"הבעיה בעזה היא שאנשים מערבבים בין פלסטין לחמאס, ומשייכים את הטעויות שעושה חמאס לפלסטין. זו טעות. אני רואה בחמאס תנועה מושחתת ופושעת שזרקה אותנו לחיקה של איראן. על אף הכשלים והאסונות שהמיטה עלינו חמאס, עלינו לזכור כי מדובר במוסלמים, ולכן עלינו לעמוד מאחורי ההנהגה הזו ולהראות אחדות. זו לא העת לבקר אותה על כשליה".

דברים אלה, שנשא השבוע השייח' ד"ר עת'מאן אל-ח'מיס בערוץ אנסאן הכוויתי, שופכים אור על הביקורת ההולכת וגוברת בעולם הערבי נגד חמאס מאז אירועי ה-7 באוקטובר. רבים הקולות הטוענים כי הארגון, אשר שלטונו בעזה מתאפיין בשחיתות ובמשברים חוזרים ונשנים, פוגע במטרות הלאומיות הפלסטיניות ומסב סבל עצום לאוכלוסייה בעזה.

מתרבים הקולות בעולם הערבי הטוענים כי ארגון חמאס, אשר שלטונו בעזה מתאפיין בשחיתות ובמשברים חוזרים ונשנים, פוגע במטרות הלאומיות הפלסטיניות ומסב סבל עצום לאוכלוסייה בעזה

מנגד, נשמעות גם טענות כי דווקא בשעת משבר זו, חובתם של הפלסטינים ושל העולם הערבי לעמוד מאחורי חמאס, גם אם אינו מייצג את כלל העם הפלסטיני, וזאת כדי לשמור על האחדות ולמנוע פילוג שיחליש את המאבק הפלסטיני.

טיעון זה מבוסס בין היתר על עקרון חשוב באסלאם, התורם להבנה מדויקת יותר של הצד השני, והוא "הציות לשליט", או בערבית, טַאעַה (طاعة ولي الأمر). עקרון ה"טאעה" גורס, כי יש לציית לשליט המוסלמי, גם אם הוא מושחת או כושל, כל עוד הוא אינו מכריח את נתיניו לעבור על מצוות הדת וההלכה (השריעה).

הרעיון המרכזי העומד בבסיס עקרון זה הוא שמרד בשליט עלול לערער את יציבות החברה, להביא לפילוג ולכאוס (فتنة, "פִתְנָה") בתוך הקהילה המוסלמית, ובסופו של דבר להוביל לתבוסה מול האויב. מסיבה זו, לאורך ההיסטוריה המוסלמית ניתנה חשיבות רבה לשמירה על הסדר הפוליטי גם במחיר של שחיתות שלטונית.

האסלאם ככלל, והאסלאם הסוני בפרט, עוסק בהרחבה בשאלת הציות לשליט, והשקפתו בנושא מורכבת ותלויה בהקשרים שונים. הקוראן ובעיקר החדית' (המסורת שבע"פ) מתווים עקרונות ברורים המנחים את הציות לשליט, אך ישנם גם מצבים שבהם מותר ואף חובה למרוד בו.

באסלאם הסוני קיימת חובה דתית לציית לשליט המוסלמי – גם אם איננו הוגן ואף מושחת – כל עוד הוא אינו מצווה על חטא מפורש.

עקרון ה"טאעה" גורס, כי יש לציית לשליט המוסלמי, גם אם הוא מושחת או כושל, כל עוד הוא אינו מכריח את נתיניו לעבור על מצוות הדת וההלכה (השריעה) – כי מרד בשליט עלול לערער את יציבות החברה

התפיסה הזו מתבססת על חדית' שבו נאמר:

"ישמע המוסלמי ויציית (לשליטו), בין אם הוא אוהב ובין אם הוא שונא את פקודותיו, אלא אם כן מצֻווה עליו לבצע חטא. אם מצֻווה על חטא – אין לשמוע ואין לציית".

חדית' אחר אף מדגיש:

"מוטב שתציית למנהיג שלך, גם אם יכה את גבך וייקח ממך את רכושך".

האסלאם הסוני, אפוא, מדגיש ציות לשליט כמעט בכל מצב, מתוך חשש שמרד בו יוביל לאנרכיה. בימי הח'ליפות האומיית והעבאסית אנשי דת רבים קראו לציית לשלטון למרות שחיתותו כדי למנוע אנרכיה.

חמאס, אף שאינו שלטון מוסלמי מסורתי אלא תנועת התנגדות פלסטינית בעלת אופי אסלאמי, מנסה לטעון ללגיטימיות שלטונית בעזה. בשל כך, חלק מתומכיו מבססים את תמיכתם בו על עקרון ה"טאעה" האמור, ומזהירים כי כל ניסיון לערער את שליטתו בעיתוי זה רק ישרת את ישראל ויחליש את ההתנגדות הפלסטינית.

חמאס קורא את השטח וחושש מהביקורת כלפיו ומפילוג פנימי שיוביל לאבדון, ועל כן מבקש לחזק את הלגיטימיות שלו ברצועה דרך מאבק עיקש "בכובש הציוני", דרך שחרור אסירים פלסטיניים ודרך הכנסת סיוע הומניטרי, על מנת "להשביע את פיותיהם הרעבים" של תושבי עזה. ועל הדרך, להשתיק את אותם פיות מלהביע קול מחאה נגדו.

רק לאחרונה סיקר ערוץ אלאקצא של חמאס את פתיחתם המחודשת של סופרמרקטים בעזה. הכתב אמנם סיפר בהתרגשות על מדפי הסחורות המלאים כל טוב ועל כמה ש"הכל חזר להיות נורמלי", אבל הסרטונים של עזתים מתוסכלים המוחים על המצב הקיים ועל מחירי הסחורות המופקעים מספרים סיפור אחר.

חמאס, אף שאינו שלטון מוסלמי מסורתי אלא תנועת התנגדות פלסטינית בעלת אופי אסלאמי, מנסה לטעון ללגיטימיות שלטונית בעזה. בשל כך, חלק מתומכיו מבססים את תמיכתם בו על עקרון ה"טאעה"

אז מתי מותר למרוד בשליט?

למרות החשיבות שבציות לשליט, ההיסטוריה המוסלמית מכירה גם בסכנות של שליט עריץ (طاغوت), וכאשר השליט פועל נגד השריעה, מנצל את כוחו לרעה, שולט באמצעות פחד ומבצע עוולות, מצדיק האסלאם אי-ציות ואפילו מרד כנגדו.

חמאס, שקם ב-1987 כתנועת התנגדות אסלאמית שצמחה מתוך תמיכה עממית, מגלה ברבות השנים כי לא לעולם חוסן, וכי על אף שהוא עודנו זוכה לתמיכה מסויגת מצד חלק קטן מהעולם הערבי, רבים אינם מקבלים את הרעיון כי יש לציית להנהגתו המושחתת בכל תנאי.

מאז שתפס בכוח ובאופן בלתי לגיטימי את השלטון ברצועת עזה, חמאס הואשם בניהול כושל, בהפניית משאבים לטובת התנועה במקום לתושבי הרצועה, ובהפעלת משטר דיכוי כלפי מתנגדים פוליטיים. עוד נטען כנגדו, כי כספים שהגיעו כסיוע הומניטרי הופנו למימון מנהרות ומבצעי צבא.

למי שעוד הספיק לשכוח, היה זה ד"ר מוסא אבו מרזוק, בכיר הלשכה המדינית של חמאס, שאמר כי המנהרות הן עבור לוחמי הארגון ולא למטרת הגנה על תושבי הרצועה. לדבריו "שהאו"ם ידאג לתושבים, לא חמאס", התבטאות שנאלץ להכחיש שעות ספורות לאחר מכן.

מאז מאורעות ה-7 באוקטובר סופג חמאס ביקורת חריפה מצד אינטלקטואלים, פוליטיקאים ובכירים בעולם הערבי, אשר טוענים בתוקף כי חמאס איננו מייצג את כלל הפלסטינים, אלא חלק קטן מהם, ולכן אין חובה לציית לו או לראות בו שלטון לגיטימי בעזה.

היה זה בכיר חמאס, אבו מרזוק, שאמר כי המנהרות הן ללוחמי חמאס ולא להגנת תושבי הרצועה ו"שהאו"ם ידאג לתושבים, לא חמאס". מאז מאורעות ה-7 באוקטובר סופג חמאס ביקורת חריפה

הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, למשל, אינה רואה בחמאס נציג רשמי של העם הפלסטיני, ומאשימה אותו דרך אנשיה – בהם מחמוד אל-הבאש, יועצו של אבו-מאזן – כי הוא מוביל את עזה לחורבן ולנכבה שנייה, מבלי להתחשב בהשלכות ההרסניות על האוכלוסייה האזרחית.

מזכ"ל הליגה הערבית אחמד אבו אל-ע'יט טען, כי ההתנגדות שמציעה חמאס איננה ההתנגדות הנכונה שמביאה להכרה וקידום של הסוגיה הפלסטינית, כי אם כזו שבגללה אין היום ברצועת עזה אף מבנה העומד על תילו. ד"ר אחמד מג'דלאני, בכיר בארגון אש"ף, קורא לחמאס להכיר בכישלונו המהדהד ומזהיר:

"לזה אתם קוראים ניצחון? עוד 'ניצחון' כזה ולא יישארו פלסטינים בעזה".

השאלה הגדולה היא, האם ציות לשליט, גם אם הוא מושחת, הוא אכן הדרך הנכונה לשמור על אחדות העם הפלסטיני. מחד, שמירה על אחדות והתייצבות מול אויב משותף היא עקרון חשוב בפוליטיקה הערבית והמוסלמית. מאידך, חמאס אינו נתפס כשליט המקובל על כלל הפלסטינים, וההתעקשות לתמוך בו בשם עקרון ה"טאעה" עשויה דווקא להחריף את הפילוג הפנימי. דוגמה לכך ניתן לראות בהפגנות שהתקיימו לאחרונה בגדה המערבית, שבהן תושבים פלסטינים מחו נגד חמאס, תוך קריאה להפסיק להקריב את עזה עבור אינטרסים פוליטיים של התנועה.

השאלה אם חמאס יוכל לשמר את מעמדו בקרב הפלסטינים תישאר תלויה ביכולתו לשכנע כי הוא עדיין פועל לטובת עמו – משימה ההולכת ונעשית קשה לנוכח הביקורת הגוברת נגדו.

בסופו של דבר, היחס כלפי חמאס ממשיך להוות סוגיה מורכבת, שבה מתנגשים עקרונות דתיים, פוליטיים ואסטרטגיים, וכל תוצאה אפשרית תהיה בעלת השלכות מרחיקות לכת על עתיד הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בסופו של דבר, היחס כלפי חמאס ממשיך להוות סוגיה מורכבת, שבה מתנגשים עקרונות דתיים, פוליטיים ואסטרטגיים, וכל תוצאה אפשרית תהיה בעלת השלכות מרחיקות לכת על עתיד הסכסוך הישראלי-פלסטיני

כפי שהיטיב לנסח זאת פלאח אל-משעל, עיתונאי עיראקי ובעל טור באתר הסעודי אילאף: 

"הערבים הובסו בכל המלחמות שניהלו נגד ישראל. על המשטרים הערבים להפנים את המציאות של 75 השנים שחלפו והיא שהפסד במלחמה משמעותו פגיעה בקשרינו עם המערב. כך גם הדין לגבי תפיסת פלסטין כבעיה הערבית הראשונה במעלה, בעוד שהעמים הערבים מתעבים את פלסטין, משום שהפכה להיות הקמע להמשך קיומם של המשטרים הפוליטיים המושחתים והעריצים, ומשום שבשם סיסמת שחרור פלסטין וההתנגדות בוצעו פשעים נוראיים של השתקת הקול האחר, המתנגד".

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).