מול מציאות ביטחונית וכלכלית קשה, מי שבחרו להוביל את הדור הבא של מדינת ישראל מוצאים את עצמם שוב בחזית. לא רק מול אתגרי היומיום, המלחמה והמצב הכלכלי – אלא גם מול התקפות חסרות אחריות מצד הדרג הפוליטי.

דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מלפני כמה ימים, לפיהם מאבק המורים "פוגע במאמץ המלחמתי", לא רק מקוממים ופוגעים בציבור המחנכות והמחנכים בישראל, אלא מהווים סכנה ממשית לעתידנו כחברה.

דבריו של שר האוצר סמוטריץ' מהימים האחרונים, לפיהם מאבק המורים "פוגע במאמץ המלחמתי", לא רק מקוממים ופוגעים בציבור המחנכות והמחנכים בישראל, אלא מהווים סכנה ממשית לעתידנו כחברה

דווקא למורים הוא פונה? לאותם מורים שבשנה וחצי האחרונות פעלו במסירות וביצירתיות חרף תנאים בלתי אפשריים ותוך כדי מלחמה?

דווקא למורים, שחלקם פונו מבתיהם בעוטף ובצפון, חלקם התמודדו עם שכול, ורבים מהם או בני זוגם שירתו תקופה ארוכה במילואים, ועדיין מצאו עצמם נדרשים להחזיק מערכת חינוכית מקרטעת?

דווקא למורים, שהמשיכו להגיע כל בוקר לילדים ולבני נוער אשר חוו טראומה מתמשכת, ודאגו לשמר אצלם תחושות חוסן, שייכות ומשמעות? דווקא אותם מורים הם אלו שמוצגים על ידי שר האוצר כמי שפוגעים במדינה ובמאמץ המלחמתי?

מאבק המורים אינו רק על שכר, אלא על מעמד ועל היכולת למשוך צעירים איכותיים להיכנס לעולם ההוראה. אלו אותם מחנכים וצוותים שמאפשרים לתלמידות ולתלמידים שנעקרו מבתיהם להרגיש שמישהו רואה אותם.

דווקא למורים הוא פונה? לאלה שבשנה וחצי האחרונות פעלו במסירות וביצירתיות חרף תנאים בלתי אפשריים ותוך כדי מלחמה? דווקא הם מוצגים על ידי שר האוצר כמי שפוגעים במדינה ובמאמץ המלחמתי?

אלו אותם מורים מהצפון ומהדרום ששילבו שיעורי חוסן בשיעורי מתמטיקה, אנגלית ותנ"ך. אלו אותם מורים שהחזיקו בכל יכולותיהם וכוחותיהם בכיתות ובזום תלמידים, במקרים רבים כאלו שפוזרו בכל רחבי הארץ, וזאת תוך כדי דאגה לילדים הפרטיים שלהם שגם הם היו במקלטים.

הפער בין הפוליטיקה למציאות זועק לשמיים. לא ייתכן שהמחנכות והמחנכים – שעד לפני רגע עוד היו "לוחמי העורף" – הפכו בין לילה לבעיה. כשמורים שובתים, זה לא כי קל להם, וזה לא כי הם רוצים לפגוע במאמץ הקולקטיבי. הם שובתים כי קשה להם לשאת עוד את התחושה שמעמדם נשחק, שמצופה מהם לתת הכול, אך לקבל בתמורה זלזול מהממסד.

דווקא עכשיו, בזמן שיקום לאומי, חשוב שנכיר בכך שללא מורים אין עתיד. חברה שלא מכבדת את מחנכיה, פוגעת בעצמה. ההשקעה בחינוך אינה "פינוק תקציבי", אלא תנאי יסוד לחוסן לאומי, לכלכלה יציבה ולחברה שמצליחה לאחות את הקרעים.

אין בכך כדי להסיר אחריות מהמורים עצמם. אכן, יש לבקש גם מהם לגלות אחריות לאומית. אולם הקריאה של שר האוצר סמוטריץ', שמנסה למסגר את השביתה כפגיעה במאמץ המלחמתי – חורגת מכך. קריאה זו של סמוטריץ' היא שפוגעת בחברה הישראלית, ובפועל מסיתה נגד ציבור מסור ומחויב שהוא עמוד התווך שלה.

חינוך הוא יסוד קיומה וחוסנה של כל חברה מתוקנת. חינוך היה מאז ומעולם העוגן המרכזי שהחזיק את עם ישראל – בשעות משבר כמו גם ברגעי שגשוג.

לא ייתכן שהמחנכות והמחנכים – שעד לפני רגע עוד היו "לוחמי העורף" – הפכו בין לילה לבעיה. כשמורים שובתים זה לא כדי לפגוע במאמץ הקולקטיבי, אלא כי מצופה מהם לתת הכול, אך לקבל בתמורה זלזול מהממסד

דווקא עכשיו אסור לפוליטיקאים לצאת נגד מחנכי האומה. זהו עוד רגע מבחן לחברה שלנו. ניצחון אמיתי לא יימדד רק בשדה הקרב – אלא גם ביכולת לתמוך במורות ובמורים של ילדינו, כדי להבטיח לאלו האחרונים עתיד יציב ומשמעותי.

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך ערכי לחוסן רגשי עבור אוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה.