לצערי, השימוש בלווינס לקדם את אג'נדה פוליטית שלך והשקפה אידאולוגית הנוטה לשמאל, בהאשמה של הגורמים למלחמה, היא מעשה שאינו ראוי. לכל הפחות מוטעה. הוא משמיט ממך את הנסיון לתלות באילן גדול את דעותיך המסויימות. חבל. מבחינתי איבדת את זה ואיבדתי אותך.

המאמר אמיץ ויפה. אני מבקש להוסיף את הדבר הבא:
עת לטעת ועת לעקור נטוע… עת מלחמה ועת שלום.
מדוע כותב קהלת את הדברים האלה? האם עת השלום אינה, בעצם, כל העת כולה? כלומר, האם איננו צריכים לכונן את השלום הנצחי? האם כוונתו של קהלת באמרו "עת מלחמה" היא רק הגנה עצמית?
ייתכן. וייתכן שמה שמעוללת ישראל לעזה הריהו בגדר "הגנה עצמית". דבר אחד בטוח: מעולם לא לקחנו ברצינות מספקת את הביטוי "עת שלום" כשם שאנו לוקחים ברצינות את "עת מלחמה".

הגיגים בעקבות המאמרון- ראשית -תגובתי לדברי גולדברג "… אלא הכרח, משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח" – ערכה של האהבה רב מערכו של הרצח אך לא מערכם של החיים עצמם. אסור לשכוח את ערך החיים.
ועניין השיח שבין מלחמה ומוסר- מלחמת 7.10.23
נקודת המוצא שלי היא שצבא נועד להגן על טריטוריה ואזרחים.
כשאני חושבת על שתי המילים- מלחמה ומוסר- אני מתקשה למצוא קשר לוגי ביניהן, ובימים אלה עוד יותר מתמיד.
ברוב המקרים, מלחמה מתקיימת בין שני צדדים שאינם שווים. שווים בכוחם הצבאי ובערכים שלהם. כי שיוויון בהכרח יביא לשקט. לא בהכרח אהבה אבל שקט. ולכן במצב של שוויון לא תתקיים מלחמה.
ובהקשר של הדילמה שבין מלחמה לבין מוסר- הערך המוסרי המנחה כאן הוא שיוויון ערך האדם. ערך אוניברסלי. על פי אמות מוסר אוניברסליים, כולם, כולל כולם זכאים לשיפוט דומה. על פי ערכים אוניברסליים הרי שהאופן שבו אנו דורשים להתיחס לאזרחינו זהה לאופן שבו אנו נדרשים להתייחס לאזרחי הצד שכנגד. במטרות מלחמה של מדינה נאורה שזורות מטרות צבאיות ומטרות ערכיות. השמדה של עם יכולה להיות גם השמדה בהיבט הערכי שלו. עם שפושט מעליו את ערכיו מאבד את עצמו.
כיום בעיני אילו לא יותר מאשר מילים יפות ומתיפייפות. מלחמה מוצדקת על קיום פיזי קיומי של מדינה הופכת את הניסיון לשזור את שתי המילים – מלחמה ומוסר- למגוחך בעיני.
אסביר
המשמעות הלוגית של ערכים אוניברסליים הם "פשוטים" –
נתחיל מערך חיי חיילים / צבא – צבא נועד להגן על אזרחים .
נגזרת מכך היא ההנחה שערך חיי חיילינו נחות מערך חיי האזרחי המדינה ששלחה אותם אל הקרב.
הנחה נוספת היא שערך חיי החייל נחות מערך חיי האזרחים של הצד שכנגד. כלומר חיילים יסכנו חייהם על מנת לא לפגוע בבלתי מעורבים גם בצד שכנגד. אך לקיומה של הנחה זו חייב להיות תנאי. כי הנחה זו, מבחינה פסיכולוגית וערכית, קשה להכלה כשהצד שכנגד אינו מגן על אזרחיו בעצם אופן ניהול פעולתו. ההנחה הזו קשה להכלה כשהדילמה הטרגית עומדת לנגד עיני מנהלי המלחמה הזו. הצורך והחובה למנוע הרג חייל, בידיעה שמניעת מותו של חייל תהיה כרוכה בהרג אזרחים, היא דילמה ערכית טראגית. אולם כשהסיכוי למותו של חייל היא קרובה לוודאית הרי שלי אין ספק מה צריכה להיות הפעולה. בעיני יש צידוק לפעולה שמגנה על חיי חיילים גם כשהם מסכנים חיי אזרחים שמנגד ובתנאי שננקטו כל האמצעים להרחיק אזרחים ממוקד הסכנה.
מלחמות בתוך אוכלוסייה אזרחים בהכרח פוגעות באזרחים. כי זו מלחמה.
כשהצדדים אינם חולקים את אותם ערכים אוניברסליים הרי שהדילמה מתייתרת. כיוון שאם הצד שכנגד פוגע במכוון באזרחים הרי שהמלחמה אינה שפיטה על פי ערכים אוניברסליים.
אין זו פשיטת רגל מוסרית, זו מלחמה של ערכים אוניברסליים בערכים אחרים.
ואם על מנת ליצר משוואה בה ערכים אוניברסליים הם הערכים לאורם נצעד, הרי שיש חובה להגן על חיי האזרחים כערך עליון.
ערך חיי חיילינו אינו נחות מערך חיי אזרחים שכוח צבאי משתמש בהם על מנת לפגוע בחיילים ובאזרחים כאחד.
דורית

קראתי בעניין.
הדברות ושיח יכול להיות הכלי לקרבה בין שני הקטבים ושני הנרטיבים.
השאלה איך לעורר שיח מתוך סקרנות לשמוע ולהבין את הצד השני ולא ממקום כוחני הרוצה להשמיע ולשכנע.

