זה הריח של השריפה, של הבניינים החרוכים, שממלא את האוויר. דבק בגוף, בבגדים, ולא משתחרר גם אחרי ימים. החלונות המנופצים, התריסים שנעקרו ממקומם, הדלתות השבורות, הרחובות הנטושים, העזובה, הפסולת.

עיר במלחמה. ריקה מתושבים. על חבלי הכביסה המתבדרים ברוח נותרו בגדים, סדינים, ציפיות – כבר יותר משנה אלה המראות שנחשפים לעינינו במטולה.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

אחרי הרמת דגל אדום שמטרתו להזהיר ולהתריע מפני ההליכים הדיקטטוריים שאנו נמצאים בעיצומם, כמו שהם מוצגים בספר "על הרודנות" של טימותי סניידר, מגיע ספרו הדקיק של אומברטו אקו "הפשיזם הנצחי" (במקורו מאמר) ומקל עלינו באיתור 14 סימנים לזהות את שלטון פשיסטי.

כל אחד מהסימנים הבאים מהווה, עם יישומו, מצב שלטוני של קדם פשיזם, ומצביע על הרגע שלפני ההפיכה למשטר פשיסטי:

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

העינויים הפיזיים והנפשיים שעברו שורדי השבי, וככל הנראה עוברים עדיין על החטופים שנשארו בידי שוביהם במנהרות חמאס, אולי אף ביתר חומרה ואינטנסיביות – העינויים כפי שהם משתקפים בדוח משרד הבריאות שהועבר לאו"ם – הם כמו סכין המפלחת את הלב.

על הכוויות שהוטבעו בבשרם כדי לסמן אותם, על התקיפות המיניות ומעשי האונס החוזרים ונשנים בנשים ובגברים, על המעשים המגונים והפגיעות המיניות גם בילדים קטנים, על ההרעבה המכוונת, הקשירות, ההצלפות, ההתעללויות, תחושת החנק וחוסר האוויר, ההיגיינה הלקויה על הזיהומים והמחלות שגרמה להם, על ההתעללות הנפשית שהותירה פוסט טראומה קשה, על הסבל שלא נגמר, גם היום – חמישה עשר חודשים אחרי שנחטפו לעזה.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

"ההשבתה הגדולה" – כך נקראות קבוצות הווטסאפ שמתמלאות בזו אחר זו לגיבוש תכנית פעולה מפורטת, לקראת מה שאמור להוות את אחד השיאים במחאה האזרחית.

תחושת המחנק לופתת את קנה הנשימה. קשה להחליט מה חשוב יותר ובאיזה מאבק להתמקד. האם להתמקד בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את הכשלים בזה אחר זה – כשלי הדרג המדיני שהקרינו על הדרג הצבאי?

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.

לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

התמונות חולפות בזו אחר זו. תמונות מזמן אחר. תמונות מהימים בהם לא חשבנו ולו לרגע שאסון נורא כזה יכול לקרות. מהימים שבהם לא העלינו בדעתנו שאתם תחטפו ומדינה שלמה תעמוד דומעת וחסרת אונים, מובלת ע"י הנהגה פושעת.

בארבעה עשר החודשים שחלפו הכל כבר נאמר. על ההזנחה ועל חדלות האישים, על הרפיסות ועל חוסר עמוד השדרה. אבל עכשיו ניתן לומר במפורש: טעינו. זו לא רפיסות ולא חדלות אונים ולא פחד.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

זה קרה בשבריר שנייה, אירוע מעונב, בנוי על פי כללי טקס מוקפדים ורשמיים – הפך לזירת קרב. כ-500 מוזמנים, סגל דיפלומטי בכיר בעבר ובהווה, מפקדים בכירים בצה"ל בעבר ובהווה, אישי ציבור בכירים שהוזמנו לבית גבריאל, על גדות הכנרת, כדי לציין 30 שנים לחתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן – הושלכו באחת אל זירת הלחימה הפוליטית הבוערת, על רקע מלחמת חרבות ברזל.

על הבמה ישבו אלו שהיו שם במו"מ עם ירדן, באותם ימים של גיבוש הסכם השלום ההוא, לצדו של יצחק רבין ז"ל. ביניהם ישב מנחה הפאנל אליקים רובינשטיין (שכמו תמיד מתבל את דבריו בהלצות שוברות קרח) בעברו מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה, אלוף במיל' דני יתום, בעבר ראש המוסד ובעת ההיא המזכיר הצבאי של רבין, ראשי צוותים נוספים – ובהם האלוף במיל' עוזי דיין.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

כל המתמקד בכותרות העיתונאים וערוצי התקשורת יכול לרגע לחשוב שאוטוטו הבחירות בשער.

תקציב המדינה לשנת הבאה אמור היה, על פי חוק התקציב, להיות מונח על שולחן הכנסת 60 יום לפני סוף דצמבר – עד כה עדיין לא הונח. ניתן להאריך את משך הזמן להנחתו עד מרץ בשנה הבאה, אך אם לא יונח עד אז – הכנסת מתפזרת אוטומטית.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

גם בימים האלה, שבהם אנחנו מתבשמים בפעולות ההרואיות של צה"ל ומסמנים איקסים על צמרת חמאס וחזבאללה. על יחיא סנוואר ועל אסמאעיל הנייה ומוחמד דף וחסן נסראללה, צריך לזכור שבמהלך האירועים העוצמתיים האלה נמשכת מלאכת החרבת הדמוקרטיה במדינת ישראל.

לפעמים החגיגה נגמרת, כי לחיות בדמוקרטיה זו חגיגה. חגיגה יום יומית של שמירה על זכויות כל אחד ואחד מאתנו. אנחנו נגררים למערבולת הלא נודע של הדיקטטורה המשיחית.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

בעוד דרג מקבלי ההחלטות דוחה קבלת החלטה על חקירת האירועים שהובילו לטבח ה-7.10, מניח בימים אלה צוות אקדמי דו"ח חמור במיוחד על שקרה בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה, תחת הכותרת: דו"ח תיעוד חיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה.

הצוות בראשות השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, פרופ' איילת הראל ופרופ' שיר דפנה תקוע, בחסות אוניברסיטת באר שבע והמכללה האקדמית אשקלון, פורס בעבודת מחקר הנשענת על עדויות החיילות בחמ"לים הקדמיים – את תמונת המצב כפי שהתרחשה בשעות הגורליות בהן פרצו אלפי מחבלים את הגדרות ושעטו למסע הרצח, ההרג, האונס והחטיפות.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.