כבר ב־13 בפברואר אפשר היה לראות לאן מכוון ראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין רצועת עזה. אז, בהערכת מצב מתוקשרת בפיקוד דרום, כאשר הוא מקפיד להושיב את הרמטכ"ל הנבחר אייל זמיר לצד המכהן (דאז) הרצי הלוי, "אישר" נתניהו את התוכניות להמשך הלחימה בעזה.

חידוש הלחימה בתחילת השבוע שעבר מגיע בעיתוי לא מפתיע מבחינת הפוליטיקה הישראלית, סמוך מאוד לאישור התקציב. בצומת הפוליטי הקודם שאליו הגיע ראש הממשלה בסוף חודש ינואר האחרון, עם איום הפרישה של בצלאל סמוטריץ', יצא לדרך מבצע מהדהד ביהודה ושומרון, "חומת ברזל".

בניסיון להתכתב מילולית עם שני מבצעים אחרים: "חומת מגן" מ־2002 ו"חרבות ברזל" מ־2025 – מישהו ניסה לשוות למבצע הנוכחי משמעות אסטרטגית. לפחות את סמוטריץ' זה שכנע. בשטח, לעומת זאת, אין שינוי ממשי ממה שהיה קודם.

הפוליטיקה הישראלית של 2025 מספקת התלכדות של איומים, צבאיים ופוליטיים – לא בהכרח בסדר הזה

ובהתאם לאותה תבנית – ובדמיון ככל הנראה לא מקרי – שמו של המבצע הנוכחי בעזה, "עוז וחרב", החזיר לממשלה את הילד הסורר האחר, איתמר בן גביר. הפוליטיקה הישראלית של 2025 מספקת התלכדות של איומים, צבאיים ופוליטיים – לא בהכרח בסדר הזה.

ממד נוסף של חידוש הלחימה בעזה הוא העובדה שישראל חזרה להפתיע. התקיפה – שנמשכה עשר דקות בלבד – כללה עשרות מטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים וספינות של חיל הים, שבמהלכה חוסלה שכבה נוספת בהנהגת חמאס.

ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר איתמר בן גביר במליאת הכנסת, 19 במרץ 2025 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

זו הייתה פעולה שהזכירה את מבצעי העבר שיזמה ישראל ברצועה, שבהם הפתיעה את חמאס: כך בפתיחת "עופרת יצוקה" ב־2008 וכך בפתיחת "עמוד ענן" ב־2012. אלא שהפעם מדובר במצב שונה: ישראל פועלת בתווך צר מאוד, מוגבל ומסוכן, כאשר 59 חטופים מוחזקים – כך נראה – בקרבת ההנהגה הצבאית של חמאס.

באחד התדרוכים בשבוע שעבר הקפיד דובר צה"ל דניאל הגרי להדגיש כי מוחמד סנוואר לא היה מטרה. כנראה לא במקרה.

ההתמקדות של המבצע הנוכחי בהנהגה הפוליטית של חמאס אינה מקרית: מאז כניסת הפסקת האש לתוקף, בכירי הארגון הרגישו ככל הנראה נינוחים להסתובב חשופים, בתחושת חסינות. ההוכחה לכך היא חיסולם של כל אלה שנבחרו כמטרה בסבב הנוכחי – כולם שהו מעל הקרקע וללא חטופים בסביבתם.

המדיניות הישראלית נבחנת בימים אלה מחדש על ידי השחקנים האזוריים האחרים – החות'ים, חזבאללה וחלק מהמיליציות שנותרו עדיין בסוריה. חמאס, בינתיים לפחות, מסתפק בירי תגובה דליל

לפני המבצע נערכה התייעצות של גורמי ביטחון במפקדת החטופים שבראשות ניצן אלון, כדי לוודא שהמטרות שנבחרו אינן מסכנות את החטופים במישרין – אף שגם כאן יש להתייחס לדברים בזהירות המתבקשת.

אפשרות נוספת היא שהמחוסלים היו, לא מן הנמנע, המטרות הזמינות היחידות בעיתוי הנוכחי – וישראל החליטה לפעול בלית ברירה, כדי להשיב את ממד ההרתעה.