ושאלה נוספת האם האליטות הם רק מי שציינת או כאלה ששפר מזלם להיות בצד הנכון בימים של קום המדינה ולקבל זכויות וכספים ואדמות שאחרים לא קבלו רק משום שלא היו שייכים?

זאת ועוד איך נקל על המעבר והמוביליות החברתית כל שקבוצת האליטות תתרחב?
במיוחד כאב לי לקרוא את חוסר האמון הבולט שלך בפוליטיקאים שהם למעשה נבחרו על ידי העם להיות מנהיגיו.

מספר הערות לתגובה של ברק כהן
1. יש הרבה סוגי אליטות. הרופאים והטייסים הן אליטות בשל העובדה שנדרשים כישורים לא פשוטים וזמן הכשרה ארוך כדי להיות רופא או טייס. העובדה שהם אליטות לא קשורה לפוליטיקה ונפוטיזם אלא לכישורים שלהם. ולכן, אם חלקים נרחבים מקרב אותן אליטות יחליטו להגר יכולת ההישרדות של המדינה תיפגע כמו גם איכות החיים ורמת החיים.
2. הכיבוש מנוגד לחלוטין לאתיקה הלוינסית מכיוון שהכובש לא רואה את האחר הפלסטינאי, פוגע בזכויות האדם שלו וגורם לו סבל. ולכן כאשר אתה מביא דוגמא של סיפוח כלל השטחים אתה מביא דוגמא שסותרת את האתיקה של לוינס, האחריות על פי לוינס היא להקל על סבל של כל אדם באשר הוא אדם ולא רק לדאוג לקבוצה מסוימת באוכלוסייה, בדוגמא שהבאת כיוונת לאוכלוסיית המתנחלים.
3. הנימוק שלך שהרפורמה שמכוונת להחלשת בית המשפט תיטיב עם הפרדת הרשויות נראה תמוה בלשון המעטה.
4. אין צדק ימני כמו שאין צדק שמאלני, יש צדק של האדם באשר הוא אדם. צדק של ראית האדם האחר, שמירת הזכויות שלו וניסיון לסייע לו בהקלת סבלו.

שלום, דברים מעניינים
כמה הערות חשובות:
א. ראשית בפסקה 3 ציינת את האליטות. אינני יודע מה גורם לך לחשוב שאליטות שהמדינה הכשירה זה דבר טוב. מילא אליטות של בעלי הון, שצברו את כוחם בזכות עצמם, אבל אליטות כמו טייסים, אני סבור כי זה דבר שאינו רצוי. המדינה באותו אופן יכלה לשבח ולטפח את השריונרים או את סיירת גולני. רק מסיבות פוליטיות ונפוטיזיות קרה שהטייסים נהיו ל"אליטה" רצויה.
דבר זה לא נכון רק בטייסת, אלא גם בקבלה לרפואה ולמקצועות נבחרים נוספים, כאשר תנאי הקבלה אליהם קורית בין היתר דרך מערת בירוקרטית של פסיכולוגים ופקידים שיכולים לטרפד מועמדים מסיבות פוליטיות ומעמדיות.
ב. בפסקה 4 ציינת את האחריות שלי על אחריותו של האחר. דומני שלא הבנת לעומק את משמעות המושג. האחריות שלי היא לדאוג לכך שהאחר יהיה בעל אחריות, ולא שאקח את כל המושכות ואמנע את ה"כיבוש" ואת האלימות בכיבוש. הרי כך, המתנחלים יכולים להגיד אותו דבר – אחריות המתנחלים למנוע את הסכמי אוסלו שרק החמיר את השנאה והטרור בשטחים ובמדינה בכלל, ואחריות המתנחלים היא לדאוג לאחריות הפלסטינים ולכן צריך לספח את כלל השטחים.
אם להשתמש באותה הדוגמא, האחריות בכל נושא השטחים הינה לא בכפייה ומסירת שטחים (A, B ,C) אלא בשיח. להציב פלטפורומות הידברות לא בין רבין או נתניהו לאבו מאזן, אלא בין המתנחל מעפרה לשכן שלו בסילואד. עד כמה שהדבר ניתן.
ג. בפסקה 2 ו5 דיברת היטב על נושא הפרטצדורות והרוח שבדמקורטיה. נקטת עמדה. הצד התומך במהפכה המשפטית לא מסכים כלל, פשוט משום שטענתם היא שהמצב הנתון הוא שימוש בפרצודרה הנקראת בית המשפט כדי למנוע את רוח הצדק והשלום מהצד ה'ימני'. לדעתם, דווקא הרפורמה תיטיב את הפרדת הרשויות, תיטיב עם הרוח הדמוקרטית. ועל כן, כל טענותיך בכתבה זו היא נקיטת עמדה בשם לוינס, ללא סום ביסוס והבנה.