למונח "תרבות" יש משמעויות רבות ומגוונות. ניתן להגדירו כמכלול תפיסות, אמונות וערכים המייחדים קבוצה מסוימת. אך מעבר לכך, התרבות כוללת גם את הידע, הסמלים והמשמעויות המגולמות באמצעי המדיה השונים, כגון ספרים, מוזיקה, תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה ואפילו המדיה הדיגיטלית המתפתחת.

התרבות אינה רק דרך ביטוי אומנותית או אינטלקטואלית – היא השפה שבאמצעותה בני האדם מבינים את עולמם, יוצרים זהות אישית וקולקטיבית, ומנהלים דיאלוג עם חוויות חייהם.

התרבות אינה רק דרך ביטוי אומנותית או אינטלקטואלית – היא השפה שבאמצעותה בני האדם מבינים את עולמם, יוצרים זהות אישית וקולקטיבית, ומנהלים דיאלוג עם חוויות חייהם

מוצרי התרבות – בין אם הם יצירות ספרותיות, מחזות, שירים או יצירות אמנות אחרות – אינם רק ביטוי אישי של היוצרים שלהם, אלא גם כלים שדרכם אנו מפרשים ומבינים את חוויות חיינו.

למשל, כאשר אדם חש רגשי אשמה, הוא עשוי להיזכר ב"הנפילה" של אלבר קאמי, ולשאול את עצמו: האם יכולתי לפעול אחרת? האם מילאתי את חובתי המוסרית? כאשר הוא מתמודד עם רוע שפוגע בו או באחרים, הוא עשוי לחשוב על "הדבר" של קאמי, שממחיש כיצד הרוע – כמו מגפה – מתפשט בחברה, וכיצד בני האדם מגיבים אליו: בהכנעה? בהתנגדות? בהשלמה?

אם אדם מתבונן ביחסים בין הורים וילדים, הוא עשוי לשאוב תובנות מ"המלך ליר" של ויליאם שייקספיר או מ"אבא גוריו" של אונורה דה בלזאק. מוצרי התרבות הם המשקפיים המאפשרים לנו לראות את העולם בגוונים שמעולם לא ראינו קודם. הם מאפשרים לנו לחוות רגשות שלא ידענו לנסח במילים, להרגיש עמוקות את מצוקותיהם של אחרים, ולתפוס את המורכבות של חיינו מעבר למה שהחוויה הישירה שלנו מאפשרת.

כפי שמנסח זאת הבמאי והמשורר יוסי יזרעאלי, יצירות התרבות מאפשרות לנו למצוא נחמה מסוימת כנגד הסחרחורת הקיומית שבה אנו בני התמותה מצויים – כנגד אינסוף החלל והזמן של היקום.

בינה מלאכותית ותרבות – אתגרים ומגבלות

כניסתה של הבינה המלאכותית לעולמנו מציבה שאלות עמוקות לגבי עתיד התרבות, היצירה והחשיבה האנושית. אחת הבעיות המרכזיות בשימוש בבינה מלאכותית היא היווצרות הומוגניות בתשובות. כאשר אדם שואל שאלה, הוא מקבל תשובה שמבוססת על הנתונים שהוזנו למערכת ועל האלגוריתם שמנתח אותם. משמעות הדבר היא שהתגובות המתקבלות על ידי אנשים שונים עשויות להיות דומות מאוד, מה שמוביל לאחידות מחשבתית ולהשטחת הדיון האינטלקטואלי.

כניסתה של הבינה המלאכותית לעולמנו מציבה שאלות עמוקות לגבי עתיד התרבות, היצירה והחשיבה האנושית. אחת הבעיות המרכזיות בשימוש בבינה מלאכותית היא היווצרות הומוגניות בתשובות

בעוד שבני אדם מחזיקים במערכת אסוציאציות ייחודית המעוצבת על פי חוויותיהם האישיות, הבינה המלאכותית פועלת על סמך מאגרי מידע כלליים. לדוגמה, אם אדם כותב שיר או מחזה, החוויות הרגשיות שלו יבואו לידי ביטוי ביצירה באופן אישי ומקורי. לעומת זאת, אם אלגוריתם ייצור שיר או תסריט, הוא יתבסס על תבניות קיימות וטקסטים שנכתבו על ידי אחרים.

אם הדור הבא יגדל בסביבה שבה אין צורך להתאמץ כדי למצוא תשובות, האם נוכל לצפות שיתפתחו בעתיד סופרים גדולים, מחזאים מקוריים או פילוסופים חדשניים? האם יימצאו האנשים שיעשירו את השפה החווייתית קיומית עבור הדורות הבאים?

קשרים אנושיים בעידן הבינה המלאכותית – האם נאבד את האחריות לאחר?

הפילוסוף עמנואל לוינס מדגיש את חשיבות המפגש פנים אל פנים כמקור לאחריות מוסרית כלפי הזולת. במפגש אנושי יש דבר שאין לו תחליף – המבט של האחר, הקול האנושי, השבריריות והפגיעות שמזכירות לנו את המחויבות שלנו כלפיו. כאשר אני ניצב מול אדם אחר, במידה שפיתחתי את הרגישות האתית, איני יכול להישאר אדיש. מצוקתו הופכת למצוקתי, ואני חש מחויבות לפעול למענו.

אולם, כאשר הבינה המלאכותית תופסת מקום הולך וגובר בחיי היומיום שלנו, עולה שאלה קריטית: כיצד תשתנה החוויה האנושית של קשרים בין-אישיים בעולם שבו יותר ויותר אינטראקציות נעשות מול מכונות?

לוינס רואה בעצם קיום השיח את העיקר ולאו דווקא בתוכן שלו. הוא טוען כי "צריכים לדבר על משהו, על הגשם או על מזג האוויר, אין זה משנה, אבל לדבר, לענות לזולת וכבר להיעשות אחראי לו".

לוינס רואה בעצם קיום השיח את העיקר ולאו דווקא בתוכן שלו. הוא טוען כי "צריכים לדבר על משהו, על הגשם או על מזג האוויר, אין זה משנה, אבל לדבר, לענות לזולת וכבר להיעשות אחראי לו"

אך מה קורה כאשר בני אדם מתרגלים לכך שהשיח שלהם אינו כולל הבעות פנים, קול אנושי טבעי או תגובות אמפתיות אמיתיות? האם השיח יהפוך להעברת מידע בלבד, וכך תיחלש האחריות האתית כלפי האחר?

השפעת הבינה המלאכותית על עולם העבודה והחברה

נושא נוסף שיש לשקול הוא ההשפעה של הבינה המלאכותית על מבנה החברה. כיום, העבודה אינה רק מקור הכנסה, אלא גם חלק משמעותי מהזהות האישית והחברתית של בני האדם. אחת השאלות הראשונות שאנשים שואלים זה את זה במפגש היא: "מה אתה עושה?"

אם הבינה המלאכותית תחליף בני אדם במקומות עבודה רבים, אנשים עשויים למצוא את עצמם עם זמן פנוי רב, אך ללא כיוון ברור. השאלה היא מה הם יעשו בזמן הזה: האם זה יוביל לעלייה באלימות? לשעמום קיומי? להתמכרות למדיה ולבידור שטחי? או שזה יוביל להתפתחויות שכרגע אנחנו לא יכולים לשער.

שאלות  נוספות שעולות הן: כיצד יתפרנסו אנשים בעולם ללא עבודה?
אם רובוטים ואלגוריתמים יבצעו משימות רבות ביעילות רבה יותר מבני האדם, ייתכן כי מיליוני אנשים יוותרו ללא מקצוע.

האם נידרש למודל של הכנסה אוניברסלית? כלומר, תשלום חודשי לכל אזרח, ללא תלות בעבודה. אך עולות כאן שאלות נוספות: מי יממן את זה? אם אין עובדים המשלמים מסים, מאיפה יגיע הכסף? כיצד הכסף יוקצה? האם הוא יחולק לכולם שווה בשווה, או יינתן לפי קריטריונים מסוימים? מה יהיו ההשלכות על המוטיבציה האנושית? האם אנשים יפסיקו לשאוף ללמוד, ליצור ולפתח את עצמם?

