד.

נניח לרגע לעניין חוקיות התקנות; ממילא הן עומדות למבחן בג"צ, שצפוי להכריע בעתירה בנושא בעוד כשבוע וחצי. הן בוודאי מנוגדות לחוק הקיים ולהוראות אותו בג"צ בפסיקה קודמת בעניין אותה מחאה.

סביב הכיכר עומדים בקביעות שלושה שוטרים, כשעוד שוטר על טוסטוס וניידת חגים מסביב וחולפים אחת לכמה דקות באזור. מגבלות מפקד המחוז מונעות מאיתנו ליצור עם מנדלבליט קשר ישיר.

בדיוק כשמנדלבליט חצה את הכביש הצמוד לכיכר, מרחק שלושה מטר ממני, אמרתי: "אל תוותר לו". ב"לו", התכוונתי לנתניהו. לא בצעקה, לא במערכת הגברה. שלוש מילים, בקול רגיל. מי שיצפה בשידור בפייסבוק, ייווכח בזה בעצמו

ביום שישי שעבר, כשמנדלבליט חצה את הכיכר בדרכו לבית-הכנסת, עמדתי בכיכר כחלק מהמשמרת. למען הסר ספק, הוראות מפקד המחוז לא כוללות איסור דיבור.

וכך, בדיוק כשמנדלבליט חצה את הכביש הצמוד לכיכר, מרחק שלושה מטר ממני, אמרתי: "אל תוותר לו". ב"לו", הכוונה לבנימין נתניהו, ראש-הממשלה. ההקשר ברור.

לא בצעקה, לא במערכת הגברה. שלוש מילים, בקול רגיל. מי שיצפה בשידור בפייסבוק, ייווכח בזה בעצמו. הוא גם יראה את מנדלבליט כמו מתלבט לשתיים-שלוש שניות, ואז נעצר באי-התנועה אחרי מעבר החצייה, מחליף כמה מילים עם השוטר ברכב הצמוד ואז ממשיך ללכת. איתו, ממשיכה כל פמליית האבטחה והרכב המשטרתי.

חלפו שתי דקות. אנחנו כבר בהפסקה בין החלק הראשון לשני של המשמרת. מגיע שוטר על טוסטוס. הוא מבקש ממני תעודה מזהה. הוא מודיע לי שאני מעוכב. מגיעה ניידת עם שני שוטרים. אני נלקח לתחנה

חלפו שתי דקות. אנחנו כבר בהפסקה בין החלק הראשון לשני של המשמרת. מגיע שוטר על טוסטוס. הוא מבקש ממני תעודה מזהה. הוא מודיע לי שאני מעוכב. מגיעה ניידת עם שני שוטרים. אני נלקח לתחנה. האשמה: הטרדה והפרת הוראות חוק.

בתחנה אני עובר חקירה, נלקחות ממני טביעות אצבעות. חיפוש גופני. הנוהל הרגיל. אני נשאל בחקירה האם אני מודע להוראות מפקד המחוז (ממ"ז). אני עונה שכן. אני נשאל מדוע הפרתי אותן. אני מתעקש שלא הפרתי.

"מנדלבליט טוען", אומר החוקר ומפרט איך, לשיטת מנדלבליט, פניתי אליו כדי הטרדה והפרתי הוראות ממ"ז.

בתחנה אני עובר חקירה, נלקחות ממני טביעות אצבעות. חיפוש גופני. אני נשאל בחקירה האם אני מודע להוראות מפקד המחוז. אני עונה שכן. אני נשאל מדוע הפרתי אותן. אני מתעקש שלא הפרתי

"מנדלבליט טועה", אני עונה, "אני מוכן שתביאו אותו לכאן ואני אתעמת איתו". באמת שלא הפרתי, באמת שאני מוכן לעימות איתו. כל השתלשלות האירועים אליה התייחסתי בחקירה, מופיעה בסרטון מהמשמרת. תצפו בעצמכם.

*  *  *

היועץ-המשפטי לממשלה לשעבר, מיכאל בן-יאיר, כתב בתגובה לפוסט בפייסבוק, ש"אם זה באמת היה ככה – זה מטורף". בתגובה לפניית האתר "שיחה מקומית" באותו העניין, מסר דובר משרד המשפטים: "היועץ-המשפטי לממשלה אינו מנחה את השוטרים בעבודתם. משטרת ישראל מופקדת על שמירת הסדר הציבורי".

אילו דובר משרד המשפטים היה דובר אמת במשפט הראשון, התגובה של בן-יאיר היתה: "אילו זה באמת היה ככה – זה מטורף. אבל זה לא היה ככה".

זה אכן מטורף, בן-יאיר צודק. בואו נחזור לרגע לתחילת אותו שבוע. מתפרסמים הסיפורים על מעצרם של יונתן אוריך ועופר גולן לחקירה על הטרדת עד. הם באמת הטרידו עד.

