האמירות המכוערות שהטיח לאחרונה שר התקשורת שלמה קרעי בח"כ אלון שוסטר מעל במת הכנסת, שעות ספורות לפני חזרת גופותיהם של אם ושני ילדיה לישראל, חושפת את עומק האטימות והשנאה של חברי הממשלה הזאת לבני הקיבוצים. גם בחורבן ובכאב הגדול ביותר, הם מצפים שפריווילגים כמונו יתנצלו בפניהם:

"אתה קיבוצניק, אוכל אוכל אורגני, מדושן עונג… מתי סבלתם בקיבוצים" (שלמה קרעי לח"כ אלון שוסטר, מעל במת הכנסת, 19/2).

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

שירי, אריאל וכפיר ביבס היו קיבוצניקים מניר עוז. הם היו כאלה מלידתם עד חטיפתם ורציחתם. ירדן ביבס, שאיבד אותם בשבת הארורה ההיא והוחזק כמעט 500 יום בשבי אכזרי, נולד וגדל בקיבוץ השכן. בניר עוז התאהב בשירי, שם הפכה האהבה שלהם למשפחה הג'ינג'ית שהתנחלה בלבבות של כולנו.

שירי, אריאל וכפיר ביבס היו קיבוצניקים מניר עוז. הם היו כאלה מלידתם עד חטיפתם ורציחתם. ירדן ביבס, שאיבד אותם בשבת הארורה ההיא והוחזק כמעט 500 יום בשבי אכזרי, נולד וגדל בקיבוץ השכן

שלמה מנצור היה קיבוצניק מקיבוץ כיסופים: ניצול פרהוד, סבא, אבא ואח. איש משפחה רחב לב עם חיוך כובש. אוהד יהלומי היה קיבוצניק מניר עוז, חובב טבע ומי שתרם רבות לשמירה על הסביבה. אשתו בת שבע ושלושת ילדיהם – ביניהם בנו איתן שנחטף וחזר בעסקה הראשונה – המתינו יותר מ-500 יום כדי לגלות שלא יחזור אליהם.

צחי עידן היה קיבוצניק מנחל עוז, שראה את בתו הבכורה מעיין נרצחת מול עיניו, וצולם על ידי מחבלים כשהוא מנסה להרגיע את ילדיו, ששאלו שאלות קשות על מה שצפוי לקרות להם. איציק אלגרט הגיע לניר עוז בעקבות אחיו והפך לקיבוצניק. הוא שירת את קהילת ניר עוז במסירות כאיש אחזקה, והפך לדמות אהובה על ידי צעירי ובוגרי הקיבוץ.

אף אחד מהם לא העלה על דעתו שמדינת ישראל תפקיר אותם בדרך הזו. אם העלו את התרחיש בדעתם, בטח חשבו שהמדינה תעשה הכל ומייד כדי להחזיר אותם בחיים למשפחתם. ואם תצליח להיכשל אפילו בזה – להפקיר אותם פעמיים בתוך שנה וחצי ולהחזיר אותם למשפחותיהם בארונות – היא בוודאי לא תבוז להם במותם. אלא שהמציאות הצינית של ממשלת ישראל חזקה מכל דמיון.

*  *  *

שלמה קרעי לא התבלבל, הוא לא החליק בלשונו, זו לא פליטת פה. הוא יספר שבכלל דיבר על פריווילגיה קיבוצניקית כלכלית, 24 שעות לפני שגופות אם ושני ילדיה הקיבוצניקים מוחזרות אל המדינה, שהפקירה אותם במשמרת שלו. מה לו ולהם? יו"ר הכנסת אפילו לא הצליח לזכור את שמה הנכון של שירי ז"ל. ראש הממשלה דווקא הצליח לזכור ולהזכיר לכולם לפרטי פרטים את אופן הרצח של הביבסים, למרות שהמשפחה התחננה שיפסיק.

קרעי לא התבלבל או החליק בלשונו. הוא יספר שבכלל דיבר על פריווילגיה קיבוצניקית כלכלית, 24 שעות לפני שגופות אם ושני ילדיה הקיבוצניקים מוחזרות אל המדינה, שהפקירה אותם במשמרת שלו

הרבה מאוד אזרחים, ואני בתוכם, קמים כל יום עם השאלה "מה נעשה היום למען החטופים". אנחנו משתתפים באינספור הפגנות, עצרות, פעילויות, יוזמות ואירועים שמטרתם להזכיר אחרי שנה וחצי, שישנם עדיין ישראלים בשבי חמאס, שכל יום עלול להיות האחרון שלהם.

אנחנו אלה שמרכינים ראש, שמבקשים סליחה, שמלקים את עצמנו שלא עשינו מספיק, שלא צעקנו מספיק, שלא נאבקנו מספיק, שלא מילאנו את חובתנו האזרחית והמוסרית כלפי אחינו ואחיותינו.

ובכל הזמן הזה, עומדת ממשלה שהמילה "סליחה" זרה לה. ממשלה שלא רק מתכחשת לאחריותה, אלא בזה לאותן קהילות שחוו תחתיה חורבן ואובדן בלתי נתפסים. גם כשהבתים הרוסים והקהילות שבורות, גם כשהשדות שרופים וכל פינה מעלה טראומות מהיום הנורא ההוא. גם כששלדים אנושיים חוזרים הביתה, אנחנו עדיין הפריווילגים. אנחנו אלה שצריכים להתנצל בפני קרעי.

עודד ליפשיץ ז"ל כינה בעבר ("הארץ", יולי 2022) את ההתבטאויות האלה חלק מ"ילקוט הכזבים של ההסתה נגד הקיבוצים". אותם הקיבוצים ש-100 מהם ממוקמים על הגבולות, שכ-60 מהם פונו, שסבלו במשך עשורים עוד לפני הטבח ממציאות ביטחונית בלתי אפשרית, מפריפריה מוזנחת ומוחלשת ומההסתה הבלתי פוסקת שזורמת מהצמרת הגבוהה ביותר בממשלה, שקרעי הוא חלק ממנה.

*  *  *

פעם היינו בוחרים להוריד ראש ולחכות "עד יעבור זעם". התרגלנו להצטדק, להיות שק החבטות כמי שמייצגים את ישראל "של פעם". לא עוד.

אנחנו הפסקנו לפחד מהממשלה הזו. הרע ביותר כבר קרה לנו. אנחנו לא מחפשים סליחה ולא הרכנת ראש. שום התנצלות בשלב הזה לא תרגיש אותנטית. אנשים ללא חמלה צריכים לעשות רק דבר אחד אל מול ארונות יקירינו, שחוזרים אלינו בזה אחר זה באופן שמנציח את הפקרתם: להפנים. עליהם להפנים שלא ננוח עד שלא נחזיר את כולם.

אנחנו, "מדושני העונג", לא נוותר על המחויבות שלקרעי לא הייתה מעולם לסולידריות. ובסולידריות נעמוד לצד כל משפחות החטופים, בין אם נחטפו מהקיבוצים, מהנובה או כחיילים שהגנו על המדינה.

גם כשהבתים הרוסים והקהילות שבורות, השדות שרופים וכל פינה מעלה טראומות מהיום הנורא ההוא, גם כששלדים אנושיים חוזרים הביתה, אנחנו עדיין הפריווילגים. אנחנו אלה שצריכים להתנצל בפני קרעי

מתי סבלנו בקיבוצים, שאל קרעי, וכולנו יודעים את התשובה, אבל אנחנו לא מאחלים סבל כזה גם לגדולי שונאינו. נעשה הכל כדי שהוא וחבריו מהקואליציה הרעה הזו ישחררו אותנו מהעול שלהם, ויאפשרו לנו, אוהבי הארץ, האדמה והאדם, להתחיל להחלים.

הדס דניאלי ילין היא מנכ"לית התנועה הקיבוצית לשעבר ומשנה למזכ"ל, מנכ"לית שדולת הנשים, ומנהלת בכירה בקיבוצים. התמודדה לאחרונה בבחירות לראשות התנועה הקיבוצית. בעלת תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית.