ממש אחרי 7 באוקטובר הוזמנתי לפאנל של תוכנית טלוויזיה חשובה, ואמרתי כי לדעתי יש לעשות מייד עסקה של כולם תמורת כולם. נדמה לי שהייתי הראשון שאמר זאת.

כאשר המגישה הדעתנית הביטה בי בעיניים משתוממות, אמרתי כי אנו לא מחויבים לכבד הבטחות לארגון חמאס. קודם נקבל את חטופינו כדי לרפא את פצעינו, נרוקן את בתי הכלא לתוך שטח הריגה עתידי, והמלחמה עם חמאס לא תברח לשום מקום. זאת מלחמה לזמן רב. מתוך מבט עיניה של המגישה הבנתי שאני גמרתי את הקריירה עם הפאנל שלה, מה שפינה לי זמן איכות לעבודה יוצרת.

המגישה הדעתנית הביטה בי בהשתוממות, אמרתי כי אנו לא מחויבים לכבד הבטחות לחמאס. קודם נקבל את חטופינו כדי לרפא את פצעינו, נרוקן את בתי הכלא לשטח הריגה עתידי, והמלחמה עם חמאס לא תברח

ועכשיו בואו נדמה לעצמנו מה היה קורה אילו הייתה לנו ממשלה שבאמת אכפת לה מן המדינה ולא מן הסקטורים המרכיבים אותה, וזה מה שהיינו עושים.

אבל, כידוע, הממשלה לא הלכה על זה, מכיוון שהפילוג שהעמיק בעם דווקא התאים לה, ומבחינתה היו לה מטרות מלחמה אחרות: גירוש העזתים למצרים ובניית התנחלויות בעזה. שחרור מחבלים מסוכנים לגדה לא היה עובר את בצלאל סמוטריץ' ואת איתמר בן גביר.

הסיבה האמיתית לכך שהממשלה איחרה לרדת לפילדלפי הייתה כי קיוותה שהעזתים יחצו את הגבול למצרים, ולא רצתה לחסום אותם. ההכרזות של בן גביר הדליקו נורות אדומות במצרים, והיא מיהרה להגביה את החומות החוסמות את הטרנספר "מרצון".

כאשר היה ברור שהגירוש למצרים לא רלוונטי, בנימין נתניהו גילה את "הניצחון המוחלט". הוא סגר את מעבר רפיח, כדי להשאיר את כרם שלום כמעבר היחיד, שדרכו קטאר העבירה סולר לבתי החולים במסגרת ההומניטרית. אבל יש לחשוש שבנזין בכמויות גדולות נעלמו במנהרות חמאס.

סגירת מעבר רפיח גם סילקה מדרום הרצועה את כניסת הסיוע של סעודיה, אינדונזיה והאמירויות. כמו שטורקיה הקימה במשך זמן רב באידליב את כוחותיו של מוחמד אל-ג'ולאני שאחר כך התפרסו בכל סוריה – כך באזור רפיח תוכנן להתגבש גרעין הממשל שיחליף את חמאס, ללא נוכחות ישראל, ובהמשך להתפרס צפונה תחת פטרונות מדינות ברית אברהם.

בשיחות שהיו לי אז עם גורמים ערביים מתנגדי חמאס והאחים המוסלמים, הם מסרו לי כי הגורמים המוכנים ליצור אלטרנטיבה לחמאס חייבים לגיטימציה של הרשות הפלסטינית, כדי לקבל הסכמה של העולם הערבי.

בשיחות שהיו לי אז עם גורמים ערביים מתנגדי חמאס והאחים המוסלמים, הם מסרו לי כי הגורמים המוכנים ליצור אלטרנטיבה לחמאס חייבים לגיטימציה של הרשות הפלסטינית, כדי לקבל הסכמה של העולם הערבי

המודל הזה שאמור היה להחליף את חמאס, יוכל אחר כך להתפרס בגדה, אבל רק אחרי שיצליח בעזה – ועם הבטחה ישראלית לכך שהיא מסכימה לאפשר את הרחבת המודל לגדה.

חוץ מן ההיבט הכלכלי יש גם את ההיבט המכריע של החינוך. לאמירויות של תוכנית לימודים של סובלנות דתית והתנגדות לג'יהאד, ותוכנית הלימודים של אינדונזיה היא חילונית. תוכנית ההעשרה הדתית מדגישה את מימוש הפוטנציאל האישי ולא בניית חברה ג'יהאדיסטית.

כל זה לא קרה, אבל לחלום מותר, ואולי בכל זאת תהיה הזדמנות נוספת לכך בעתיד.

לצערנו, הנשיא דונלד טראמפ העלה מן האוב את הטרנספר, מה שרק יסבך את המטרה העיקרית שלו, והיא כינון ברית סעודיה ישראל. זאת מכיוון שכעת, במקום להתמסר למטרה הגדולה של צירוף ישראל למזרח התיכון באגרוף קמוץ מול איראן, נצטרך להתקוטט עם בעלי בריתנו העתידיים על עניין המנוגד לאינטרסים שלנו.

מדוע? הגירת עזתים לירדן תזעזע את הדמוגרפיה השבירה של הממלכה ההאשמית, כי היא תחזיר שוב את הפלסטינים למעמד של רוב, מה שהבדואים לא יסכימו לו.

גם הפלסטינים בירדן לא יסכימו, כי כוונתם להשתלב בירדן, ונוכח החשדנות הבדואית, וצירוף עזתים שטופי מח של חמאס, זה ממש ממש לא מה שהם רוצים.

ובכלל, בירדן עצמה יש הבחנה בין פלסטינים מן הגדה, שיש להם "מספר לאומי", מעין תושבות קבע, לבין העזתים, שאין להם שום מעמד אזרחי.

הגירת עזתים לירדן תזעזע את הדמוגרפיה השבירה של הממלכה ההאשמית, כי היא תחזיר שוב את הפלסטינים למעמד של רוב, מה שהבדואים לא יסכימו לו. גם הפלסטינים בירדן לא יסכימו, כי כוונתם להשתלב בירדן

לגבי מצרים, היא שקועה במאבק מול האחים המוסלמים. העזתים, ששהו במצרים בימי הסער הערבי, התגייסו מייד לצד האחים המוסלמים שחתרו נגד הממשל, והיה להם חלק מכריע בהתנפלות על בתי הכלא כדי לשחרר את אסירי האחים המוסלמים. בהמשך התברר שהיה להם משקל סגולי בהדחת הנשיא חוסני מובארכ והכתרתו של מוחמד מורסי לנשיא הראשון של האחים המוסלמים בקהיר, לעבד אל פתח א-סיסי אין סיבה לחדש את הסכנה עם הצפת מצרים בעזתים שטופי אינדוקטרינציה ג'יהאדיסטית.

ריכוז העזתים בסיני לא עוזר הרבה, כי אם נפתח הגבול בסיני לחזית טרור ולחידוש הקשר בין חמאס לשבטים הבדואים – זה עלול לסכן גם את מצרים וגם את אילת.

מצרים של א-סיסי מחדשת את איומי המלחמה נגד ישראל, והמלך עבדאללה הירדני אמר כי טרנספר לירדן הוא קו אדום שעלול לשמש קזוס-בלי.

יש לזכור, שמדינות המפרץ כבר סילקו את הפלסטינים מתחומם בגלל תמיכתם בסדאם חוסיין, ואפילו העיראקים סילקו אותם לסוריה ולטורקיה אחרי הפלת סדאם חוסיין. אין באופק מדינה ערבית שתשמח לקלוט אותם. אפשר לומר כי הערבים אוהבים את הבעיה הפלסטינית, אבל לא אוהבים את הפלסטינים.

אז בגלל חזון הטרנספר, שהוא מנוגד לאינטרסים של ישראל, במקום לעסוק בבניית ברית המזרח התיכון – ניאלץ להתכונן לסכנות מחזיתות חדשות.

למרות כל זאת – המציאות הקיימת, שבה מיליוני עזתים צפופים בבקבוק חסר מוצא, גם הוא רע מאוד ולא אנושי. הבעיה היא לא שצריך לנייד אותם ממקום למקום, אלא שאין להם חופש תנועה בשטחם, והיציאה והכניסה לעזה היא לא על פי בחירתם.

אין באופק מדינה ערבית שתשמח לקלוט את הפלסטינים. בגלל חזון הטרנספר, המנוגד לאינטרסים של ישראל, במקום לעסוק בבניית ברית המזרח התיכון – ניאלץ להתכונן לסכנות מחזיתות חדשות

דיברתי בזמנו עם גורמים ערביים על האפשרות לבנות בעזה נמל, שיהיה פתח לסיוע הומניטרי, ובכלל לתנאי כלכלה בסיסיים, ואז כל אחד יוכל להחליט באופן אינדיבידואלי אם ברצונו לצאת לעזה או לבוא לעזה, כמו כל אזרח בעולם. נאמר לי אז שזה יכול לעבוד, בתנאי שלא ישראל תהיה בעלת השליטה בנמל. אם אנו מדברים על החלפת חמאס במדינות ערב המתונות ואינדונזיה, אז אולי במקום לשגות בפנטזיות מזיקות פשוט נבנה נמל ובא לעזה גואל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.