יותר ויותר מתבהר לציבור בישראל שראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מעוניין בהסכם שיחזיר את כל החטופים הביתה. יותר ויותר בהיר לציבור שנתניהו מעוניין בהמשך המלחמה – לא כי היא גורמת לחמאס להתגמש במשא ומתן ואף לא בכדי לקדם את מטרותיה האסטרטגיות של ישראל.

ראש הממשלה פועל מתוך אינטרסים פוליטיים צרים. אבל למה מצריכים אינטרסים אלה את שימור המלחמה, וכמשתמע את הקרבת 59 החטופים הנותרים?

יותר ויותר בהיר לציבור שראש הממשלה מעוניין בהמשך המלחמה מתוך אינטרסים פוליטיים צרים. אבל למה מצריכים אינטרסים אלה את שימור המלחמה, וכמשתמע את הקרבת 59 החטופים הנותרים?

התשובה המקובלת, גם בציבור וגם בקרב פרשנים רבים, היא שנתניהו מעוניין לשמור על גחלת המלחמה ואף להחריפה בכדי לשמור על קואליציית הימין על מלא מלא. במילים אחרות, הפחד מנפילת הממשלה מניע את נתניהו לנקוט במהלכים, שאחרת, אם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לא היו מניחים סכין אלקטורלית על גרונו, היה נתניהו נמנע מאותם מהלכים.

אולם בחינה נוספת של הסבר זה מעלה ספקות בדבר נכונותו. סימנים רבים מעידים על יציבותה הקואליציונית של ממשלת נתניהו עם או בלי המשך המלחמה. הפקרת החטופים – שבהכרח מתלווה להמשך המלחמה – תלויה ברצונו האישי של מר נתניהו, לא בשיקולים קואליציוניים.

הפעם האחרונה בה היה הרוב של נתניהו בקואליציה מאוים הייתה בימים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר, אז היה הציבור הזועם וההמום עלול להפנות את כידוניו לירושלים. אך בני גנץ מיהר להיכנס מתחת האלונקה והציבור במהרה השתקע בתוך הבוץ ההסברתי החם של "ביחד ננצח". מאז הקואליציה יציבה להפליא – עם גנץ ובלי גנץ, עם גדעון סער ובלי סער.

בואו נחשוב על הזדמנויות, סיכונים, והתנהגות מתבקשת. ראשית – הזדמנויות: גם יאיר לפיד וגם בני גנץ הודיעו לא אחת כי ייאותו לתת לנתניהו רשת ביטחון במידה ויאות הוא לחתום על העסקה לשחרור החטופים. והאם יש למישהו ספק שגנץ מחפש רק הזדמנות ראשונה לחזור לממשלה במצב כזה, מצב בו הקואליציה תשרוד ללא קשיים ללא "הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית"?

מדוע לא קפץ נתניהו על ההזדמנות להכשיר את עצמו עם סיעות המרכז ולוותר על הברית עם הקיצוניים? לא בגלל יציבות הקואליציה אלא בגלל מה שקואליציה כזו מתכוונת לעשות.

סימנים רבים מעידים על יציבותה הקואליציונית של ממשלת נתניהו עם או בלי המשך המלחמה. הפקרת החטופים – שבהכרח מתלווה למלחמה – תלויה ברצונו האישי של נתניהו, לא בשיקולים קואליציוניים

למפלגות של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר אין קואליציה אלטרנטיבית. בחיקו של נתניהו הן צברו כוח שלא העזו לחלום עליו לפני הצטרפותם לממשלה: תקציבים לישיבות ולהתנחלויות, סמכויות ביטחוניות. בן-גביר מרגיש בטוח יותר. הוא מצליח בסקרים ואף עזב את הממשלה לזמן קצר לכאורה, כי לא התייחסה לאיומו שאם הממשלה תפסיק את הלחימה הוא יעזוב אותה.

אבל האם באמת עזב בן גביר את הממשלה במחאה בגלל הפסקת האש? האם נתניהו לא תכנן ותיאם מראש שיחזרו ללחימה ובן-גביר יחזור לממשלה? אילו אכן הייתה זו עזיבת מחאה אמיתית – האם הם היו שומרים את משרות השר לביטחון פנים ומשרות השרים האחרות בלתי מאוישות? האם, במצב כזה, לא היינו רואים את בן-גביר, שאינו מצטיין בעדינות נפש ונימוס, משתלח בנתניהו קשות על מדיניותו? האם נתניהו לא היה משסה בו את מכונת הרעל שלו?

האם, במצב כזה של עזיבת מחאה אמיתית, היו נתניהו ובן-גביר חותמים על הסכם חזרה לממשלה חמישה ימים לפני שהשיחות עם חמאס התפוצצו לכאורה והממשלה החליטה לחזור ללחימה?

ומה בדבר סמוטריץ'? האם לא נלחם כאריה למנוע "עסקאות מופקרות"? האם לא איים שיפרוש מן הממשלה אם זו תעז להכריז על סיום המלחמה? אכן נלחם, אכן איים. לכאורה. בפועל, ככל הנראה, גם סמוטריץ', כבן-גביר, עשה זאת בתאום מלא עם ראש הממשלה.

לסמוטריץ' יש עוד פחות מוטיבציה לפרוש מן הממשלה מלחברו הכהניסט. בכל הסקרים מפלגתו של סמוטריץ' אינה עוברת את אחוז החסימה. אפילו אם תעבור, הוא אינו יכול לחלום על משרת שר האוצר עם אחריות על יהודה ושומרון בכל ממשלה אחרת.

למפלגות של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר אין קואליציה אלטרנטיבית. בחיקו של נתניהו הן צברו כוח שלא העזו לחלום עליו לפני הצטרפותם לממשלה: תקציבים לישיבות ולהתנחלויות, סמכויות ביטחוניות

באופן מופלא מודלפים לסמוטריץ' פרטי עסקות "מופקרות" ברגעים קריטיים של המשא ומתן, והוא רק עושה את שלו בכדי להגן על "האינטרס הלאומי" ע"י הוקעת העסקה ופיזור איומים (שימו לב – מעולם לא הוקעת ראש הממשלה האחראי לעסקה – תמיד את העסקה עצמה). אז איים. האם יש בידינו עדות שנתניהו ביקש מסמוטריץ' לאיים והבטיח לו שלא יצטרך לממש את איומו כי ישראל לא תממש את ההסכם עליו חתמה? לא, אין לנו עדות כזו. עדיין.

אבל מה עם נתניהו? איך היינו מצפים ממנו להתנהג אם אכן היה ממש רוצה לחתום על עסקת חטופים, אבל פשוט לא יכול בגלל אילוצים קואליציוניים? רוברט פטנאם, חוקר מו"מ אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד, זיהה תופעה נפוצה במו"מ בינלאומי, לה קרא "משחק בשתי רמות": מנהיגי מדינות המנסים להגיע להסכם עם מדינה אחרת עוסקים בפועל במשא ומתן כפול.

אותם מנהיגי מדינות נושאים ונותנים מול המדינה השנייה, שם הם מנסים למקסם את ההישגים ולמזער את המחיר, ובאותו זמן הם "משחקים" למול דעת הקהל והכוחות הפוליטיים בזירה המקומית, בה הם מנסים לשכנע את הבוחרים והשותפים הקואליציוניים שלהם בצורך בהסכם ובתועלת שהסכם יבוא לארצם.

בעוד נתניהו עוסק בכיפוף ידיים עם חמאס והמתווכות – היינו מצפים ממנו, אם אכן מטרתו הייתה להגיע להסכם, לשכנע את הבייס שלו ואת שותפיו לממשלה כי ההסכם שיביא לשולחן הוא טוב לישראל. לשכנע שההסכם ישמש לא רק כדי להחזיר את החטופים לארצם, אלא גם את האינטרסים של המדינה.

איך היינו מצפים מנתניהו להתנהג אם אכן היה ממש רוצה לחתום על עסקת חטופים, אך פשוט לא יכול בשל אילוצים קואליציוניים? לשכנע את הבייס ואת שותפיו לממשלה כי ההסכם שיביא טוב לישראל

סיבות לטיעונים כאלו שההסכם טוב לישראל הן רבות, ונתניהו לא צריך היה להתאמץ בכדי למצוא אותן. אבל נתניהו בכל זאת בחר – בכל התייחסות לנושא – להציג את כל ההסכמים העומדים על הפרק כהסכמים רעים; כסותרים את האינטרס של ישראל.

הוא מעולם לא הציב הסכם חלופי, ריאלי וחיובי, אליו ישראל חותרת. הוא מעולם לא הגדיר מה כן, רק מה לא. מכונת התעמולה המשומנת העומדת לרשות נתניהו לא הפסיקה להתקיף כל הסכם מוצע בפראות וגסות.