אם בינה מלאכותית תחליף אנשים בעבודות רבות, הם עלולים למצוא עצמם עם זמן פנוי רב, אך ללא כיוון ברור. מה יעשו בזמן: האם זה יוביל לעלייה באלימות? לשעמום קיומי? להתמכרויות או להתפתחויות שקשה לשער?

וכמובן, סכנת ריכוז הכוח בידי המדינה. אם המדינה היא שתשלם את ההכנסה לכל האזרחים, האם זה לא מעניק לה כוח מוחלט עליהם? מה אם מדינה תשלול הכנסה מאנשים שמביעים ביקורת? האם ניכנס לעידן של שליטה ממשלתית מוחלטת על הכלכלה האישית של כל פרט?

הסכנות בשליטה ואובדן הפיקוח על הבינה המלאכותית

בעיה נוספת היא חוסר השליטה האפשרי על תהליכי הלמידה של הבינה המלאכותית. כאשר אנו מאפשרים למערכות מתוחכמות ללמוד ולשפר את עצמן, אנו לא תמיד יכולים לדעת לאילו מסקנות הן יגיעו, ומה ההשלכות של כך.

יצירתיות ואתיקה בעידן הבינה המלאכותית: בין איום להזדמנות

רשתות בינלאומיות של מזון מהיר הן דוגמה מרתקת לארגונים ששילבו יצירתיות וחדשנות בשלב הקמתן, אך במקביל פיתחו נהלים נוקשים המכתיבים עבודה שבלונית ומדודה. הצלחתן של רשתות אלו טמונה ביכולתן לייצר חוויית לקוח אחידה בכל נקודה בעולם, וזאת באמצעות סטנדרטיזציה קפדנית המייתרת את הצורך ביצירתיות מצד העובדים הזוטרים. באופן דומה, עידן הבינה המלאכותית מעלה את השאלה: האם היא תייתר רק את העבודות השבלוניות, או שמא תפגע גם במרחב היצירתי שהיה בעבר נחלת האדם?

הרמב"ם ראה בתבונה את המאפיין המרכזי שמייחד את האדם. אם נניח שהבינה המלאכותית אכן תייתר חלק מהפעולות היצירתיות, האם המשמעות היא פגיעה ישירה בתבונה האנושית? האם העובדה שאנו מפחיתים במלאכות יצירתיות תוביל להיחלשותה של המחשבה הביקורתית, הדמיון והיכולת לחדש?

החשש אינו רק אינטלקטואלי, אלא גם מוסרי וערכי. אם הבינה המלאכותית תנהל עבורנו חלקים נרחבים מחיינו, האם לא נאבד בהדרגה גם את הרגישות האתית שלנו? האם החלטות מוסריות ייעשו על בסיס אלגוריתמים במקום על פי אינטואיציה אנושית, חמלה ורחמים?

ההיסטוריה מלמדת כי כל מהפכה טכנולוגית שינתה את אופיין של המיומנויות שנדרשו מהאדם, אך לאו דווקא הפחיתה את יצירתיותו. האם גם הפעם נמצא את עצמנו לא בפני דעיכה, אלא בפני אבולוציה חדשה של החשיבה האנושית?

ההיסטוריה מלמדת כי כל מהפכה טכנולוגית שינתה את אופי המיומנויות שנדרשו מהאדם, אך לאו דווקא הפחיתה את יצירתיותו. האם גם הפעם נמצא עצמנו לא בפני דעיכה, אלא בפני אבולוציה חדשה של החשיבה האנושית?

אגב תנסו לבדוק מה חושבת הבינה המלאכותית עצמה על הסיכונים וההזדמנויות הטמונים בה. גם לזה יש לה תשובה.

ד״ר אלדד שידלובסקי הוא ראש החוג בפועל לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.