לפני כחודש התחילה המלחמה, שבהינתן היקפה המתרחב מן הראוי לקרוא לה מלחמת המזרח התיכון הראשונה. זה נראה כזמן מתאים למאזן ביניים: מי הרוויח, מי הפסיד, עד כמה שניתן לשפוט, בהינתן ערפל הקרב.
צריך לשים לב בעיקר לשתי נקודות:
בועז אצילי הוא פרופסור למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון, מתמחה בלימודי ביטחון וסכסוכי גבולות. בין הספרים שפרסם: Triadic Coercion: Israel’s Targeting of States that Host Non-State Actors (עם ונדי פרלמן) ו-Good Fences, Bad Neighbors: Border Fixity and International Conflict. בן-דודו של אביב אצילי שנפל בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה והושבה לישראל.
























תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומרוב הבלים בניתוח הזה קיבלתי סחרחורת.
1. מבחינת ישראל – על אף הכאב העז כישראלי בהסתכלות על המדינה במבט מאקרו, הנזק הוא מזערי עד לא קיים. האבדות נמנות בבודדים ולא נפגעה שום תשתית חיונית למדינה.
כלכלת ישראל משגשגת וצמחה במעל 50% בתוך שנה ובאופן אבסורדי כמעט איראן בהתנהלותה השגויה הוכיחה לעולם שביבי צדק בכל הזמן הזה ואיראן היא איום קיומי וכלכלי לכולם ובפרט לשכנותיה.
בטווח הארוך, ישראל יצרה ברית קיומית עם מדינות המפרץ המתונות, המאיסה את חיזבאללה על מדינת לבנון וניצחה בכל היבט אפשרי את הציר השיעי קיצוני שהוקם פה.
ממשל האייתולות האיראני לא יוכל לשרוד את המלחמה הזאת וגם אם משהו ממוסדות השלטון יישמר, כלכלת איראן היתה במצב הגרוע ביותר עוד לפני המלחמה אז לאחריה קל וחומר.
יש לי עוד המון מה לומר אבל זה ארוך מדי לתגובה אבל אומר לסיום רק זאת.
אני לא חושב שכותב הכתבה כתב את ההבלים הללו מתוך טפשות אלא מתוך צורך כמעט בלתי נשלט שלא לתת קרדיט לשום מהלך שעלול להחמיא לביבי וממשלתו.
האובססיה למצוא את הרע מתוך החרדה שמא ביבי יקבל נקודת זכות בעם הופכת אותך ושכמותך לאויב פסיכולוגי של העם בשעתו הקשה.
תתבייש / תתביישי/ תתביישו