ספק אם המצג הנורא של שחרור אוהד בן עמי, אלי שרעבי ואור לוי בשבת האחרונה, נעשה על ידי החמאס בכוונת מכוון לזעזע. לא יעלה על הדעת שהעומד מאחורי ההחלטה לשחרר דווקא את שלושתם, לא הבין את תגובת הזעם הצפויה בישראל על כך, ואת השלכותיה על עמדת ישראל לגבי ההמשך. וכן, גם את התהודה הבינלאומית הביקורתית הקשה לה יגרום – בעיקר בצדו של נשיא ארה"ב.
אם הדבר לא נבע באקראי מהחלטה מקומית של מחזיקי החטופים בדיר אל בלח (אלה שהחטופים פשוט היו בידיהם), קרוב לוודאי שההחלטה נלקחה משום שמצב החטופים החיים האחרים עוד פחות טוב מזה. למסקנה זו הגיע גם דונלד טראמפ, והיא – בנוסף, כמובן, להודעת חמאס על השהיית שחרור החטופים – עומדת ברקע המלצתו לאולטימטום ישראלי לחמאס, לשחרור כל החטופים עד צהרי השבת הקרובה.
כנראה שההחלטה לשחרר את אוהד, אלי ואור נבעה ממצבם הגרוע יותר של החטופים החיים האחרים. למסקנה זו הגיע גם טראמפ והיא – בנוסף להודעת חמאס – עומדת ברקע המלצתו לאולטימטום ישראלי לחמאס
בבית המשוגעים בו אנו מתנהלים כיום באופן כל כך פרדוקסלי, גם משפחות החטופים וגם המשיחיסטים תולים בטראמפ את יהבם: אלה בתקווה לשחרורו יקיריהם כולם, ואלה בציפייה כי יסייע במימוש חזונם המטורף.
אך זה, הנשיא החדש-ישן של ארה"ב, אין דבר שלא נאמר לתיאור "שליפותיו" בדבריו המטופשים, המגוחכים, העילגים, רווי השגיאות, הבלתי בהירים, הסותרים את עצמם, ואלו המשתמעים לפחות לשני פנים. אולם בעניין החטופים, ניכר שקיים אצלו מקום לרגש מסוים של חמלה.
עד כמה הוא אותנטי? קשה לדעת, שכן במהותם של דברים הנוגעים לנעשה בזירתנו, נראה כי מה שמוביל אותו הוא בנימין נתניהו – במישרין, בנושאים עקרוניים (שכנראה תואמו בפגישתם בוושינגטון), או בעקיפין, בתיאומים טקטיים – באמצעות שליחו, השר רון דרמר.
אך טראמפ הוא כמו רכב אוטונומי שאיבד שליטה, ואפילו נתניהו – אמן הפעלת מריונטות בתיאטרון הבובות אותו הוא מנהל בישראל – כושל בהבנת הראש של "אחיו" בוושינגטון, מובך מ"יציאותיו" ולא מסוגל להחזיר אותו למסלול.
אם לא יקרה נס, אנו בפני אסון. החלטת הקבינט בליל ה-11-12 בפברואר, שאימצה את המלצת האולטימטום של טראמפ, מחזירה את מדינת ישראל לימים שקדמו לתחילת התמרון ברצועה, בסוף אוקטובר 2023.
טראמפ הוא כמו רכב אוטונומי שאיבד שליטה, ואפילו נתניהו – אמן הפעלת מריונטות בתיאטרון הבובות שהוא מנהל בישראל – כושל בהבנת הראש שלו, מובך מ"יציאותיו" ולא מסוגל להחזיר אותו למסלול
הסיטואציה איומה במיוחד, כיוון שהסיכוי להשיג את מטרות המלחמה כעת אינו גבוה יותר מזה שהיה מתחילת התמרון ועד הפסקת האש. והמחיר – יהיה ממש בלתי נסבל: החל מאובדן חיי חטופים שבדרך לא דרך הצליחו לשרוד עד כה; המשך בנפילת חיילים נוספים ל-846 שנהרגו עד כה (407 מאז תחילת התמרון); ועד השעיית שיח מתווך עם חמאס, בדרך להסדר. טוב לנתניהו לשמירת קואליציית האימים שלו, ורע מאוד למדינת ישראל.
לא ברור כמה עוד תהפוכות וזמן יידרשו כדי להגיע להסדר, אך בסופו של דבר, הסדר כלשהו יכון. ולכן, ראוי להקדיש דקה לדרך בה שר ההיסטוריה מהתל בנו, לרבות ב"קינג ביבי": אנשי הימין קוראים זה שנים "להעמיד את פושעי אוסלו לדין". אך בעיני כל מי שלא רצה, ועדיין לא רוצה, לראות את ילדיו, נכדיו או ניניו ממשיכים לשאת את חרבם על מותנם לנצח, הקונספט של "הסכם אוסלו" היה בהחלט נכון. הכשל הגדול ביישומו היה בחלוקתו לפרוסות זמן ממושכות, שיצרו למתנכלים לו אין ספור הזדמנויות לקלקל, והם אכן עשו זאת "בהצלחה".
והנה גם פה – במקום להיצמד למודל הדומה ל"מתווה בסקין", ולסיים הסכם כולל תוך שלושה-ארבעה שבועות (והייתה לכך תמיכה בחמאס), ההסדר נחתם לביצוע בשלבים, הנפרסים לאורך זמן ממושך. הפריסה רק יצרה פתח לפורענויות, חבלות והפרעות מכל סוג, דוגמת מה שאנו חווים בימים האחרונים מכוונו של בצלאל סמוטריץ'.
אך אם ב"אוסלו" הטעות נעשתה בתמימות, והתקווה בשני הצדדים הייתה שההסכם אכן יושלם, דומה כי במקרה הנוכחי מתיחת שלב א' על פני 42 ימים, כששלב ב' (כל שכן שלב ג') מצוי על הנייר בלבד – נעשתה בכוונת מכוון מרושעת. לפחות בצד הישראלי, ש"איוורר" לעצמו פתחי מילוט לאורך כל ששת השבועות, כשהסולם לצאת ממנו יהיה להטיל את אשמת ההפרה על החמאס. אז "להעמיד את פושעי אוסלו לדין"? ובכן, ראוי להעמיד קודם את "פושעי ההסדר עם חמאס לדין" (שהם "במקרה" גם אותם "פושעי השבעה באוקטובר").
דומה כי מתיחת שלב א' על פני 42 ימים, כששלב ב' (כל שכן ג') על הנייר בלבד, נעשתה בכוונת מכוון מרושעת. לפחות בצד הישראלי, ש"איוורר" לעצמו פתחי מילוט לאורך ששת השבועות, תוך הטלת האשמה על חמאס
ה"פטיש" שהנחית טראמפ (אולטימטום לחמאס להחזרת כל החטופים עד שבת 14 בפברואר, 1200) הוא מגוחך, כיוון שהוא עצמו העריך ש"ביריוני" חמאס לא יעמדו בו. ובכל זאת, הוא העמיד את ראש ממשלת ישראל, שנצמד לנשיא ארה"ב כנראה בלית ברירה, על מסלול התנגשות מול מנהיגי עזה. צריך רק לקוות שב"Chicken Game" הזה ביבי ימצמץ ראשון וההסכם יימשך כסדרו. אם כך יקרה, כולנו – ובעיקר החטופים ומשפחותיהם; וכוחות הביטחון – נרוויח.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם