גל ההכרות הגורף במדינה פלסטינית, המתחולל בשבועות האחרונים בזירה הבינלאומית, הוצג ברחבי העולם הערבי כהישג היסטורי. מנהיגים בירכו, ברחובות חגגו, וכותרות העיתונים קבעו כי "סוף־סוף הצדק מתגשם".
עם זאת, הבליץ המדיני סביב ההכרה במדינה פלסטינית איננו רק סיפור של מפות ודגלים חדשים. הוא חושף מחדש את המתח המרכזי שמלווה את העולם הערבי מאז נפילת הח'ליפות העת'מאנית: המתח בין האֻמַּה (أُمَّة – אומה, קהילת המאמינים המוסלמים) לבין ה-וַטַן (وَطَن – מולדת, לאום), כלומר, בין זהות אסלאמית כללית לבין זהות מדינתית לאומית מצומצמת.
מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).















תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומאמר שטחי, שמתייחס לזהות בצורה חד-ממדית, כאילו לא ניתן להיות פאן-אסלאמי וגם לאומי-פלסטיני. כמו כן, הוא מתעלם מאידיאולוגיות פאן-ערביות. ולקינוח, הוא מסתמך על אלכסנדר דוגין שמגדיר את עצמו כפשיסט.