פליטים עזתים עוברים במסדרון נצרים מדרום רצועת עזה צפונה לעיר עזה, 27 בינואר 2025. (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)
Omar AL-QATTAA / AFP

הטרנספר של טראמפ עשוי להפוך לקלף מיקוח מול ערב הסעודית

חלום הגירוש מעזה עשוי לרדת מהפרק במסגרת תהליך הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית ● הקרב על השליטה בסוריה רק התחיל ● ערב הסעודית שוקלת לרענן את ההמנון ● בחסות המלחמה במהגרים לאירופה, סחר העבדים פורח בתוניסיה ● והיום ב־2012: מהומות פורט סעיד ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

חלומות הגירוש של טראמפ מתנגשים עם המציאות

השבוע הטיל דונלד טראמפ פצצה שהתקבלה בהתלהבות בקרב תומכי הטרנספר בישראל, אך עוררה זעזוע בכמה משטרים באזור. נשיא ארה"ב הציע להעביר חלק נרחב מאוכלוסיית עזה למדינות אחרות, בהן מצרים וירדן. כשנשאל האם מדובר בקליטה זמנית או קבועה, השיב: "שתי האופציות נמצאות על השולחן".

בישראל מדברים על טרנספר של פלסטינים כבר עשרות שנים. יגאל אלון ניסה לקדם העברה לפרגוואי, מאיר כהנא חלם בקול על טרנספר לירדן – אך דבר מזה לא קרה. הגירה פלסטינית קיימת, כמו בכל מדינה, אך לא בהיקפים שמדמיינים תומכי הרעיון.

טראמפ, שהציג את "פתרון הקסם" הזה בהתלהבות, אינו מודע למצב השברירי של מדינות האזור, שבעבר ניצלו את הסוגיה הפלסטינית כנשק פוליטי נגד ישראל וכיום עלולות להיפגע בעצמן.

בעבר ישראל העבירה פלסטינים מהשפלה ומהדרום לעזה, וכך הפכה הרצועה למוקד טרור. מי שסבור שגירוש העזתים למצרים או לירדן יסלק את הבעיה – שיחשוב שוב, כי במצב כזה גם מצרים וירדן יהפכו לעזה

במצרים, סוגיית העברת פלסטינים לסיני הפכה לכלי בהאשמות הדדיות בין המשטר לאחים המוסלמים על בגידה באינטרסים הלאומיים. בירדן, תרחיש כזה עלול לערער את יציבות השלטון ולהוות סכנה לקיומו של בית המלוכה ההאשמי.

אך מה שחשוב יותר הוא שגם אם התרחיש הזה, על אף היותו מנותק מהמציאות, יתממש – הוא לא יפתור את הבעיה הפלסטינית של ישראל. בעבר ישראל העבירה פלסטינים מהשפלה ומהדרום לעזה, וכך הפכה הרצועה למוקד טרור. מי שסבור שגירוש העזתים למצרים או לירדן יסלק את הבעיה – שיחשוב שוב, כי במצב כזה גם מצרים וירדן יהפכו לעזה.

פליטים עזתים צועדים לעבר העיר עזה, 27 בינואר 2025, לאחר שחצו את מסדרון נצרים מדרום רצועת עזה (צילום: AFP)
פליטים עזתים צועדים לעבר העיר עזה, 27 בינואר 2025 (צילום: AFP)

כיום, דרך אגב, רבים מתושבי עזה היו עוזבים אותה בשמחה, אך לא למצרים או לירדן, שם הם יישארו זרים בלתי רצויים, נטולי זכויות בסיסיות.

התסריט הריאלי יותר הוא שאף עזתי – למעט בעלי המאה המסוגלים לשלם שוחד – לא יעזוב את הרצועה, לא למצרים, לא לירדן ולא לאינדונזיה. אולם, אפשרות הגירוש עשויה לרדת מהפרק, למשל, במסגרת תהליך הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית.

כרגע, ריאד מכחישה בתוקף אפשרות להסכם ללא אופק מדיני ברור לפלסטינים. נותר לראות אם תהיה מוכנה לפשרה מצומצמת אך משמעותית עבור וושינגטון וירושלים – בתמורה לאי גירוש העזתים

אם איחוד האמירויות מנעו את סיפוח בקעת הירדן, האם ערב הסעודית תהיה זו שתממן את הגירוש? כרגע, ריאד מכחישה בתוקף אפשרות להסכם ללא אופק מדיני ברור לפלסטינים. נותר לראות אם תהיה מוכנה לפשרה מצומצמת אך משמעותית עבור וושינגטון וירושלים – בתמורה לאי גירוש העזתים מעזה ההרוסה.

אחמד א־שרע בחר בעצמו לנשיאות סוריה

בתחילת דצמבר, עם נפילת דמשק ובריחת בשאר אל־אסד מסוריה, הבטיח אבו מוחמד אל־ג'ולאני – שהחזיר לעצמו מאז את שמו המקורי, אחמד א־שרע – כי סוריה תיכנס לתקופת ביניים של חצי שנה. במהלך תקופה זו, ארגונו היאת תחריר א־שאם יחזיק בשלטון, אך לטענתו, רק עד לקיום בחירות וכינון חוקה חדשה.

המנהיג בפועל של סוריה, אחמד א-שרע, המכונה גם אבו מוחמד אל-ג'ולאני (צילום: AFP)
המנהיג בפועל של סוריה, אחמד א־שרע (צילום: AFP)

כבר אז היו רבים שהטילו בכך ספק – שליטים נוטים להיאחז בכוחם, בין אם אחרי שנים רבות בכס המלכות, הנשיאות או ראשות הממשלה. גם מצבה של סוריה כיום אינו מאפשר באמת קיום בחירות וכינון חוקה חדשה בתוך פרק זמן כה קצר. ההבטחות של א־שרע אולי נשמעו אציליות, אך היו רחוקות מהמציאות.

השבוע, כשהכריז על עצמו כנשיא "זמני", איש בסוריה או במזרח התיכון לא הופתע. אין ספק שהמהלך נועד לחזק את מעמדו של השליט החדש של סוריה ולהעניק לגיטימציה למשטרו לנוכח האיומים הקיימים. עם זאת, ספק אם שינוי התואר מ"שליט" ל"נשיא" הוא הפתרון לבעיות שניצבות בפני יורשי אסד בסוריה.

כעת, א־שרע ותומכיו מגלים שהמסע הקצר שלהם מאידלב לדמשק לא היה נקודת הסיום, אלא רק תחילתו של מאבק ארוך ומתמשך

נכון לעכשיו, ארגונו של א־שרע רחוק משליטה מלאה על מרבית שטחה של סוריה. בצפון, המיליציות הפרו־טורקיות נהנות מתמיכתו הישירה של רג'פ טאיפ ארדואן, מה שהופך אותן לבלתי־ניתנות לפגיעה. השטחים הכורדיים, שבהם מצויים הגז ומשאבים טבעיים חיוניים לכלכלה הסורית, נמצאים תחת חסותה של ארה"ב.

ישראל, כפי שהבהיר השבוע ישראל כ"ץ, אינה מתכוונת לסגת, ואף מעמיקה את נוכחותה בחרמון הסורי. גם במישור החוף לא הכול הולך לפי התכנון – כוחות עלוואים, שבעבר היו נאמנים לאסד וכיום פועלים בעיקר למען עצמם, עדיין נאבקים בו. וגם בדרום לא כולם ששטים לקבל את מרותו.

שר הביטחון ישראל כ"ץ ביקר במוצבי צה"ל בשיא החרמון, 28 בינואר 2025 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
שר הביטחון ישראל כ"ץ ביקר במוצבי צה"ל בשיא החרמון, 28 בינואר 2025 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

כך, אחמד א־שרע נכנס לנעליו של אסד – שליט שניסה לבסס את כוחו, אך נותר תלוי במדינות אחרות ולא הצליח להשיב את השליטה על אזורים נרחבים בסוריה. כעת, הוא ותומכיו מגלים שהמסע הקצר שלהם מאידלב לדמשק לא היה נקודת הסיום, אלא רק תחילתו של מאבק ארוך ומתמשך.

ערב הסעודית הזמינה המנון חדש

ערב הסעודית עוברת בשנים האחרונות שינוי דרמטי. המדינה, שבעבר נודעה באכיפת נורמות חברתיות שמרניות בהתאם לפרשנות מחמירה של האסלאם, מציבה את עצמה מחדש כמרכז מתפתח של בידור, מוזיקה ואמנות.

השבוע דווח כי המלחין הגרמני־יהודי הנס צימר, זוכה שני פרסי אוסקר והיוצר מאחורי פסקולים אייקוניים כמו "מלך האריות", נמצא במגעים להלחין יצירה מקורית בשם "ערביה" בהשראת התרבות והמורשת הסעודית

במסגרת חזון 2030 – התוכנית הכלכלית השאפתנית בהובלת יורש העצר מוחמד בן סלמאן – ערב הסעודית משקיעה בספורט, תיירות וטכנולוגיה. רשות הבידור הכללית, שהוקמה ב־2016, שואפת להגדיל את תרומת ענף הבידור לתל"ג ל־23 מיליארד דולר. כחלק מהמהלך, נפתחו מחדש בתי קולנוע לאחר 35 שנים של איסור, והתקיימו הופעות של אומנים בינלאומיים כמו ג'נט ג'קסון ואלישה קיז.

השבוע דווח כי המלחין הגרמני־יהודי הנס צימר, זוכה שני פרסי אוסקר והיוצר מאחורי פסקולים אייקוניים כמו "מלך האריות", "גלדיאטור", "חולית" ורוב סרטיו של כריסטופר נולאן, נמצא במגעים להלחין יצירה מקורית בשם "ערביה" בהשראת התרבות והמורשת הסעודית.

מסיק מטיס דגל סעודי ענק במהלך מופע אווירי לציון חגיגות יום העצמאות ה־93 של ערב הסעודית בריאד, 23 בספטמבר 2023 (צילום: Fayez Nureldine / AFP)
מסיק מטיס דגל סעודי ענק במהלך מופע אווירי לציון חגיגות יום העצמאות ה־93 של ערב הסעודית בריאד, 23 בספטמבר 2023 (צילום: Fayez Nureldine / AFP)

צימר נפגש עם יועץ החצר המלכותי ויו"ר רשות הבידור הכללית, טורקי אל־שייח', לדיון על "פרויקטים עתידיים" – בהם גם פרשנות מחודשת להמנון הלאומי של הממלכה.

אולם השינוי התרבותי הזה מעורר כעת ויכוח סוער סביב דגל ערב הסעודית – סמל המזוהה עמוקות עם המורשת האסלאמית של הממלכה. הדגל נושא את השהאדה, הצהרת האמונה באל אחד ובשליחותו של מוחמד, והשימוש בו באירועי בידור ותרבות נתקל בביקורת מצד מוסלמים רבים ברחבי העולם.

ערב הסעודית אומנם מנסה לקדם מתיחת פנים ואף שוקלת לרענן את ההמנון הלאומי שלה, אך הדגל שלה, כך נראה, ימשיך לקשור אותה לשורשיה הדתיים והפונדמנטליסטיים

ערב הסעודית אומנם מנסה לקדם מתיחת פנים ואף שוקלת לרענן את ההמנון הלאומי שלה, אך הדגל שלה, כך נראה, ימשיך לקשור אותה לשורשיה הדתיים והפונדמנטליסטיים.

סחר העבדים פורח בתוניסיה

על פי דוח חדש של ארגוני זכויות אדם באפריקה ("סחר מדינתי: גירוש ומכירת מהגרים מתוניסיה ללוב"), האיחוד האירופי, בניסיונו הנואש לבלום את זרם המהגרים, מימן בעשרות מיליוני אירו את כוחות משמר הגבול בלוב ובתוניסיה.

מהגרים ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, שננטשו לטענתם במדבר בידי הרשויות בתוניסיה ללא מים או מחסה, יושבים באזור בלתי מיושב סמוך לעיירת הגבול אל־עסא שבלוב, ב־16 ביולי 2023 (צילום: Mahmud Turkia / AFP)
מהגרים ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, שננטשו לטענתם במדבר בידי הרשויות בתוניסיה ללא מים או מחסה, יושבים באזור בלתי מיושב סמוך לעיירת הגבול אל־עסא שבלוב, 16 ביולי 2023 (צילום: Mahmud Turkia / AFP)

כעת מתברר כי כספים אלו משמשים למעשה למימון מערכת סחר בבני אדם. תוניסיה, המתמודדת עם משבר כלכלי חמור ואי־יציבות פוליטית, הפכה לשותפה בפשעים הללו – בתמורה לתמיכה כספית אירופית.

המצב ההומניטרי בלוב נמצא בשפל חסר תקדים: מהגרים מוחזקים במתקני כליאה מזוהמים, סובלים מרעב, אלימות ועבודות כפייה, בעוד משפחותיהם נדרשות לשלם כופר עבור שחרורם. מי שאינו יכול לשלם נמכר שוב ושוב לרשתות הפשע. מרבית הקורבנות הם מהגרים אפריקאים מסודאן, קמרון ומדינות נוספות ביבשת.

