יוסל טיפענברון הוא רב חסידי. הוא גם חייט לפי מידה שרכש את הכשרתו בסוויל רו, רחוב החייטים המפורסם של לונדון. ומלבד הכיפה שהוא חובש לראשו, קשה להבדיל בין טיפענבורן לבין ההיפסטרים שמאכלסים את שכונת ויליאמסבורג שבברוקלין, שם ממוקם האטלייה הקטן שלו, שמעוצב בטוב טעם.
כששוחחנו בטלפון, טיפענברון, שמתהדר בזקן ארוך ומטופח ובמשקפיים עגולים, דיווח כי הוא לובש מכנסיים סגולים, גרביים בצבע חרדל וז'קט ירוק. התלבושת השחורה-לבנה הסטנדרטית של גברים חרדים היא לא בשבילו.
טיפענברון, הבכור מבין עשרה ילדים למשפחה מקהילת חב"ד בלונדון, הגשים את הציפיות והפך לרב. הוא עזב את הבית בגיל 16 לטובת לימודי ישיבה בניו יורק, בצרפת ובישראל. לאחר מכן הוסמך לרבנות בעת שהיה שליח חב"ד בסינגפור.
כל אותו הזמן, טיפענברון, 30, גילה עניין רב בעיצוב ובאופנה. כששהה בסינגפור, הוא למד עיצוב במשך שנה, והתלמד במגזין האופנה "הרפרס בזאר".
"כאשר הייתי צעיר מאוד, עוד לפני בר מצווה. כילדים דתיים היינו מקבלים בגדים חדשים לחגים. אני הייתי יותר זהיר עם הבגדים שלי ויותר בררן, אפילו בגיל ההוא. התחלתי לפתח דעה על מה אני לובש ואיך זה נראה"
בגיל 21 הוא חזר ללונדון ללמוד גזירה ותפירה באקדמיה של סוויל רו. הוא שימש גם כשוליה של אנדרו רמרופ, הבעלים של בית החייטות מוריס סדוול, שם הוא בא במגע עם לקוחות רבים מהחברה הגבוהה.
לאחר הכשרתו בלונדון, טיפענברון נישא לאשתו חיה, שעובדת איתו. בני הזוג, שמגדלים עכשיו שני ילדים קטנים, החליטו לחזור לסינגפור למשך שנתיים, שם טיפענברון להטט בין חובותיו הרבניות לחייטות.
לפני שלוש שנים המשפחה עברה להתגורר בקהילת חב"ד בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, וטיפענברון הגשים את חלומו הישן לפתוח בית חייטות משלו.
תודה לאינסטגרם שהביאני עד הלום
הודות לחשבון האינסטגרם שלו, טיפענברון פיתח עדת עוקבים עוד מהימים שבהם התלמד בסוויל רו. לא נדרש לו זמן רב לבנות לעצמו קהל לקוחות שמוכנים לשלם לפחות 4,500 דולר לחליפה לפי מידה.
הכנת החליפות, שנתפרות מהבדים המשובחים ביותר מאנגליה ומאיטליה, אורכת שלושה עד ארבעה חודשים (טיפענברון מציע גם חליפות בתפירה חצי מותאמת אישית, החל מ-2,200 דולר).
לדברי משה שור, מפתח נדל"ן מצפון מיאמי ביץ', ההוצאה משתלמת. שור, 32, כה מרוצה מעבודת החייטות, שהמלתחה שלו כוללת רק חליפות בהזמנה אישית של טיפענברון, שגם תפר לו קפוטה, מעיל משי לשבת וחג. "יוסל מאוד קפדן בעבודתו. זה לא רק ההרכבה וההתאמה, זה שירות מאוד אישי ופרטני", אומר שור.
כאשר שאלתי את טיפענבורן מתי הוא פיתח לראשונה עניין באופנה, הוא השיב: "כאשר הייתי צעיר מאוד, עוד לפני בר מצווה. כילדים דתיים היינו מקבלים בגדים חדשים לחגים. אני הייתי יותר זהיר עם הבגדים שלי ויותר בררן, אפילו בגיל ההוא. התחלתי לפתח דעה על מה אני לובש, מתי אני לובש את זה ואיך זה נראה.
"שמרתי על הבגדים שלי. תליתי אותם יפה בארון. הייתי בא הביתה מבית הכנסת, מכניס אימומים לנעליים ומחזיר אותן לקופסה. זה נשאר איתי עד היום. יש לי בגדים וכובעים בני כמה שנים במצב מצוין".
מאיפה קיבלת את ההשראה לחוש האופנתי שלך?
