הדיבורים הגוברים על "דיפ-סטייט" בישראל מזכירים לי את "הפרוטוקולים של זקני ציון", מסמך שפרסם השירות החשאי של הצאר ברוסיה בראשית המאה העשרים, ובו כביכול תוכנית מפורטת של היהודים להשתלט על העולם.

אבל ראשית, מה הוא ה"דיפ-סטייט", שלטענת ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא הגוף השולט בישראל? מי היא הישות העלומה שמשתמשת במערכת המשפט כדי להפר את רצון העם, כפי שצייץ באנגלית, והזדרז למחוק?

מה הוא ה"דיפ-סטייט", שלטענת ראש הממשלה הוא הגוף השולט בישראל? מי היא הישות העלומה שמשתמשת במערכת המשפט כדי להפר את רצון העם, כפי שצייץ באנגלית, והזדרז למחוק?

פירוש המילים הוא "מדינה עמוקה", לכאורה רשת של מוקדי כוח שפועלת בתוך המערכות הציבוריות ובמערכות המשיקות להן, כגון התעשייה והתקשורת, כדי לקדם סדר יום שיעקוף את הממשלה.

לא צריך להיות היסטוריון כדי לדעת שכאשר מנהיגים מאשימים אויביי צללים כלליים בכישלונותיהם, קצרה הדרך לדיכוי. השליט מצטייר כמי שפועל להציל את המדינה, ואם לשם כך נדרש לפרק מוסדות קיימים ולתת לו ולעושי דברו עוד ועוד כוח – כך יהיה.

חוץ ממנהיגים כמו נשיא הפיליפינים לשעבר רודריגו דוטרטה, שהוסגר בעקבות צו מעצר שהוציא נגדו בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ורג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה (ששלח למעצר לאחרונה את יריבו הפוליטי העיקרי ואף ביטל את תארו האקדמי, תנאי להשתתפות בבחירות) – בין השליטים שנתלים ב"דיפ-סטייט" בולט ויקטור אורבן בהונגריה.

אורבן מרבה להתייחס לקונספירציה של ארגוני חברה אזרחית, האיחוד האירופי, גלובליסטים (קוד מוסכם ליהודים) והנדבן ג'ורג' סורוס (יהודי, לא נדרש קוד). נתניהו הצטרף למנהיגים הסמכותניים הללו, שמצטיינים בעידוד פחדים וניצולם כדי לבצר את שלטונם, תוך פגיעה ביסודות הדמוקרטיה.

אורבן, למשל, מרבה להתייחס לקונספירציית ארגוני חברה אזרחית, האיחוד האירופי, גלובליסטים (קוד ליהודים) והנדבן סורוס (יהודי, לא נדרש קוד). נתניהו הצטרף למנהיגים הסמכותניים מסוגו

יצוין שיש דיון אמיתי לגבי כוחם הרב של פקידים (כולל במערכת המשפט ובזרועות הביטחון) והאם הכוח הזה חותר תחת עצם הדמוקרטיה, או שהוא מספק את היציבות וההמשכיות שמאפשרים לה להתקיים. דברים ברוח זו הושמעו בין היתר מפי נשיאים אמריקאים ובהם דווייט אייזנהאואר, גנרל שהיה גיבור מלחמת העולם השנייה. הוא הפתיע בנאום הפרידה שלו מהבית הלבן ב-1961, כאשר הזהיר נגד עודף כוח בידי מי שכינה "המכלול הצבאי-תעשייתי", שמרכיביו חיוניים אך כוחם המשולב גדול.

כדאי לראות בהקשר זה את הסדרות הבריטית השנונות משנות השמונים, "כן אדוני השר" ו"כן אדוני ראש הממשלה", על פקידים מנוסים והתעמרותם בנבחרים הממונים עליהם.

אך יש הבדל בין ביקורת ממוקדת שמטרתה לשפר את תפקוד המערכות לבין הפיכתן לשעיר לעזאזל, תוך הריסתן ומבלי להציע תחליף, למעט אומרי "הן". כל מי שקיבל לניהולו מערכת אנושית כלשהי יודע שתמיד יש בין העובדים הוותיקים שמקובעים בדעותיהם או שאינם משתפים פעולה. אך הוא גם מבין שבלי סיוע מהצוות המיומן והמנוסה, דבר מהיעדים החדשים לא יתבצע.

ישאל הקורא: אם אכן מקצת הביקורת על המערכות הקיימות מוצדקת, בעוד "הפרוטוקולים של זקני ציון" הם זיוף, כיצד הם דומים? מה עוד שאחד תוקף את הממסד והשני מכוון ליהודים, אחד חותר תחת הבירוקרטיה והשני עורר פוגרומים?

כי בשני המקרים, מי שמרגיש שכסאו מתנדנד, מאשים ש"הם" מפעילים לחץ לא הגון על דעת הקהל, "הם" מעוותים את הכלכלה והחברה למטרותיהם, "הם" מזיקים לכל מי שאיננו "הם", ורק "הוא" יושיע אותם מ"הם". בשני המקרים ייחוס תוכניות עלומות וכוח בלתי מוגבל לאותו "הם", תוך האשמתם בכול העוולות והתקלות, משמש לנמק כישלונות – אם רק נסיר או לפחות נחליש את "הם", נוכל להשיב אתכם, אזרחים יקרים, ואת ארצנו בכלל, לגדולתה.

ייחוס תוכניות עלומות וכוח בלתי מוגבל ל"הם", תוך האשמתם בכול העוולות והתקלות, משמש לנמק כישלונות. אם רק נסיר או נחליש את "הם", נוכל להשיב אתכם, אזרחים יקרים, ואת ארצנו בכלל, לגדולתה

ובשני המקרים, קשה להחזיר לבקבוק את השד המשוחרר, את הרוח הרעה. כעשרים שנה לאחר פרסום הפרוטוקולים, הוכח שהם זיוף. אך הפצתם נמשכה, כולל בתקופות אפלות ועד עצם היום הזה, כאילו הם אמת לאמיתה. במקרה שלנו, מה יידרש כדי להחזיר את אמון האזרחים במוסדות ה"סטייט", המדינה, לא העמוקה אלא האמיתית, זו שאנחנו חיים ופועלים בה? כמה זמן עד שיוסרו האשמות השווא הפופוליסטיות של העומד בראשה?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.