"ברבור שחור" הוא תאוריה של ד"ר נסים טאלב, לפיה דווקא אירועים שלא היו ניתנים לניבוי הם בעלי השפעה מכרעת על השתלשלות האירועים העתידית. ובכן, "ברבור שחור", אמנם בצבע בלונד-זהב, החל לשייט במימי המזרח התיכון כבר בשבת, והשבוע העלה הילוך לקצב של סירת מרוץ.
באמצעות מקל הגולף הענק שבידו, דונלד טראמפ נחוש להפוך את העולם על פניו, ודווקא בכיוון הלא-צפוי של השכנת רגיעה ושלום. הנה, בזירה הגלובלית הוא חתר והצליח להביא להפסקת אש בין הודו לפקיסטן; הוא מקדם בעקשנות תיווך להסדר בין רוסיה לאוקראינה; והוא סגר הסכם סחר מחודש, מאוד מתון, עם סין, שכבר הקפיץ את נאסד"ק גבוה-גבוה.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
"גור נהרג במשימה שהיא מזימה נפשעת, וערך החיים שלו היה שווה כקליפת השום. אבל אני לא מקלה על עצמי, אני אומרת ששלחתי אותו לצבא, אני ידעתי שהממשלה פה לא ראויה, שהמדינה הזו לא ראויה. אני חינכתי לזה ואני מכה על חטא" (מעיין, אימו של סמל גור קהתי ז"ל).
אי נכונותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לסיים את הלחימה ולהחזיר את צה"ל לתוככי גבולות ישראל, הובהרה כבר לפני חודשים ארוכים. זאת, משהפר את ההתחייבות החתומה על ידי ממשלת ישראל לעסקה עם חמאס לשחרור החטופים, להפסקת אש ולסיום הלחימה (ההסכם נחתם בדוחה ב-17 בינואר 2025). כזכור, לפיו היה על ישראל להיכנס לדיונים לסכום וביצוע שלב ב', בדרך להשלמתו.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אהבתי את רעיון התארגנות האמהות, אך זה קצת too little too late. חייבים להגיע לפחות למרי אזרחי.
מאז קמה ממשלת הזדון, היא מנצלת היטב לטובתה את כל חולשותיה של המערכת הדמוקרטית במלחמתה נגד אזרחי המדינה. אין אף משרד ממשלתי מתפקד. נחצו כל הקווים האדומים, ונורמלה הטרללת בכל תחום אפשרי. שומרי הסף מאוימים, וראשי המשק החוגגים רווחי עתק, נמנעים מהפעלת לחץ כלשהו על הממשלה הכושלת.
עד עתה, רק המגזר השלישי, עמותות והתארגנויות אזרחיות, הצליחו להפחית את הסבל של שלל הנפגעים והמפונים, ולספק עזרה ותקווה בהעדר תמיכה מינימלית ממשלתית. אך גם סיוע זה יעלם כאשר הממשלה תצליח להעביר את חוק מיסוי העמותות.
במצב זה, רק מרי אזרחי מלא יוכל לעצור את הקפיצה לתהום אליו מוביל הביזיון הנקרא ממשלת ישראל. עד איזה שלב צריך לטפס המרי האזרחי כדי להשיג תוצאה משמעותית קצת קשה לאמוד. האם מרי כזה הכולל סוג של סרבנות להיענות להמשך המלחמה חסרת היעדים יביאנו לפתרון? או יפתה את המדינות הסובבות אותנו לעימות רב זירתי?
לא ירחק היום שהמשך המלחמה יוביל לחרם בינלאומי נגדנו, אשר גם הוא יוכל לשמש תמריץ לעימות כזה.
מאמר של המכון הישראלי לדמוקרטיה של דוקטור עירית שפרן שכותרתו
על החובה לסכן חיילים על מנת להימנע מפגיעה באזרחי האויב…
על אודות
מרכזי המכון
על סדר היום
פרויקטים מיוחדים
אירועים
המחקרים שלנו
תמיכה במכון
En
נגישות
חנות
רשימת תפוצה
twitter
youtube
TikTok
facebook
WhatsApp
Instagram
LinkedIn
© כל הזכויות שמורות למכון הישראלי לדמוקרטיה (ע"ר)
בית
בלוג סיווג ביטחוני
סיכון חיילים
על החובה לסכן חיילים על מנת להימנע מפגיעה באזרחי האויב
בלוג סיווג ביטחוני
על החובה לסכן חיילים על מנת להימנע מפגיעה באזרחי האויב
13 ביולי 2017 | מאת: ד"ר עידית שפרן גיטלמן
וואטסאפ
פייסבוק
טוויטר
דוא"ל
החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה.
השבוע מלאו 11 שנים למלחמת לבנון השנייה בה נהרגו 121 חיילי צה"ל. המלחמה הותירה פצעים מדממים בחברה הישראלית ונתפסה בקרב הציבור ככישלון וכאירוע שחשף אי מוכנות צבאית ומערכתית וכן עורף מוזנח. כמו בפעמים רבות אחרות גם במלחמה זו בלט הקושי הרב של הציבור להשלים עם העבודה שחלק מהמחיר שמלחמות גובות הוא חיילים הרוגים, והדיווחים הממשיכים על אבדות בקרב חיילי צה"ל הלכו ושחקו את חוסנה של החברה ופגעו חמורות במוראל הלאומי. קושי זה הוא חלק מתופעה כמעט מדהימה בחברה הישראלית שהאופן שבו ציבור אזרחיה מחבק ומבקש לתמוך בחייליה מטשטש לעתים קרובות את ההבחנה בין תפקידו של הצבא לבין זה של העורף. המסר שתופעה זו מבקשת להעביר למנהיגים ולמקבלי ההחלטות הוא: תנו לצה"ל לנצח. אנו מוכנים לשבת כמה זמן שצריך במקלטים, להפסיד כמה ימי עבודה שנתבקש, לשלוח חבילות ולתרום לליב"י. רק בלי הלוויות של חיילים בבקשה.
וכך, לצד הוועדות שהוקמו וחילופי כוח הגברא שבוצעו בעקבות המלחמה, הלכה והשתרשה בקרב הציבור וגם בקרב גורמים פיקודיים שונים, אסטרטגיה החותרת ל "אפס סיכון לחיילים".
התפיסה לפיה הכל מותר לעשות על מנת ששיערה משיערות ראשו של חייל צה"ל לא תיפול, כמו גם חוסר ההבנה על ההבחנה המתחייבת – מוסרית ומשפטית – בין אזרחים לחיילים, שבה ועולה כל העת בדיון הציבורי. כך למשל גם ביחס למאמץ הכואב להשבת גופותיהם של חיילי צה"ל השבויים בידי חמאס, העמדה הרווחת בציבור היא שיש להשיב את הגופות לישראל גם אם הדבר כרוך בפגיעה קשה באזרחי עזה. מאמרם של אביו ואחיו התאום של סגן הדר גולדין ז"ל תחת הכותרת "תחזירו את הבנים, נחזיר את החשמל" – משקף, כך ניתן לשער בסבירות גבוהה, את הלך הרוח הציבורי. אם תרצו פעם נוספת – עניי עירך קודמים.
אכן. קשה שלא להזדהות עם הרצון העז לראות את חיילינו חוזרים לחיק משפחותיהם. חיים, או למצער חללים שיש להביאם לקבורה בישראל. קשה להתנגד לאינסטינקט המעדיף את שלומם על פני שלום אנשי האויב. יהיו אנשי האויב לוחמים לגיטימיים, פעילי טרור, או אזרחים. חיילי צה"ל הם החיילים שלנו. ולא צריך מידה רבה מדי של פטריוטיות כדי שהכאב על פגיעה בהם יהיה גבוה לאין שיעור מכאב על פגיעה במי שאינו כזה. הדבר נכון באופן כללי ביחס להעדפת בני לאום משותף האחד את השני, ונכון עוד יותר ביחס להעדפת אזרחים את חיילי מדינתם שמסכנים את חייהם למען ההגנה עליהם. לא כל שכן כאשר הצבא מושתת על מודל צבא העם.
אולם זה בערך קצה גבול ההבנה למדיניות המתעלמת מערכי מוסר בסיסיים ומכללים בינלאומיים, המורים באופן חד משמעי על הבחנה בין חיילים לאזרחים ומעניקים חסיון מפני פגיעה לאחרונים בלבד. במסגרת עקרון זה החוק והמוסר מצווים על אלה המתכננים התקפות לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת להימנע ובכל מקרה לצמצם ככל האפשר פגיעה בחיי אזרחים. (הפניה).
השאלה מה היקף חובה זו ומה נכנס להגדרה "כל האמצעים העומדים לרשותם" היא אכן שאלה מורכבת ומטבע הדברים היא נעדרת תשובה חד ערכית. אולם, איש כמעט אינו חולק על כך שמדיניות אפס סיכון לחיילים מהווה הפרה בוטה של עקרון זה ושהטלת סיכון מסוים מתחייבת מתוקף החובה להימנע מפגיעה באזרחים.
אחת הטעויות הנפוצות הנשמעות לעתים בדיון סביב שאלת הסיכון שיש להטיל על חיילים היא הטענה כי מדינות אינן מחויבות להגן על אזרחי מדינה זרה ובוודאי שאינן מחויבות לסכן את חייליהן למען הגנה שכזו. בעניין זה מוכרת טענתם רווית הביקורת של פרופסור אסא כשר והאלוף במילואים עמוס ידלין שהציגו את התיאוריה המכונה תיאוריית הקדימות המוחלטת על פיה כאשר המלחמה מתנהלת באזור שלמדינה אין בו שליטה אפקטיבית, יש קדימות מוסרית לחייליה על פני אזרחי האויב. כלומר: על המדינה להעדיף את חיי הראשונים על פני האחרונים. כשם שלא מצופה מאנשי ביטחון להסתכן עבור אזרחי האויב – או אזרחי כל מדינה אחרת – כאשר אסון טבע תוקף אותם, טענו, כך אין לדרוש ממדינה לסכן את חייליה על מנת להגן על אזרחי האויב בזמן מלחמה. אולם, ניסוח כזה של הטענה מציג את הסוגיה באופן שגוי ומטעה. השאלה שעל הפרק היא איננה האם על המדינה להטיל סיכון על חייליה על מנת להגן על אזרחי האויב, אלא האם על המדינה להטיל סיכון על חייליה על מנת להימנע מפגיעה באותם אזרחים. כאשר צבא מבצע ירי מאסיבי לעבר אזור שמצויים בו אזרחים, הוא פוגע באותם אזרחים. בהתאם לכך – חובתו להימנע מכך ככל יכולתו היא החובה שלא לפגוע בהם. כאמור, חובה זו שרירה וקיימת, וכמוה גם החובה לעשות מאמצים אקטיביים על מנת למלאה.
נכון. מלחמה היא אירוע מכוער. כזה שבו נהרגים גם אזרחים. בעיקר כאשר היא מתבצעת בשטח רווי אוכלוסייה אזרחית. גם שימוש בטכנולוגיות מתקדמות וכלי נשק מדויקים אינו יכול למנוע כליל פגיעה כזו. החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה.
ידיעות על מותם של חיילים שנפלו בקרב מפלחות את כל מי שלבו פועם. אבל אסור להתבלבל חיילים אינם ילדים גם אם יש להם אמא ואבא. כאשר הם לובשים מדים הם נושאים בתפקיד שטמונים בו למרבה הצער גם סיכונים. חובתה של מדינה לעשות ככל שביכולתה על מנת להגן על חייליה ולהשיבם הביתה מן הקרב, אך הדרך לכך אינה יכולה לעבור בפגיעה בלתי מדתית באזרחים חפים מפשע. גם אם הם אזרחי מדינת האויב.
בקיצור ….אפשר לומר שהסמול משנה פרצופו לפי מה שמתאים לו באותה הסיטואציה . אמת היא רק לשעתה
שנה וחצי לאחר הפוגרום הקשה ביותר שהעם היהודי חווה בארצו, הכתובת שעל הקיר ברורה כשמש: לפחות בשנה וחצי שלפנינו, עד נובמבר 2026, אין כל סיכוי שתוקם ועדת חקירה ממלכתית לבחינת אירועי אותו יום, ולבדיקת התקופה שקדמה לו. בנימין נתניהו וממשלת הווסאלים שלו בחיים לא תסכין ל"מוקש קופץ" שכזה, שיביא לקיצה.
אבל גם אם יקרה נס וממשלת הנוכל-המתנכל תסיים את חייה קודם למועד הרשמי שנקבע לכך, ותקום בציון ממשלה המושתתת על מפלגות הימין הרך, המרכז והשמאל, ייקח זמן רב מאוד עד שיוזמה כזו לוועדת חקירה ממלכתית תיכון. כך יהיה גם אם ממשלה כזו תיכון רק אחרי הבחירות הבאות, אם תתקיימנה בכלל.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
למה צריך וועדת חקירה כשההסטוריה פרוסה לפנינו?? פונדק וביילין דברו עם מרצח . רבין חתם והסגיר . פרס חתם והסגיר . שרון גרש והסגיר בלי לחתום . אהוד ברח מלבנון ועל הכל ניצח בג"ץ רמטכלים לדורותיהם וראשי שבכ ומוסד . כן וגם ביבי מסר מזוודות לשמר את המצב ולא נלחם לבטל את איוולת קודמיו . בגידה של האינטלקטואלים סתימת פיות תקשורתית והנדסת תודעה בולשביקית הביאו לקונספציה והכל התפוצץ בפנים . שום ועדת חקירה לא תכתוב את האמת ההסטורית אלא תנסה לשכתב אותה . חבל על הכסף והזמן .
רעיון נחמד אבל נאיבי ולא בר מימוש. כל מי שמעורב חייב להיות חלק מיישום הרעיון הזה אחרת הוא אינו אפקטיבי. מי שיקח אחריות אישית ייתפש כפרייר והאחרים שלא ייקחו אחריות יצאו לכאורה נקיים.
בקיצור, לא יעבוד. בטח לא בציבוריות הפוליטית שלנו כיום.
עוד מעט חג…לכם
קשה לומר איזה חג, אך בטוח שלהרבה מאוד משפחות בישראל לא יהיה זה חג שמח, וגם לא חג ה"חירות".
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש פתרון שהוא איננו בידי אדם – אלא פתרון גנטי-גופני והוא בינתיים לא קורה: שגופו של ראש ארגון המחבלים, הדיקטטור הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו יבגוד בו – כפי שהוא בוגד בחטופים שעדיין בחיים במנהרות החמאס. למשל, שיחטוף ביבים שקרניהו שבץ מוחי (סטרוק), או מפרצת באבי העורקים, או דום לב, או סרטן מוח סופני בשלב ארבע.
אוי יוסי
ככ כואב שהגענו עד הלום
והפעם זה לא כי בלמנו את האוייב
כי את האוייב מבית אנחנו לא מצליחים לבלום הוא שלח בתוכנו שורשים
והצמיח פירות באושים בדמות פוליטקאים
משחייםמצד אחד ואחרים חדלי אישים מצד שני…
מכול הצמחים המלכנו על עצמנו את האטד…
בנימין נתניהו קפץ למעמד "בעל הבית השתגע". זה מתבטא באי עמידה בהסכם עם חמאס; בחידוש הלחימה בעזה; בוויתור על 59 החטופים; בהחלטה לפטר את ראש השב"כ והיוע"משית; בחזרה לחקיקות הרפורמה המשפטית; בביזת התקציב; בדחיית הקמת ועדת חקירה ממלכתית; ולקינוח – באמירתו כי הממשלה היא החוק, וכי אין בכוונתה לציית להחלטות בג"ץ.
הקפיצה של סגול-השיער נבעה ממספר גורמים: הגרגרים בשעון החול אוזלים, וסוף חודש מרץ ממש מעבר למפתן הדלת; התקרבות תחילת חקירתו על ידי התביעה במשפטו; פרשת קטאר-גייט; הלחצים בבית; וכמובן – הרוח הגבית שקיבל בזמן ביקורו אצל כתום-השיער דונלד טראמפ בוושינגטון.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אהרן ברק דיקטטור הרבה יותר גדול מביבי, נראה את העבריין בגלימה השחורה קים גונג א[הר]ון ברק רץ בבחירות כמה קולות הוא יקבל, כמה חוליגאנים מפגינים שלא שווים רבע מנדט, הציבור אמר את דבריו בקלפי השאר זה דיפ סטייט
תיאור מצןין ומקיף למצב שאנו שרויים בו במדינת בהנהגתו או אי הננהגתו של "סגול השער" (מאוד אהבתי את התאור הזה). אבל התעודתי מהביטוי בסוף המאמר. The worse, The best. כלומר שיש תקווה שהמצב ישתנה ונחזור למדינה השפויה כפי שהיה בעבר.
תודה יוסי שאתה מפיח בנו תקווה.
בקשר להערכתך לגבי ארצות הברית, מענין למה טרמפ זכה בחירות האחרונות. כנראה שהרוב בארהב קלה נפשו ג'ו ביידן ולא התרשם במיוחד מקמלה הריס.
היא הוצנחה להתמודד לנשיאות בצורה הכי לא דמוקרטית מהמפלגה שמוטו שלה היה הדמוקרטיה מתה בחושך. עם כל הכבוד למה אילון מסק, דיויד סקס, RFK, ג'ו רוגן, טולסי גברד ורבים אחרים עברו צד. האם גם עוורים. תסתכל על המפלגה הדמוקרטית של היום ותבין למה הם לא יוצאים להפגנות. מי הם התורמים והתומכים בהפגנות האנטישמיות באוניברסיטאות אם לא גורמים שקשורים לדמוקרטים
אבנר ברעם
אזרח ישראל וארהב
לנוכח סיומו של שלב א' ב"עסקת" החטופים, הולכות ומתבהרות מספר תובנות: בנימין נתניהו נקלע למתח קשה, הולך וגובר. מצד אחד, הצורך להפסיק להעמיד פנים ולהעמיק בדיונים על שלב ב'. דחיפות בכיוון זה הוא סופג מהממשל האמריקאי (הנשיא דונלד טראמפ, מזכיר המדינה מרקו רוביו, והשליח המיוחד סטיב ויטקוף); ממשפחות החטופים ומהציבור הרחב; ואפילו מהנהגת חמאס (חליל אל-חיה וטאהר א-נונו) שהפתיעה והצהירה כי היא מוכנה לסיים את כל החזרת החטופים באבחה אחת.
מצד שני, ההכרח הפוליטי להימנע מכך ורצונו לחזור לאופציית הלחימה – כפי שהצהיר בהזדמנויות שונות – כדי לשמר את קואליציית העוועים שלו, ולהמשיך להתחמק משערי בית המשפט.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
ספק אם המצג הנורא של שחרור אוהד בן עמי, אלי שרעבי ואור לוי בשבת האחרונה, נעשה על ידי החמאס בכוונת מכוון לזעזע. לא יעלה על הדעת שהעומד מאחורי ההחלטה לשחרר דווקא את שלושתם, לא הבין את תגובת הזעם הצפויה בישראל על כך, ואת השלכותיה על עמדת ישראל לגבי ההמשך. וכן, גם את התהודה הבינלאומית הביקורתית הקשה לה יגרום – בעיקר בצדו של נשיא ארה"ב.
אם הדבר לא נבע באקראי מהחלטה מקומית של מחזיקי החטופים בדיר אל בלח (אלה שהחטופים פשוט היו בידיהם), קרוב לוודאי שההחלטה נלקחה משום שמצב החטופים החיים האחרים עוד פחות טוב מזה. למסקנה זו הגיע גם דונלד טראמפ, והיא – בנוסף, כמובן, להודעת חמאס על השהיית שחרור החטופים – עומדת ברקע המלצתו לאולטימטום ישראלי לחמאס, לשחרור כל החטופים עד צהרי השבת הקרובה.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
לאחר אישורי הקבינט והממשלה להסכם המיועד להביא להחזרת 32 חטופים, ועם חזרת שלוש החטופות הראשונות לישראל אחרי 15 חודשים, קשה שלא לצבוט את עצמך ולחוש – "היינו כחולמים".
עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, רעם הירי ברצועה וממנה נדם וילדי העוטף והוריהם יכולים לישון סוף סוף בשקט. ויותר מכך: סיום המלחמה בעזה (יש לקוות) והצבת רגלה המהוססת של הרשות הפלסטינית בסדק דלתה – כשברקע טקס ההכתרה לנשיאות של דונלד טראמפ – עשויים להיות צעד ראשון לשינוי דרמטי בהתייחסות ישראל לפלסטינים. ואולי גם חזרתה, בדלת הקדמית, של "עסקת המאה" של טראמפ לבמה המזרח תיכונית. זאת, עם סיכויי הצלחה טובים יותר מהניסיון הראשון, ומאלה של הסכם אוסלו.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
היום כבר ברור שאלוהים הוא שמחלק לבנימין נתניהו את הקלפים. ואם חסר איזה אס או ג'וקר, נתניהו עצמו, או מכונת הרעל, משלימים, כך שבסופו של תהליך הוא זה שגורף את כל הז'יטונים שעל שולחן המשחק.
וזה מה שממש מעצבן, שהרי חלקו המעשי של מר "הנחתי" בסידור החדש של הכוכבים בשמי המזרח התיכון הוא שולי למדי. זאת למרות שבצניעות נדירה, הוא הציב את עצמו בדבריו לאומה ערב תחילת עדותו, "רק" במקום השלישי, כגורם שהביא ליצירת המציאות החדשה סביבנו, אחרי "בזכות הלוחמים, בזכות הנופלים"; "בזכות החוסן הלאומי והעמידה האיתנה שלכם אזרחי ישראל" (ואז: "אני התעקשתי לעמוד בלחצים", דקה 8-9 בנאומו המלוטש, כמוביל מערכת קבלת ההחלטות של מדינת ישראל).
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הרצי הלוי ישר, מוסרי וערכי? מפקד טוב? איך יכול להיות מפקד טוב אם כשל לחלוטין בכל תפקידיו, כשלון איום ונורא כפי שהוכח לכל העולם ואשתו בשביעי באוקטובר?
איפכא מסתברא.
זה לא גורע מבמאום מאחריותו של נתניהו לאסון ולהתדרדרות המדינה בכל תחום כמעט, מאז תחילת כהונת הממשלה הנוכחית.
פרסום נתוני הנופלים על ידי משרד הביטחון לקראת יום האבל הלאומי ב-27 באוקטובר 2024, שחל השבוע, הינו במילה אחת – מזעזע: 890 חללים של צה"ל, משטרת ישראל, שב"כ, רבש"צים וחברי כיתות הכוננות שלחמו ברצועת עזה, בדרום, בצפון, בלבנון וביהודה ושומרון; מעל 5,200 בני משפחה נוספו למשפחת השכול, בהם כ- 1,590 הורים שכולים, 306 אלמנות, 645 יתומים ומעל 2,730 אחים ואחיות שכולים.
כמובן, עוד טרם פורסמו נתונים אלה, הם כבר לא היו מעודכנים. רק ביממת "שמחת/עצבות תורה" נוספו לרשימת חללי צה"ל 13 חיילים נוספים, ו-6 נוספים הלכו לעולמם ביומיים לאחר מכן.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הניתוח מאלף, אבל התקווה שנתניהו יעשה משהו הגיוני לטובת המדינה חסרת יסוד. הוא במסלול התאבדות תוך שמירה על גועליציה המכריחה אותו להמשיך להלחם עד אחרון החיילים / המטוסים / הכדורים / החטופים….
עד שלא נעצור את המדינה תמשך הטרללת. כבר אין לו מה להפסיד חוץ מהמדים הכתומים. לפני "שתשרף המדינה" לפי מיס פיגי, הוא ימצא דרך לרכוש לו מקום מפלט. ברור לו שאת החקירה הנגדית לא יוכל לצלוח בשלום, כמו גם ועדת חקירה ממלכתית
כל הכבוד יוסי על המאמר המעניין. הנקודה החשובה היא מה יבחר ביבי בצומת ה-T, לצערי הוא דואג לעצמו ויפחד לקחת צעדים לפי האסטרטגיה של טרמפ, כי הוא חושש מהפלת ממשלתו ופתיחת חקירה ממלכתית, בנוסף לזירוז הישיבות במשפטו. לא נראה שהוא אמיץ כל כך כדי לקבל החלטות לטובת המדינה. יתכן שהלחץ של טרמפ יכניע אותו. אבל אשמח לאכול את הכובע אם פעם אחת הוא יקבל החלטות שישלבו אותנו עם המדינות המתונות במזרח התיכון.
לא הבנתי את הפיסקה האחרונה. נתניהו, מה שלא יעשה, הוא כבר המנהיג הגרוע ביותר בתולדות עם ישראל (בעת החדשה).
אך אם יבחר לא נכון, הוא עלול להיות המנהיג האחרון בתולדות עם ישראל (בעת החדשה).
אלו שתי האופציות.