הקמנו פה גופי ביטחון חזקים כדי להגן על עצמנו מסיכונים ביטחוניים. זה כולל את המשטרה, אשר לא מעט מפעילותה פה חורגת מזו של משטרות רגילות -שעיסוקן הוא בפשיעה אזרחית. וכמובן יש את השב"כ. עכשיו, כשיש ממשלה החותרת להפיכה משטרית בישראל ולריכוז כוח בידיה – גופים ביטחוניים אלה, אם יפלו לידיה, יכולים לשמשה במטרתה.

יכולותיהם של הגופים הביטחוניים עלולות להיות מופנות נגד מתנגדי המשטר, ואז לא רק שהדמוקרטיה הישראלית תקרוס, אלא גם ביטחונם של האזרחים שיחיו תחת איום. הגולם עלול לקום על יוצרו. מפכ"ל המשטרה כבר הוחלף ע"י שר לביטחון לאומי קיצוני, ועתה אנו מתמודדים עם פיטורי ראש השב"כ.

יכולותיהם של הגופים הביטחוניים עלולות להיות מופנות נגד מתנגדי המשטר, ואז לא רק הדמוקרטיה הישראלית תקרוס, אלא גם ביטחונם של האזרחים שיחיו תחת איום. הגולם עלול לקום על יוצרו

אם התרחיש לעיל יתממש, אז מהסיפור היפהפה של תקומת ישראל לא יישאר הרבה.

המדינה התחילה דרכה עם ייחוד, ברמה היסטורית, בחזון הנשגב שעמד מאחוריה. הרבה אנשים פה פעלו למענה במעין חרדת קודש. השקיעו בה את חלבם ודמם, ולא מעטים אף הקריבו חייהם עבורה.

היום, כל זה עבר מהפך. בנימין נתניהו כיער את החוויה הישראלית כשעיצב אותה בדמותו. הממשלה הנוכחית נראית לרבים פה כבלתי לגיטימית. ממשלה המעוניינת בריכוז כוח, ולשם השגתו היא לא בוחלת באמצעים. היא לא מהססת לפטר אנשים בתפקידי מדינה מרכזיים בתואנות שווא, רק בגלל שהם נראים לה מכשול לכוונות ההפיכה המשטרית שלה. גם לא אכפת לה לבזות בכירי עבר, שלא מעטים מהם הקדישו עצמם, מתוך אידיאליזם טהור, לקידום ופיתוח המדינה.

האינטרסים השלטוניים עומדים מעל לכל בעיניה של הממשלה. זו גם הסיבה לניסיון המתמשך לנטרל את בית המשפט, כך שלא יוכל "להפריע" לצעדי הממשלה.

בראשה של הממשלה עומד מי שחסר כל עכבות בקידום האינטרסים השלטוניים שלו. מוסר וערכיות הם הדברים האחרונים שמעניינים אותו – הם, בראייתו, מיועדים ללוזרים. נתניהו הצליח להשחית רבות – הוא ניחן ביכולת השחתה של כל מה שבא במגע אתו.

המדינה התחילה דרכה עם ייחוד היסטורי וחזון נשגב. רבים פעלו למענה בחרדת קודש והשקיעו בה את חלבם ודמם ואף הקריבו את  חייהם עבורה. אך נתניהו כיער את החוויה הישראלית כשעיצב אותה בדמותו

נפילה של יכולות משטרתיות ביטחוניות מתקדמות כמו שמצויות בידי ישראל – לשליטתו של אדם כזה, מדירה שינה מעיני רבים פה. הם מייחלים וזועקים לראש השב"כ הנוכחי, רונן בר, לא להפקיר את משמרתו. אם יעשה זאת הוא מסייע לאלה, שגם הוא עצמו יודע היטב את טיבם ומטרותיהם.

ראש השב"כ, ביחד עם היועמ"שית ושופטי העליון – הם תקוותם של ציבורים רחבים, מרכזיים ומובילים פה. ציבורים אלה עומדים מאחוריהם בנחישות. למשל נשיאי האוניברסיטאות כבר הצהירו על כוונתם לצאת להפגין ולהשבית את מוסדותיהם אם הדחתו השרירותית של ראש השב"כ תצא לפועל.

עתה אפילו נשיא המדינה סוף סוף התעורר לסכנה והצטרף למתנגדים למהלכי נתניהו. יש עתה חזית רחבה שמתנגדת לצעדי נתניהו והיא בהחלט יכולה להצליח. נתניהו הלך הפעם רחוק מדי. הוא כבר התרגל לכך שהוא תמיד מצליח "לתחמן" את המערכת, ובפעם הזאת הוא נתקל בהתנגדות עזה מסוג שהוא לא רגיל לה.

כבר במהלך הרפורמה המשפטית הופתעו נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן מעוצמת ההתנגדות, אלא שאז עוד היה גורם ההפתעה לצדם. היום "חזית ההתנגדות" כבר הרבה יותר מאורגנת ומשופשפת. גם הניסיון להיפטר מהיועמ"שית מתגלה כלא פשוט לביצוע, ואילו הניסיון לאורך תקופה ארוכה לבלום את בחירת יצחק עמית לכהונת נשיא בית המשפט העליון, נכשל. כל הסאגה הזו היא מבחן חוסן פנימי לישראל ועמידה בו תהיה ציון כבוד לחברה הישראלית.

זה הרגע להיזכר במקרים היסטוריים קשים בהם החברה האזרחית לא הוכיחה חוסן כזה ושילמה על כך ביוקר. והיו כבר בעבר משטרים טוטליטריים שעלו לשלטון בבחירות ולא בהפיכה. תוצאות הבחירות הן לא חזות הכל – ולא פחות חשוב מה הממשלה עושה עם הרוב שלה בהמשך. גם הממשלה פה חותרת לנצל את הרוב שלה להפיכה משטרית כמו גם להנציח את שלטונה.

היום "חזית ההתנגדות" כבר הרבה יותר מאורגנת ומשופשפת. גם הניסיון להיפטר מהיועמ"שית מתגלה כלא פשוט לביצוע, ואילו הניסיון הארוך לבלום את בחירת יצחק עמית לכהונת נשיא בית המשפט העליון, נכשל

המשבר פה מתרחש כאשר המדינה עצמה כבר שינתה פניה. היא הורגלה באופן הדרגתי לשחיתות הממוסדת שהיא דרכו של נתניהו. כדי לראות זאת לא צריך פרשיות דרמטיות כמו "קטארגייט". כבר זמן רב נתניהו שולט בזכות ה"דילים" להקמת קואליציות בינו לבין החרדים. אלה הם בעליל בניגוד לאינטרסים של המדינה: מעניקים לחרדים פריווילגיות שאין להם מקום במדינה מתוקנת. כולל תקציבי ענק, שמועברים להם כ"כספים קואליציוניים".

לנגד עיננו קמה גם ממשלה מנופחת עם אנשים ללא כישורים לתפקידם – אשר זכו בהם רק עקב אינטרסים של הקמת קואליציה או כדי להעניק משרות רמות לנאמנים אישיים של נתניהו. האינטרס השלטוני אצל נתניהו וממשלו הוא "אובר אלס" (מעל לכל, בתרגום לעברית).

מאבק איתנים ניטש עתה בישראל כדי לבלום את ההידרדרות וכדי להביא לבחירות חדשות. מאחורי המאבק עומד עיקרו של המיינסטרים הישראלי, אשר מרגיש כי הוא מאבד בהדרגה את השליטה – הן על גורלו והן על דרכה של המדינה. אנשים אלה, שהמדינה נשענת בעיקר עליהם ועל פועלם, זוכים ליחס מבטל ומבזה מהממשלה. הם אף מואשמים בהיותם חלק מ"דיפ-סטייט" שתלטני.

אם למלחמת האזרחים הלא אלימה הזו שמתחוללת בישראל יתווסף משבר חוקתי – למשל כתוצאה מסירוב ראש הממשלה למלא אחרי צו של בית המשפט העליון לא לפטר את ראש השב"כ הנוכחי – אנחנו לקראת מצב משברי פנימי במדינה מסוג שלא היינו בו עוד. לכן גם אין לדעת איך כל זה יתפתח ולאן זה יוביל. ראשי הגופים העיקריים במשק כבר הבהירו שהם רואים באי ציות לבג"ץ חציית קו אדום וילחמו בכך בכל כוחם.

כך שהפעם גם אלה העומדים מול נתניהו ערוכים למלחמה ללא מעצורים – הוא כבר לא לבד בגישה הזו. חלפו הזמנים בהם בעלי תפקידים בכירים בממשל היו מתנהגים באבירות. באותם ימים היועמ"שית וגם ראש השב"כ היו מתפטרים מייד אם היו מרגישים שהם לא רצויים ע"י ראש הממשלה, מחמת הכבוד לו ולתפקידו.

הפעם גם העומדים מול נתניהו ערוכים למלחמה ללא מעצורים – הוא כבר לא לבד בגישה זו. חלפו הזמנים בהם בעלי תפקידים בכירים בממשל נהגו באבירות והתפטרו מייד אם הרגישו לא רצויים על ידי רה"מ

היום הם מבינים כי אם יעשו כרצונו ויתפטרו – נתניהו יגחך לעצמו לנוכח הנאיביות שלהם. כך שזה נתניהו עצמו שעיצב את התרבות הפוליטית-שלטונית הזו, שהוא מוצא עצמו עתה מתמודד עמה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.