מטולה, היישוב הצפוני ביותר בישראל ואחד היישובים שספג את הפגיעה הקשה ביותר במלחמה האחרונה, מתחילה להתאושש. חלק מהבתים שנהרסו שופצו וחודשו, אחרים נמצאים בתהליך שיפוץ, ועל כמה מהם תלויים שלטים המודיעים על עבודות עתידיות.
הכבישים עדיין רעועים, ובשוליהם נראות מכוניות הרוסות, אך לצד חלק מהבתים כבר חונות מכוניות שלמות ונקיות. הסופרמרקט והמכולות, שנסגרו וניזוקו, שופצו ונפתחו מחדש, וכך גם מרפאות קופות החולים.
ראש המועצה המקומית מטולה, דוד אזולאי, מעריך כי בשלושת השבועות האחרונים חזרו למושבה כ־8% מתושביה. לפני המלחמה התגוררו במטולה כ־2,100 בני אדם, בהם, לפי הערכות, כ־700 סטודנטים שלמדו במכללת תל חי וכ־1,400 תושבים. מדובר, אפוא, בכ־110 תושבים ששבו לאחר הפינוי, נוסף על כמה עשרות שנותרו במושבה לאורך כל המלחמה.
המועצה דורשת מהממשלה להאריך עד יולי את התמיכה הכספית לעקורים, שהופסקה ב־1 במרץ, אך בינתיים תושבים רבים כבר החלו לשפץ את בתיהם
לפי נתוני המועצה המקומית, כ־460 מתוך 650 הבתים במטולה – כ־70% – נפגעו, מהם כ־120 ניזוקו קשות והפכו בלתי ראויים למגורים. המועצה דורשת מהממשלה להאריך עד יולי את התמיכה הכספית לעקורים, שהופסקה ב־1 במרץ, אך בינתיים תושבים רבים כבר החלו לשפץ את בתיהם.
לפי נתוני רשות המסים, 551 מתושבי מטולה הגישו עד כה תביעות פיצויים למס רכוש בגין מבנים שנפגעו, מתוכן 140 תביעות על נזקים המוגדרים כ"קשים" ו"בינוניים". מתוך התובעים, 452 כבר קיבלו מקדמות. כמו כן, כמה מאות תושבים נוספים הגישו תביעות על נזקים שנגרמו לתכולת המבנים ולרכבים.
לדברי בר אגם, סמנכ"ל חברת "קלינקור" לשיקום מבנים, אחת החברות המשתתפות בשיפוץ הבתים במטולה: "אנחנו כרגע משפצים 12 בתים, את מפעל 'פרי מטולה' ואת מלון 'אלסקה אין'. יש עוד כמה חברות שמשפצות, אז בסך הכול אפשר להעריך שכמה עשרות בתים בשיפוץ, עשרות שופצו ועשרות בדרך".
מוטי ואילנה רוזנפלד חזרו למטולה ב־27 בפברואר, לאחר שנה וחצי במלון בטבריה. ככל הידוע, מוטי בן ה־73 ואילנה בת ה־71 הם העקורים הראשונים ששבו למושבה בגל החזרה הנוכחי. ביתם, בשכונת "הרחבה ג'", ספג פגיעות קלות יחסית, בהן חלונות שהתנפצו. בהיעדרם, השתלטו עליו עכברים ולכלוך, אך הם ניקו, הדבירו והשיבו לו את מצבו הקודם.
"ב־8 באוקטובר כל השכנים עזבו. שבוע אחר כך ישבתי במרפסת ועברו שם (דוד) אזולאי וליאור ויינברג מכיתת הכוננות. אמרתי, 'כשתחזרו, בואו אליי, נשתה כוס יין'. אחרי חצי שעה ליאור נפצע. הבנתי שמסוכן – ועזבתי"
"הייתי האחרון בשכונה שהתפנה", מספר רוזנפלד. "ב־8 באוקטובר כל השכנים עזבו ואילנה נסעה לבת שלנו במרכז, אבל אני לא רציתי לזוז. שבוע אחר כך ישבתי במרפסת ועברו שם (דוד) אזולאי וליאור ויינברג מכיתת הכוננות, בדרך לסיור. אמרתי, 'כשתחזרו, בואו אליי, נשתה כוס יין ונאכל דג מלוח'. אמרו: 'סבבה'. אחרי חצי שעה היה ירי וליאור נפצע. הבנתי שנעשה מסוכן כאן ועזבתי באותו יום".