זה אכן מטורף, בן-יאיר צודק. בואו נחזור לרגע לתחילת אותו שבוע. מתפרסמים הסיפורים על מעצרם של יונתן אוריך ועופר גולן לחקירה על הטרדת עד. הם באמת הטרידו עד

מנדלבליט מתייחס רשמית ואומר שמדובר במעשה חמור. יש אפשרות, אם כן, שמנדלבליט מבקש להראות שהוא איננו מבדיל בין הצדדים. הוא פלס. אם ככה, הוא, תסלחו לי על הביטוי, לא חכם.

אין סימטריה; ולא רק כיוון שמנדלבליט איננו עד מדינה בפרשת שחיתות של ראש-ממשלה (על-אף שאנחנו קוראים לו בפרסומים שונים, לרבות בהפגנות, כבר חודשים להיות כזה ולהציל את עצמו).

אין, כי אין הקבלה ברמת האיום או ההטרדה. אין כאן הטרדה, נקודה. אני מבקש לחדד: אני לא מיתמם. אני לא חושב שמעשים לא חוקיים עומדים בסתירה למחאה. למעשה, בדיוק להיפך; הרי ככה היתה נראית המחאה לו היה קורה מה שכל מי שלא לוקח בה חלק פעיל אומר: "תראו איך מפגינים בלבנון/הונג-קונג/ספרד וכיו"ב! מתי נהיה כמוהם?!"

אין סימטריה; ולא רק כיוון שמנדלבליט איננו עד מדינה בפרשת שחיתות של ראש-ממשלה (על-אף שאנחנו קוראים לו חודשים להיות כזה ולהציל את עצמו). אין, כי אין הקבלה ברמת האיום או ההטרדה. אין כאן הטרדה, נקודה

יתרה מזאת, אם המשטרה בצד של השלטון המושחת – משטרה לעולם תהיה בצד של השלטון המושחת, אחרת לא היתה נדרשת מחאה – חובה לעשות הכול להקשות עליה. אבל זה במקרה של ביצוע מעשה שמהווה הפרה במודע של חוק. לא זה הסיפור עם "ההטרדה והפרת הוראות חוק" שמנדלבליט ייחס לי.

יתרה מזאת 2, בהרבה הפגנות במסגרת מחאת יום שישי (בטרם כניסת הנחיות הממ"ז לתוקף), כשעוד השתמשנו בהגברה, קראתי ואמרתי לו: "אנחנו עוד ניפגש, מנדלבליט. פנים אל פנים. לא יעזור לך. אתה כבר לא תהיה אז יועץ-משפטי לממשלה, כבר לא יהיו איתך מאבטחים, ואנחנו נבוא אליך לדבר". ואני מוסיף ואומר בהמשך לאותם הדברים, ש"אל דאגה, לא נפגע בך פיסית. רק נסתכל עליך ונבקש ממך שתסביר לנו איך הרשית לעצמך להתנהג ככה, מה חשבת לעצמך?"

ב"להתנהג ככה" הכוונה למעשים כמו העיכוב שלי בשישי לפני שבוע וחצי. הוא דוגמית בשרשרת התנהגויות של מנדלבליט והמשטרה כלפי המוחים. אז מה היה מופרע כל-כך במה שקרה בשישי לפני שבוע וחצי? המובהקות. המובהקות של הטרדה שלא היתה.

נניח, שהייתי צועק לו: "משת"פ", "פחדן", עלוב נפש" – ביטויים שהם אולי בעלי תוקף בהקשרו – היה היגיון מסוים מצדו לראות בהם הטרדה, אם כי יש לומר, שהם עולים בקנה אחד עם חופש הדיבור וזכות ההפגנה

נניח, שהייתי צועק לו: "משת"פ", "פחדן", עלוב נפש" – ביטויים שהם אולי בעלי תוקף בהקשרו – היה היגיון מסוים מצדו לראות בהם הטרדה, אם כי יש לומר, שהם עולים בקנה אחד עם חופש הדיבור וזכות ההפגנה.

אבל, כאמור, לא השתמשתי בביטויים האלה. מה שמוביל אותנו למובהקות החשובה באמת באירוע הזה: עליבות הנפש, הפחדנות, ה"במה אתה מתעסק?!", ה"על מי אתה גיבור?!", או בשפה גבוהה יותר: ראש התביעה הכללית, הסמכות המשפטית הבכירה ביותר, המנחה הבכיר ביותר של המשטרה, מוצא ש"אל תוותר לו" היא אמירה מטרידה, מפרת חוק, אולי אפילו מאיימת; הוא מוצא את האדם שאמר אותה כסיכון שצריך למגר או למצער להעביר לו מסר שילמד לקח.

מנדלבליט חובש סממן יהודי בולט על הראש. הוא עשה דרכו כמדי שישי למקום שהוא סממן יהודי בולט לקיום אקט שהוא סממן יהודי בולט. הוא לא מבין שאין יותר "דוד מול גוליית", אותו סיפור מהמיתולוגיה שאנשים מרקע בעל סממן יהודי בולט כה אוהבים להתפאר בו, מהסיפור הזה?

ראש התביעה הכללית, הסמכות המשפטית הבכירה ביותר, המנחה הבכיר ביותר של המשטרה, מוצא ש"אל תוותר לו" היא אמירה מטרידה, מפרת חוק, אולי אפילו מאיימת; הוא מוצא את האדם שאמר אותה כסיכון שצריך למגר

לא רק חברי המחאה נגד השחיתות והרס הדמוקרטיה חושבים ככה. אני לא יכול לפרט כרגע, בבוא היום כן, אבל האירוע כה זעק לשמיים שגם מי שאינם חלק מהמחאה, אבל בעלי נגיעה אליה, חשבו שהאיש לא רק טעה בגדול, אלא הגזים בענק.

*  *  *

כאן צריך לעצור לרגע לטובת הפרספקטיבה. המחאה בימי שישי החלה בחודש יוני האחרון. הרעיון: מסלול ההליכה של מנדלבליט לבית-הכנסת וממנו הוא הנסיבות היחידות בהן ניתן להיתקל במנדלבליט אישית.

אילו מנדלבליט היה מבקר בימים קבועים ובשעות קבועות בחדר-כושר (לדוגמא), היינו ממתינים לו שם. אבל מנדלבליט לא עדכן אותנו בפעילויות אחרות שלו. לגיטימי; אנחנו משני המתרס. אז אנחנו הולכים על מה שידוע לנו. לגיטימי; אנחנו משני צדי המתרס. אפילו החוק מכיר בלגיטימציה שלנו.

מסלול ההליכה של מנדלבליט לבית-הכנסת וממנו הוא הנסיבות היחידות בהן ניתן להיתקל במנדלבליט אישית. אילו מנדלבליט היה מבקר בימים קבועים ובשעות קבועות בחדר-כושר (לדוגמא), היינו ממתינים לו שם

וכך, עמדו כעשרה אנשים, בשתיקה, נושאים שלטים, שעה שמנדלבליט עשה את דרכו לבית-הכנסת. מה שלא בא בטוב למנדלבליט. התוצאה היתה שמהר מאד, תוך שבוע או שבועיים גג, החלה המשטרה לפעול בשליחות מנדלבליט ולעכב, לעצור, לחקור ולהביא בפני שופט משתתפים במחאה.

מנדלבליט הוא מסוג האנשים שמה שלא בא להם בעיניים מבחינתם לא קיים ומה שלא קיים, לא מטריד ולא מכביד (חוץ מאלוהים). המחאה ההיא – נדגיש שוב ושוב – היתה על-פי חוק ומתווה בג"צ. מנדלבליט הוא הממונה על התביעה הכללית ויועץ-משפטי לממשלה.

וכך, אחרי כמה שבועות שבהם עוכבו, נעצרו, נחקרו, נשפטו והורחקו מהעיר אזרחים שומרי חוק בידי משטרה, שעברה על החוק והוראות בג"צ בשליחות יועץ-משפטי לממשלה, נקבע – שוב בניגוד לחוק והוראות בג"צ – כי המחאה בימי שישי לא תוכל להתקיים לאורך מסלול ההליכה של מנדלבליט בימי שישי, אלא בכיכר המרוחקת כמאה מטר מבית-הכנסת בו הוא מתפלל, אבל מחוץ לטווח הראייה שלו.

הנחת העבודה שלנו היתה שמנדלבליט מבקש להוביל אותנו לעתור לבג"צ ובמקרה כזה, הכדור במגרש שלו. אז אמרנו, אנחנו לא עותרים, איתנו תתמודד ברחוב ואם תצטרך – תפר אתה את החוק. ולכן אמרנו, בבקשה, הוא לא רוצה אותנו ויזואלית, אז הוא יקבל אותנו כבת-קול משמיים והבאנו מערכת הגברה.

התוצאה היתה שהדבר הגביר את החיכוך עם התושבים המקומיים על גבול האלימות. אני מבין את ההכבדה. אני חייב לומר, שתושבי השכונה ברובם לא ראויים לסימפטיה, אבל גם לזה נניח כרגע.

לא ייתכן שמנדלבליט לא היה מודע לזה מלכתחילה. ודאי לא ייתכן שהוא לא היה מודע לזה אחרי שהחיכוך עם התושבים כבר יצא החוצה. המשטרה, מצדה, עשתה ככל יכולתה להתעלות על עצמה: מתברר שבישראל הסמכות הבכירה בקביעת הלכות כניסת שבת ודת היא המשטרה, לא הרבנות.

ואז מתפרסמות הוראות הממ"ז: מוחים רשאים לעמוד בדממה במשמרת מחאה בדרכו של מנדלבליט לבית-הכנסת. המלכוד עגול, כמו הכיכר שאנו עומדים בה. הכל במטרה להתיש, להתעמר, לנצל סמכות לרעה

עוד אנשים נעצרים, עוד אלימות משטרתית קשה נגד מוחים, עימותים עם תושבים, חקירות ומשפטים. ואז מתפרסמות הוראות הממ"ז ומחזירות את המצב לקדמותו: מוחים רשאים לעמוד בדממה במשמרת מחאה בדרכו של מנדלבליט לבית-הכנסת. המלכוד עגול, כמו הכיכר שאנו עומדים בה. הכל במטרה להתיש, להתעמר, לנצל סמכות לרעה.

העתירה נגד הוראות הממ"ז המגבילות הוגשה, אגב, כמה שבועות לפני בחירות ספטמבר, בידי אורן סימון. אלכס שטיין, מינוי של שקד בבג"צ, דאג שהדיון יידחה מספיק שהבחירות יעברו ומי יודע, אולי עד נובמבר כבר יתבהרו העניינים.

יש כאן דפוס. אני מתייחס אליו בכמה טקסטים כדי להמחיש שלא מדובר במעידה או טעות בשיקול דעת. זאת הסיבה שגם כאן אני מרחיב על הפרספקטיבה. אני מבין את מנדלבליט: לא נעים ואפילו מכעיס כשמתברר לבנאדם שאחרים צדקו, ועוד משך כל-כך הרבה זמן.

או כי הוא קלט סופסוף שמישהו התכוון לעשות עליו סיבוב כי הוא נתפס בעיניו חלש ולכן מינה אותו לתפקיד היועץ-המשפטי לממשלה. או מכל הסיבות יחד.

ואולי פשוט כי יש למנדלבליט נגיעה פלילית משלו לפרשיות נתניהו שראש-הממשלה מודע לה היטב. כך או כך, איך שלא הופכים בזה – לא מאשימים את הראי שעל הקיר ולא מוציאים עליו את העצבים. לא חכם.

מה ש"מטורף", כדברי בן-יאיר, הוא שבאופן מודע ושיטתי יועץ-משפטי לממשלה לא מוותר ומנהל מלחמת רדיפה ושותפות להסתה (ע"ע הכתבות "המצבה של מנדלבליט" ו"ככה עובדת אלימות משטרתית" באתר זה), תוך ניצול סמכויותיו ליצירת הפרת חוק מתמשכת.

ולחשוב שהאיש הזה אמון על התביעה הכללית בישראל והוא זה שצריך לעמוד מול נתניהו וארגון הפשיעה שלו. פלא שהוא רק דוחה את ההכרעה בפרשיות נתניהו.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט מחבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

נגע הסמים הסינתטיים מכה בדרום תל אביב. תושבים קוראים לפעולה והרשויות מגלגלות אחריות

בשבוע האחרון תשומת לב יתרה מופנית (שוב) כלפי דרום תל אביב ושוב בהקשרים בעייתים. מכת הסמים הסינתטיים, המשקפת תופעות התמכרותיות קשות, תקפה את האיזור ותושבי השכונות מיואשים.

צירוף מקרים אומלל של שני גורמים עיקריים יצר את התופעה. פעילות נדל"נית ענפה שהחלה באיזור התחנה הישנה, העירה את הנרקומנים מרבצם והביאה אותם למצוא מקלט בחדרי המדרגות, גני משחקים וספסלים של שכונות דרום העיר. בה בעת ומזה כמה שנים, ייצור ומכירת סמים סינתטיים זולים מתחת לראדר מתרחשים כמעט באין מפריע ומהווים מלכודת לאנשים קשי יום, המוצאים את עצמם מכורים עם תופעות התמכרות להירואין – מסמי פיצוציות.

משרד הבריאות מזהיר שאף שהשמות עדיין זהים – "נייס גאי", "מבסוטון" ו"סופר מריו" – כעת מדובר ב"תרכובות כימיות רעילות הנמכרות בצורה של כדורים, תמיסות לשאיפה ולשתייה, קטורת ותערובות לעישון"

משרד הבריאות מזהיר שאף שהשמות עדיין זהים – "נייס גאי", "מבסוטון" ו"סופר מריו" – כעת מדובר ב"תרכובות כימיות רעילות הנמכרות בצורה של כדורים, תמיסות לשאיפה ולשתייה, קטורת ותערובות לעישון".

סם נוסף שנפוץ מאד בשנים האחרונות הוא קריסטל מת' – מתאמפטמין פסיכואקטיבי, שלפי משרד הבריאות ממכר פי שלושה מקוקאין וגורם לפסיכוזות, הזיות, הפרעות שינה חמורות, בחילות, אירועי לב והתקפי חרדה. גם הסם הזה מאוד זול וממכר ועשוי להביא את המשתמש להתנהלות והתנהגות סכיזופרנית קשה.

התוצאה בפועל היא עשרות רבות של אנשים זרוקים ברחובות דרום תל אביב, עושים את צרכיהם בחדרי מדרגות ומשתקעים בגינות. מעבר למטרד הברור, מדובר גם בפגיעה בבטחונם האישי של התושבים. 

סם נוסף שנפוץ מאד בשנים האחרונות הוא קריסטל מת' – מתאמפטמין פסיכואקטיבי, שלפי משרד הבריאות ממכר פי שלושה מקוקאין וגורם לפסיכוזות, הזיות, הפרעות שינה חמורות, בחילות, אירועי לב והתקפי חרדה

אמש פנתה ח"כ מירב מיכאלי בנושא לשר ארדן בשאלה איך המשטרה מתמודדת עם המצב. הוא טען כי חלה עלייה באכיפה באיזור, אך גם ש"לא כל הפתרונות במשטרה" והפנה את התושבים לראש העיר. עירית תל אביב מצידה לוקחת אחריות חלקית ואת היתר – מגלגלת לפתח המשטרה.

העניין יכול היה אולי היה להיפתר אם היתה קיימת רשות למלחמה בסמים, אך זו נסגרה בשנה שעברה לפי החלטת השר ארדן, ובמקום הוא הורה להקים רשות לטיפול במלחמה בסמים בתוך המשרד לביטחון פנים. אולי זה הגוף שאמור לקחת אחריות?

*  *  *

כך או כך לאור המצב המחריף, השבוע התושבים החליטו לנקוט צעד ולאגד את פעילותם בקבוצת פייסבוק ששמה "דרום תל אביב בקריז". הקבוצה הוקמה על ידי תושבי האזור במטרה לפעול אקטיבית למיגור התופעה. 

בקבוצת "דרום תל אביב בקריז" מעלים תמונות של נרקומנים זרוקים על המדרכות, ומדווחים על עשרות הטרדות. הזוי כמה שהרשויות נטפלות לקנאביס ולצרכנים, אבל ממפגע סמים אמיתי כזה – מתעלמות

הם מעלים תמונות של נרקומנים זרוקים על ספסלים ועל המדרכות, ומדווחים על עשרות הטרדות ומציאות בלתי נסבלת. המצב רע מאד וחייבים לטפל בזה. מצד שני, זה ממש הזוי כמה הרשויות נטפלות לקנאביס ולצרכנים, אבל ממפגע סמים אמיתי כזה – מתעלמות.

משטרת ישראל יכלה להשקיע 20 מיליון שקלים בפרשת טלגראס, אבל לא בתחומי אחריותה העובדה שנגע סמים אמיתי ומסוכן לאין שיעור מציף את הרחובות וגוזל חיי אדם. אני תמהה מה הופך את הקנאביס עבורם לכזה ששווה להשקיע כל כך הרבה משאבים למיגורו, שעה שמעבדות כימיות ביתיות של סמי פיצוציות וקריסטל עובדות חופשי. 

אולי כדאי לשאול את השר ארדן את אותה שאלה רק הפוך – מה כן נמצא בתחומי אחריותה של משטרת ישראל, והאם לא ראוי למנות מפכ"ל קבוע, מינוי שנעדר מהמסיבה מזה כשנה?

דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק" 

רעיון ההדחה חסרת התקדים של ראש ממשלה מכהן, יחד עם התיקו במערכת הפוליטית, יוצרים משבר חוקתי בישראל. המתח הפוליטי הוא גבוה, ורבים חוששים מהסיכון של אלימות פוליטית.

לדברי המכון הישראלי לדמוקרטיה, רה"מ מכהן בצל הדחה מזיק לאמון הצבור במוסדות המדינה ולאופיה כמדינה יהודית ודמוקרטית. יותר מכך, הם טענו שהנורמות הציבוריות דורשות שראש הממשלה יתפטר

לדברי המכון הישראלי לדמוקרטיה, צוות החשיבה היוקרתי ביותר בישראל, אין ספק שראש ממשלה מכהן היושב תחת צלה של הדחה מזיק לאמון הצבור במוסדות המדינה ולאופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יותר מכך, הם טענו שהנורמות הציבוריות דורשות שראש הממשלה יתפטר.

לאנשים שישראל יקרה ללבם יש אחריות להשמיע את קולם ולעמוד מול כל ניסיון לפגוע בלגיטימיות של המערכת המשפטית. המכון הישראלי לדמוקרטיה ציין במיוחד שההחלטה מעלה שאלות לגבי סמכותו של הנשיא לתת את המנדט להקים ממשלה לנתניהו.

אין להשאיר החלטות לגבי עתידו הפוליטי של ראש הממשלה בידי המערכת המשפטית בלבד. לנשיא יש שיקול דעת במידה מסוימת, ויש לו תפקיד מרכזי במציאת פתרון. השמועות הרווחות בירושלים אומרות שהנשיא עשוי להטיל וטו אפילו על האפשרות לבקש מנתניהו להקים ממשלה ו/או להעניק לו חנינה לפני תחילת המשפטים שלו, בעסקה בסגנון ניקסון שתחסוך לאומה מערכת בחירות שלישית, במה שמסתמן כהתקפה על מערכת המשפט ועל בית המשפט העליון.

לדברי הפרופ' למשפט ציבורי יואב דותן, לנשיא יש את הזכות לסמוך על הדעה המשפטית של הפרקליטות, שנתניהו אינו ראוי להתבקש להקים ממשלה, וכי דעה כזו ככל הנראה לא תבוטל על ידי ביה"מ העליון

לדברי יואב דותן, פרופסור למשפט ציבורי באוניברסיטה העברית בירושלים, לנשיא יש את הזכות לסמוך על הדעה המשפטית של פרקליטות המדינה, שנתניהו אינו ראוי להתבקש להקים ממשלה, ושדעה כזו ככל הנראה לא תבוטל על ידי בית המשפט העליון. אם ראש הממשלה, הליכוד, הכנסת, הפרקליטות והנשיא לא יכולים לפתור בעיה זו בהקדם – דבר שלא סביר – אזי בית המשפט העליון יתבקש לפתור אותה. כיצד הוא יכריע?

למעשה שני משפטים מתנהלים. אחד הוא ההדחה הפורמלית נגד ראש הממשלה בגין הונאה, הפרת אמונים ושחיתות. אם הוא לא יתפטר בגלל ההאשמות הללו, רוב הסיכויים שהעניין יגיע לבית המשפט העליון.

לפי העיקרון המשפטי הקיים של טוהר מידות ואמון הציבור המתואר בהמשך, יתכן שבית המשפט העליון יכפה על נתניהו להתפטר. המשפט השני נגד נתניהו מתנהל בבית המשפט של דעת הקהל. כאן התומכים שלו תוקפים ומסיתים נגד מערכת המשפט ונגד מה שמכונים בפיהם פרקליטות ותובע ציבורי חזקים מדי, ובית משפט עליון אקטיביסטי מדי.

אין אלא להצטער על עד כמה הליכוד בראשות נתניהו התרחק מן הליכוד של מנחם בגין, עם הכבוד שהוא רחש לשלטון החוק ולעצמאותו של בית המשפט העליון, כפי שמשתקף באמירתו המצוטטת, "יש שופטים בירושלים."

לפי העיקרון המשפטי של טוהר מידות ואמון הציבור, יתכן שביה"מ העליון יכפה על נתניהו להתפטר. המשפט השני נגדו מתנהל בביה"מ של דעת הקהל. כאן תומכיו תוקפים ומסיתים נגד מערכת המשפט

פרופסור דותן טוען שרוב הציבור רואה את הניסיונות לפגוע בלגיטימיות של בית המשפט העליון ומערכת המשפט. החלטות בית המשפט בתחום של טוהר מידות נהנות מתמיכה ציבורית גורפת. בית המשפט נדמה בעיני הציבור כלוחם חסר פניות ואמיץ נגד שחיתות ממשלתית. החלטות בית המשפט בתחום זה מדגישות את ההתנהגות שאינה משביעה רצון ואת השחיתות בקרב עובדי ציבור בכירים ושל פוליטיקאים, ומחזקות את התדמית והעוצמה של בית המשפט כמגינה על זכויות הציבור, ונגד ניצול הכוח של מנהיגיו.

לגבי שימוע אפשרי של בית המשפט העליון בעניין ההדחה, פרופסור דותן מסביר שבית המשפט העליון, בסדרת החלטות במשך קרוב ל-30 שנה, סיים את תקופות הכהונה ו/או מנע את מינוים של שרים, פקידים בכירים, קציני צה"ל ועובדי ציבור אחרים על בסיס העקרונות של טוהר המידות ואמון הציבור.

החלטות מוקדמות של בית המשפט היו מבוססות על ההאשמות של עברות פליליות חמורות על ידי הממונים. בית המשפט הרחיב את זה לכלול מקרים בהם התנהגותו של הנאשם נתפסה כלא מוסרית, גם אם לא לגמרי פלילית, כגון הטרדה מינית ואפליה.

לגבי שימוע אפשרי של ביה"מ העליון בעניין ההדחה: ביה"מ העליון, בסדרת החלטות במשך קרוב ל-30 שנה, סיים את תקופות הכהונה ו/או מנע מינוי שרים, פקידים בכירים, קציני צה"ל ועובדי ציבור אחרים על בסיס עקרונות טוהר המידות ואמון הציבור

במספר מקרים יותר עכשוויים, ממונים בכירים בצה"ל הגיעו לבית המשפט על יסוד ביטויים של המועמד במדיה, שנראו בעיני העותרים כפוגעים באידאלים של זכויות אדם או זכויות חוקתיות בסיסיות אחרות. למרות שרוב עתירות אלה נכשלו, בכולן בית המשפט שב והדגיש את תפקידו בלהבטיח שממונים בכירים יענו על דרישותיו לסטנדרטים מוסריים גבוהים בשרות הציבור.

ב-2011, מועמדים מובילים לשלושה תפקידים בכירים – רמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה ונציב בתי הסוהר – נאלצו להסיר את מועמדותם לאחר שהאשמות של התנהגות פיננסית או מינית לא ראויה פורסמו במדיה, ואחרי שפרקליט המדינה הודיע שהוא יתקשה להגן על מנויים אלה בבית המשפט.

ב-2011, מועמדים מובילים לשלושה תפקידים בכירים – רמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה ונציב בתי הסוהר – נאלצו להסיר את מועמדותם לאחר שהאשמות של התנהגות פיננסית או מינית לא ראויה פורסמו במדיה

לדברי פרופסור דותן שלושה מקרים אלה במיוחד מנבאים רעות בשביל נתניהו. במקרה אייזנברג (1992), בית המשפט פסק שחבר בכיר לשעבר בשירותי בטחון הפנים (יוסי גינוסר), שהיה מעורב בכיסוי והריגה של שני מחבלים אחרי שנשבו, ושקיבל חנינה מהנשיא, לא יוכל להתמנות לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון מפני שעברו מכתים את טוהר מידות.

במקרה זה המנוי החדש נמנע, ובכך יש תמיכה לטיעון המשפטי שעל הנשיא להימנע מלמנות אדם לנסות ולהרכיב ממשלה, אם טוהר מידות הוכתם על ידי האשמה בעברה פלילית רצינית הכוללת שחיתות מוסרית. אם נתניהו יקבל חנינה לפני המשפטים שלו, יתכן שחוק זה ימנע ממנו מלבקש משרה בכירה גם בעתיד.

דותן מסביר שבמקרה דרעי (1993), בית המשפט פסק שראש הממשלה רבין היה מחויב לפטר את שר השיכון דאז, אריה דרעי, אחרי שהוא הואשם בשחיתות. בית המשפט טען ששר המואשם בעברה פלילית רצינית הכוללת שחיתות מוסרית הפר את הדרישה לטוהר מידות ואמון הציבור. מאז 1993 זהו החוק לשרים נאשמים, וזהו התקדים שקרוב לוודאי יביא לידי התפטרותו של נתניהו.

מעניין לציין שההגנה במקרה דרעי טענה, כפי שיטען נתניהו, שישנו חוק כתוב האומר ששר אינו חייב להתפטר עד לסיום משפטו. לדברי דותן, במקרה של דרעי בית המשפט לא היסס להכניע את החוק הכתוב המפורש

מעניין לציין שההגנה במקרה דרעי טענה, כפי שיטען נתניהו, שישנו חוק כתוב האומר ששר אינו חייב להתפטר עד לסיום משפטו. לדברי דותן, במקרה של דרעי בית המשפט לא היסס להכניע את החוק הכתוב המפורש לעקרון המוביל של טוהר המידות ולחשיבותו של אמון הצבור. לכל הפחות אמון הציבור מחייב שאדם המואשם בעברה רצינית לא יוכל לכהן במשרה הבכירה ביותר במדינה.

המקרה השלישי הרלבנטי הוא זה של שלושה ראשי עיר מערים מרכזיות (רוכברגר, 2013). פחות מחודש אחד לפני הבחירות העירוניות, פרקליט המדינה הודיע שבכוונתו להגיש להם כתבי אישום בגין שחיתות.

ראשי ערים נבחרים בבחירות ישירות, אבל בית המשפט אמר, כפי שיטען נתניהו, שהטיעון של דמוקרטיה ייצוגית לא מהווה טיעון מספיק טוב כדי שבית המשפט יפטור את ראשי הערים מהעיקרון של טוהר המידות. לבית המשפט לא היה את הכוח למנוע מראשי הערים להתמודד בבחירות, אך כתב אישום עדיין יוכל למנוע את מינויו של עובד ציבור נבחר אחרי הבחירות, במידה וייבחר.

דותן טוען שכאשר חוקים אלה נוגעים לראש הממשלה המשמעות היא הדחה. הדחה היא חוק מקובל אנגלי מן המאה ה-14 שאיפשר לבית הנבחרים להאשים את שרי המלכים בעברות חמורות, להדיח אותם ולאסור אותם

דותן טוען שכאשר חוקים אלה נוגעים לראש הממשלה המשמעות היא הדחה. הדחה היא חוק מקובל אנגלי מן המאה ה-14 שאיפשר לבית הנבחרים להאשים את שרי המלכים בעברות חמורות, להדיח אותם ולאסור אותם.

באותה תקופה בית הנבחרים ניסה להפחית את כוחו של המלך שהיה עדיין כל יכול. ההדחה הייתה דרך להעמיד במבחן את סמכותו של המלך. בית הנבחרים (הגוף העליון הפרלמנטרי בממלכה המאוחדת) ישב בתור בית משפט וניסה להעניש את הנאשם.

מלכים ומלכות ערערו על נוהג זה והשיבו מלחמה בכך שלא קראו לבית הנבחרים בחזרה. היה אפשר להדיח שרים רק בזמן שבית הנבחרים ישב. אחרי שבית הנבחרים האנגלי גבר על המלך נוהג זה דעך, אך הוא חודש על ידי החוקה האמריקאית, שם הוא נתפס כחלק אינטגרלי של הפרדת הכוחות ושל האיזונים והבלמים בין נשיא ארה"ב, הקונגרס ובית המשפט העליון. היסטורית, הדחה הובילה ליותר מחויבות ושקיפות.

יש הטוענים כי בית המשפט העליון בישראל גזל את הכוח של הרשות המחוקקת והלך מעבר למנדט האקסקלוסיבי שלו לפרש את החוקים שנחקקו על ידי הכנסת. בכל זאת, מאז ייסודו בתקופת הבריטים, ניתנה לבית המשפט סמכות שיפוטית רחבה לשמוע ולהכריע בעניינים "שחיוני להכריע בהם כדי שייעשה צדק".

חוק היסוד (1980) אמר שבמקרה של שאלה שאין לה מענה על ידי חקיקה, תקדים או אנלוגיה, בית המשפט נקרא ליישם את "העקרונות של חרות, צדק, הגינות ושלום, כפי שנחזו על ידי מורשת ישראל"

בתי משפט קיבלו הוראה ליישם את החוק האנגלי המקובל ואת עקרונות ההגינות במקרים של בעיות שלא נפתרו על ידי החוק העות'מאני או החקיקה החדשה. מושג ה"לקונה" – מילוי הפער – עודד יצירתיות משפטית השוואתית לפי מיטב המסורות של החוק האנגלו-אמריקני.

ב-1980, כאשר בוטלו פורמאלית כל הקשרים לחוק האנגלי המקובל, נולד חוק מקובל חדש ייחודי ישראלי. חוק היסוד (1980) אמר שבמקרה של שאלה שאין לה מענה על ידי חקיקה, תקדים או אנלוגיה, בית המשפט נקרא ליישם את "העקרונות של חרות, צדק, הגינות ושלום, כפי שנחזה על ידי מורשת ישראל".

הדחה אפשרית של ראש הממשלה בנימין נתניהו על יד בית המשפט העליון של מדינת ישראל היא נסיון לשים סוף לשנים של הזנחה חקיקתית ולהעלות את הסטנדרטים המוסריים של מנהיגים פוליטיים בישראל.

הדחה אפשרית של ראש הממשלה בנימין נתניהו על יד ביה"מ העליון היא נסיון לשים סוף  לשנים של הזנחה חקיקתית ולהעלות את הסטנדרטים המוסריים של מנהיגים פוליטיים בישראל

גם אחרי הרשעתם של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ושל הנשיא משה קצב, ורשימה ארוכה של פוליטיקאים בכירים בגין עברות פליליות, הכנסת לא הצליחה לפעול בהתאם להמלצות ועדת שמגר (2008). הוועדה הכינה קוד מוסרי עבור שרים, בכוונה לקדם התנהגות ראויה על ידי חברי כנסת, שהם נאמני הציבור, על מנת לקדם רווחה כללית, שקיפות וממשל תקין.  הקוד המוצע דורש מחברי כנסת לקיים, בין השאר, ערכים כגון יושר, מנהיגות, נאמנות לערכי המדינה, ועבודת צוות.

הכנסת לא עשתה דבר. בית המשפט העליון נאלץ לפעול בתוך הקשר זה של אפתיה, כדי לעורר סטנדרטים של מנהיגות, כי הכנסת לא פעלה. חוסר הפעולה של הכנסת יצר ואקום בו בית המשפט פיתח סטנדרטים מוסריים ומקצועיים גבוהים עבור עובדי ציבור בכירים ופוליטיקאים, כדי לשפר את איכות המנהיגות ואת אמון אזרחי ישראל במדינה ובמוסדותיה.

חוסר הפעולה של הכנסת יצר ואקום, שבו פיתח ביה"מ העליון סטנדרטים מוסריים ומקצועיים גבוהים עבור עובדי ציבור בכירים ופוליטיקאים, כדי לשפר את איכות המנהיגות ואת אמון אזרחי ישראל במדינה ובמוסדותיה

האם עלינו לצפות לפחות ממנהיגינו הפוליטיים? בית המשפט עושה את הדבר הנכון בכך שהוא קבע סטנדרטים מוסריים גבוהים עבור מנהיגינו. לציבור יש את הזכות לדרוש את זה. לבית המשפט ניתנה הסמכות לפרש את החוקים וזה צריך להיעשות בדרך שמקדמת מנהיגות טובה יותר ושמכבדת טוהר המידות ואמון הציבור. קביעת סטנדרטים מוסריים גבוהים למנהיגים שלנו היא היסוד של טוהר המידות, אמון הצבור ומשילות טובה יותר בישראל.

ממשלת האחדות הרצויה והחיונית צריכה להתחייב  ליישם באופן מידי את הקוד המוסרי לשרים שהומלץ על ידי ועדת שמגר (2008). עד אז "יש שופטים בירושלים".

הדיון המלא על מקרה החוק הנדון

סיימון פינק חי בישראל, נולד וגדל במלבורן, אוסטרליה. למד משפטים, פוליטיקה וכלכלה ומתעניין במדיניות ציבורית. עבד עבור ממשלות ישראל ואוסטרליה וכרגע עובד בבנק בישראל.