האם ישראל הייתה צריכה לתמוך אקטיבית באוקראינה?

תרגיל משותף של איראן, רוסיה וסין במפרץ עומאן, 12 במרץ 2025 (צילום: Iranian Army Office / AFP)
Iranian Army Office / AFP
תרגיל משותף של איראן, רוסיה וסין במפרץ עומאן, 12 במרץ 2025

שיתוף הפעולה הצבאי הרוסי עם איראן והתפתחויות נוספות במשחק הכוחות במזרח התיכון העלו שוב את השאלה – האם ישראל הייתה צריכה לתמוך באוקראינה באופן אקטיבי יותר, למרות החשש שמעשה כזה יכעיס את מוסקבה.

מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, המדינה הזו מבקשת מישראל מערכות הגנה כמו כיפת ברזל וקלע דוד. ישראל סירבה והסבירה, כי עזרה כזו תפגע בהבנה בין ירושלים למוסקבה, שאפשרה לישראל לפעול בחופשיות נגד מטרות הקשורות לאיראן בסוריה.

מפרוץ המלחמה באוקראינה, אוקראינה מבקשת מישראל מערכות הגנה כמו כיפת ברזל וקלע דוד. ישראל סירבה מחשש פגיעה בהבנה בין ירושלים למוסקבה, שאפשרה לישראל לפעול נגד מטרות איראניות בסוריה

היה קיים "קו אדום" בין תל אביב למוסקבה, שאיפשר לישראל להתריע בפני הרוסים לגבי התקפות מתוכננות על מטרות הקשורות לאיראן בסוריה, כדי להימנע מפגיעה בכוחות הרוסיים שהיו מוצבים במדינה זו.

אבל בחודשים האחרונים המושג הזה נשחק. מקורות ישראלים אמרו כי רוסיה התחברה לאיראן, מדינה שיוזמת טרור ברחבי העולם ודוהרת לעבר יכולת גרעינית צבאית המהווה איום – לא רק על ישראל אלא גם על אירופה.

עכשיו, אחרי נפילת בשאר אסד, ישראל מתחילה להבין את הטעות שנעשתה, אבל בשלב זה אין שינוי במדיניות הישראלית.

במאמר שכתבו גיאורגי פורוסקון וירון גמבורג, שני חוקרים בכירים מהמכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מציינים השניים כי מאז פרוץ המלחמה בעזה, שאלת השינוי האפשרי בעמדתה של ישראל בנושא רוסיה/אוקראינה נותרה רלוונטית ביותר:

"מאז תחילתה של מלחמת 'חרבות ברזל', השאלה בדבר שינוי אפשרי בעמדה הישראלית בסוגיית רוסיה/אוקראינה עודה רלוונטית. בעת הנוכחית, נראה שישראל מחמיצה את המומנטום האופטימלי לשינוי גישה, קרי לנקוט עמדה פרו-אוקראינה ברורה יותר".

לגבי אוקראינה, קייב לא הביעה דבר מלבד תמיכה פוליטית וציבורית בישראל מאז תחילת המלחמה. עם זאת נשמעו פחות קולות פרו-ישראליים לאחרונה, בגלל האופי הקשה יותר ויותר של הלחימה נגד רוסיה, אי הוודאות הגוברת לגבי המשך אספקת הנשק והתחמושת מארה"ב, וסכסוכים פוליטיים פנימיים. יתרה מכך, ביקור מתוכנן של נשיא אוקראינה בישראל לא יצא לפועל.

אחרי נפילת אסד ישראל מתחילה להבין את הטעות שנעשתה, אבל בשלב זה אין שינוי במדיניות הישראלית. "נראה שישראל מחמיצה את המומנטום האופטימלי לשינוי גישה, לנקוט עמדה פרו-אוקראינה ברורה יותר"

שני החוקרים כותבים, כי על רקע זה אפשר לכאורה לטעון שהרגע המתאים ביותר לכיול מחדש של עמדת ישראל במלחמת רוסיה-אוקראינה כבר חלף, וכעת שוחזרה גישת "עסקים כרגיל" בשתי המדינות:

"לאחר שאמרתי זאת, ישנם שני גורמים נוספים שיש לקחת בחשבון במשוואה זו: ארצות הברית והאסטרטגיה הרוסית על הבמה הבינלאומית".

שני החוקרים הבכירים אמרו לפני השינויים בסוריה, כי הדוגלים במדיניות ישראל של פייסנות כלפי רוסיה – וכרגע זו המדיניות המובילה – טוענים שהסיכונים הכרוכים בנקיטת עמדה נוקשה יותר נגד רוסיה עולים על כל היתרונות האפשריים. הם מסבירים כי יכולתה של רוסיה לפגוע – על הבמה הבינלאומית והדיפלומטית, בהקשר של איראן, בחזית הסורית ומבחינת ביטחון אישי ליהודים (וישראלים) ברוסיה – כה גדולה, עד שיש לנקוט במדיניות של זהירות יתרה.

ויכוחים אלו לגבי החשש מרוסיה חזרו על עצמם לאחר ה-7 באוקטובר, והם ממשיכים להכתיב את מדיניות ישראל עד היום. אך הסירוב הישראלי לסייע לאוקראינה לא ריכך את העמדה האנטי-ישראלית של מוסקבה.

מאז פרוץ המלחמה בעזה, רוסיה הגבירה את הלחץ על ישראל בפורומים בינלאומיים, מאשימה בציניות את צה"ל בזוועות ברצועת עזה אבל לא מגנה את חמאס בשום צורה. רוסיה גם הידקה את התיאום עם איראן. מצב מסובך ואין בישראל מישהו שיקבע מדיניות ברורה. הכל בשליפות כמו בנושאים אחרים.

ויש גורם נוסף -אחרי השפלתו של הנשיא ולודימיר זלנסקי בבית הלבן, ראוי שבירושלים, למרות  אפסותה של ממשלת נתניהו, יתחילו להבין שהעולם השתנה.

מדינות אירופה הגיבו על השפלתו של זלנסקי בהחלטות להגביר את הסיוע לאוקראינה. נכון שישראל תלויה בביטחונה בארה"ב, אבל מדיניות של התרפסות, מעולם לא הביאה לתוצאות, בטח לא לטווח ארוך. ב"ריקוד" העדין שבין ארה"ב, רוסיה ואוקראינה – ישראל חייבת לקבל החלטות – אבל אין מי שיעשה את זה. הממשלה הזו פשוט לא בנויה לעסוק בנושאים רציניים.

החשש מרוסיה ממשיך להכתיב את מדיניות ישראל עד היום. אך הסירוב הישראלי לסייע לאוקראינה לא ריכך את העמדה האנטי-ישראלית של מוסקבה ולא מנעה את הידוק התיאום שלה עם איראן

כדי שמישהו בירושלים, במה שקרוי ממשלה, ידון ויקבל החלטה נכונה – נדרשים אנשים חושבים, עם ראייה רחבה והבנת הנעשה בעולם מעבר לקצה האף. כאלה אין שם כיום ולכן ישראל בבעיה גדולה. עוד אחת.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 639 מילים ו-1 תגובות
סגירה