אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם הביאו להשלכות מרחיקות לכת גם בחזית הפנימית. המלחמה מנעה עד כה את התגשמות תוכנית הרפורמה המשפטית ואיתה את ההפיכה משטרית. יתכן שגם הניסיונות לחלצה מההקפאה יעלו חרס.

מיד עם הקמתה, הממשלה החדשה החלה במערכה להחלשת מעמד וסמכות בית המשפט העליון. מה שהיה אינטרס פרטי לכל אחד מחלקיה וגם אינטרס משותף לכולם: לרכז כוח רב בידי הקואליציה שלהם.

הם רצו לנצל את ההזדמנות שנפלה לידיהם, יכולת להקים קואליציה בלי כמעט כל המיינסטרים הישראלי, כדי לקדם סוג של הפיכה משטרית שתנציח את שלטונם. הם הבינו את אלמנט האקראיות בתוצאות הבחירות האחרונות, בייחוד לאור הרוב הקטן שלהם.

תרגיל כזה היה טכנית אפשרי כי לישראל אין חוקה – פרצה שאף קואליציה עד עתה לא ניצלה, כדי לא לפגוע באחדות האומה.

גם אלו באופוזיציה הבינו במה מדובר ופרצה מחאת ענק. היה "מכתב הבכירים" וארגונים מובילים במדינה כמו הסתדרות הרופאים, ארגוני המרצים באוניברסיטאות, לשכת עורכי הדין, אנשי הייטק ועוד הביעו התנגדות חריפה. אך כל אלה לא עשו רושם על שמחה רוטמן, יריב לוין ויצחק פינדרוס. הם היו נחושים בדעתם להמשיך בדרכם ויהי מה.

תוכנית הקואליציה הייתה להעביר ראשית את חוק עילת הסבירות, שמשמעותי כשלעצמו מבחינת הכוח הנוסף שהוא מעניק לממשלה, ולרוטמן הייתה עוד חבילה מוכנה של חוקים להעברה בהמשך, מה שהיה משלים את נטרול בית המשפט מבחינת יכולתו להתערב בפעולות הממשלה. זה היה מקנה לזו האחרונה, בזכות הרוב (הקטן) שלה, שליטה כמעט בלתי מוגבלת.

מושב הכנסת שבו התכוונה הקואליציה לפתוח במלאכת החקיקה של תוכניתה, עמד להיפתח מיד אחרי שמחת תורה של 2023, ולא נראה היה כוח בעולם שיכול לעצור את המהלכים המתוכננים. ואז הגיע השבעה באוקטובר

מושב הכנסת הקרוב, שבו התכוונה הקואליציה לפתוח במלאכת החקיקה של תוכניתה, עמד להיפתח מיד אחרי שמחת תורה של 2023, ולא נראה היה כוח בעולם שיכול לעצור את המהלכים המתוכננים. במחנה הגדול ממול, שהוא גם עיקר עיקרו של החלק המוביל של ישראל, השתררה אווירת דיכאון ואובדן עצות. אנשים חשו שהמדינה הולכת "להיחטף" מידיהם ושקצרה ידם מלהושיע.

בשמחת תורה, שבעה באוקטובר, 2023, יום לפני פתיחת מושב החורף, פעל חמאס ופרצה המלחמה. מאז הרפורמה המשפטית מוקפאת. גם סביר שזה יישאר כך ויש לכך כמה סיבות.

בראש ובראשונה, תשומת הלב הלאומית התחלפה ודגשים השתנו. נתניהו הבין שהוא לא יוכל לנהל שתי מלחמות קשות בעת ובעונה אחת, חיצונית ופנימית – גם כי השתיים קשורות זו בזו.

כדי לנצח במלחמה החיצונית, שהיא עצמה כוללת מספר חזיתות, היה צורך בחיילים רבים, כולל אנשי מילואים, וכדי להגיע לגיוס רחב ככל האפשר, רצוי לא לפגוע במוטיבציה של אנשים – במיוחד כאשר מדובר במיינסטרים הישראלי, שרוב רובו החזיק בהתנגדות חריפה לצעדי הממשלה, ומהווה מקור עיקרי לגיוס. זאת, כאשר שותפיו של נתניהו לממשלה ול"דילים", החרדים, כלל לא מתגייסים.

במהלך של הרפורמה המשפטית היה גם סיכון של גרירת המדינה למשבר חוקתי, שהיה פורץ אם הייתה מתפתחת התנגשות חזיתית בין הממשלה ובג"ץ – כזכור, שלמה קרעי אמר שלא יציית להוראות בג"ץ ולוין דיבר על "מי הריבון".

מצב התנגשותי-פנימי כזה היה מביא לאי ודאות שלטונית – מצב לא רצוי לנתניהו. כדי להימנע מכל זה, הוא החליט לפעול לפני כן לנטרל את יכולת בית המשפט העליון להתנגד על ידי שינוי הרכבו – משימה שהוטלה על מקורבו לוין, שמונה לתפקיד שר המשפטים.

כדי לנצח במלחמה החיצונית, מה שהיה אינטרס עליון מבחינתו, נתניהו נזקק לחיילי המילואים, שהגיעו מהציבור שהתנגד לצעדי הממשלה. זאת, כאשר שותפיו לממשלה ול"דילים", החרדים, כלל לא מתגייסים

בנוסף, ניצחון במלחמה היה אינטרס עליון עבור ביבי אף מהבחינה האישית. המחדל החמור של השבעה באוקטובר קרה בעת כהונתו ולהצלחה במלחמה היה אלמנט של כפרה על כך.

וכך, החקיקה בנושא הרפורמה המשפטית, בינתיים הוקפאה. הדגש עבר למלחמה בבית-משפט עליון עצמאי וניסיון להשתלט על הרכבו.

בפרט, לוין נאבק למנוע את בחירת השופט יצחק עמית לנשיא. אלא שהשופט עמית החליט להחזיר מלחמה שערה, כשהוא מודע להקשר הכללי-ישראלי של מהלכו. תוך הבנה שהוא מייצג בכך את עיקר ישראל המובילה והמיינסטרים שלה – שהוא תקוותם הגדולה, אולי האחרונה.

לאחר מאמצים רבים ותמיכה עזה, עמית הצליח זה עתה להיבחר. ביבי ואנשיו מנהלים קרב מאסף נגדו, עם סגנון ההכפשה הרגיל אצלם, ולמשל מחרימים את טקס מינויו. אך בפועל העובדה נקבעה.

מעבר לכישלון זה של ביבי ושותפיו, כנראה גם הרפורמה המשפטית יורדת מהפרק – אף שיריב לוין מצהיר על כוונתו להמשיך בה. ראשית, גורם ההפתעה שהיה בתחילת הקדנציה לצד הממשלה כבר אבד ותנועות המחאה וכוחות אחרים מוכנים ומאורגנים למלחמת נגד.

כמו כן, המצב המלחמתי והמתוח בחזית החיצונית ישאר איתנו, בצורה זו או אחרת, עוד לא מעט זמן. אבל אולי הסיבה העיקרית לכך היא שהקואליציה הקיימת כבר בסכנת התפרקות – וזאת, שוב, עקב המלחמה.

כנראה שהרפורמה המשפטית יורדת מהפרק – אף שיריב לוין מצהיר על כוונתו להמשיך בה. ראשית, גורם ההפתעה של תחילת הקדנציה לצד הממשלה כבר אבד, ותנועות המחאה וכוחות אחרים מוכנים למלחמת נגד

בתחילת דרכה שררו בקואליציה יחסי אחווה. היה ברור לכל הצדדים בה שיכולתם להדיח את ממשלת השינוי ולהקים ממשלה בלי כל המרכז-שמאל בישראל, הייתה הפתעה. משהו שכדאי לעשות כל מאמץ להבטיח שלא ישתנה.

כמו כן, בין מפלגת הציונות הדתית והמפלגות החרדיות, הודגש המכנה המשותף הדתי. בראייתם, אנשי הדת בישראל גברו על אנשי הגישה החילונית – מהפך עם משמעות עמוקה עבורם.

את האופוריה הזאת ריסקה המלחמה. מגויסי הציונות הדתית מצאו עצמם נלחמים שכם אל שכם עם ה"שמאלנים" – מצב שבהכרח מקרב לבבות. מאידך, החרדים לא היו שם בנמצא. התפתחה התמרמרות בשורותיהם, גם לאור שירותי מילואים ממושכים שהם נדרשו לעשות – כאשר השתתפות החרדים בנטל הייתה מקלה על כך לא מעט, עקב מספרם הגדול כבר באוכלוסייה. לאחרונה, יש כבר גם התארגנות בליכוד בעניין.

ראשי החרדים הגיבו לטענות נגדם בהזהרת האחרים בקואליציה שהם מסכנים את ממשלת ה"ימין על מלא" ושעקב כך ה"שמאל" יחזור לשלטון. אחד מחברי הכנסת של "יהדות התורה" אף כינה את אנשי "הציונות הדתית", "אידיוטים שימושיים של השמאל".

לתמונת היחסים המתעכרת הזו הצטרפה התעקשותם של החרדים לפעולת חקיקה מיידית לאי-גיוס אנשיהם. הם אף הגישו אולטימטום על כך.

את האופוריה בקואליציה ריסקה המלחמה. מגויסי הציונות הדתית מצאו עצמם נלחמים שכם אל שכם עם ה"שמאלנים" – מצב מקרב לבבות. מאידך, החרדים לא היו שם, והתפתחה התמרמרות בשורותיהם

כך שהקואליציה עתה בקשיים. אם היא תיפול, עניין הרפורמה המשפטית וכל ההפיכה המשטרית יעברו מיידית מן העולם.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.