וכשנכפה ההסכם בסופו של דבר על נתניהו, כמו בנובמבר 2023 (על ידי ההתגייסות הלאומית) או בינואר 2025 (על ידי האמריקאים) נתניהו גם אז לא דיבר בעדו. הוא הצביע בעד אבל דאג שלא רק סמוטריץ' אלא גם שרי ליכוד יצביעו נגד ההסכם.

האם מישהו מעלה על דעתו ששרים כמו עמיחי שיקלי ודודי אמסלם היו מצביעים נגד ללא עידודו של הבוס? האם מישהו חושב שהם היו מצביעים נגד אם ראש הממשלה היה אכן בעד? במילים אחרות – נתניהו משחק את המשחק בכוונה רק בלוח אחד, כי אינו מתכוון להגיע לעסקה טובה. הוא מעוניין, עד כמה שאפשר וכמו שראש השב"כ רמז במכתבו, לא להגיע לעסקה כלל.

המשך המלחמה טוב לנתניהו. המלחמה מאפשרת לו לעכב ולמסמס את משפטו; היא מאפשרת לו תירוץ להימנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית לשבעה באוקטובר – בה הוא יודע כי יימצא אשם; וערפל המלחמה מאפשר לו להאיץ את תהליכי ההפיכה המשפטית והממשלתית.

המשך המלחמה טוב לנתניהו. זה מאפשר לו למסמס את משפטו; תירוץ להימנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7/10 – בה הוא יודע שיימצא אשם; וערפל המלחמה מאפשר לו להאיץ את תהליכי ההפיכה

בסוף המלחמה כבר, הוא מקווה, לא יהיה כוח בחברה הישראלית שיוכל לעמוד מולו ולאתגר אותו. אבל אם ראש הממשלה כל כך חזק, מדוע הוא מטפח את התפיסה שהקיצונים בממשלתו מונעים ממנו להגיע להסכם? מדוע לו להיראות חלש מכפי שהוא באמת?

משלוש סיבות.

ראשית, האמריקאים. נתניהו העריך, בצדק, כי האמריקאים יהיו יותר סבלנים כלפי עמדתו וטרפודי העסקות שיזם, אם יחשבו שמקורם בניסיון לרצות את הקואליציה ולא בניסיון לחמוק מידי החוק.

שנית, זאת שיטה מצוינת להטות את האש ממך ולכיוונים אחרים. אם הציבור בישראל לא יראה בנתניהו אויב של משפחות החטופים – אלא בבן גביר וסמוטריץ' – זה טוב למנהיג.

ושלישית – כך אפשר להרגיע את הציבור ואת משפחות החטופים, בכדי ש"יתנהגו יפה" בצמתים אסטרטגיים. "תהיו בשקט רק עד שהתקציב יעבור ותראו שהכל יסתדר", או "אם רק תתנו לנו להגיע עד לפגרת הכנסת נוכל לסגור על עסקה ללא יכולת של הכנסת להצביע אי-אמון". אך צמתים "קריטיים" אלו באו והלכו, וימשיכו לבוא וללכת ללא הסכם וללא חטופים שבים.

כולנו צריכים להפנים – בנימין נתניהו הוא המפקיר, הוא המטרפד, הוא המקריב. נתניהו הוא עדיין הפוליטיקאי המתוחכם ואלוף המניפולציות. אבל זה אינו יותר הפוליטיקאי הזהיר והחרד של ימים עברו. זה פוליטיקאי באמוק של שגעון גדלות, גדול אפילו יותר עם דונלד טראמפ בשלטון מעבר לים.

כולנו צריכים להפנים – בנימין נתניהו הוא המפקיר, הוא המטרפד, הוא המקריב. נתניהו הוא עדיין הפוליטיקאי המתוחכם ואלוף המניפולציות. אבל זה אינו יותר הפוליטיקאי הזהיר והחרד של ימים עברו

זה נתניהו שכמו הקיסר נרון – עומד ומנגן בכינור בעוד מדינתו נשרפת. זה נתניהו, שעד נפילתו מהשלטון המלחמה לא תגמר. והחטופים לא יחזרו.

בועז אצילי הוא פרופסור למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון, מתמחה בלימודי ביטחון וסכסוכי גבולות. בין הספרים שפרסם: Triadic Coercion: Israel’s Targeting of States that Host Non-State Actors (עם ונדי פרלמן) ו-Good Fences, Bad Neighbors: Border Fixity and International Conflict. בן-דודו של אביב אצילי שנפל בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה והושבה לישראל.