אבי ראונר, חקלאי משכונת "הרחבה א'", בן 73, חי במטולה מגיל תשע ושב אליה בשבוע שעבר. ביתו ספג פגיעה ישירה מירי חזבאללה, ובינתיים הוא מתגורר בבית ריק שהוא שוכר, במימון ממשלתי שהוא זכאי לו עד להשלמת שיקום ביתו. גם שני כלי הרכב החקלאיים שלו נפגעו. למרות המלחמה, המשיך להגיע למטולה פעמיים בשבוע כדי להשקות את מטעיו ושדותיו הסמוכים לגבול לבנון – תחת אש.
"את העובדים התאילנדים שלי הוצאתי מכאן. סידרתי להם עבודה ביסוד המעלה, שלא ייפגעו", הוא מספר, "אז רק אני יכולתי להשקות. אבל למרות שהשקיתי, כ־40% מהגידולים שלי נהרסו: חלק נשרפו וחלק התייבשו כי שועלים ותנים הרסו לי צינורות השקיה ולא יכולתי לתקן אותם".
ראונר נמצא כיום במגעים מול רשות המיסים לקבלת פיצוי על הנזקים. לדבריו: "ב־2023 הספקתי לקטוף 95% מהיבול לפני המלחמה, ועל ה־5% קיבלתי פיצוי. אקבל פיצוי גם על הנזק הישיר של 2024. לא יודע מה יהיה עם הנזק העקיף – המטעים שנהרסו, הזמן שלא שתלתי, גזמתי, קטפתי, מכרתי. מאז הפסקת האש הפועלים חזרו וחזרנו לעבוד. ננסה לשקם כמה שיותר ממה שנהרס ונקווה לטוב".
"לא יודע מה יהיה עם הנזק העקיף – המטעים שנהרסו, הזמן שלא שתלתי, גזמתי, קטפתי, מכרתי. ננסה לשקם כמה שיותר ממה שנהרס ונקווה לטוב"
חמישה אחים מתו, אחד עזב, השביעי חזר למטולה
מוטי רוזנפלד התגורר במטולה מאז שנולד, מלבד כמה שנים בצעירותו. הוריו, אברהם ושרה־יוליה, ניצולי שואה מסלובקיה, הגיעו למושבה ב־1952, קצת לפני שנולד. אילנה, שנולדה בתל אביב להורים שעלו מעיראק ותימן, הצטרפה אליו אחרי נישואיהם, ומאז הם גרים במטולה 35 שנים. היא עבדה כגננת במושבה, והוא היה חקלאי עד 2008, אז עזב את המשק והקים צימרים בחצרו ובסביבתו.
מוטי היה בן הזקונים להוריו, ולפניו נולדו להם שישה בנים נוספים. שניים מהם נספו בשואה, ושניים נוספים שרדו יחד עם הוריהם, כשהתחבאו בבית קברות נוצרי בסלובקיה. ב־1949 הפליגו ההורים עם שני בניהם הנותרים לישראל, אך אחד מהם נפטר במהלך ההפלגה. הבן השני המשיך איתם לארץ וחי בה עד שנפטר לפני כשנתיים.
שני האחים הבכורים שרדו בכוחות עצמם. אחד מהם, יוסף רוזנפלד ז"ל, עלה לארץ בעליית הנוער, הצטרף למשפחתו במטולה, נשאר בה ושירת כרבש"ץ המושבה במסגרת משמר הגבול. ב־1979 הוא נהרג בהיתקלות עם מחבל פלסטיני שברח מעזה ועבר בכפר גלעדי בניסיון להגיע למחנות אש"ף בלבנון. אח נוסף חזר בתשובה בסלובקיה, היגר לאנגליה וחי עד היום בשכונה חרדית בלונדון.