"כשהייתי הולך עם אימא שלי לקניות בלונדון, הייתי רואה איך גברים לבושים. אנשים התלבשו היטב, ואני הבחנתי בזה. החוש האופנתי שלי התפתח עם הזמן".
אני מבינה שבמקור רצית לעצב אופנת ערב לנשים – מקצוע בעייתי לחרדי.
"בתחילת שנות העשרה שלי הייתי מצייר שמלות נשים, אבל לא הבנתי מה זה דורש לנהל בית אופנה. רציתי לעצב שמלות יפות. אבל זה היה מובן שאני לא יכול לצייר נשים, ושהדרך שלי באופנת נשים לא תהיה חלקה. חשבתי שבאופנה, היצירתיות נמצאת בבגדי נשים, אבל הבנתי שגם אופנת גברים היא יצירתית.
"כשהחלטתי להיות חייט, עשיתי את זה כמו אלכסנדר מקווין. גם הוא התחיל כשוליית חייט בסוויל רו כדי ללמוד איך לעצב בגדי נשים מורכבים. כשהגעתי לסוויל רו, עדיין חשבתי שזה עשוי להוביל אותי לאופנת נשים, אבל ברגע שהתחלתי ללמוד חייטות ולהעריך בדים ואריגים משובחים, ולמדתי לגזור מכנסיים, ז'קטים ווסטים, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
איך המשפחה והקהילה שלך קיבלו את ההחלטה שלך לעסוק באופנה?
"ברגע שהחלטתי להתמקד באופנת גברים, היה קל יותר לכולם לקבל את זה. המשפחה שלי תמכה בי לאורך כל הדרך. ועדיין, אני חושב שבתור הבכור הייתי צריך לשמש דוגמה לאחים שלי. בכל זאת למדתי את כל השנים בישיבה והפכתי לרב. המאבק שלי היה יותר איך להיות רב וגם לעבוד בעולם העיצוב והאופנה".
"קהל לקוחות מגוון"
"יש לי קהל לקוחות ייחודי ומגוון", מספר יוסל. יהודים ולא יהודים. רובם בשנות השלושים והארבעים שלהם, אבל הם מכל הגילים וממקצועות שונים. בדרך כלל אלה אנשים שיכולים להרשות לעצמם חליפה ב-4,500 דולר. הם בצמרת המקצוע שלהם – מנכ"לים, עורכי דין ואנשים שפשוט מעריכים חליפה איכותית. זה יכול להיות גם עורך דין צעיר שחסך בשביל לקנות חליפה בהתאמה אישית.
"החליפות שלי הן לא רק למיליונרים. יש לי גם כמה לקוחות הייטקיסטים מהארץ. הלקוחות שלי רוצים לדעת מי הכין את החליפה שלהם ולקיים איתו קשר".
מה מבדיל בין חליפה שנתפרה בהתאמה אישית לבין חליפה שנקנתה בחנות ומובאת להתאמה אצל חייט?
"חליפה בהתאמה אישית משמעותה עבודת יד. חליפה דורשת שמונים ומשהו שעות עבודה. כל החלק הפנימי מורכב בצורה ייחודית – מי שלובש את החליפה לא יכול לראות אותו, אבל הוא יודע שזה שם.
"העניין הוא לא להתפרע עם הדגמים. העניין הוא לחתוך ולעצב את הבגד בהתאם ללקוח. אף אחד לא רואה את כל עבודת היד שמושקעת שם. אפשר רק לראות שזו חליפה שעשויה היטב. היא זורמת בהרמוניה עם הגוף.
"הגוף הוא מאוד תלת-ממדי, אבל חליפה שמיוצרת במכונה של מפעל היא מאוד שטוחה, דו-ממדית. אין לה את החיים שיש לחליפה אמיתית בעבודת יד. לחליפה שנתפרה על פי מידה יש חיים אפילו כשהיא תלויה על קולב".
"יש לי קהל לקוחות ייחודי ומגוון. יהודים ולא יהודים. בדרך כלל, אנשים שיכולים להרשות לעצמם חליפה ב-4,500 דולר הם בצמרת המקצוע שלהם – מנכ"לים, עורכי דין, ואנשים שפשוט מעריכים חליפה איכותית"
היהדות אוסרת על שעטנז, לבישת צמר ופשתן ביחד. איך אתה מתמודד עם זה?
"אני אתפור חליפת שעטנז לגבר לא יהודי, אבל לא לגבר יהודי. יש הרבה בדים שאנחנו יכולים לבחור מהם ולוותר על בדים שיש בהם תערובת צמר-משי ופשתן.
