אפתח בגילוי נאות. לפני הבחירות לכנסת לא נמניתי עם תומכיו השרופים של סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן. אמנם הערכתי את אומץ ליבו בנאום התהליכים, אבל לפני הבחירות לכנסת ה־25 חשבתי שהוא עוד אחד מהגנרלים שמצאו סידור אחרי הפרישה מצה"ל.

למען האמת, אפילו חשתי מידה של סלידה מהדיבור הישיר שלו, נטול הפילטרים. סברתי שהתמקדותו הבלעדית במאבק נגד סכנות הימין המשיחי והימנעותו מעיסוק נרחב יותר בסוגיות כדוגמת משבר האקלים והמצב החברתי־כלכלי הן טעות. אולם היום, כשאנו ניצבים בפתחו של משבר חוקתי ונאבקים למען החזרת החטופים ולצד זאת גם על דמותה ואופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, הבנתי שאני הוא שטעיתי — וזו הייתה טעות רצינית.

למען האמת, בעבר אפילו חשתי מידה של סלידה מדיבורו הישיר, נטול הפילטרים. סברתי שהתמקדותו הבלעדית במאבק נגד סכנות הימין המשיחי, והימנעותו מעיסוק נרחב יותר בסוגיות אקלים או חברה – הן טעות

דעתי על יאיר גולן החלה להשתנות ברגע ששר המשפטים, יריב לוין, הציג את מה שהוא מכנה "הרפורמה המשפטית". מהר מאוד הבנו שזהו רק שם קוסמטי לדהירה אל הפיכה שלטונית חסרת רסן, העלולה למוטט את עוצמתה הדמוקרטית של ישראל ואת חוסנה ואחדותה. יאיר גולן הבחין בכך כבר מההתחלה, ויצא למסע הסברה בכל רחבי הארץ, שבמהלכו הציג את הסכנות הנשקפות למדינת ישראל בעקבות ההפיכה השלטונית של בנימין נתניהו ולוין.

לאחר זמן קצר התברר לנו שכמו שיאיר גולן צדק בנאום התהליכים המפורסם, הוא צדק גם באזהרותיו באשר להשלכות ההפיכה השלטונית. לא הייתה במה שבה לא נאם, ולא הייתה קבוצת מחאה שבה לא דיבר והאזין לרחשי הלב של הנוכחים. כך התחלנו להעריך אותו מחדש ולראות שהוא שונה משאר האופוזיציה הישראלית.

ואז, ביום שבת השחור, 7.10 – היום שייחקק לעד בהיסטוריה של מדינת ישראל – נחשפה גבורתו של יאיר גולן לעיני כל. כשחברי הממשלה שתקו מבושה (והיו להם סיבות טובות לכך), יאיר גולן הוא זה שיצא כבר באותו בוקר להציל אזרחים ישראלים. המדינה כולה חזתה בגבורתו יוצאת הדופן ובאומץ ליבו. מאותו רגע, כשמזכירים את שמו של יאיר גולן, נוהגים להוסיף לו את הכינוי 'גיבור ישראל'.

בחודשים שלאחר מכן, בזמן שהממשלה התחמקה מאחריות למחדל שהתרחש בתקופתה ועל אחריותה, דווקא יאיר גולן היה זה שהשכיל להבין שחייבים להפיל את הממשלה. הוא החל לבנות כוח פוליטי במטרה לייצר אופוזיציה אפקטיבית שאינה מתנצלת. הוא הצליח לכבוש בקלות רבה את מפלגת העבודה, לצרף כוחות מחאה ולייצר איחוד עם מרצ. ובעיקר, הוא החל ללמוד מטעויות העבר ולחדד את לשונו, כדי שכל מסר יתקבל בצורה מדויקת ובלתי מתנצלת. וזאת כנראה הסיבה לעלייה המתמדת והיציבה של הדמוקרטים בסקרים.

בזמן שבני גנץ התברר כאכזבה מוחלטת ויאיר לפיד כראש אופוזיציה חיוור, אופיו ולהטו של יאיר גולן החלו לבלוט. מחנה השמאל־מרכז הבין שחובה להחליף דיסקט; אי אפשר לשוב ולדרוש ממלכתיות מזויפת כאשר מולנו ניצבים גורמים המבקשים לפרק את מוסדות החוק ולמנוע את החזרת כל החטופים בעסקה צודקת.

כשגנץ התברר כאכזבה מוחלטת ולפיד כראש אופוזיציה חיוור, אופיו ולהטו של גולן החלו לבלוט. מחנה השמאל־מרכז הבין שלא ניתן לדרוש ממלכתיות מזויפת כשמולנו גורמים המבקשים לפרק את מוסדות החוק

בימים אלה, באחד השבועות הקריטיים ביותר לעתידה הדמוקרטי של מדינת ישראל, חזינו ביאיר גולן מגן על המוחים – מפני האלימות המשטרית ומפני אלה שמנסים להתחנף לימין. כפעיל שטח מתנדב של "הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן, הסתובבתי איתו באותם ימים במחאה בירושלים. שעות ארוכות הוא דיבר עם כל מפגין ומפגינה, הציג את השקפת עולמו ואת הדרכים להפלת הממשלה.

אך הדבר המפתיע והמעניין ביותר היו קריאות השבח הרבות שנשמעו באותן הפגנות, ובהן נאמר בבירור כי הציבור מעוניין ביאיר גולן כראש הממשלה הבא.

אני מאמין בלב שלם שיאיר גולן ראוי ומתאים להיות ראש ממשלת ישראל הבא. אני רואה את התהליכים הרבים המתרחשים בשטח במפלגת "הדמוקרטים", ומבין שיש סיכוי טוב שדבר זה אכן יקרה. נראה שבזמן הקרוב כולנו נצטרך להתרגל לצירוף המילים: יאיר גולן, ראש הממשלה הבא.

טל פאנץ- אקטיביסט חברתי ופוליטי בן 26 . כיום סטודנט באוניברסיטה העברית וממובילי הדמוקרטים בנס ציונה.