לפרדוקסים יש תאריך פקיעה. הם יכולים להתקיים איזה זמן אך אי-הקיימות האינהרנטית שבהם במוקדם או במאוחר תכריע אותם. כך זה עם הממשלה הנוכחית. היא מגדירה עצמה "ימין מלא" אך בפועל זה רק שלט. יש בה אכן ימין, שאף בחלקו קיצוני, אך לכמעט שליש מהקואליציה, החרדים, המונח הזה לא מתאים.
ימניות, במשמעותה המקובלת, באה לידי ביטוי מעשי בגישה לוחמנית וחסרת פשרות כנגד קשת של "אויבים". אלה הם, בראש ובראשונה, ארצות או גופים לאומיים אחרים שנמצאים איתם במצב של עימות.
אצלנו זה התבטא לאחרונה בנחישות הימין הקיצוני להמשיך את המלחמה בעזה אף לאחר החורבן נכבד שנגרם שם והחלשות קריטית של חמאס (כולל יכולתו לקבל תמיכה מחזבאללה, שנפגע קשות בעצמו וכן אובדן נתיבי האספקה מסוריה). אף סיכונה של עסקת החטופים לא השפיע על הנחרצות של הימין הקיצוני להמשיך בלחימה "עד לניצחון".
לפרדוקסים יש תאריך פקיעה. הם יכולים להתקיים איזה זמן, אך אי-הקיימות האינהרנטית שבהם במוקדם או במאוחר תכריע אותם. כך זה עם הממשלה הנוכחית ואוסף הפרדוקסים שבבסיסה
אחרי האויבים ממול יש לקיצונים הימניים אוסף של "אויבים מבפנים". זה כולל מיעוטים, שאצלנו הם הערבים ובמיוחד הפלסטינים בשטחים, שמתקיימים כבר עשרות שנים במצב של העדר זכויות אזרחיות. בנוסף, יש את אלה שהימין הקיצוני מכנה "השמאל" ושבפועל, בקונטקסט הישראלי, מכיל כמעט את כל המרכז הפוליטי במדינה, כולל עיקר הקבוצות המובילות בה.
הימין הקיצוני גם לא מעוניין במערכת שיפוטית עצמאית – כזו שיכולה "להפריע" לו בפעולותיו. לפיכך, גם השופטים הם מטרה, בניסיון לצמצם את סמכותם. במידת הצורך המאבק בהם הופך אף לאישי, תוך כוונה לפגוע במעמדם ויוקרתם. גם נושאי תפקידים ציבוריים, כמו היועצים המשפטיים למשרדי ממשלתיים ואף לממשלה עצמה, כמו גם מנכ"לים של גופים ממשלתיים, הם מטרה להתקפה אם הם בעלי דעה עצמאית.
מבט כוללני מלמד, שזו הדמוקרטיה עצמה שהימין הקיצוני לא אוהב. בעיניו היא מצטמצמת להשגת רוב בבחירות – אחרי כמובן שהם זכו בו (אף אם ברוב קטן), שאז, בראייתם, הממשלה יכולה להעביר חקיקה כעולה על רוחה. בייחוד כך כשלמדינה אין חוקה, כפי שהמצב הוא אצלנו.
בכך מתעלם הימין הקיצוני מהדרישה הבסיסית ביותר של משטר דמוקרטי, שהיא פתיחות למגוון הדעות בחברה בנושאים המרכזיים השונים העומדים בפניה והצורך לחתור להסכמות רחבות בהם, תוך נכונות לפשרות. אלא שסובלנות לאחר ולדעתו זה ממש לא מאפיין של הימין הקיצוני.
כשמתבוננים ברשימה לעיל מבחינים היכן הבעיות האינהרנטיות בממשלה הנוכחית, כאלה שלא מאפשרות לה קיום לאורך זמן. בפועל, שלט "הימין" שמתנוסס בחזיתה מסתיר ניגודים פנימיים עמוקים בה, כי החרדים, שהם מרכיב נכבד בקואליציה, הם לא באמת ימין.
אף מטרות אזרחיות של המדינה – כמו פיתוח תעשייתי, כלכלי, חקלאי וכד'- המשותפות לכל האחרים בה, לא באמת מעניינים את החרדים. הם נעדרים כמעט לגמרי משורות המהנדסים, הרופאים, החקלאים וכד' במדינה.
ראשית, הם בכלל לא חלק מהסיפור של הלאומיות פה. להתגייס כחיילים הם לא מוכנים. אף מטרות אזרחיות של המדינה, כמו פיתוח תעשייתי, כלכלי, חקלאי וכד', המשותפות לכל האחרים בה, לא באמת מעניינים אותם. הם נעדרים כמעט לגמרי משורות המהנדסים, הרופאים, החקלאים וכד' במדינה.
כך שבסך הכל הם בעצם ההפך ממה שימין לאומי אמור להיות. מה שיש להם במשותף איתו זה הרצון לראות בהחלשת העצמאות של המערכת השיפוטית. גם להם, שופטים עם דעה עצמאית מסוגלים "להפריע" במימוש ה"דילים" הקואליציוניים שלהם – שהם עיקר הסיבה לכך שהם טורחים להקים מפלגות ולהשתתף בבחירות של המדינה.
עיקרם של "דילים" אלה מבחינתם הוא לקבל מהמדינה כל מיני פריבילגיות. כאלה שלא פעם מנוגדות למטרות המדינה עצמה. הם דורשים כספים כדי לממן אוכלוסחיה של אברכים, שאינם עובדים. גם לקבל מימון ציבורי לתוכניות לימודים ללא לימודי ליבה, שמשמעותם המעשית היא אי-אפשרות של בוגריהן לעסוק בבגרותם במקצועות משמעותיים במדינה (אף אם ירצו בכך אז). הם גם פועלים להבטיח אי-גיוס לצבא של חרדים.
מצב כזה היה איכשהו אפשר לקבל כל עוד החרדים היו חלק קטן מהאוכלוסיה – כפי שהיה המצב בתחילת המדינה – תוך התייחסות אליהם כאל משמרי מסורות שנפגעו קשות בשואה. אלא שעתה חלקם באוכלוסיה גדל מאוד וצפוי לגדול עוד, מה שמשנה את תמונת המצב מקצה לקצה.
עד כמה הדרך החרדית היא ההיפוך הגדול ביותר למה שהימין דוגל בו, הומחש בבירור במלחמה שהייתה עתה. האחרים נאלצו לשרת תקופות מילואים ארוכות בשל היעדרותם של החרדים מהשורות – מה שעורר התמרמרות עזה גם בקרב אנשי הכיפות הסרוגות. כך שבפועל, הקואליציה הזו, שקוראת לעצמה "ימין על מלא", היא ממש לא כך.
עד כמה הדרך החרדית היא ההיפוך הגדול ביותר למה שהימין דוגל בו, הומחש בבירור במלחמה שהייתה עתה. היעדרותם של החרדים מהשורות עוררה התמרמרות עזה גם בקרב אנשי הכיפות הסרוגות
המעניין הוא שאף המכנה המשותף הדתי בין אנשי הציונות הדתית והחרדים, שמנסים להיתלות בו כהצדקה לחיבור הטבעי בין הקבוצות, לא תופס. למעשה, אין קשרים של ממש בין החרדים ו"הכיפות הסרוגות" והיבדלות החרדים מיתר האוכלוסייה חלה גם עליהם.
הסיבה היא שהחרדים, בניגוד לתפיסה הרווחת (כי החרדים גם לעתים מציגים זאת כך), אינם "יותר דתיים" מאנשי הציונות הדתית. אלא הם בראש ובראשונה קהילה (או אוסף שלהן). היא מעוגנת בדת אך מעבר לכך יש לחרדים קודים שלהם, אופני התנהלות וכללים משלהם, היררכיה מנהיגותית שלהם וכך הלאה. מי שלא חלק מכך, הוא אוטומטית חיצוני להם, גם אם הוא מגדיר עצמו 'דתי'.
מה שמחזיק את ממשלת הפרדוקסים הזו, זה הרצון להישאר בשלטון ולהנות מהכוח ומהשליטה במשאבי המדינה. גם הרצון למנוע את השלטון מ"השמאל", אף שאופן הגדרתו הוא כאמור פיקטיבי. כך גם ההתייחסות המכלילה אליו כ'חילוני' – רבים באופוזיציה הם מסורתיים או אף דתיים (מתונים פוליטית).
הקואליציה הזו חייבת במוקדם או במאוחר לקרוס תחת כובד הפרדוקסים שבבסיסה.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
פרופסור ברג – קואליצית השואה הזדון וההפקרה של ראש ארגון המחבלים, הדיקטטור הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו, לא תקרוס. לא במוקדם ולא במאוחר. היא לא תקרוס כי יש לכל מרכיביה מכנה משותף אחד, שגדול מהשוני. קבלת הדיקטטורה כצורת שלטון מתמשכת. אצל החרדים והחרד"לים זו דיקטטורה רבנית, אצל הבבונים ביביסטים זו דיקטטורת כת שבראשה עומד ביבים שקרניהו מלך ישראל.