זו הייתה תקווה מזוקקת. אלפים נאספו בבנייני האומה בסוף השבוע האחרון בכנס "ועידת השלום העממית", ובפיהם זעקה חדה וברורה: הפסיקו את המלחמה והשיבו את החטופים. על סף 600 יום לטבח, לחטיפה, לרעידת האדמה שפקדה את החברה הישראלית, הם הגיעו מלאי מוטיבציה לחולל את השינוי. וביחד איתם עוד אלפים בעשרים מוקדים נוספים ברחבי העולם.

קואליציה של ששים ארגונים, מבוגרים הנושאים את צלקות המלחמות שהיו, יחד עם צעירים שעל שמם נרשמו הישגים במלחמה הזו, הגיעו יחד אל האירוע הענק בדרישה, בתחינה, באמירה ברורה – חייב להיות פה אחרת. דם הנרצחים וההרוגים זועק אלינו מן האדמה -די.

מבוגרים הנושאים את צלקות המלחמות שהיו, יחד עם צעירים שעל שמם נרשמו הישגים במלחמה הזו, הגיעו יחד לאירוע הענק בדרישה, בתחינה, באמירה ברורה – שיהיה פה אחרת. דם הנרצחים וההרוגים זועק אלינו

קואליציית הארגונים לשלום עושה יד אחת לקידום מציאות חדשה. זה לא פשוט לאחד ארגונים שלכל אחד מהם דרך משלו להביא את הפתרון. מ"פורום ארגוני השלום", "ארץ לכולם", דרך "ארץ אחרת", "עומדים ביחד", "פורום המשפחות השכולות", תנועת "נשים עושות שלום" ועוד.

כל אחד הגיע עם המסרים המדויקים שלו, מתוך ידיעה ברורה שמאבק משותף מחייב צעדים מדודים. ההסכמה הברורה והמיידית היא הפסקת המלחמה והחזרת החטופים – ביחד. לא מה קודם למה. ברור שללא הפסקת מלחמה החטופים לא יוחזרו, וללא החזרת החטופים המלחמה לא תסתיים. וברקע השירה והדיונים עלתה הדאגה העמוקה שכל רגע נוסף מסכן את החטופים.

עשרות הדיפלומטים שהגיעו הבהירו בלי מילים שהמצב הקיים פוגע לא רק בחטופים, במשפחות, בחברה הישראלית – אלא גם ביחסו של העולם למדינת ישראל. אנג'לה שרף מ"נשים עושות שלום", שהופקדה על הזמנת הדיפלומטים, אומרת שהם נענו להזמנה ברצון בלי כל קשר לעמדת ממשלותיהם לגבי הסכסוך עצמו.

תחושת הביחד שידרה עוצמה, שהתחזקה עם פרסום הסקרים לפיהם רוב ברור ומוחלט בחברה הישראלית רוצה בדיוק את אותו הדבר. בקואליציית ארגוני השלום הבינו שזה לא הזמן לעמוד על השונה, שזה לא הזמן לוויכוחים בתוך הבית – זה הזמן ללכד את השורות, להניח בצד את ההיבריס התנועתי האישי ולפעול ביחד.

תחושת הביחד שידרה עוצמה, שהתחזקה עם פרסום הסקרים לפיהם רוב ברור בחברה הישראלית אתנו. בקואליציית ארגוני השלום הבינו שהגיע הזמן להניח בצד את ההיבריס התנועתי האישי ולפעול ביחד

אין ספק שאווירת הפסטיבל שיצרו הצעירים עם הפרחים, השירה הרועמת בעברית ובערבית, המוסיקה והזמרות והזמרים כמו אחינועם ניני ויעל דקלבאום תרמו לא מעט לתחושת האופטימיות לגבי ההמשך.

אחד החששות הבולטים לקראת הכינוס היה התגובות האלימות שעלולות להגיע מהימין, בעיקר על רקע האלימות הקשה ששררה בהתקפה על בית הכנסת הרפורמי ברעננה בערב יום הזיכרון, לנוכח טקס הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני.

לצד 17 פנלים משותפים ישראלים ערבים פלסטינים אי אפשר היה שלא לחוש ברצון העז לשינוי. תמי יקירה, רכזת קואליציית "הגיע הזמן" סיכמה:
"מדובר במפגן כוח ציבורי, פוליטי, בינלאומי משמעותי ומרשים, שהוא תחילתה של בניית תנועת המונים, מחנה מלוכד ותוסס שמבקש להשפיע על המציאות. הראינו את הצמיחה והמומנטום של מחנה השלום, שלא מפחד לבטא מסרים בצורה ברורה ונחרצת; והראינו שכשעושים כך – האנשים באים והמנהיגים באים. זכינו לתמיכה בינלאומית משמעותית – מעמנואל מקרון אבו מאזן ואחרים, ומעל 40 דיפלומטים ושגרירים שנכחו באירוע. היה שם קהל מגוון וגדול שרוצה אלטרנטיבה".

אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה, שרוב ראשי מפלגות האופוזיציה לא הגיעו.
אם מכיוון שלתנועות השלום בארץ הוצמד המושג "שמאלנים", ואם מכיוון שיש הסבורים שהמאבק צריך להישאר ללא היבטים מפלגתיים.

"מדובר במפגן כוח ציבורי, פוליטי בינלאומי משמעותי, שהוא תחילת בנייתה של תנועת המונים. הראינו את הצמיחה והמומנטום של מחנה השלום, שלא מפחד לבטא מסרים בצורה ברורה וזוכה לתמיכה בינלאומית"

ומה הלאה? אומרת תמי יקירה: "ממשיכים לבנות את הכוח של תנועת השלום הישראלית הרחבה. נהיה בכל מקום – ברחובות, בתקשורת, נשפיע על הזירה הפוליטית והבינלאומית. ההזמנה של נציגי מקרון לקחת חלק בוועידה שהם מתכננים ביוני בפריז יחד עם הסעודים היא עדות לכך שקואליציית 'הגיע הזמן' מקובלת בזירה הבינלאומית"

אין ספק שניתן לומר שהכינוס של "הגיע הזמן" הוא רק ההתחלה בצעדה המשותפת אל עתיד טוב יותר.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.