הטענה הנשמעת לאחרונה מצד בנימין נתניהו ומוקיריו כי במדינת ישראל מתקיים דיפסטייט (deep state), תובנה שיובאה מאמריקה של דונלד טראמפ – לוקה בחסר: היא קיימת, אבל לא במובן המקובל שמתכוונים אליו הטוענים.

הדיפסטייט מגולם בדמותה של אישה אחת ושמה שרה נתניהו. בשל מיקומה הפיזי והשפעתה – זהו דיפסטייט הדומה לקרחון שרק קצהו מזדקר לעין הציבור, ונחשף בפעם המי יודע כמה כאשר היא לחשה על אזנו של בעלה, ראש הממשלה, נתון חסוי על החטופים החיים במנהרות עזה.

הדיפסטייט מגולם בדמותה של אשת ראש הממשלה. בשל מיקומה הפיזי והשפעתה – הוא דומה לקרחון שרק קצהו מזדקר לעין הציבור ונחשף בפעם המי יודע כמה, כשלחשה על אוזן בעלה נתון חסוי על החטופים

למרות שרעיית ראש הממשלה יודעת ואמורה להבין, אחרי שנים רבות באור הזרקורים, כי המצלמות והמיקרופונים מופנים גם אליה – היא הוכיחה כי לא רק שהיא שותפה למה שנחשב סוד, אלא שהיא מתקשה להפריד בין האני הפרטי לזה הציבורי. גם בפעם זו היא הבהירה, בדרכה שלה, כי היא לא רק אשתו של, אלא שמה שהוא יודע בתוקף תפקידו – גם היא יודעת מתוקף היותה אשתו.

מציאות זו בה אנו חיים שנים רבות מעוררת שתי שאלות: הראשונה, מדוע נתניהו נוהג לשתף אותה באירועים ומפגשים, גלויים וסמויים, שנוכחותה בהם איננה נדרשת ואולי לא רצויה כשדנים בנושאים מסווגים רגישים. ומדוע הוא נוהג כדרך שגרה לשלב בהופעותיו, נאומיו ובכתב את "רעייתי", "משענת חיי", "פסיכולוגית ילדים", תארים שהפכו לחוכא ואטלולא פולקלוריסטיים ברחוב הישראלי. גם אם קיימות השערות שכבר פורסמו, הסבר עובדתי לא ניתן לאורך כל שנות שלטונו של נתניהו.

דווקא מנהיג זר שפגש את הזוג נתניהו פעם יחידה מיהר לאבחן בשפתו את הסוגיה הזו. זה קרה ב-1997 בראשית כהונתו של נתניהו, בעת ביקור הבכורה שלהם ברוסיה (הסיפור עליו נכתב על ידי יעקב קדמי, אז ראש ארגון נתיב, בספרו "מלחמות אבודות" עמ' 355-6): ראש הממשלה דאז ויקטור צ'רנומירדין ערך לכבודם קבלת פנים, אבל נאלץ למורת רוחו להמתין עם כל המוזמנים כמחצית השעה לבואם לאחר שנאמר לו כי "אשת ראש הממשלה עדיין איננה מוכנה". קדמי, איש הקשר בין המשלחות, התבקש בשם ראש הממשלה, על ידי מי שהוא תיאר "כעוזר של שרה נתניהו" למרות תוארו כיועץ לענייני תפוצות – כי צ'רנומירדין יזכיר בדברי ברכתו גם את גב' נתניהו.

מדוע נתניהו נוהג לשתפה באירועים שאינה נדרשת בהם ואולי לא רצויה כשדנים בנושאים מסווגים, ומדוע הוא משלב בהופעותיו ובכתיבתו "רעייתי", "משענת חיי", ו"פסיכולוגית ילדים", שהפכו לחוכא ואטלולא

בדחילו ורחימו מילא קדמי אחר הבקשה, אבל המארח הרוסי הגיב כלא מאמין כי זה קורה בניגוד לפרוטוקול. "איזה מין גבר הוא. איזה סמרטוט? איך הוא מרשה לה?" אבל כדי למנוע משבר מדיני ולאחר בקשה נוספת מקדמי, התרצה ראש ממשלת רוסיה, "טוב, אני אעשה את זה".

קדמי שם לב כי "אנשי לשכת ראש הממשלה חיכו, רועדים מפחד, לאות ממני, והרגעתי אותם שהכל יהיה בסדר". ואמנם, במהלך נאומו צ'רנומירדין הביט מחויך בכוונו של קדמי כאשר הזכיר את שרה. קדמי סיכם: "כך נמנעה תקרית דיפלומטית בין שתי המדינות, שסיבתה הייתה קפריזה של גברת מפונקת וחולשה אישית של אדם המכהן כראש ממשלת ישראל".

השאלה השנייה חשובה יותר, כי היא מתייחסת לתהיות האם ובאילו מקרים שרה הייתה שותפה להחלטותיו. האם זה היה רק באותם עניינים בהם שמה הוזכר בתקשורת – כמו למשל בסוגיית מינויים של בכירים – או שמא גם בנושאים מדיניים ביטחוניים דיסקרטיים, כפי שמעידה הלחישה המדוברת.

ללא עריקה מבין השורות לא נזכה לקבל את התשובות בזמננו, ואם בכלל זה יקרה בעתיד היותר רחוק – אזי כאשר חוקרי התקופה יתיישבו לכתוב את העבר. אלא שזה יהיה במרחק של זמן, כאשר השחקנים הראשיים כבר לא יהיו בזירה.

בשלב זה אפשר לומר רק כי הפעם היחידה שניתן היה לזהות עקבות לשאלה השנייה, כפי שהודלפו, התחוללה זמן קצר לאחר אסון ה-7 באוקטובר. נתניהו פרסם ציוץ ברשת X בו האשים את מערכת הביטחון והצבא במחדל: "בשום שלב לא ניתנה לי התרעה על כוונות מלחמה מצד החמאס. כל גורמי הביטחון, כולל ראש אמ"ן וראש השב"כ, העריכו שהוא מורתע". התגובה הציבורית הנזעמת גרמה לו למהר למחוק את הציוץ ולהתנצל: "‏טעיתי. דברים שאמרתי בעקבות מסיבת העיתונאים לא היו צריכים להיאמר ואני מתנצל על כך. אני נותן גיבוי מלא לכל ראשי זרועות הביטחון".

נדמה כי זו הייתה הפעם היחידה במהלך המלחמה עד היום שנתניהו נטל אחריות והתנצל בפומבי. מאז כידוע הוא הפך את עורו והשכיח את ההתנצלות.

האם שרה הייתה שותפה להחלטותיו רק בעניינים בהם שמה הוזכר בתקשורת – כמו בסוגיית מינויי בכירים – או שמא גם בנושאים מדיניים ביטחוניים דיסקרטיים, כפי שמעידה הלחישה המדוברת

אף אחת מנשות נשיאי או ראשי ממשלות בישראל לא הטילה צל על כהונת בעלה כמו שרה נתניהו. זהו צל של נוכחות קבועה לידו, גם כאשר איננה נוכחת באופן פיזי, אלו התבטאויות מפלילות כמו שפלטה במשפטים שנתבעה בהם מול עובדי משק הבית, וזו הנטייה המוגזמת לנהנתנות אישית כפי שבאה לביטוי במשפט האלפים. בהשאלה לזמננו ובהקשרים הרלוונטיים לדיוננו, ניתן לדמיין את שרה נתניהו כטיפוס של פאם פאטאל ישראלית.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.