הריסות מבנה שנפגע בתקיפה אווירית של צה"ל בחאן יונס, בדרום רצועת עזה, 20 במרץ 2025 (צילום: AP Photo/Mariam Dagga)

המדיניות הישראלית הזו נבחנת בימים אלה מחדש על ידי השחקנים האזוריים האחרים – החות'ים, חזבאללה וחלק מהמיליציות שנותרו עדיין בסוריה. חמאס, בינתיים לפחות, מסתפק בירי תגובה דליל, שילוב של חוסר רצון להיגרר לסבב לחימה ובעיקר חוסר יכולת צבאית.

מבחינת ישראל, חידוש התקיפות בעזה הגיע במקביל לסדרת תקיפות בלבנון וסוריה. זה לא מקרי, היה בישראל מי שביקש להעביר מסר מרתיע לשתי הזירות הללו. כולם זוכרים כמה זמן לקח לישראל לשבור את המשוואה שטבע נסראללה, לפיה אש בעזה משמעותה אש גם בגזרות האחרות.

מבחינת ישראל, חידוש התקיפות בעזה הגיע במקביל לסדרת תקיפות בלבנון וסוריה. זה לא מקרי, היה בישראל מי שביקש להעביר מסר מרתיע לשתי הזירות הללו

מכאן בדיוק נגזרת התגובה הישראלית הנרחבת יחסית אתמול בלבנון. כולם מבינים שיש כאן מבחן להפסקת האש ויותר מכך לנחישות הישראלית להיכנס לסבב לחימה נוסף מול חזבאללה. את הירי אתמול מלבנון אפשר להקביל לירי של חמאס. שני הארגונים הפעילו לאחר זמן את אותו עקרון תגובתי ושניהם לא באותה עוצמה.

אפשר בהחלט לראות בזה ניסוי כלים של חזבאללה (שמיהר להתנער מהירי), מישוש דופק ובחינת כל השחקנים: ישראל, ממשלת לבנון וארה"ב. בינתיים סוריה, הזירה השלישית, נותרה שקטה. החשש בישראל הוא מחיבוק של המנהיג אחמד א־שרע את חמאס.

עשן מיתמר בעקבות תקיפה ארטילרית ישראלית באזור היישוב יוחמור שבדרום לבנון, 22 במרץ 2025 (צילום: Rabih DAHER / AFP)

אם יורדים לשורש האמונה הדתית, יש בינו לבין חמאס לא מעט מן המשותף – על אחת כמה וכמה לנוכח הקרבה שלו לרג'פ טאיפ ארדואן, איש "האחים המוסלמים" שמרבה לראות בעצמו פטרון של חמאס.

עם זאת, בתקיפת סוללות התותחים הסוריות בתחילת השבוע ברמת הגולן, ההגדרה כי מדובר ב"איום על ביטחונה של ישראל" נראתה מעט מרחיקת לכת. הסוללות הללו היו שם גם קודם; ישראל פשוט בחרה מטרה נוחה להעברת מסר – בעיתוי הרגיש של חידוש הלחימה בעזה. מסר שחוזק שוב אתמול, עם התקיפות בשדות התעופה של הצבא הסורי.

בינתיים, לפחות, הצעדים הישראליים זוכים לרוח גבית מהאמריקאים. אך המצב הזה עלול להשתנות במהירות אם חמאס יפגין מידה של גמישות במשא ומתן – ונראה כי האמריקאים משוועים לאיתות כזה

בינתיים, לפחות, הצעדים הישראליים זוכים לרוח גבית מהאמריקאים. אך המצב הזה עלול להשתנות במהירות אם חמאס יפגין מידה של גמישות במשא ומתן – ונראה כי האמריקאים משוועים לאיתות כזה. לא במקרה אמר אתמול השליח המיוחד סטיב ויטקוף בריאיון לטאקר קרלסון השמרן, שארה"ב אינה שוללת מעורבות שלטונית של חמאס ביום שאחרי, אם יוותר על הנשק.

קשה להניח שאמירה כזו, דווקא בעיתוי של חידוש הלחימה וציפוף השורות הפוליטי, מתקבלת על ידי נתניהו בקורת רוח. נראה שכעת הרצון הישראלי הוא לא רק לדחוק את חמאס להתגמש בשולחן המשא ומתן, אלא גם להעתיק את מדיניות ישראל בסוריה ולבנון לרצועת עזה. כלומר, הפסקת אש שכוללת אש. לאחר העדויות של משוחררי השבי האחרונים זה נראה כמו הימור ישראלי מסוכן עם ניחוח פוליטי לא מבוטל.