היריבות בין מכבי תל אביב למכבי חיפה היא יותר מכדורגל. זהו מאבק בין מרכז לפריפריה, על השליטה בכדורגל הישראלי ואולי אפילו על הישראליות עצמה.

אלו המועדונים העשירים, המפוארים והאהודים ביותר בישראל. המשחק ביניהן, שידוע באווירתו המחשמלת, הוא הנצפה ביותר במדינה, ולא בכדי זכה לכינוי "הסופר קלאסיקו הישראלי". למעלה ממאתיים פעמים נפגשו שתי הקבוצות על כר הדשא בהיסטוריה של המשחק, וההתרגשות, המתח והלחץ מוציאים תמיד מהשחקנים והקהל את המיטב. עד המשחק האחרון.

המשחק בין הקבוצות, שידוע באווירתו המחשמלת, הוא הנצפה במדינה וזכה לכינוי "הסופר קלאסיקו הישראלי". למעלה מ-200 פעם הן נפגשו על כר הדשא וזה הוציא מהן ומהקהל את המיטב. עד המשחק האחרון

המשחק בשבוע שעבר כלל אירועי אלימות מסוכנים וחסרי תקדים. במהלך המשחק, אוהדי מכבי חיפה השליכו חזיזים בוערים אל המגרש בארבע הזדמנויות שונות, שאף פגעו בשחקנים שעל כר הדשא.

לאחר הירידה למחצית, ולאחר דין ודברים בין נציגי הליגה והמשטרה, החליטה המשטרה לא להמשיך את קיום המשחק בשל חוסר היכולת להבטיח את שלום השחקנים והאוהדים.

חרף תגרה שהתפתחה בין השחקנים על הדשא, מפקד מחוז החוף במשטרת ישראל, ניצב יחיאל בוהדנה, הצהיר כי:

"המשחק הופסק בשל זריקת אבוקות מצידה של מכבי חיפה".

אין טהורה כמו אהדת ספורט, ואין תסכול כמו השחתתה. אם כל אוהדי הכדורגל היו כמוני וכמו חברי, לא היה צורך בשוטרים וסדרנים, ויכולנו להסתפק בקורא הכרטיסים האוטומטי.

המצב כרגע הוא שקומץ עברייני אלים קובע את מערכת היחסים בין הקהל למועדון ולמשטרה. הקבוצה הקטנה הזו גורמת לכולנו לסבול מבידוקים מחמירים, כמו הפשטה בכניסה למשחקים, או סגירה של יציעי עידוד לאחר אירועים כפי שהיו בשבוע שעבר.

המצב כרגע הוא שקומץ עברייני אלים קובע את מערכת היחסים בין הקהל למועדון ולמשטרה. אלה גורמים לכולנו לסבול מבידוקים מחמירים, כמו הפשטה בכניסה למשחקים, או סגירת יציעי עידוד

הנזק החמור מכל הוא פגיעה בשמו הטוב של רובו המכריע של קהל אוהדי הספורט. בלתי נתפס שהמשחק האחרון, שהוקדש לכבוד חזרתן של אמילי דמארי ודורון שטיינברכר, בשעה שמשפחותיהן ישבו ביציע, הופסק בשל אלימות מבזה ומחפירה.

ואיפה המשטרה? אנגליה, גרמניה, ארגנטינה ואפילו מצרים התמודדו וממשיכות להתמודד עם עבריינות בספורט, וחלקן הצליחו למגר את התופעה כמעט לגמרי. העובדה שהתמונות שראינו בשבוע שעבר הינן חריגות ולא סטנדרטיות, רק מעלות תהיות גדולות יותר לגבי האפקטיביות שבטכניקות האכיפה של המשטרה, שכלל לא חסרה במגרשי הספורט בישראל.

בגרמניה, למשל, מותר לשתות אלכוהול במגרשים, בארגנטינה מותר להדליק אבוקות, ובאלבניה המשטרה כלל לא נוכחת באיצטדיון – חוקים ופעולות המנוגדים בתכלית למדיניות גופי הביטחון והאכיפה בישראל. דווקא לפני המשחק האחרון דווח כי נעצרו עשרות אוהדים, ובכל זאת המשטרה כשלה בתפקידה.

בכל הקשור לסוגיית אלימות במגרשים, חשוב לקחת בחשבון גם טיפול מונע. מראש, צריך לעודד הגעה של ציבורים מגוונים למגרשי הכדורגל, וכמה צעדים קטנים יכולים לחולל שינוי משמעותי.

לדוגמה, משחקי כדורגל חייבים להתקיים בימי שבת בלבד ובשעות נוחות. כאשר קורה הדבר ההפוך, כמו המשחק של שבוע שעבר שהתקיים באמצע השבוע בשעה שמונה וחצי בערב, מראש נדחקים החוצה ציבורים כמו משפחות לילדים צעירים.

במקביל, נגישות דרכי ההגעה והחזרה לאיצטדיונים חייבות להשתפר. תחבורה ציבורית בשבת זו סוגיה שהיא תפוח אדמה לוהט בקנה מידה לאומי, אבל לכל הפחות אפשר לנסות להכשיר מקסימום מקומות חנייה, או לתגבר את קווי התחבורה הציבורית במועדים סמוכים למשחקים שלא משוחקים בזמן השבת. כולנו נרוויח מכל פתרון יצירתי שיפתח את הכדורגל לקהלים רחבים.

כמו שאלברט איינשטיין אמר "אי שפיות היא לעשות את אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות". כבר שנים ארוכות שאוהדים מקבלים יחס קולקטיבי כאילו היו עבריינים מחד, ומאידך – פורעים ממשיכים להכתיב לכולנו את הטון.

הנזק החמור מכל הוא פגיעה בשמם הטוב של רוב אוהדי הספורט. בלתי נתפס שהמשחק שהוקדש לחזרתן של אמילי דמארי ודורון שטיינברכר, בשעה שמשפחותיהן ישבו ביציע, הופסק בשל אלימות מבזה ומחפירה

המשטרה, ההתאחדות והמועדונים, ביחד, חייבים להסיק מסקנות מכישלונות העבר ולהשתמש באמצעים חדשניים למיגור האלימות בספורט. הענישה חייבת להיות מחמירה יותר, ולצד זאת חשוב למקד את הכוחות רק במחוללי הכאוס ולא שוב להתעלל בקהל האוהדים הרחב. זה לא יכול להמשיך יותר. חייבים לטפל בבעיה מהשורש ולהוקיע את העבריינים מהמגרשים.

דן בר-נר הוא יועץ פוליטי לשעבר, תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי המזרח התיכון, אוהד כדורגל.