"זה שילוב יפה ופופולרי, אבל יש כל כך הרבה אפשרויות מצוינות אחרות. אני לובש עכשיו ז'קט מתערובת צמר ומשי – הוא מהמם. יש תערובות פשתן-כותנה… יש המון אפשרויות מבלי להזדקק לכמה בדים שאסורים ליהודים.
"באופן כללי, הבד שאני משתמש בו לגוף החליפה הוא לא שעטנז. זו האפשרות הכי טובה שיש, והכול כשר. העניין היחיד שעשוי להיות בעייתי הוא הצווארון. עבור לקוחות לא יהודים אני משתמש בפשתן, ועבור לקוחות יהודים יש לי תחליף כותנה – הטוב ביותר שאפשר להשיג".
האם אתה מזהה עניין גובר באופנה ובסגנון בקרב גברים חרדים?
"אני מזהה עניין גובר בקרב גברים באופן כללי, בלי קשר לקהילה שממנה הם באים. גברים ללא ספק מקדישים יותר תשומת לב למה שהם לובשים. זה לא רק טרנד אופנתי. זה משהו שקורה באופן כללי, אם זה אוכל, סיגרים או ויסקי. אלה הם זמנים טובים למותרות ולאמנות, כי אנשים באמת מקדישים תשומת לב ורוצים לדעת יותר על המקור של הדברים שהם קונים. זה משפיע על כולם".
אפילו החסידים החרדים? הלבוש השחור-לבן שלהם לא השתנה מאות שנים.
"גם הם דואגים ללבוש שלהם, וקונים קפוטות ושטריימלים חדשים. תמיד היה אכפת להם מהלבוש שלהם, והם קונים בגדים בהתאמה אישית אם הם רוצים משהו יותר איכותי. כולם רוצים להרגיש ולהיראות טוב. הם רוצים להרגיש בנוח ולהיראות חדים – בייחוד בניו יורק, שבה החסידים עובדים בכל סוגי התעשייה.
"גם החסידים דואגים ללבוש שלהם, וקונים קפוטות ושטריימלים חדשים. תמיד היה אכפת להם מהלבוש שלהם, והם קונים בגדים בהתאמה אישית אם הם רוצים משהו יותר איכותי. כולם רוצים להרגיש ולהיראות טוב"
"אני אוהב צבעים. זה הסגנון האישי שלי. אבל העניין בחליפה בהתאמה אישית הוא לא להתבלט, אלא שהלקוח שלובש את החליפה ירגיש טוב, בטוח בעצמו ומועצם. העניין הוא לא לסנוור".
ספר לי על הציור של הרבי מלובביץ', שתלוי מעל שולחן העבודה שלך באטלייה. הרב היה ידוע כמי שהקפיד על לבוש מטופח בצעירותו.
"את הציור הזה צייר סבי מצד אבי, אלעזר קלמן טיפענברון, שהיה אמן והיווה השראה עצומה בשבילי. אני מעריץ את הרב לא מפני שהוא התלבש היטב בצעירותו, אלא בגלל כל השאר – מה שהוא עשה והביא לעולם.
"הרב היה אדם שרצה להתחבר לאנשים רבים ככל האפשר ולקרב אותם לדת, ועל כך אני מעריץ אותו. ויש כמובן את כל הדברים האחרים שקשורים לגדולה שלו כרב. העובדה שבצעירותו הוא נהג להתלבש היטב היא עוד פרט נוסף, שהוא לא ממש משמעותי בשבילי. אני לא מסתכל על הרב כעל אייקון אופנה".
"להביא סטייל לכל העולם"
"יש לי יעדים ורעיונות", הוא משתף בתכניותיו לעתיד, "אבל אני נותן לדברים להתפתח בצורה טבעית. יש לי רעיונות לעשות חליפות מן המוכן ולהרחיב את המותג שלי בצורה גלובלית. הרעיון שלי הוא להביא סטייל וטעם טוב לכל העולם.
"בינתיים אני עוסק בחייטות בהתאמה אישית, ואני תמיד אעשה את זה מפני שזה מה שהכי מלהיב אותי ואלו הם השורשים של המותג. זה מלאכת יד, אוּמנות ותשומת לב לפרטים. אפשר להרחיב את זה לכל סוגי האופנה, וגם לעיצוב פנים".
קורה לפעמים שאתה פשוט לובש ג'ינס וטי-שירט?
"כן. זה אומר, למשל, טי-שירט נחמדה או חולצת פולו ומכנסי ג'ינס ביום ראשון. גם מכנסי הג'ינס שאתה לובש יכולים להיות בהתאמה אישית. אפשר להשיג חולצות טי ממש יפות. אתה צריך להרגיש בנוח, אבל להיראות טוב".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם