לפעמים תערוכות גדולות, כאלו של פעם במאה שנה, מתערבבות במציאות והופכות למשמעותיות עוד יותר. כך היה המקרה עם תערוכת הענק של מרק רות'קו שנפתחה במכון לואי ויטון בפריס בתחילת אוקטובר 2023 והפכה מאירוע תרבותי חשוב לחוויה שונה לגמרי.
לכאורה, אלו היו אולמות על גבי אולמות של ריבועים צבעוניים, אבל בפועל אלו היו עבודות שחקרו אלימות, מוות, מלחמה ואימה בתזמון נורא. ילדי האינסטגרם עשו סלפי ליד העבודות הפוטוגניות, אבל אחרים לא יכלו שלא לראות את הקשר בין מה שהתחולל על הקירות למה שקרה בדרום ישראל בשבעה באוקטובר: החללים השחורים והאדומים נראו כמעט כמו דיווח חדשותי מבארי וניר עוז.
ברומא באפריל 2025, האלימות על הבד ברורה ובוטה עוד יותר ואילו המציאות קלה בהרבה – אבל בכל זאת מעצימה את האירוע
ברומא באפריל 2025, להבדיל, האלימות על הבד ברורה ובוטה עוד יותר ואילו המציאות קלה בהרבה – אבל בכל זאת מעצימה את האירוע.
תערוכת קאראווג'ו 2025 – מאירועי השיא של שנת היובל הקדושה בעיר – הצטלבה (סליחה על משחק המילים) עם מותו של האפיפיור פרנציסקוס ועם ההלוויה הגדולה. ארמון ברבריני בגלריה הלאומית לאומנות עתיקה רוכזו 24 יצירות של אומן הבארוק האיטלקי, לתערוכה שעיתון "הטיימס" הלונדוני כינה "תערוכת הקאראווג'ו הטובה ביותר אי פעם", ובחוץ רחשה העיר.
גם ביום חולין, רומא היא שילוב מרתק של חשיבות עצמית, נוכחות דתית, הדוניזם, אינטריגות וגם בלגן בלתי פוסק. התושבים עדיין רואים את עצמם כמרכז העולם, למרות הירידה הבלתי ניתנת להכחשה במעמד העיר והאימפריה שלהם, אבל יש לעיר את היכולת להרים מידי פעם מופעים ואירועים שמזכירים ימים גדולים יותר. תערוכת קאראווג'ו 2025, למשל, או ההלוויה של האפיפיור ה-266.
בבזיליקת סנטה מריה מג'ורה, במרחק של קילומטר מארמון ברבריני, נערכו ההכנות להלווייתו של פרנציסקוס ומבקרים רבים עמדו בתור כדי לזכות לבקר בכנסיה המפוארת. הבזיליקה המתה תיירים, שהתפללו מול תמונת הכס הקדוש המנוח, אנשי ותיקן – חלקם בחליפות ואחרים במדי נזירים – הסתודדו ביניהם.
גם ביום חולין, רומא היא שילוב מרתק של חשיבות עצמית, נוכחות דתית, הדוניזם, ואינטריגות, וביתר שאת בימים אלו, כאשר אינטריגות קתוליות ונושאים דתיים חוזרים למלא תפקיד חשוב, כמו בתקופת קאראווג'ו
ניתן היה לחוש שמשהו גדול צפוי לקרות. זו תקופת המעבר שבין מות האפיפיור, לטקס ההלוויה שחלף ברחובות העיר, ולקונקלווה – תהליך הבחירה בקפלה הסיסטינית של האפיפיור החדש וההמתנה לעשן הלבן. ימים שבהם אינטריגות קתוליות ונושאים דתיים חוזרים למלא תפקיד חשוב, כמו בתקופת קאראווג'ו.
הדרמות הקטנות והגדולות, של תולדות הנצרות, חיי ובעיקר מות הקדושים, והתככים במסדרונות הוותיקן מוצגים במקביל בארמון ברבריני – ובעיר עצמה. זו תערוכה של מהפכן, והיא מציגה את המהפכה האומנותית שלו.
מיכלאנג'לו מריזי נולד במילאנו ב-1571 וגדל בעיירה הסמוכה קאראווג'ו, שהעניקה לצייר את שמו המוכר. אחרי מספר שנות חניכות הגיע קאראווג'ו לרומא בגיל 21 כשהוא יתום מהוריו שמתו במגיפת הדבר השחור, ללא אגורה בכיסו וכבר עם מוניטין של אדם קשה ובעייתי. הוא התפרנס, בקושי, בעבודה בסדנאות וממכירת ציורים אותם הוא ייצר בכמויות וחיכה לרגע שבו העולם יזהה את כשרונו.
הוא מכר את עבודותיו בזול והחל לפתח סגנון משלו. לא רק סלסלות הפרי של סגנון צפון איטליה או דיוקנאות בסרט נע, אלא דמויות מהרחובות הפחות זוהרים של עיר הבירה. צוענים, נוכלים, שתיינים בטברנות הדלוחות ביותר ואנשים משולי החברה.
בציוריו של קאראווג'ו ניתן למצוא לא רק סלסלות פרי או דיוקנאות בסרט נע, אלא דמויות מהרחובות הפחות זוהרים של רומא: צוענים, נוכלים, שתיינים בטברנות הדלוחות ביותר ואנשים משולי החברה
בין כל הדמויות האלו ניתן היה למצוא את קאראווג'ו עצמו מופיע בציורים. בעיר רוויה בציירים נואשים לפרנסה, הוא הצליח לפלס לעצמו דרך ולעשות שם עד שמצא פטרון משלו – הקרדינל פרנצ'סקו מריה דל מונטה. המהפכה של קאראווג'ו החלה.
מחוץ למוזאון משתרך תור ארוך בכל שעות היום לתערוכה המדוברת ביותר בעיר, והמפגש הראשוני עם העבודות בלתי נשכח – כמעט כמו לראות את הקולוסיאום בפעם הראשונה. באולם לא גדול ואפל ניתן לראות אור בוקע מהציורים – לא מהתאורה שמופנית אליהם, אלה מהציורים עצמם, כאילו מאחוריהם ישנו מקור אור.
הציור הראשון בתערוכה הוא "נרקיס" מ-1599 שבו נראה נער מביט בהשתקפותו במים. ידי הנער מעל למים ועליהם יוצרים מעגל שסוגר עליו ועל הצופה, והנה הסיפור כולו בתמונה אחת.
קאראווג'ו היה לא רק צייר בעל יכולות טכניות נדירות, אלא גם אמן שלכד עולם ומלואו בציור. בציור, במרכז, נמצא פורטרט עצמי (למרות שבמקרה הזה המצויר הוא דוגמן), הסיפור הנודע והאזהרה על הנרקיס שהתאהב בעצמו, וגם הצופה שנלכד. זו דרמה במסגרת.
קאראווג'ו היה לא רק צייר בעל יכולות טכניות נדירות, אלא גם אמן שלכד עולם ומלואו בציור. הוא צייר סינמטי, קולנוען שמתאר בפריים אחד סצנה של כמה דקות
קאראווג'ו הוא צייר סינמטי, קולנוען שמתאר בפריים אחד סצנה של כמה דקות. הבמאי מרטין סקורסזה, אחד ממעריצים רבים, הוא הסביר להיסטוריון האומנות אנדרו גרהאם-דיקסון מה הוא מוצא בו:
"העוצמה של היצירות שלו, שבו אותי מייד. הן מדברות אליי בגלל הרגע שבו הוא בחר להאיר את הסיפור. ב'התנצרות של סנט פול' או 'יהודית עורפת את ראשו של הולפרנס', הוא בחר ברגע שלא היה התחילה המדויקת של האירוע. אתה נתקל בסצנה ומייד שוקע בה. זה היה שונה מהקומפוזיציה של ציורים שקדמו. זה היה כמו בימוי מודרני בסרטים: חזק מאוד וישיר. הוא היה יכול להיות במאי קולנוע גדול, אין לי ספק בזה. חשבתי שאני יכול להשתמש בטכניקות האלו".
סקורסזה מספר שהשתמש בהשראה מציורי האמן הרומאי בסרטיו "רחובות זועמים" ו"הפיתוי האחרון של ישו", אבל קאראווג'ו מזכיר בעיקר במאי אחר: קוונטין טרנטינו. שבירת החוקים, האלימות המסוגננת, רבדים מרובים, סצנות עם משתתפים משולי החברה, הופעות אורח שלו ומעל לכל – הגאולה דרך האמנות.
קאראווג'ו מזכיר בעיקר במאי אחר: קוונטין טרנטינו. שבירת החוקים, האלימות המסוגננת, רבדים מרובים, סצנות עם משתתפים משולי החברה, הופעות אורח שלו ומעל לכל – הגאולה דרך האמנות
האלימות והסבל על המסך והבד, עריפות הראשים, צליבת הקדושים, פיצוץ חבורת ההיפים של צ'רלס מנסון והתעללות בנאצים – או מותה של אורסולה הקדושה שלא הייתה מוכנה לאבד את בתוליה ולהתחתן עם לא-נוצרי – אמורים להביא לגאולה, דתית או רגשית, לצופה. לרגע ניתן לצפות שאחת הדמויות המצוירות תצטט את המונולוג מספר יחזקאל כ"ה כמו ב"ספרות זולה".
גם כשקאראווג'ו חוזר ומצייר סלסלת פירות לא מדובר בקישוט, סמל לעושר או מקור הנאה. הפירות בשלים מדי, מראים סימני ריקבון ומעידים בעיקר על הזמן הקצר שניתן לכל דבר וכל אחד.
באולם הראשון בארמון ברבריני מוצגות עבודות מהשנים הראשונות של קאראווג'ו ברומא, עד 1600, וחלקן צבעוניות ומוארות כמו "הקלפנים הרמאים "או "מגדת העתידות", שבו צוענית גונבת מצעיר מוקסם את טבעתו, סצנה רומאית עתיקה כמו הטיבר. היכולות הטכניות הנדירות שלו ניכרות כבר אז בתיאורים ריאליסטיים שהיו פורצי דרך לתקופה, אבל זה עדיין לא הסגנון שהפך את שמו לז'אנר.
באולם השני כבר אין ספק. זהו קאראווג'ו הבוגר. רוב הנושאים הם דתיים, מלבד מספר דיוקנאות – כולל זה של מפאו ברבריני שמאוחר יותר הפך לאפיפיור אורבן השמיני. בשלב זה, האלימות והיופי משתלבים זה בזה.
באולם השני כבר אין ספק, זהו קאראווג'ו הבוגר. רוב הנושאים הם דתיים, מלבד מספר דיוקנאות. בשלב זה, האלימות והיופי משתלבים זה בזה
יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס, שר הצבא האשורי השיכור המבועת. היא גיבורה יפהפייה אותה דיגמנה פילידה מלנדרוני, פרוצה רומאית מוכרת, לבושה באופן מינימלי לאירוע. הצוואר חתוך, שפריצים של דם עפים מהגרון באסטזה דתית-מינית ועיניו של הולופרנס כמעט יוצאות מחוריהן. זה כל כך טרנטינו שלא היה מפתיע לראות אותה עם טרנינג ונעלי התעמלות צהובות כמו ב"קיל ביל".
גם סנטה קתרינה היא אותה אישה יפה, ואילו שם האלימות מרומזת באמצעות מכשירים בהם היא עונתה. "הוא הביא את האלימות למסיבה, כמו שטרנטינו הביא את 'ספרות זולה' לקולנוע", אומר מבקר האומנות האנגלי ולדמר ינוזק.
אלו היו השנים הטובות, יחסית. קאראווג'ו הפך לסנסציה של עולם האומנות ושל רומא. המונים נהרו לראות את הציורים הגדולים שלו בכנסיות העיר ומרחבי אירופה באו אמנים אחרים כמו פאול רובנס בכדי לראות את עבודותיו של הצעיר החריג, ולהפיץ את מה שראו: הריאליזם, השימוש בדמויות מהרחוב בכדי להציג סצנות מספרי הקודש, המיניות המרומזת ולפעמים הבוטה, הפיכת האמן לכוכב בהופעות אורח שלו ובעיקר האור ומה ניתן לעשות איתו.
הציורים הפכו לכהים יותר, ושם באפלה, קרן אור הוטלה על הגיבור או הגיבורה, הבליטה אותם, את מעשיהם והמניע למעשים. האור הפך לאמצעי החשוב ביותר וגם למסר עצמו. "אני התחייה, אני האור", אמר ישו – וקאראווג'ו הלך בעקבותיו.
קאראווג'ו הפך לסנסציה של עולם האומנות ושל רומא. המונים נהרו לראות את הציורים הגדולים שלו בכנסיות העיר ומרחבי אירופה. בינתיים, ציוריו הפכו לכהים יותר ויותר
לא שקאראווג'ו נרגע. הוא היה טיפוס חם-מזג שהסתבך שוב ושוב עם החוק, והסתובב ברחובות רומא עם חרב ומדי פעם השתמש בה. פעם התעמת עם אחד, רנוציו תומסוני, בוויה דלה סקרופה, בין כיכר נבונה לנהר.
השניים רבו על משחק טניס, התערבות או שירותיה של זונה – או אולי הכנסותיה, הגרסאות מרובות. בכל מקרה, תומסוני – סרסור ופושע מוכר – נותר מת ברחוב, וקאראווג'ו הוכרז כרוצח. הוא ברח מאימת הדין לנאפולי ובהמשך לסיציליה ומלטה.
החצי האחרון בתערוכה מוקדש לעבודות מאותן שנים. הן אפלות, אלימות, מרהיבות ומרגשות. הציורים של ישו מורד מהצלב או מוצג על ידי פונטיוס פילאטוס להמון הם הכול מלבד קלישאה דתית. אחרי מאות שנים של הרנסאנס וציורים מיופייפים כמו גלידה איטלקים של סצנות מחרידות, קאראווג'ו העדיף לזעזע. הביטו בישו ב"הנה האיש", ואולי תראו את האמן הבורח על נפשו.
הציור הזה עמד בחלונו של סוחר אומנות ספרדי במשך תקופה ארוכה. 1,500 אירו, והציור היה יכול להיות שלכם. אבל איש לא קנה. רק לקראת המכירה הפומבית משך הציור את תשומת לב המומחים והוא נקנה ואושר כקאראווג'ו אמיתי.
הציורים של ישו מורד מהצלב או מוצג על ידי להמון הם הכול מלבד קלישאה דתית. אחרי מאות שנים של הרנסאנס וציורים מיופייפים כמו גלידה איטלקים של סצנות מחרידות, קאראווג'ו העדיף לזעזע
באמצע אולם בארמון ברומא ניתן לראות את עולם האומנות משתנה. ללא קאראווג'ו אין את רמברנדט או ארטימיזיה ג'נטילסקי ואומנות מודרנית. האיכות והחשיבות ניכרות לכל עין, אבל באמצע המאה ה-17 קאראווג'ו כבר היה מחוץ לאופנה. קל לאהוב אותו ולהתרשם מיכולתו הטכנית, אבל גם ניתן להבין מדוע הוא לא התאים לטעמים משתנים. כל מה שהפך אותו למהפכן נועז – הדרמה, האלימות, החריגה מהכללים בציור נושאים דתיים – הפכו אותו גם לאמן שנראה גס ומיושן לאחרים.
"ארוחה באמאוס" של הגלריה הלאומית בלונדון נתרם לאוסף ב-1839 אחרי שהוא לא נמכר במכירה פומבית. ב-1865 לא נמצא לו מקום בגלריות והוא נתלה בכניסה למוזאון. לפני מאה שנה, קאראווג'ו היה עוד אומן לא מאוד מוכר ולא מוערך, אבל היום הוא כוכב ענק, והציור הוא אחד מהיצירות החשובות בלונדון וגם בתערוכה ברומא. זאת, לא מעט בזכות תערוכה שאצר היסטוריון האומנות רוברטו לונגי לפני 75 שנה, שהציגה את מיכלאנג'לו מריזי וקאראווג'ו לעולם מחדש.
ביום שישי, 25 באפריל, ציינו ברומא את "יום השחרור", יום חג לאומי באיטליה. ברחבי העיר נערכו מספר הפגנות, מכל רחבי המדינה עלו לרגל לעיר הבירה, ההמונים יצאו החוצה לרחובות העיר ליהנות מיום חופש, וצליינים ומאמינים גדשו את העיר גם לקראת הלווית האפיפיור.
!["ארוחת ערב באמאוס", ציור שמן של הצייר קאראווג'ו משנת 1601, המתאר את ישו בחברת שניים מתלמידיו (צילום: Pinacoteca di Brera, Milano – MiC)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/05/caravaggio_emmaus3.jpg ""ארוחת ערב באמאוס", ציור שמן של הצייר קאראווג'ו משנת 1601, המתאר את ישו בחברת שניים מתלמידיו (צילום: Pinacoteca di Brera, Milano – MiC)")
הבלגן הרומאי החינני הרגיל הפך לכאוס מעיק. בשל ההפגנות נחסמו רחובות ראשיים כמו ויה אוסטנסיה כבר משמונה בבוקר. דרכי הגישה הרגליים לתחנות הרכבת והמטרו הפכו למסע של ממש. האוטובוסים יצאו לעיקוף, ומסוקים ריחפו מעל נקודות מרכזיות באוויר במשך שעות.
מי שלא עמד בעומס התיירים שהציפו את הוותיקן בעקבות האירועים האחרונים, יכול לצאת למסע בין כנסיות ובזיליקות של העיר, שם מוצגות יצירות נוספות של קאראווג'ו
ליד הפירמידה של קסטיוס התרכזו כמאתיים מפגינים חמושים בסיסמאות על אפרטהייד, קולינאליזם, ג'נוסייד ו-1948. מולם התרכזו כ-500 שוטרים עם מכת"זיות, ניידות ומסוקים. בסנטה מריה מג'ורה נערכו ההכנות האחרונות לקראת הלווייתו של האפיפיור פרסיסקוס ומחסומים הוצבו ברחבי המסלול. בכיכר סנט פייטרו השתרכו התורים ואילו במרכז גדשו ההמונים את הרחובות והמסעדות. התחבורה הציבורית לא עמדה בעומס.
זה היה קצת יותר מדי, והמקום הטוב ביותר להירגע היה בכנסיות ובבזיליקות של העיר. תחת שמי הכוכבים המצוירים של בזיליקת סנטה מריה סופרה מינרווה, או אשליית הכיפה המצוירת של כנסיית סאן איגנסיו, למשל. ואפשר היה לצאת למסע בעקבות קאראווג'ו בכנסיות העיר.
ציורי ענק של האמן מוצגים ברובם בחינם במספר כנסיות חשובות בעיר. בבזיליקת סנטה מריה דל פופולו, שנפתחה מחדש אחרי שיפוץ ארוך, מוצגות שתי עבודות של קאראווג'ו, שאחת מהן מושאלת לתערוכה.
בבזיליקת סנט אגוסטינו ליד כיכר נבונה מוצגת "המדונה של עולי הרגל" שעוררה סערה בזמנו: אם האלוהים מוצגת יחפה ומתוארת כאישה רגילה מול שני עולי רגל, כשהיא מציגה בפניהם את ישו הפעוט. קאראווג'ו אהב לתאר דימויים קדושים באופן יומיומי ולהרגיז את הפטרונים שלו גם במחיר יקר.
לא הרחק משם נמצא אחד מאתרי קאראווג'יו החשובים ביותר בעולם: כנסיית סן לואיג'י דיי פראנצ'זי – הכנסייה הלאומית של צרפת ברומא – ובה שלושה ציורים על השליח מתי הקדוש המוצגים יחד בקפלת קונטרלי, משמאל למזבח, ומולם מתחוללת דרמה קטנה כשחובבי האומנות מגיעים. בשעות מסוימות, הכניסה בחינם, אבל הקפלה חשוכה מדי ובכדי לראות את הציורים כראוי יש לשלשל אירו או שניים, ואז הפלא מתרחש והקפלה מוארת. כמו בניסוי חברתי, המבקרים מחכים לראשון שיישבר וישלם עבור כמה דקות של פלא אומנותי.
בשעות מסוימות, הכניסה בחינם, אבל הקפלה חשוכה מדי ובכדי לראות את הציורים כראוי יש לשלשל אירו או שניים והקפלה תואר לכמה דקות של פלא אומנותי בלתי נשכח
"קריאתו של מתי הקדוש" הוא ציור נקי, צבעוני ומסחרר ללא העומס האופייני לאומן. "המרטיריות של מתי הקדוש" הוא ציור קאראווג'ו טיפוסי של מוות, אלימות ועור חשוף, ואילו "הייעוד של מתי הקדוש" הוא הקאראווג'ו האולטימטיבי: אמנם נטול אלימות, אבל ניתן לחוש את המתח באוויר. זו הייתה העבודה הראשונה שהוזמנה על ידי פרטונו של קאראווג'ו, הקרדינל דל מונטה, ונועדה להות מוצגת לציבור ב-1600 – נקודת זינוק בקריירה וגם בסגנון.
ברגע שמטבע האירו סוגר את המעגל החשמלי והתאורה מופעלת, קרן האור חוצה את הקפלה לעברו של מתי הקדוש. הידיים, האצבעות, המבטים והתנועה כולה מופנים לעברו. זה לא ציור אחד אלא סרטון קצר של תנועה שקפאה. הרקע השחור של הבד והקפלה, החשיכה הטבעית והרגע שבו קרן האור – האלמנט החשוב ביותר בעבודתו של קאראווג'ו – פוגע בקפלה, במתי הקדוש, ברשתית של הצופה ובתודעה הדתית למי שיש כזו, הוא החוויה האומנותית מהגדולות בעיר הזו.
"קפלת קונטרלי הייתה סנסציונית", אומרת ההיסטוריונית הלן לנגדון. "כולם נהרו לראות אותה כי מעולם לא הוצג בכנסייה בעבר משהו כה ישיר ומציאותי. איש לפני כן לא צייר ציור דתי גדול שגרם למי שביקר בכנסיה לחוש שהוא רואה ביטוי ריאליסטי בן תקופתו, זה היה דבר חדש לגמרי.
"פן נוסף הוא האפקט של אור וצל, ב'קריאה למתי', יש קרן אור בודדה שחודרת מהחלון על פניו של מתי. קאראווג'ו הופך את מקור האור הטבעי לסמל להארה אלוהית ובחלקים השחורים כאמצעי להטיל אימה".
ב-1610 הוא היה על סף קבלת חנינה מהאפיפיור ועמד לחזור לרומא שאליה כה התגעגע בשנות הגלות, אך ימים ספורים לפני שעלה לספינה, הוא הסתבך בתגרה וסבל מפציעות קשות, ומת בגיל 38
חייו של קאראווג'ו הסתיימו כפי שרוב חייו עברו. ב-1610 הוא היה על סף קבלת חנינה מהאפיפיור ועמד לחזור לרומא, העיר אליה כה התגעגע בשנות הגלות. בנאפולי, באחד הימים האחרונים לפני שעלה לספינה, הוא הסתבך בתגרה וסבל מפציעות קשות.
קאראווג'ו עלה לסיפון הספינה עם שלושה ציורים שנועדו למשפחת בורגזה. אי הבנה הובילה למעצרו, ואחרי שחרורו קאראווג'ו ניסה להשיג את הציורים – אבל ליבו לא עמד בעומס או בחום של דרום איטליה באמצע הקיץ, והוא מת בגיל 38.
הוא חי את רוב חייו בקרב העניים, הוא צייר אותם ולא פעם מנקודת המבט שלהם, ולבסוף מת ונקבר איתם בקבר ללא מצבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
השוואת האומן לבמאי משמש להאדרה עי הכותב. הסקירה האומנותית כויקיפדיה מורחבת ומפרטת. את רמברנדט לא ניתן לקשור לעשייה של
קאראווג'ו. גם לא להשוות. מענקי האמנות הטהורה. אין תמונה בעולם שניתן להשוות למעשי האנוש המחרידים בזמנם. אמנות הציור אינה קטע מסרט. הביטוי של האמן אינו קשור לכל במאי בעת המודרנית.