כעת מתברר כי כספים אלו משמשים למעשה למימון מערכת סחר בבני אדם. תוניסיה, המתמודדת עם משבר כלכלי חמור ואי־יציבות פוליטית, הפכה לשותפה בפשעים הללו – בתמורה לתמיכה כספית אירופית

מאז נפילת משטר מועמר קדאפי ב־2011, לוב שקעה באנרכיה ובמלחמת אזרחים. המדינה מפוצלת בין ממשלות יריבות בטריפולי ובבנגאזי, בעוד מיליציות חמושות שולטות על שטחים נרחבים. חוסר היציבות הפוליטי הפך את לוב למוקד של סחר בבני אדם, פשיעה מאורגנת והברחות.

כך פועלת השיטה: כוחות הביטחון התוניסאים עוצרים מהגרים ומעבירים אותם למיליציות לוביות, שם הם נמכרים בשווקי העבדים. נשים נסחרות במחירים גבוהים יותר – כ־100 דולר לאישה – בשל ניצולן כשפחות מין, בעוד מחירם של הגברים נע בין 10 ל־50 דולר. עדויות מזעזעות מתארות התעללויות קשות.

מהגרים מאפריקה בים התיכון בדרכם לחופי אירופה (צילום: AP Photo/Francisco Seco)
מהגרים מאפריקה בים התיכון בדרכם לחופי אירופה (צילום: AP Photo/Francisco Seco)

חולשתו של האיחוד האירופי ניכרת במיוחד: מצד אחד, הוא מתגאה בירידה של 59% במספר סירות המהגרים לאירופה מאז 2021, אך מצד שני, הכספים שהוא מעביר למניעת הגירה מממנים בעקיפין פשעים נגד האנושות.

נכון לעכשיו, לא ברור מה יהיה הצעד הבא של שלטונות אירופה, אך כל עוד לוב שרויה בכאוס, האיחוד ימשיך להתנדנד בין שני קטבים – שמירה על זכויות אדם וניסיון לבלום הגירה בלתי חוקית.

נכון לעכשיו, לא ברור מה יהיה הצעד הבא של שלטונות אירופה, אך כל עוד לוב שרויה בכאוס, האיחוד ימשיך להתנדנד בין שני קטבים – שמירה על זכויות אדם וניסיון לבלום הגירה בלתי חוקית

השבוע בתולדות מזה"ת: המהומות באצטדיון פורט סעיד

ב־1 בפברואר 2012 פרצו מהומות המוניות באצטדיון פורט סעיד שבמצרים, בעקבות משחק בליגה הבכירה בין אל־מסרי לאל־אהלי. לאחר ניצחון 3:1 של אל־מסרי, אלפי אוהדיה הסתערו על יציעי האורחים ועל המגרש, ותקפו באלימות את אוהדי אל־אהלי.

האירוע התדרדר למתקפה אכזרית שכללה שימוש באלות, אבנים, מצ'טות, סכינים, בקבוקים וזיקוקים, כשהתוקפים לוכדים את אוהדי אל־אהלי ביציע. התוצאה הייתה קטלנית: 74 הרוגים ויותר מ־500 פצועים.

אוהדי מועדון הכדורגל אל־אהלי מציגים את דיוקנאות קורבנות המהומות בפורט סעיד נראים באצטדיון בקהיר, 1 בפברואר 2014 (צילום: MOHAMED EL-SHAHED / AFP)
אוהדי מועדון הכדורגל אל־אהלי מציגים את דיוקנאות קורבנות המהומות בפורט סעיד באצטדיון בקהיר, 1 בפברואר 2014 (צילום: MOHAMED EL-SHAHED / AFP)

החלטת המשטרה שלא לפתוח את שערי האצטדיון הותירה רבים מאוהדי אל־אהלי לכודים בפנים, מה שהוביל למותם של חלקם ולפצועים רבים נוספים שנמחצו בניסיון להימלט. האירוע עורר גל מהומות אלימות שנמשך ימים ארוכים, והתפשט לערים מרכזיות כמו קהיר, אלכסנדריה וסואץ.

כוחות הביטחון הגיבו בירי גז מדמיע, מה שהסלים את העימותים ברחובות. המהומות שככו רק ב־13 בפברואר, אך השפעתן נמשכה: במשך שנים לאחר מכן, משחקי כדורגל במצרים התקיימו ללא קהל באצטדיונים.

כוחות הביטחון הגיבו בירי גז מדמיע, מה שהסלים את העימותים ברחובות. המהומות שככו רק ב־13 בפברואר, אך השפעתן נמשכה: במשך שנים לאחר מכן, משחקי כדורגל במצרים התקיימו ללא קהל באצטדיונים

עוד 1,403 מילים
סגירה