"רוב העולים שהגיעו עם ההורים שלי למטולה עזבו לאמריקה, המקומיים לא התייחסו אליהם יפה, קראו להם 'סבונים' ודברים כאלה, אבל אנחנו נשארנו", מספר רוזנפלד. "חיינו בעוני, אבל היה כיף. הייתי ילד טבע כזה. למדתי לשחות ב(נחל) ה'תנור'. היו לנו שתי פרות בחצר, אכלתי גבינה מהחלב שלהן, תאנים ותותים שקטפתי.
"פת"ח הגיעו, למעשה, מישראל, וחזבאללה, שהם יותר גרועים, נוצר כשאנחנו נכנסנו ללבנון להילחם בפת"ח. היום הכפרים הרוסים. מי יודע כמה נכדים ונינים של הלבנונים הנחמדים מהילדות שלי הם מחבלים"
"הגבול היה פתוח, בלי גדר, אני וחברים הסתובבנו חופשי בלבנון. ישבנו שם בשדות עם חקלאים מהכפרים השכנים, כילא וח'ורה. חלקם היו ממש חברים שלי. לבנוניות עבדו אצלנו. חלקן למדו יידיש! ככה זה היה עד שהפת"ח הגיעו ללבנון.
"פת"ח הגיעו, למעשה, מישראל, וחזבאללה, שהם יותר גרועים, נוצר כשאנחנו נכנסנו ללבנון להילחם בפת"ח. אז הסכסוך עם לבנון לא קרה סתם ככה, אלא נוצר כחלק ממשהו. היום הכפרים הרוסים, כי לפני המלחמה הם היו מלאים אמל"ח של חזבאללה. מי יודע כמה נכדים ונינים של הלבנונים הנחמדים מהילדות שלי הם מחבלים".
רוזנפלד שירת בחיל הים ("אבטחתי את הפגישה בין המלך חוסיין לגולדה מאיר על היאכטה", הוא מספר). שנים אחדות לאחר שחרורו עבר עם אילנה לגבעתיים. "התחילו ירי וחדירות, והיא לא הסכימה לעבור לפה (מטולה), פחדה. במרכז היה לי מצוין. הייתה לי ספינת דיג בנמל יפו והייתי שותף בחברת הובלות".
עם זאת, ב־1978 בני הזוג ובנותיהם השתקעו בכל זאת במטולה. "הממשלה חילקה אדמות חקלאיות לחיילים משוחררים, ובתור יליד המקום הייתי בעדיפות לקבל", מספר רוזנפלד.
"המלון נגמר ואנחנו צריכים פתרון מגורים. איפה נגור? היינו במלחמה מדי פעם לשבוע–שבועיים אצל הבנות שלנו, להתאוורר, אבל אנחנו לא יכולים לגור אצלן, זה לא פתרון טוב. אז מה, נשכור דירה? איפה, ומאיזה כסף?"
למה החלטתם בסוף לבוא לכאן?
"חברים שכנעו אותי שאם לא אגיע, אאבד את החלקה. ואילנה הסכימה, נגררה. תשמע, האמת היא שרציתי שנבוא לכאן, זה מה שאני מכיר ורגיל מילדות. אהבתי את המקום, ועם הזמן אילנה גם התחילה לאהוב אותו, תשאל אותה (אילנה מאשרת, ת"ג). כולם כאן מכירים את כולם, זה כמו משפחה אחת גדולה".
כשנעקרתם מכאן במלחמה הנוכחית, שקלתם לא לחזור?
"לא. קודם כל אין לנו לאן. המלון נגמר ואנחנו צריכים פתרון מגורים. איפה נגור? היינו במלחמה מדי פעם לשבוע–שבועיים אצל הבנות שלנו, להתאוורר, אבל אנחנו לא יכולים לגור אצלן, זה לא פתרון טוב. אז מה, נשכור דירה? איפה, ומאיזה כסף? וגם לא היינו רוצים.
"אנחנו חלק מהמקום הזה, אין לנו מקום אחר, לא נעזוב אף פעם. במלון היה קשה. הגעגועים, המגורים בחדר צפוף… אני בן אדם ספורטיבי, אוהב לצאת לריצות והליכות. במטולה הייתי קם ב־03:00 ומטייל עם הכלבים בהרים. במלון הייתי כל הזמן בחדר כושר, או ששוטטתי בטבריה. הרגשתי לא טבעי, לא נעים.
"היו לנו שני כלבים, ג'סי וחץ, והם נשארו כאן. פעם הייתה הפסקת חשמל במטולה, הגעתי לקחת אוכל שנשאר במקרר וראיתי שהכלבים אינם. אז אחת הבנות שלי אמרה, 'בוא ניסע לחפש אותם'. הגענו למטולה והיה כטב"ם, רצנו למקלט עם חיילים, ואחד מהם אומר לי, ג'סי בחדר של המג"ד. אני מגיע וג'סי רצה אליי, שמחה.
"אנחנו חלק מהמקום הזה, אין לנו מקום אחר, לא נעזוב אף פעם. במלון היה קשה. הגעגועים, המגורים בחדר צפוף… הרגשתי לא טבעי"
"אז הבת לקחה את ג'סי אליה, והשבוע החזרתי אותה לכאן, סוף־סוף. בינתיים, התקשר אליי איזה מילואימניק מירושלים וסיפר שמצא את חץ ואימץ אותו, אז הוא נשאר אצלו".
אם התגעגעתם, למה לא חזרתם מאז שהוכרזה הפסקת האש ועד עכשיו?
"כי לא היו תשתיות: מים, חשמל, סופר, קופת חולים. ברגע שהתשתיות סודרו – חזרנו".
"לפני המלחמה הזהרנו משאננות. היום אנחנו אופטימיים"
למוטי ואילנה רוזנפלד ארבע בנות: כרמית, מיה, יסמין וסתיו. הן מתגוררות בקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל, במושב אחיעזר ליד לוד ובגבעתיים. יש להן קריירות, פרנסה וילדים. את מטולה הן מכנות "פאקינג חור", וספק אם יחזרו אליה, אף שלדבריהן, מדי פעם עולות בהן מחשבות על חזרה – הן מתוך רצון להמשיך את מפעל חייהם של הוריהן, והן בשל רעיון להקים באזור מוסד טיפולי.
לראונר שלושה ילדים – שניים מהם מתגוררים במרכז הארץ והשלישי בחו"ל. גם הוא מעריך שספק אם יחזרו למטולה. לדברי רוזנפלד: "רוב הדור הצעיר, של הבנות שלנו, עזבו כבר לפני המלחמה. אין במקום הזה אפשרויות תעסוקה לצעירים".
במטולה, כמו ביישובים אחרים שפונו בצפון, רובם המכריע של התושבים שחזרו הם בני הדור המבוגר, בני 55 ומעלה. בסקר שערכה המועצה המקומית בתחילת פברואר, 38% מהתושבים השיבו כי בכוונתם לחזור למטולה עם סיום התמיכה הכספית במפונים במרץ. מתוכם, הורים ל־30 ילדים.
ההערכה היא שבין אלה שחזרו בפועל למטולה אין ילדים כלל. מוסדות החינוך ביישוב נפגעו במהלך המלחמה וטרם שופצו, והילדים אמורים ללמוד ביישובים סמוכים, שגם בהם נגרמו נזקים לחלק מהמוסדות
ההערכה היא שבין אלה שחזרו בפועל למטולה אין ילדים כלל. מוסדות החינוך ביישוב נפגעו במהלך המלחמה וטרם שופצו, והילדים אמורים ללמוד ביישובים סמוכים, שגם בהם נגרמו נזקים לחלק מהמוסדות.
רבים מהילדים הללו כבר נאלצו להחליף דירות ומוסדות חינוך פעמים רבות במהלך המלחמה, והוריהם אינם רוצים להעביר אותם שוב טלטלה נוספת. בינתיים, הממשלה הבטיחה להמשיך את התמיכה במשפחות המפונים ממטולה שיש להן ילדים.
גם פרנסת הדור המבוגר נמצאת תחת סימן שאלה. ראונר מתכוון להמשיך לעבוד במשקו החקלאי, למרות הנזק שספג. רוזנפלד לא מתכוון לשוב לחקלאות, וכנראה גם לא לתיירות. לדבריו: "אחרי פתיחת השוק לייבוא מוצרי מזון, גיליתי שעל כל מכירה של 10 שקלים של סחורה שלי בחנויות, מגיע אליי פחות משקל אחד.
"עם הצימרים הלך לנו מצוין עד הקורונה. בקורונה הכול מת, ומאז התפוסה חזרה רק לחצי ממה שהייתה ב־2019, בערך. השוק הוצף בכרטיסי טיסה זולים והישראלים העדיפו לנסוע לחו"ל. מאז המלחמה אין אורחים בכלל, ואני לא בונה על זה שהם יחזרו".
"אני מתכוון להשכיר את הצימרים לסטודנטים. מטולה היא המקום הכי קרוב לתל חי. הסטודנטים יחזרו כשהמכללה תיפתח, ויבואו עוד הרבה. מטולה תהפוך לכפר סטודנטים"
למרות זאת, רוזנפלד וראונר אופטימיים לגבי עתידם ועתידה של מטולה. התוכנית להפוך את מכללת תל חי לאוניברסיטה ולהרחיב אותה, לצד רצונם של סטודנטים רבים ללמוד דווקא בקרבת הגבול, תעורר, לדעתם, ביקוש רב למגורי סטודנטים במטולה.
לדברי רוזנפלד: "אני מתכוון להשכיר את הצימרים לסטודנטים. מטולה היא המקום הכי קרוב לתל חי. הסטודנטים ששכרו כאן יחזרו כשהמכללה תיפתח, ויבואו עוד הרבה. מטולה תהפוך לכפר סטודנטים".
כדי שזה יקרה, צריך שהשקט הביטחוני יימשך. זה יקרה?
ראונר: "בהחלט. לחלוטין. בספטמבר אמרתי, תוך חודשיים תהיה הפסקת אש עם חזבאללה, וזה מה שקרה. עכשיו אני אומר, בזמן הנראה לעין יהיה לנו הסכם שלום עם לבנון. זה ייקח זמן, אבל זה יקרה. חזבאללה חטף מאיתנו מכה קשה במלחמה, הממשלה בלבנון והמשטר בסוריה התחלפו, העולם לוחץ והעמים באזור רואים את המחיר הנורא של המלחמה ואת התקווה לפרוספריטי".
זאת לא שאננות, מהסוג שהיה נפוץ בישראל לפני שבעה באוקטובר?
"ממש ממש לא! אנחנו ראינו את השאננות הזאת מקרוב, ראינו את האיומים, התרענו עליהם ולא הקשיבו. ראינו שחזבאללה בוחן אותנו, מתצפת עלינו ומפעיל מודיעין, שחופרים מנהרות ומעודדים חדירות. זה לגמרי לא המצב כיום".
"אנחנו ראינו את השאננות מקרוב, ראינו את האיומים, התרענו עליהם ולא הקשיבו. ראינו שחזבאללה בוחן אותנו, מתצפת עלינו ומפעיל מודיעין, שחופרים מנהרות ומעודדים חדירות. זה לגמרי לא המצב כיום"
אתה סומך על המשטר החדש והאסלאמיסטי בסוריה שישמור על השקט?
"לא סומך עליו, אבל מעריך שהלחץ האמריקאי, הצרפתי, הסעודי, יהיו כל כך גדולים, שהם ייאלצו לשתף פעולה".
אתה סומך על ממשלת ישראל שתגיע להסכם או הסדר ותכבד אותו?
"לצערי, אחרי ההתנהלות שהובילה לאסון ואחרי הפקרת החטופים, אני מתקשה לענות בחיוב לשאלה הקשה הזאת. אבל יש עליה לחץ חזק להגיע להסדרים. יכול להיות, אולי, שזה יעבוד גם בעזה. אני שומר על אופטימיות".
רוזנפלד מסתייג: "בקשר לעזה אני לא רואה שום מוצא, רק בלגן. ואני לחלוטין לא סומך על הממשלה. את חוסר התפקוד שלה חווינו כאן על בשרינו. גם עכשיו אני לא רואה שום שיקום. כל מה שקשור למועצה המקומית – עובד נהדר. הממשלה – כלום. אבל בתמונה הרחבה, אני מאמין בעתיד של המקום הזה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם